ברחוב יואל משה סולומון בירושלים, במדרחוב של נחלת שבעה, במבנה ישן הנחבא בין בנינים גבוהים שנבנו לא מזמן, חבויה פנינה ירושלמית הנמצאת באותו מקום זה 27 שנים. "תמול שלשום" על שם הרומן של ש"י עגנון, כשמה כן היא: מסעדה של אתמול, שלא השתנתה היום, וקרוב לוודאי לא תשתנה לעולם. אין לה שף נודע, ופרט לנוסטלגיה היא אינה משדרת משהו ייחודי באוכל.
תמול שלשום ידועה כמובן לירושלמים של פעם ולמצטרפים חדשים של היום, בזכות היותה גם חנות ספרים וגם גלריה לאומנים המציגים בה את תמונותיהם. יש בה 80 מקומות, המתחלקים בין שלושה חללים, על פני שטח של 120 מ"ר, ומרפסת קטנה בה גם ניתן לשבת לקרוא או להשתמש במחשב נייד. המסעדה הוקמה ע"י שני ירושלמים מהקהילה הגאה , דוד ארליך – סופר ירושלמי שנפטר לפני כשנה בגיל שישים ואחת והיה הרוח החיה של המקום; ושותפו שהיה יותר איש המנהלה, דן גולדברג – המנהל אז והיום את תמול שלשום.
"אני לא איש ספרים כמו שהיה ארליך", הוא מסביר לי. "הספר היחיד המוכר לי היטב, הוא 'חסמבה', ספר ילדים של פעם". התפריטים היו תמיד מאוגדים בתוך עטיפות של ספרים ידועים, אם כי היום הם חד פעמיים כנדרש על ידי התו הסגול. זו מסעדה שיכולה להתקיים כנראה אך ורק בירושלים. יש לי הרגשה כי בתל אביב לא הייתה לה עדנה. היא אינה טרנדית, ואיני רואה איך תתקיים בתל אביב מסעדה בה סופרים קוראים בערב מספריהם בין מנה למנה, או בה מנגנים חברי תזמורת, כפי שמנגנים כאן נגנים של תזמורת ירושלים.
דן גולדברג סיפר לי איך סוף סוף, אחרי שנה של סגר, הוא הצליח שוב להניע את המקום. המלצרית שהגישה לנו את המנות בחינניות ירושלמית 'נון שלנטית', היא נערה בת שמונה עשרה, טאיה שמה, שנותנת לך להרגיש שאתה בבית בלי הפלצנות של לא מעט מסעדות באזור המרכז, שם אתה נשאל לא אחת "הכול בסדר?" מבלי להמתין אפילו לתשובה. אגב, זו מסעדה בה מאפשרים לך להכניס את הכלב שלך ולהושיבו לידך. באשר לאוכל, המנות גם לארוחת בוקר וגם במשך היום, הן מנות פשוטות ולא מתיימרות; אגב הכול חלבי.
אכלנו פוקצ'יה עם אגסים, גבינת רוקפור אגוזים ודבש עם סלט עלים טריים, עגבניות שרי וכל טוב (68 ₪), שהייתה שונה מכל מה שאכלתי בתוך סוג זה של לחם – יצירתי וטעים. סקציה שלמה בתפריט מוקדשת לאוכל איטלקי ביתי. אנחנו נהנינו קפלטי תרד וריקוטה (63 ₪) – כיסוני פסטה ממולאים קונפי עגבניות, שום, בצלים וזיתים, עם גבינת שמנת, ציר ירקות וסלסה ורדה. את הפסטה מכינות שתי נשים מקסימות במפעל קטן לייצור פסטות בירושלים, שנקרא 'פסטהטריה'. בתפריט יש עוד ארבעה סוגי פסטות מאותו בית יוצר.
ביום בו ב'קרתי לא היו דגים, שאמנם הופיעו בתפריט, אך הבומים של הרקטות מעל ירושלים כנראה הבריחו את הדגים. במקום זה הזמנתי שקשוקה שנקראת בתפריט 'מלכת היופי של ירושלים'. השקשוקות מוגשות עם לחמניית דגנים, סלט עלים, עגבניות שרי ומלפפונים, במחירים שפויים הנעים בין 54 ל- 63 ₪. סיימתי בכוס אספרסו על חשבון הבית.
נשוב לכאן פעם נוספת על מנת להיזכר בירושלים רגועה של פעם.
כל הפרטים על תמול שלשום – כולל תפריט, כתובת, שעות פתיחה והזמנת מקום מקוונת – כאן
