השבוע בענף היין 246: כינוי מקור ליקבי יהודה – איך התקבל ומה ייתן? ומתי יתקיים אירוע אשכול הזהב?

השבוע הרחבה על אזור היין הראשון בארץ שקיבל מרשות הפטנטים כינוי מקור בדרך לאפלסיון, ראיון וירטואלי עם לורי לנדר מיקב צפרירים, כמה בצירים מציינים ששון בן אהרון ודוד בר-אילן, על המוקד איתי להט, אשכול הזהב 2020, ביקורת יינות של יונתן שוטס מיקב בנימינה, ובציר ביקבים טפרברג והדר. קריאה מהנה

במסעות צילומי בציר 2020 הגיע דוד סילברמן גם ליקב הדר במושב עגור. וכשהבעלים הם מוזיקאי ואשת התיאטרון גם התמונות אומרות שירה. קראו בהמשך. צילום דוד סילברמן dpsimages
מפת יקבי יהודה נכון לדצמבר 2018. צילום ישראל פרקר

1: מטה יהודה – הראשון בסימון

 ההתרגשות השבוע הייתה אדירה, עם ההודעה לעיתונות שהגיעה מטעם רשות הפטנטים, ובישרה כי לאחר עבודה מאומצת של שנים נרשמו שישה כינויי מקור ישראלים על שם המועצה האזורית של מטה יהודה, אשר הגישה שש בקשות לרישום אזור "יהודה" בכללותו ואזורי המשנה "הרי יהודה ו"מורדות יהודה", ככינוי מקור עבור יינות. מטה יהודה מתהדר ביינות ייחודיים, שאיכותם נובעת מהמקום הגיאוגרפי, סוג האדמה, האקלים ועוד. הבקשות נבחנו על ידי מחלקת סימני המסחר ברשות הפטנטים ופורסמו להתנגדויות הציבור. לרישום כינויי המקור לא הוגשו התנגדויות, ולכן נרשמו בשבוע האחרון בפנקס הישראלי. כעת תוכל המועצה האזורית להגיש בקשה לרישום כינויי המקור במדינות נוספות החברות באמנה (29 מדינות כולל ישראל), בעוד יצרנים אחרים שאינם שייכים לאזור זה לא יוכלו לציין על גבי יינותיהם את שם כינוי המקור "יהודה".

מדובר ביריית הפתיחה לשאר האזורים שרוצים לייחד את יינותיהם על פי האזור (אפלסיון בזעיר אנפין), ואיך שלא תקראו לזה הפוליטיקה של היין יצאה מהארון. אני מניח שעל פי התקדים, לא ירחק היום וגם הנגב, הרי הגליל וצפון הארץ יקבלו את המגיע להם,  וכמובן המקומות השנויים במחלוקת על פי ארגון ה-BDS , דהיינו רמת הגולן ושטחי יהודה ושומרון. סוף סוף יש מענה חוקי שנעשה על ידי גוף חוקי ישראלי שתוחם את מדינת ישראל על פי אזורים. זה יאפשר לעולם לרכוש יינות גם על פי תפיסה פוליטית כזו או אחרת. הסימון יהיה ישראלי, ולא יהיה צורך בגורם זר ועוין, כאמור, לקבוע זאת.

בקריאת ההודעה שנשלחה לעיתונאים עלו מספר שאלות, ובעזרת אנשי המועצה האזורית  ועורך דין עידן בר אולפן שהוביל את המאמץ לקבלת כינויי המקור, ננסה לעשות סדר קצת בבלגן. שאלנו אותם מספר שאלות, והנה ריכוז תשובותיהם:

