המהלך של בעלי רשת קפה גרג, לפתוח רשת חדשה בשם קיטשן ביי גרג, הוא כמעט מתבקש. מצד אחד, התיאבון הבלתי פוסק של מרבית אנשי העסקים להרחיב את עסקיהם. מצד שני, התיאבון המתגבר של הקהל הישראלי לאוכל כשר. כן, קיטשן ביי גרג היא רשת כשרה מתהווה של מסעדות ביסטרו בשריות וכשרות. אבל תיאבון לא תמיד אומר שהארוחה טובה, ובתחום המסעדנות יש לעניין זה תפקיד משמעותי. נכון שאוכל כשר הוא מאתגר, במיוחד כשלוקחים השראה מביסטרו; מסעדה צרפתית בה השילוב בין חלב לבשר דומה לשילוב בין דתי לכיפה. כלומר, אין הפרדה. יש כבר לא מעט מקרים בהם הוכיחו כי ההפרדה הזו יכולה לעבוד טוב, אבל אז באה המסעדה שהרשת פתחה במתחם שרונה בתל אביב, ומציגה כיצד עושים את זה לא נכון.
למשל קרפצ'יו פילה בקר, מתובל בשמן זית, לימון, עשבי תיבול טריים וצנוניות, ומוגש עם צנימים (42 שקלים). בפועל מדובר בבשר מופשר, לא טעים, שלא ראה שמן זית מימיו, עובדה חמורה לאור העובדה כי גבינת הפרמז'ן הקלאסית לא יכולה להיות על מנה בשרית במסעדה כשרה. כך גם פטה כבדי עוף המוגש עם ריבת בצל, אגסים ביין אדום וטוסטונים (39 שקלים). בכל מקום בעולם משלבים בפטה כבד חמאה, וכאן אסור. לא ברור לנו מה השתלב בפטה, אבל הוא היה פשוט לא טעים.
מי שחושב שהוא יכול להתנחם במנות שלא נעשות במקור עם מוצרי חלב, עלול להתאכזב. הנה סלט פרגיות ופטריות – ירקות שוק ופרגיות ופטריות מוקפצות עם צ'ילי מתוק לימוני (52 שקלים). נכון שהמנה גדולה ונדיבה גם בבשר, אבל העוף היה מאיכות ירודה, הרוטב היה לא טעים ובכמות גדולה מדי, והסלט, ככל שהוא פשוט להכנה, היה ממש לא טעים. כך גם לחמאבעג'ין, שילוב של לאפה סובין עם בשר אנטריקוט, עגבניות, בצל סגול, טחינה הר ברכה, חלפיניו וסומק (56 שקלים). הבצק כל כך דק, שהוא לא מצליח לשמש בסיס לבשר שעליו, מתקפל ברגע שמרימים אותו, וכל מה שמעליו נשפך על המגש. הבשר עצמו סביר, לא יותר מזה, ולא מצדיק את המחיר. נקודת האור היחידה הייתה מנה של אנטיפסטי (34 שקלים), וחלת בצל (36 שקלים), אבל לא נבוא לכאן בשביל ירקות שעברו אפייה או טיגון.
הרשת החדשה מונה ארבעה סניפים, והמגמה היא הגדלת המספר. אבל אנחנו מציעים לבעלים לעשות שינוי דחוף במטבח, לפני שהם חושבים על הסניף הבא.
