לא זה לא "הצגת הקולנוע האחרונה" (The Last Picture Show) – סרט הדרמה האמריקאי משנת 1971 בבימויו של פיטר בוגדנוביץ', אלא "הצגת הקולנוע האחרונה" (Last Film Show) – סרטו של הבמאי ההודי פאן נלין (Pan Nalin), נציג הודו לאוסקר 2023 ברשימה המצומצמת לסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
כשאתה חסר כל, לרדוף אחר החלומות הוא העושר הגדול מכל. הבמאי פאן נלין חוזר אל ימי ילדותו בכפר הודי קטן ועני, ולגיל 8 בו גילה את נפלאות וקסם הקולנוע. הוא לוקח את הצופים למסע אל העולם הקסום שהפך לקריירה קולנועית מוצלחת ועטורת פרסים, כולל ברשימה המקוצרת לאוסקר השנה.
הילד סמי המתגורר עם משפחתו בכפר נידח בהודו, מהופנט לגלות את הקולנוע בפעם הראשונה. למורת רוחו של אביו, הוא חוזר לקולנוע יום אחרי יום כדי לצפות בסרטים נוספים ומתיידד עם המקרין, שבתמורה לקופסת האוכל שלו, מאפשר לו לצפות בסרטים בחינם. הוא מבין מהר מאוד שסיפורים הופכים לאור, אור הופך לסרטים, וסרטים לחלומות.
סמי וחבריו נשבים בהתלהבותו, ועוזרים לו להפוך עולמות כדי ללכוד ולהקרין אור, איתו יוכלו להקרין סרט בפילם. יחד, בהרבה תושייה והתרגשות, הם מצליחים ליצור קולנוע שכונתי שממלא אותם אושר. עם זאת, משמעות המרדף אחרי החלום היא גם להשאיר דברים מאחור.
תפקיד מרכזי לאוכל
הסרט מלווה בצילומי נוף מרהיבים, והאוכל ממלא בו תפקיד חשוב, העובר כחוט השני לאורכו. כל יום טורחת אימו של סמי בהכנת ארוחה מושקעת, אותה הוא לוקח עמו לבית הספר כשהיא ארוזה בתוך בד גדול הקשור בקצותיו. הבמאי מכניס את הצופים ממש לתוך המחבת הגדולה, שבה מסודרים בסדר מופתי ממולאים שונים – כל יום בתוך ירק אחר, לאחר שהבשר נדחס לתוכו בידיה האמונות של האם. לצד הממולאים מונח לו ירק חי גדול ו"הפיתה הכי דקה בעולם".
היא חושבת לתומה שבנה אכן נהנה ממטעמיה, אבל האמת היא שהם אלה המשמשים להגשמת חלומו של סמי ופותחים בפניו את הצוהר לעולם הקולנוע שהוא כה אוהב, כשהם מהווים תשלום עבור הזכות להצטופף עם המקרין בחדר ההסרטה וללמוד ממנו את העבודה. אפשר לומר שסמי אמנם לא אוכל את האוכל של אימו פיזית, אבל בהחלט ניזון ממנו.
הבמאי פאן נאלין זכה להכרה עולמית עם סרטו "סמסרה", שהיה להצלחה כלכלית גדולה וזכה לשבחים רבים. בזכות סרט זה זכה נאלין ביותר מ- 30 פרסים בכל העולם. מבקרים רבים ראו בו סרט פורץ גבולות. סרטו "אלות הודיות כועסות" שהוקרן בנטפליקס, זכה להצלחה ולביקורות משבחות ברחבי העולם.
על השאלה האם היה אומר שהסרט אוטוביוגרפי, עונה נאלין: "אכן כן, אבל בחלקים בלבד. ההרפתקאות של סמי והחבורה שלו אלה הן ההרפתקאות שלי כילד עם חבורת החברים שלי. אבא שלי מכר תה בתחנת רכבת שכוחת אל. תחנה שלא היתה יעד של אף אחד, לא היה שם שום דבר, מלבד שדות עצומים ושמיים פתוחים. מלבד רכבות היו מטוסים שנראו מרחוק מאד בשמיים. זה היה הקשר היחיד שלנו עם שאר העולם. אימא שלי היתה טבחית מעולה. אבא שלי הפך עני יותר ויותר, בעודו צופה כיצד השדות שלו ואחר כך הפרות שלו ולבסוף ביתו, נלקחים ממנו על ידי אחיו. הם השאירו אותו רק עם דוכן התה בתחנת הרכבת המרוחקת. כך שמעולם לא הלכתי לקולנוע עד שהייתי בן 8. וביום שראיתי סרט, הייתי כל כך נפעם".
סרט מקסים ומיוחד – בהחלט מומלץ. אל תבואו רעבים…
בימוי, תסריט ועיצוב: פאן נאלין, בתפקיד סמי: בהבין רבארי. הודו, צרפת, ארה"ב – גוג'ראטית (הודית) בתרגום לעברית. 110 דקות. מוקרן החל מ- 26.1.23 בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ. הפצה בישראל סרטי נחשון ורד קייפ