פרופסור עמוס הדס. צילום מאתר איש הענבים

אפיון אזור היין כפי שהוגש במסגרת הבקשות לרישום כינוי מקור נשען על מספר אדנים, וביניהם: חוברת האפיון האזורי של יקבי יהודה משנת 2009, אשר על צוות ההיגוי והכתיבה שלה נמנו בין היתר פרופסור עמוס הדס, ערן הרכבי, שוקי ישוב, עמית ניר, מרק פרל וערן פיק; חוות דעת עדכנית מפורטת מאת פרופסור עמוס הדס; חוות דעת מאת הגיאוגרף פרופסור גדעון ביגר; טעימה של יינות בתהליך ויניפקציה מכרמים יחידים, ומאותו זן. האפיון בוצע בין היתר על סמך בחינת טופוגרפיה, סוגי קרקעות ואדמות, אקלים ומיקרו אקלים, צמחיית כיסוי, מבנה הכרמים ועוד.

היו זמנים: רוני ג'יימס מייסד יקב צרעה עם נימי יפה שהקים את תחום התיירות במועצת מטה יהודה. צילום מאוסף חני בן יהודה
רוני ג'יימס (משמאל) מייסד יקב צרעה ואבי אסכולת הטרואר בארץ עם נימי יפה שהקים את תחום התיירות במועצת מטה יהודה. צילום מאוסף חני בן יהודה

שאלנו: אם מחר יינטע באזור כרם ענבים מזן COLORINO  דוגמה, וייעשה ממנו יין, האם עדיין מותר יהיה לציין על הבקבוק את האפלסיון? על כך ענו לנו כי "יש צורך בהבנת הבדלי החקיקה בתחום כינויי המקור בין המוכר לנו מאירופה ובין מדינת ישראל: הגדרת המונח כינוי מקור בישראל מבוססת על אמנת ליסבון, אשר גם שיטת ההגנה על האפלסיונים באירופה מבוססת עליה. הרכיבים שיש להוכיח בישראל על מנת לרשום כינוי מקור זהים לאלו שנקבעו באמנת ליסבון, ודומים מאוד לאלו הכלולים בהגדרות האירופיות. השוני בין החוק בישראל לעומת אירופה מצוי ברמת הרגולציה האזורית המחייבת ובמישור האכיפה. באירופה קיימים כידוע ביחס לכל אפלסיון נהלי גידול מחייבים וכן כללי ייצור ברורים, המשתנים מאזור לאזור, לרבות זנים, צפיפות נטיעה, השקיה, יבולים, תסיסה, תקופות התיישנות בחבית ובבקבוק ועוד. כללים אלו מפוקחים שם באופנים שונים, וברמות אכיפה שונות, תלוי במדינה, באזור ובסיווג האפלסיון בהם מדובר. בישראל, בשונה מאירופה, אך בדומה למרבית מדינות העולם החדש, לא קיימים כידוע כללי גידול וייצור מחייבים מסוג זה. לא בכלל וגם לא כתנאי לרישום אפלסיון. זהו ההבדל העיקרי בין שיטת האפלסיונים האירופית לבין זו הקיימת מכוח החקיקה שלנו. לנוכח זאת לא חלה מכוח חוק הגנת כינויי מקור מגבלה על נטיעת זני ענבים, וגם לא מתקיים פיקוח על איכות היין כתנאי לשימוש בשם כינוי המקור. עם זאת, על היינות להיות כמובן תואמים לתנאי הייצור הקבועים בתקן היין, וכן לעמוד במגבלה לפיה לפחות 85% מן הענבים שביין מקורם באזור כינוי המקור הספציפי המסומן על התווית".

