גיאורגיה – חקלאות ירוקה והרבה יין

בשנים האחרונות מתאפיינת גיאורגיה בהגדלה משמעותית של ההשקעות הממשלתיות ופיתוח אזורים לתיירות. על פי נתוני הבנק העולמי נחשבת גיאורגיה למדינה מספר אחת ברפורמות בעולם, כאשר תוך שנה אחת הגיעה למקום 37 ממקום 112 במונחי "קלות עשיית העסקים". אחת התוכניות המדוברות בגיאורגיה היא להכריז על המדינה כולה כ״אזור גידול אורגני״, הטענה היא שגם כך הגידול החקלאי בגיאורגיה כיום הוא אורגני…

בצילום: השוק בטביליסי – שפע פירות וירקות 

גיאורגיה, באופן מסורתי ובתקופה הסובייטית, סבבה סביב תיירות לחופי היםהשחור, הדרים, תה וענבים. גיאורגיה היתה גם מקור הספקה חשוב של פירות וירקות למדינות ברה״מ, כיום גיאורגיה מייצאת בעיקר אגוזים, יין, מים מינרליים, אלכוהול, הדרים ופירות וירקות.
המדינה מייבאת את רוב צורכי האנרגיה, כולל גז טבעי, ומוצרי נפט. מקור אנרגיה פנימי גדול למדי הוא אנרגיית מים.

בצילום: תוצרת מקומית – דבש, ריבות וקונפיטורות תוצרת בית 

הממשל הגיאורגי נותן לחקלאות עדיפות לאומית. חזון המשרד לייצור סביבה שתגדיל את יכולת התחרות של החקלאות, תקדם גידול בייצור החקלאי, תבטיח את ביטחון המזון ותסלק את העוני הכפרי באמצעות פיתוח בר קיימא של השטחים החקלאיים והכפריים. קיימות תכניות לפיתוח חממות עם טכנולוגיות הייטק לגידולי ירקות, פירות גרגריים וירוקים, פיתוח חוות לגידול בקר (חלב ובשר) ועוד.
בינתיים, החקלאות בגיאורגיה היא ברובה חקלאות קטנה (הרבה שטחי מרעה, שדות ומטעים) בעיקר חלב ובשר, שלוש ארבע פרות בחצר היוצאות למרעה וחוזרות לבדן (כמעט).
בצילום: הפרות חוזרות לבדן מהמרעה לאחר החורף הקשה בהרי הקווקז הגבוהים

שווקים ססגוניים
בטביליסי (בירת גיאורגיה) מספר שווקים, ביקרנו בשוק הגדול בטביליסי – ריחות וצבעים מסחררים – שפע פירות וירקות, גבינות ובשרים, בגדים, מוצרים לבית וכל טוב מרחבי אסיה ואירופה. בנוסף לכל אלו, ישנם דוכנים רבים של גיאורגים המביאים את תוצרתם למכירה בשוק – ריבות, דבש וצ׳אצ׳ה (האלכוהול המקומי), תבלינים ומאכלים – מיטב התוצרת הגיאורגית. ואם רצינו להתרענן בדרך – נעצור בדוכן אליו הביא המוכר יין שייצר בבית ונשתה ״קרן יין״ (היין נמזג לקרן ממנה שותים) – גיאורגיה הרי נחשבת לתעשיית היין העתיקה בעולם.

בצילום: בשוק המקומי בטביליסי, גיאורגיה, נתקלתי, בין מגוון הפירות המיובשים, בכמויות גדולות של אפרסמונים מיובשים. 

בית היין באג׳ארה
בגיאורגיה כרמים וענבים לייצור יין, היין משמש לצריכה מקומית וליצוא. בשנת 2013 יוצאו לרוסיה 20.7 מיליון בקבוקי יין. באג׳ארה סוגי ענבים שונים אותם מגדלים באזור והם ייחודיים לו. המקומיים מביאים את הענבים אל היקב המקומי ומוכרים אותם ליקב לייצור היין.

במרחק 15 דקות נסיעה מבאטומי היגענו אל יקב ״בית יין אג׳ארי״ (Adjarian Wine House) . בית היין של אצ'ארה הוא יקב קטן שנבנה בשנת 2010 על חורבותיו של יקב היסטורי מהמאה ה-18. לדברי הגיאורגים הם אלו שהמציאו את היין, ובמהלך הסיור בייקב ובמרתף היינות ראינו את המסורת הגיאורגית העתיקה לייצור היין והבורות החפורים בהם מאוחסן היין. ביקב משתמשים גם בשיטות הייצור החדישות וגם במסורתיות. 

לדברי אחד ממנהלי היקב ״המשימה שלנו היא להחיות את מסורת הייןההיסטורית של Adjaria ולהציג כמה יינות ישנים וייחודיים כמו ה-"Chkhaveri" – זן ענבים הייחודי לאזור ומאפיין אותו.״ כמובן אי אפשר לסיים ביקור ביקב בלי לטעום מהיינות המקומיים – שהיו לגמרי לא רעים.

המשקה האלכוהולי המקומי – הצ׳אצ׳ה. בבאטומי, בירת חבל אג׳ארה, מזרקה ממנה ניתן ללגום ממנו בשעות מסוימות. כן זה אמיתי, המזרקה מופעלת מדי יום למספר דקות עם צ׳אצ׳ה במקום מים… מה הפלא שחיי הלילה תוססים שם!
ישן מול חדש: ייצור היין בגיאורגיה ביקבים משלב את השיטות המסורתיות לצד הטכנולוגיות החדשות (בצילומים – בית היין באג׳ארה).

הגנים הבוטניים
הגנים הבוטניים בחבל אג׳ארה (Ajara), לא רחוק מבאטומי בירת החבל, באזורMtsvane Kontskhi ("גלימה ירוקה") לחופי הים השחור, מרהיבים ביופים.על שטח של מעל אלף דונם באזור הררי, ירוק ועשיר בצמחייה, נמצא צמחים מאזורים אקלימיים ונופיים שונים לחלוטין. הגן כולל כאלף מינים של צמחים יפים להדהים. בגנים טיפוסים של צמחים מכל חמש היבשות והנוף הנשקף מהם מדהים. 

את הסיור במקום מתחילים מהגן העליון – לאורך צוקים היורדים אל רצועת חוף זהוב ויפה. את הירידה הארוכה והמתפתלת לאורך הגנים עשינו ב״קרונית טיולים״ המסיעה את המבקרים במקום.

הגן מורכב ממיני צמחים המאפיינים תשעה אזורים גיאוגרפיים: קווקזי סובטרופי לח, מזרח אסיה, ניו זילנד, דרום אמריקה, צפון אמריקה, הרי ההימלאיה, מקסיקו, אוסטרליה והים התיכון. האוסף בגנים כולל 2,037 מינים של צמחים עציים, ביניהם 104 ממוצא קווקזי.

הכותבת עליזה ז'זק ביקרה בגיאורגיה במסגרת משלחת של האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית.
הכתבה פורסמה בכתב העת ״בחזית החקלאות״ בהוצאת החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, אפריל 2015.