בביקורי האחרון באוסטריה כמדריך טיולים, חשפתי את הנוסעים גם לעולם היין האוסטרי. ביקרנו ביקב בוטיק בעל היסטוריה של כ-700 שנה, וגם טעמנו את ה-STURM, אותו משקה טרום יין הנהוג באוסטריה.

"שטורם" (STURM – או כפי שנקרא בגרמניה: Federweisser) הוא תירוש ענבים טרי – מיץ ענבים בשלב הראשון של התסיסה ובו כ-5% אלכוהול, אותו אפשר לשתות רק תקופה קצרה בסתיו, מיד סמוך לבציר הענבים, והכול טרי ולא מבוקבק.
כל אוסטרי שמכבד את עצמו לוגם בתקופת הסתיו כוס שטורם במקום כוס בירה, כי הרי זה גם טבעי, גם טעים וגם בעל אחוז אלכוהול נמוך, וכל מסעדה או באר דואגים לאספקה טרייה של קנקני שטורם שיהיו זמינים – כל יום טרי ישר ממכלי התסיסה הראשונית.

אבל שטורם אפשר לשתות בכל רחבי מזרח אוסטריה. לעומת זה אין כמו לבקר בבורגנלנד בזמן הבציר.
אזור הבורגנלנד (Burgenland) שסביב לאגם נויסידלר (Neusiedler See) במזרח אוסטריה, נחשב לאחד מאזורי היין הטובים יותר של אוסטריה. לפני נסיעתי לאזור זה שוחחתי עם ידידי גידי קליין, המייבא את יינות "הפנר" הכשרים מחבל ארץ זה, על אפשרות לבקר ביקב HAFNER. לדבריו קשה לבקר ביקב בשעת הבציר, כי כולם עסוקים בקליטת הענבים ובטיפול מהיר בהם, ולא מעניינים אותם ביקורי אורחים, ככל שיהיו חשובים. הגיוני.

במהלך טיולנו ממערב לאגם נויזידלרזה, במספר עיירות מנומנמות, יכולנו להיווכח במלאכת הבציר הנעשית בכרמים הרבים לאורך הדרך ועל שיפולי הגבעות. משפחות איכרים אוסטריים עמלו בין שורות הגפנים, כולל נשות המשפחה, ולרוב היה זה בציר ידני. בדרך נראו לא מעט טרקטורים הגוררים עגלות עמוסות ענבים, בדרכם לכפר זה או אחר, שם נמצאים היקבים הרבים של חבל ארץ זה.

כשהגענו לעירה רוסט (Rust) החלטתי לחפש יקב שיהיה מוכן לקבל אותי יחד עם קבוצת המטיילים שהייתה איתי.
עצרתי את האוטובוס במרכז העיירה, והלכתי לחפש יקב – פשוטו כמשמעו.
בחנות היינות הראשונה שנכנסתי אליה, שאלתי היכן אפשר למצוא יקב, ונאמר לי שלכל אורך הרחוב, כל כניסה לבית היא יקב. לא האמנתי למשמע אזני, כי לא נראה כל שלט וכמובן שלא הייתה כל תכונה של אנשים או מכוניות, והרי אנחנו בשעת הבציר. הייתכן?
התחלתי לבדוק את העניין ועברתי מדלת לדלת, עד שאחת הייתה פתוחה ונכנסתי פנימה לחצר ארוכה וצרה, שמשני צדי הרחבה היו בניינים ישנים ופשוטים – כמו שנהגו לבנות פעם.

מתחת לכל כניסה היה גם מרתף, וכשהצצתי פנימה – אין ספק שזה יקב. מכלי תסיסה, משאבות, חביות ועוד ציוד, העידו על כך שכאן עושים יין.
המקום נראה שומם בשעת צהרים מוקדמת זו. קראתי "הלוווו" כמיטב המסורת היקית, והתקדמתי לתוככי החצר. ככל שהתקדמתי, ברור היה לי יותר שביקב עסקינן.
הגעתי עד סוף החצר, ושם היה פתח אחורי שהוביל לגן עצים, שאחריו נראו כרמים ודרך שבוודאי מובילה לשדות ולכרמים.

נפתרה התעלומה – כל התכונה של היקבים מגיעה מאחורי החצר, ואילו בחזית הפונה לרחוב הראשי, כיאה לתרבות האוסטרית ולאמרה "סדר חייב להיות" (ordenung must zine) – הכול נקי ומצוחצח.

לפתע יוצאת אישה מבוגרת מאחת הדלתות ושואלת בפליאה מה אני מחפש. התקרבתי אליה, ובהתנצלות הסברתי לה שאני מחפש יקב ויין.
"אנחנו יקב שעושה יין ומוכר רק בחביות", הסבירה לי הגברת זטנר, "אבל אני אתקשר לבן שלי והוא תיכף יגיע מהכרם שמאחורי הבית".
ואמנם לאחר כמה דקות הגיע הבן, והבין את משאלתי.
הוא אמר שאצלו אין מה לראות, אבל הוא יתקשר לחברים שלו ויבדוק. ואמנם כך עשה, וביקב השלישי אליו התקשר – בינגו.