יינני יקבי יהודה באירוע בדרך היין. הפגנת כוח אזורית. צילום דוד סילברמן dpsimages
יינני יקבי יהודה באירוע בדרך היין ב- 2019 – הפגנת כוח אזורית. צילום דוד סילברמן dpsimages

התשובה על השאלה מי מפקח על היקבים שאכן יש 85%  זנים מקומיים ביינות מענבי יהודה, הייתה: "על פי החוק בישראל (תקן היין), יין שיוצר מענבים שמקורם באחד האזורים שהוגדרו על ידי גוף המוסמך בארץ ייצורם, מותר לסמן אותו בשם אזור הגידול הגאוגרפי, בתנאי שלפחות 85% מהענבים בו מקורם באותו אזור. הדבר נכון גם לגבי ציון אזור כינוי מקור, וגופי הפיקוח על תקן היין הם שאמונים על הפיקוח גם לעניין זה. בנוסף, בסמכות רשות הפטנטים לפקח על שימוש מטעה בכינויי מקור. כלל ה- 85% נקבע גם על פי התקנון המוסכם על יקבי יהודה, אשר הוגש לרשות הפטנטים במסגרת הבקשות לרישום סימן מסחר מאשר (אשר אושר לפני כשנה) ולרישום כינויי המקור. מכוח תקנון זה שוקדים כעת המועצה האזורית מטה יהודה והיקבים, בין היתר, על הקמת מרשם כרמים אזורי מקיף".

התעניינו לדעת האם נקבעו סנקציות במידה ונמצא שיקב לא עמד בכך, והאם חוק היין  נתן דעתו בעניין. התשובה לכך: " אין בישראל "חוק יין". כאמור, קיימות סנקציות בדבר סימון אזורי מטעה, בין היתר מכוח תקן היין, חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, ופקודת סימני המסחר". ושאלתנו האחרונה: מה הסטטוס של יקב שממוקם בגליל, למשל, אבל מייצר יין מענבים רק מהרי יהודה ? "רישום כינויי המקור אינו בא לעניין ציון אזור הגידול, במקום תקן היין ו/או הוראת חוק אחרת, אלא בנוסף להם, והוא מתייחס רק ליקבים המצויים בתחומו. הכללים המחייבים לעניין ציון אזור היין על גבי התוויות, כפי שחלו עד היום על יקבי ישראל, ממשיכים לחול כבעבר. עם זאת, רק יצרני יין מהאזור הגאוגרפי של יהודה יוכלו להשתמש בכינויי המקור "יהודה", "הרי יהודה" או "מורדות יהודה" ולציין על התווית את כינוי המקור".

אבי יהודה מיקב יהודה. צילום איל גוטמן

כמובן קיבלנו תגובות רבות על ידיעה זו וסביבה. גורם בענף אמר: "זו יוזמה חשובה מאוד, אבל בשלב הזה זה לא שווה הרבה יותר מהקומוניקט שנכתב. אולי בעוד תקופה, כשיוגדרו אזורים נוספים בארץ, יהיה לזה יתרון. תרומה למכירות אני לא רואה". זאב דוניה מיקב סוסון ים: "להכרזה יש משמעותית סמלית חשובה. מבחינה מעשית, מכירות וכו', אני בספק שתהיה לכך השפעה. רוב צרכני היין בארץ קונים לפי שני פרמטרים: מחיר, ו'טעים לי'. כן אזור יהודה לא אזור יהודה, לא ממש מעניין אותם, למעט ציבור קטן של החובבים הרציניים. ברור שברגע שיהיה לוגו עם סטיקר של חבל יהודה, נשמח לשים על הבקבוק. אני מניח, ואני לא מומחה, שזה יסייע ליקבים פחות ידועים לצרכני היין, אם כי לא בהכרח פחות טובים. תדמית נבנית מהמון פרטים. אזור יין מוכר בהחלט יכול לסייע ליצירת תדמית איכותית, אבל זה ייקח זמן".

