מצאנו את סיליה של רביבה וסיליה

במותג המוכר והידוע "רביבה וסיליה" יש שני שמות. את רביבה אפל מכיר כל מי שמגיע לבית הקפה-מסעדה-מרכז פגישות להזזת העסקים והעולם כולו, באזור שקט בנווה מגן שברמת השרון. גם את עמוס בנה של רביבה מכירים, ואף אחד אפילו לא חושד שהוא סיליה.
אז מי זאת סיליה? ואם היא קיימת, איך תרמה את שמה למותג המיתולוגי, ולאן נעלמה?
אפשר להירגע. סיליה רגב קיימת, ועוסקת בבישול ובאפייה – גם אם לא במתכונת של בית קפה או מסעדה.

סיליה רגב התעניינה בבישול באופן חובבני, וכשהייתה עם משפחתה בשליחות בחו"ל, ולא סתם חו"ל אלא פריז, ניצלה את השהות בעיר האורות ללימודי בישול בבית הספר המפורסם קורדון בלו (Cordon Bleu) – דווקא כי היה לה ידע רב יותר באפייה. סיליה אוהבת מתוקים, ולכן פיתחה את התחום כדי לרצות את האהבה שלה לנושא. וכך, את כל השאר מעבר לבישול למדה לבד במשך השנים.

את רביבה הכירה סיליה כאשר היא (סיליה) העבירה בביתה בישול לקבוצות, ורביבה הצטרפה, הן התיידדו, וכשסיליה חזרה מחו"ל, ורביבה שניהלה עסק משגשג מהבית, עמדה לפתוח את העסק, היא הזמינה את סיליה להצטרף אליה. כך נולד המותג 'רביבה וסיליה', כשבית הקפה נפתח במקום עליו סיפרה רביבה לסיליה כבר שנים קודם, ועתה התפנה.

"זה היה מדהים, לא היה דבר כזה בארץ", אומרת סיליה בראיון מיוחד לאכול ושאטו. "המקום מיוחד – שכונתי, על פי רצונה של רביבה שהעדיפה מיקום זה על פני רחוב ראשי. היא צדקה – וצודקת עד היום".

השתיים היו שותפות במשך שלוש שנים, עד שסיליה ומשפחתה נסעו שוב לחו"ל, והיא נפרדה מהשותפות.
בהמשך העבירה סיליה קורסים לבישול במגוון מסגרות, החל מהאוניברסיטה הפתוחה, בתי הספר לבישול 'בישולים' וגרובשטיין, ובשנים האחרונות היא מלמדת קבוצות קטנות בביתה ולהנאתה, ומייעצת למסעדות. כך, לפני שיונתן רושפלד פתח את מסעדת הרברט סמואל, ייעצה לו סיליה בנושא הקינוחים, ועבדה עם האחראית לכך במסעדה.

בין לבין התפרסמו כתבות שלה ועליה עם מתכוניה במגזינים 'את ו' גורמה' בארץ, בוושינגטון פוסט לקראת פסח ובניו יורק טיימס לקראת חנוכה.
"מי אומר שבגלל פסח עוגה צריכה להיות פחות טעימה מאשר בכל השנה?", שואלת-אומרת סיליה. "בכתבה לקראת פסח נתתי מתכון לעוגת שוקולד קלילה, טעימה ויפה, עם סורבה וטווילים של קוקוס. המתכון לחנוכה היה של לביבות מוג'דרה מאורז ועדשים, מוגשות עם לבאנה, סלמון מעושן וקונפי בצל".

סיליה, מה את אומרת על המסעדות בישראל?
אין מה להתבייש. הרמה שלנו גבוהה מאוד. פעם היינו נוסעים לחו"ל כדי לאכול טוב. היום הרבה פעמים נופלים בחו"ל. האוכל בארץ השתפר, מגוון, יש לנו מוצרים טובים, והרבה שפים מדהימים.
אם פעם בארץ אכלנו בשביל לחיות, היום אוכלים כדי ליהנות ומבינים שאוכל זה לא רק דלק להמשך פעילות.

ומה עם תחום הקונדיטוריה?
כשהתחלנו את רביבה וסיליה, בקושי היו לנו עוזרים אנשי מקצוע. עם הזמן, רבים רוצים ללמוד להיות שף או קונדיטור. זהו תחום שתפס מאוד. זה ממש כייף.

מה את אוהבת לבשל ולאפות?
אני מאוד אוהבת פירות ים, ומתגעגעת לעופות שאין לנו בארץ. לצערי, גם סוגים רבים של דגים חסרים, אם כי המצב בתחום זה השתפר במשך השנים. יש יבואנים, ומגישים במסעדות אויסטרים, כמו ב"בסטה". זו חגיגה בלתי רגילה, ואנו מגיעים לשם ביום שישי הראשון בכל חודש, כדי לחגוג עם האוסטרים המגיעים מחו"ל.

מה מבקשים ללמוד אצלך?
יש לי כיום קבוצות ותיקות מאוד, שאיתי כבר 15 שנה. לרוב באים אלי כדי להתחדש במטבח. אני מלמדת לפי הרצון שלהם וגם סומכים עלי, אז אני מלמדת קצת בישול יפני, תאילנדי וסיני כדי לגוון, וגם .אוכל איטלקי על בסיס פסטה – מעבר לפסטה רגילה, למשל לזניה מורכבת יותר מכפי שעושים בדרך כלל.
תמיד לפני חגים לומדים להכין ארוחות חג. במשך השנים, רק פעם אחת חזרתי על מתכון שהכנתי בעבר. תמיד אני מלמדת דברים חדשים לפי טרנדים עולמיים – פרט לבישול מולקולרי, למרות שאכלתי באל בולי בספרד והיה מדהים.

איזה מסעדות את הכי אוהבת?
את הרברט סמואל של יונתן רושפלד ואת הטפאס בר החדש שלו, סושי סמבה, הבסטה – אנחנו הולכים לשם הרבה מעבר לערב האויסטרים החודשי. את כתית אני אוהבת מאוד – לאירועים מיוחדים. אני חושבת שמאיר אדוני גאון. אני מתה על הבית התאילנדי – אין מספיק אוכל טוב מהמזרח הרחוק בארץ. המסעדה הסינית האמיתית היחידה היא באלנבי, ואנחנו שם פעם בעשרה ימים. כל שאר המסעדות הסיניות האחרות בארץ הן קטסטרופה.

ואיזה קונדיטוריות?
רביבה וסיליה – אין שני לרביבה. אישה מדהימה ועוגות סוף הדרך.