בשנים 1907 עד 1909 ניסה חוקר ומגלה הארצות האירי ארנסט שקלטון (
Shackleton), לארגן משלחת משלו לקוטב הדרומי בספינה "נמרוד". למרות שהמשלחת זכתה למספר הישגים נאים, היא לא הצליחה להגיע אל הקוטב הדרומי, לאחר ששקלטון החליט שלא לסכן את חיי אנשיו עקב בעיות אספקה. המשלחת חזרה לבקתה על חוף הים הארקטי, ומשם חולצה מאוחר יותר תוך ששקלטון מצהיר כי "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת".
שקלטון היה דמות נערצת הודות לדרך בא הוליך משלחות גיאוגרפיות תוך מאמצים פיזיים קשים, אולם עם הרבה מצב רוח, שמחה וכייף, וכחלק חשוב: בציוד של כל משלחת היה גם וויסקי.
משלחת ה"נמרוד" הצטיידה ב-25 ארגזי וויסקי (בנוסף לעוד 25 ארגזי יין וחמישה ארגזי ברנדי).
הוויסקי בו בחר שקלטון עבור המסע לעבר הקוטב הדרומי היה מסוג מקינליי'ס (Mackinlay's) ממזקקת גלן מור (Glen Mhor) באינברנס (Inverness) שבסקוטלנד.
כאשר חולצו אנשי המשלחת הם השאירו מאחוריהם בבקתה של שקלטון שלושה ארגזי 
וויסקי שנותרו קבורים בקרח הארקטי. רק באוגוסט 2010 הצליחו לחלץ משם ארגז אחד ובו 11 בקבוקי וויסקי משנת 1897, ששרדו יותר מ- 100 שנים באנטארקטיקה.
חברת Whyte & Mackay שרכשה את המותג Mackinlay and Co. פתחה במבצע שחזור הוויסקי, כך שלקוחותיה יוכלו לטעום אותו, בדיוק כפי שטעם אותו שקלטון האגדי.
כידוע, וויסקי יכול לשרוד ולשמר את טעמו המקורי גם לאחר 100 שנים, בתנאי שיאוחסן בתנאים מתאימים. תנאי הקיפאון שבהם שהו הבקבוקים הגנו עליהם מפני אור וחום, הגורמים לצבעו של הוויסקי לדהות ולטעמו להתקלקל, ועל כן היה כאן אתגר גדול למאסטר בלנדר להגיע לטעם של פעם.
מאסטר בלנדר ריצ'רד פטרסון קיבל את המשימה להגיע לטעמו של הוויסקי של פעם, 
ולדבריו זה הטעם שמצא בבקבוק משנת 1897, שניתן היה להוציא ממנו באופן זהיר ומבוקר ממנו דגימות להשוואה.
ומכאן קפיצת דרך וזמן אל תל אביב, ינואר 2012, לטעימת הוויסקי המיוחד שנעשתה לפורום מצומצם ובשיחת וועידה עם מאסטר בלנדר ריצ'רד פטרסון, שתיאר את התהליך בשפתו הציורית מהמזקקה המאובזרת שלו בסקוטלנד.
צבעו של הוויסקי זהוב בהיר ורך, והוא בעל שמנוניות מסיבית ומפתה. הארומה רכה ומלטפת, וכבר בה מרגישים יותר עשן ממאלט סקוטי מעושן של הספייסייד. 
בלגימה מתפרץ מיד עקצוץ נעים בפה, שלא נמוג לאורך זמן רב. בטעימה עם תוספת 1/3 מים מתעוררת מתיקות קלילה, אולם הטעם נשאר מעוקצץ לא פחות מנקי.
לישראל יובאו רק 90 בקבוקים (ארבעה מתוכם נגמעו בטעימה בה הייתי) שחציים כבר נמכרו.
הבקבוק נמכר בתוך קופסת עץ בעיצוב ידני ,המופק מאורן ניו-זילנדי.
בקבוק הזכוכית נוצר בתהליך מסובך ביותר, המבטיח כי לא נותרו בועות או רמזים לחוסר שלמות, וזאת בהתאם לבקבוק המקורי. לצורך כך ביטל יצרן הזכוכית את כל מנגנוני בקרת האיכות במכונות שלו.
כל הכיתובים על תווית הבקבוק נעשו באופן ידני, כך שיבטיחו העתק מדויק של המקור. איכות הנייר נבחרה מתוך אוסף נדיר של ניירות מקוריים בני יותר ממאה שנה.
מחיר בקבוק בחנויות יין ואלכוהול: 3,600 ₪
כדי לחקור עוד את הסיפור
לסיפור חילוץ הבקבוקים מאנטארקטיקה