שוקי ישוב מיקב עגור. צילום דוד סילברמן dpsimages
שוקי ישוב מיקב עגור. צילום דוד סילברמן dpsimages

יוסי שטיבר מיקב יהודה: "האזור הינו הראשון בישראל שהוגדר כאזור יין עם כללים לייצור היין ומיתוג אזור יין, כפי שקיים בצרפת, באיטליה, ובמקומות נוספים בעולם. אנחנו גאים להיות חלק מאזור יהודה וחלק מתו התקן האזורי, ומאמינים שהוא ישמש לשיווק היין תחת מיתוג יין ישראלי בארץ יהודה – אחד המקורות ההיסטוריים לייצור יין בעולם". שוקי ישוב מיקב עגור: "בינתיים אני לא עסוק בזה. זה לא חדש, אולי פשוט רשמי. ברור שיש בזה אמונה, וכידוע לך, כרציונליסט הרי שאמונה ומדע רוב הזמן בקווים מקבילים. אבל זה חשוב, אם כי כרגע יש עניינים דחופים טבעיים יותר".

לינה סלוצקין מיקב קדמא
לינה סלוצקין מיקב קדמא

אילן חסון מיקב FIVE STONES : "אנחנו נשתמש בכינויי המקור של אזור יהודה כחלק מסולידריות אזורית". לינה סלוצקין מיקב קדמא: "אנחנו בהחלט נשתמש בתו שיינתן על ידי המועצה למיתוג היינות. לפי מיטב הבנתי מדובר ביינות 2019 והלאה. אנחנו צריכים עדיין לקבל הנחיות מהמועצה לגבי הדרך שבה מתכוונים לבצע את המיתוג ולאשר אותו, ואנחנו מקוים שהתו הזה ייתן לנו יתרון יחסי בעיני לקוחות בארץ ובחו"ל".

ערן פיק בסביבה הטבעית שלו. צילום פאפא רצי
ערן פיק מיקב צרעה. צילום פאפא רצי

ערן פיק מיקב צרעה: "בהחלט אשתמש בכינויי המקור. כינוי מקור אזורי חשוב מאוד למיתוג האזור". לורי לנדר מיקב צפרירים: "יש לומר תודה ענקית לרשות הפטנטים. בנוסף תודות לאנשי מועצה אזורית מטה יהודה, שלפני שנים הבינו את החשיבות של ענף היין ושמו בראש מעייניהם לקדם את הבקשה, ולעו"ד עידן בר אולפן שעמל רבות בחוכמה ומתוך תחושת שליחות לקדם את המהלך. תודות גם לפרופ' עמוס הדס, שטרם רבות מהידע הרב שלו. אנחנו ביקב צפרירים עובדים אך ורק עם ענבים מחלקות בעמק האלה. חשנו חשיבות לעבוד "מקומי" – ללמוד עם השנים את האזור והחלקות הללו. תמכנו תמיד בפיתוח הרעיון של מיתוג מקומי. ישנם אפיונים של מקום הגיאוגרפי, סוג הקרקע, האקלים ועוד, שמטביעים את חותמם על יינות רבים שמיוצרים במטה יהודה. אני בטוחה שכינוי המקור הישראלי שזכינו בו יתורגם להוקרה בישראל ובחו"ל, ויעזור למתג ולשווק את היינות של יקב צפרירים ושל כל חבל היין החדש".

ניב ויזל יו"ר המועצה האזורית מטה יהודה. צילום חני בן יהודה

ניב ויזל ראש מועצת מטה יהודה הגיב

"המועצה, באמצעות מחלקת התיירות והחקלאות ובשיתוף היקבים, שוקדת עכשיו על תוכנית מיתוג ושיווק כוללת בארץ ובחו"ל. התוכנית צפויה לכלול בין היתר הקמת אתר אינטרנט ייעודי לאזור היין בכמה שפות, הפעלת רשתות חברתיות ייעודיות, שיווק המותג בקרב מובילי דעה בענף היין הבינלאומי ובענף התיירות בכלל, ותיירות היין בפרט. בנוסף השתתפות בתערוכות תיירות ויין. עיצוב תו סימון איורי לתוויות היין, בחינת שיתוף פעולה עם מכון היצוא, המועצה לגפן היין, משרד התיירות, פרסום באמצעי תקשורת ופעולות נוספות. ביצוע התכניות השונות לאחר שיאושרו, יהיה כמובן מותנה ותלוי במצב מגפת הקורונה בארץ ובחו"ל".