שמנו פעמינו ליקב משפחתי קטן (כ-60,000 בקבוקים בשנה) הנמצא ביציאה הדרומית של העיירה. שם חיכו לנו הרלד טרמל ואביו, ממשיכי המסורת המשפחתית שהחלה כבר בשנת 1700 – יקב עם מסורת של עשיית יין.
הרלד טרמל (TREMMEL) למד ייננות בעולם הישן בחבל אלזס כמיטב המסורת הצרפתית (כשהיתרון עבורו היה היכולת לעבוד וללמוד שם גם בשפה הגרמנית), וגם למד ייננות בנוסח עולם חדש באוסטרליה, ומכאן האנגלית המצוינת שבפיו.
מתחת לביתם הצנוע של האב ובנו, ישנו מרתף עמוק וגדול, בו ניכרים אותות הזמן. במרתף היו מגוון רחב של חביות שחלקן אובאליות, צורה לא שגרתית בימינו, אבל הייתה נהוגה מאוד באזור.

ביקב יש ציוד חדיש הכולל מפריד לאשכולות הענבים, מרסקת לענבים, מיכלי תסיסה עם בקרת טמפרטורה נפרדת לתחתית המיכל ולחלקו העליון של המיכל, ועוד.
הרלד הציע לנו לטעום חמישה סוגי יין מתוך מגוון של כ-20 יינות שהוא עושה: סוביניון בלאן 2010, רוזה מבלאופרנקיש 2010, בלאופרנקיש 2008, רוסטר אאוסלסה 2010, ואחרון חביב יין קינוח רוסטר אאוסברוך 1999.
בתום הטעימות נכנס לחצר טרקטור עם עגלה עמוסה בענבי בלאופרנקיש שנאלצו לחכות לסיום הביקור פתע שלנו.

לאחר הטעימות נסענו עם הרלד לאזור הכרמים, שם הסביר לנו על האופי המיוחד של טרואר האזור: "הגבעות שסביב אגם נויסידלר נהנות מרוח המגיע מהאגם ומקררת את הגפנים גם בימי קיץ, בהם הטמפרטורה יכולה להגיע ל-30 מעלות. אבל הדבר החשוב ביותר והמיוחד לאזור, הוא השתקפות השמש מהאגם, שמביאה את האור גם מזווית תחתונה ולא רק מרום השמים, וכך כל אשכול זוכה למנת האור הדרושה לו לקבלת ענב איכותי ליין, וזה מה שאנחנו מחפשים", קבע הרלד טרמל.

ביקורנו נאלץ להתקצר היות ובחצר היקב כבר חיכו ענבים לטיפולו המסור של הרלד, וכך מיהרנו לחזור ליקב, לקבל את מעט היינות אותם קנו המבקרים (מחיר יין רגיל 6 יורו לבקבוק), ולראות את הרלד ואביו חוזרים במרץ למלאכת קליטת הענבים, שמיד יתחילו את המסע הארוך עד לבקבוק בעוד שנה או שנתיים.

וקצת על היינות אותם טעמנו:
• SAUVINGNON BLANC 2010
יין יבש ועוצמתי בעל ארומה חזקה של פירות, ומורגשת בו גם עוצמת האלכוהול. מחירו 6 אירו.
• ROSE VON BLAUFRANKISCH 2010
יין קל בעל צבע ורוד בהיר מאוד. שמנוניות יפה ופירותיות קלילה עד בלתי מורגשת. יין קיץ כיפי, ומחירו 4 אירו.
• BLAUFRANKISCH 2008
צבע אדום אבל לא עז, ושמנוניות קלה. ארומות של פירות יערואף ניתן להרגיש במרציפן. היין מתעגל בפה ולא תוקפני מדי, ולמרות השהייה הארוכה בחבית הענבים דומיננטיים בלי שהחבית מאפילה עליהם. יין מיושן ואיכותי, במחיר של 5.5 אירו בלבד.
• RUSTER AUSLESE 2010
יין מענבי סוביניון בלאן, ריזלינג ושרדונה. בלנד מעניין בעל מתיקות קלה, שמגיעה רק מעט אחרי הלגימה בגלל הדומיננטיות של הסוביניון בלאן. יין נעים שמחירו 6 אירו.
• סיימנו עם יין קינוח מתוק ומיושן מאוד: RUSTER AUSBRUCH 1999
יין עשוי מענבי שרדונה, בעל צבע זהוב עמוק ושמנוניות רבה. ארומות מתוקות ההולמות באף ומתיקות מדהימה ונעימה- לא מתוק מדי אבל שובל מתיקות ארוך לאחר הלגימה. מחיר בקבוק של 375 סמ"ק הוא 18.9 אירו.