ששון בן אהרון יקב מוני. צילום רות שוורקוז

בציר 26 לששון בן אהרון

ששון בן אהרון, יינן היקבים מוני ו- FIVE STONES כתב: "השנה אציין את הבציר ה- 26 שלי. הבציר הראשון היה ב- 1994 ביקב אפרת, ושם היו לי 6 בצירים. לאחר מכן 13 בצירים ביקב בנימינה ויקב המערה, ו- 7 בצירים ביקב מוני. ליקב FIVE STONES התחלנו לבצור ב- 2014.

ששון בן-אהרון (משמאל) ואילן חסון. צילום דוד סילברמן dpsimages
ששון בן אהרון ואילן חסון מיקב FIVE STONES. צילום דוד סילברמן dpsimages

בעקבות האקלים השנה אני אופטימי ביחס לאיכויות הענבים. אחרי חורף גשום וקר, יש לצפות לקבל את כל הטוב מן הטבע ומאמא אדמה. אני משתדל לא לקלקל את מה שנוצר בטבע.  אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, הבציר עדיין מרגש אותי. יש תחושה של התחלה מחדש, וחווית התחלת היצירה זה דבר שמרגש בכל פעם מחדש. ביקב מוני התחלנו את הבציר השנה עם ענבי שרדונה, סוביניון בלאן, סמיון ומרלו, ואילו ל- FIVE STONES כבר בוצרים בכרמים של משפחת תמיר מגבעת ישעיהו ענבי שרדונה וסוביניון בלאן".

ענבי שרדונה של יקב טוליפ בכרם מטע. צילום דוד בר-אילן

בציר 20 לדוד בר-אילן

דוד בר אילן, יינן היקבים טוליפ ומאיה בכפר תקווה שבקריית טבעון, צילם וכתב: "את הבציר הראשון שלי עשיתי כעוזר יינן ביקב שורק בבציר 2001.

דוד בר-אילן חתום כיינן על יינות היקב משנת 2012
דוד בר-אילן חתום כיינן על יינות היקב משנת 2012. צילום מדף הפייסבוק

הבציר ה- 20 שלי, זה של שנת 2020, יהיה מורכב מבערך 350 טון ענבים – כ- 40% מהם לבנים, מכל הכרמים שלנו מהצפון עד הרי ירושלים, נטיעות של שתי חלקות חדשות, ועוד כל מיני דברים מעניינים".

לורי לנדר בפעולה. צילום איל גוטמן
לורי לנדר מיקב צפרירים בפעולה. צילום איל גוטמן

2: ראיון וירטואלי עם לורי לנדר מיקב צפרירים

הבהרה לשאלות שקיבלנו מקוראים: וירטואלי פירושו כאן יותר דמיוני ופחות אמיתי, אם כי יש בו אלמנטים אמיתיים. מסובך. לורי לנדר היא ייננית יקב הבוטיק צפרירים במושב בשם זה באזור עמק האלה – חלק ממטה יהודה עליו קראתם למעלה, ובעלת היקב יחד עם בעלה שייקה לנדר.  

סרט שלא תשכחי?

Kill Bill (להרוג את ביל) של קוונטין טרנטינו.

"האין זה הדימוי המושלם של חיים ומוות? דג מפרפר על השטיח, ודג לא מפרפר על השטיח" (להרוג את ביל 1) ".

וב'היו שלום ותודה על הדגים' (So Long, and Thanks for All the Fish) – הספר הרביעי בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה של דאגלס אדמס, נכתב: "והסיבה שאני מכנה את עצמי בשם הילדות שלי היא כדי להזכיר לעצמי שמדען צריך להיות ממש כמו ילד. אם הוא רואה משהו, עליו לומר שהוא רואה אותו, בין אם זה מה שציפה לראות ובין אם לאו. ראה קודם, חשוב אחר כך, ולבסוף בדוק. אולם תמיד ראה תחילה. שאם לא כן תראה רק מה שציפית לראות. רוב המדענים שוכחים זאת […] הסיבה השנייה שאני מכנה את עצמי 'וונקו השפוי' היא כדי שאנשים יחשבו שאני טיפש. זה מאפשר לי לומר מה אני רואה כשאני רואה משהו. אדם אינו יכול להיות מדען אם מפריע לו שאנשים חושבים שהוא טיפש."

ספר שתיקחי איתך לאי בודד?

האידיוט –  The Idiot (רומן מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי שנכתב בשנת 1869. הספר נחשב לאחד הרומנים החשובים יותר של דוסטויבסקי).

לורי קראה את האידיוט באנגלית כי היא אנגלוסקסית. המבטא עדיין יוצא, גם היין יוצא, שלם אבל ספון, בטוח בעצמו אבל נחבא אל הכלים. אם לורי הייתה קוראת בעברית, האידיוט היה אחר לגמרי כי נילי מירסקי הביאה את התרגום מרוסית אל מדרגה אמנותית גבוהה במיוחד. מפעל התרגום הענף שלה סלל דרך לקורא הישראלי אל גדולי הספרות האירופית. כמתרגמת היא הוסיפה נדבך חשוב לאופייה הפתוח והעשיר של התרבות העברית החדשה. תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מצאה לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ועם זאת, מעשי התרגום שלה חיים ונושמים בשפה העברית.

צילום pixabay

משפט פילוסופי שמלווה אותך?

הדבר הכי חשוב הוא סקרנות.

כי באפריקה, ישנה אמרה האומרת  כך: 'בטבע, פיל יכול להרוג אותך, נמר יכול להרוג אותך, ונחש ממבה שחורה יכול להרוג אותך, אבל רק במקרה של נחש הממבה השחורה, וזה נכון באפריקה מאז שחר ההיסטוריה, המוות בטוח'. הארס של הממבה השחורה יכול להרוג בן אדם תוך ארבע שעות, אם נניח שהקורבן הוכש בקרסול או באגודל. לעומת זאת, הכשה בפנים או בפלג הגוף העליון, תגרום למוות משיתוק תוך 20  דקות. עכשיו תקשיב טוב כי החלק הזה נוגע אליך: כמות הארס המוחדרת לגוף הקורבן בהכשה אחת עשויה להיות מפלצתית. אתה יודע, תמיד אהבתי את המילה הזאת 'מפלצתית', יוצא לי להשתמש בה לעתים רחוקות. אם הקורבן לא מטופל באמצעות נוגדן, 10 – 15 מיליגרם עשויים להיות קטלניים עבור בן אדם. בכל מקרה, הממבה השחורה מסוגל להחדיר 100 עד 400 מיליגרם ארס בהכשה אחת." (להרוג את ביל 2)

יין שתיקחי לאי בודד?

אספקה של יינות משטונף דו פאפ.

פאפא אל פומודורו הוא מרק עגבניות איטלקי עשיר ומפתיע, עם חתיכות לחם כפרי שמתפוררות בפנים טוב טוב והופכות אותו לסמיך וכיפי. פספסת את החופשה בטוסקנה השנה?

צילום pixabay

אוכל מנחם?

לחם טובבבב עם חמאה וגרגרים של מלח גס פזורים מעל.

"לחם אין לי, חזון יש לי" – תשובתו של דוד בן גוריון למפגינים שצעקו לו "מנהיג תן לחם".

רמי בר מאור טפוטפוטפו

בציר בשטח – יקב בר-מאור

רמי בר-מאור, יינן יקב בר-מאור, צילם וכתב: "אדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. בצרנו בינתיים 10 טון לבן מבקעת הנדיב על אדמת רנדזינה, גיר, במצב פנטסטי. זה אומר בלי הרבה אלכוהול וחומצה מאוזנת. בציר עד שעה 10 בבוקר. אחר כך הבאנו את הענבים ליקב, ותוך שעות בודדות הופרדו, נמעכו, נסחטו והפכו לתירוש ירוק קר וטעיםםםם.

זו לא חללית – אחרי עיבוד ענבים לבנים ניקיון ניקיון ניקיון בקיטור. צילו רמי בר-מאור

טפוטפוטפו, בינתיים עונת בציר מצוינת. כמו כל שנה מועד הבצירים דומה בטווח של שבוע גרוסו מודו. יין לבן זה מצב נפשי, בריא, מתבדח ומתפצח. הימים הראשונים ללבן ביקב הם משוגעים, ואז שקט יפה לפני שהאדומים פורצים ומנפצים אותו. בהצלחה ובשורות טובות".

איתי להט. צילום סיגל בראל
איתי להט. צילום סיגל בראל

3: על המוקד – איתי להט השקת יינות 2019

אי אפשר היה להתעלם מכמות המחמאות שקיבל איתי להט בתום ההשקה של היינות החדשים שלו. הגדילה לעשות זאת מירה איתן, מחברת הספר 'שעות שמחות' העוסק באלכוהול. "מחונן, גאון" צעקו הכותרות. לרגע חשבתי שהוא עוד יומלץ להדליק משואה ביום העצמאות.

איתי להט הוא יינן שמוכר יותר כיועץ יין פדנט, שבמחסנית שלו יש יקבים רבים שהוא מייעץ להם. יש לו את היכולת  להוציא יינות מעולים מיקבים שנמצאים די בשוליים ורחוק מהכותרות. הגראנד ויטאל של יקב לוריא הוא אחד היינות הטובים בשוק, היינות של יקב גוש עציון שודרגו ועברו מהפכה של ממש בשנים האחרונות והכל בזכות עקשנות ותפיסת עולם מאוד נוקשה לעשיית יין ישראלי. בשנים האחרונות הוציא איתי להט מותג שלו וניתן היה לבדוק עד לאן "האובססיה בדייקנות, ניקיון, איפוק, איזון" תיקח אותו.

יינות להט

בהתחלה הייתי די סקפטי ולא תמיד יכולתי ממש להתחבר למשהו מאוד מושלם, כי אני באסכולה הגורסת שקצת לכלוך וקצת פגמים יכולים להעניק טביעת אצבע ייננית ייחודית, וזה מה שאני מחפש אצל יינן בסדר גודל כזה. המקבילות היו טביעות האצבע של ערן פיק. עידו לוינסון, אורי חץ, יעקב אוריה, ליאור לקסר, ויקטור שונפלד, אסף פז, אבי פלדשטיין, זאב דוניה, אלעד מובשוביץ, לורי לנדר. כולם מנסים בשנים האחרונות לעשות יינות ים תיכוניים נקיים ומדויקים, כשהדגש הוא על חומציות טבעית, יובש מקסימלי, איפוק, וכמובן הטרואר שבא לידי ביטוי.

להט לבן 2019  – בלנד מענבי רוסאן, ויונייה וסוביניון בלאן  שהגיעו מהגליל. אם אני משווה אותו לאחיו הבוגר משנת 2018, אז ללא ספק מדובר ביין הרבה יותר מאופק. לא כבד, להיפך, שופע פרחוניות וארומטיות שמתמזגים נפלא עם טעמי עשבי תיבול. הרוסאן נותן את הטון ומעניק פריכות טובה וחומציות בשפע. היין חד כתער, לא משאיר מקום לספק מי הכין אותו. אכן המוח יודע שזה טרואר ישראלי, אבל זורק היישר לגראן קרו שם במחוזות צרפת.

להט לבן לייכטר 2019  – בלנד מענבי רוסאן, גרנאש בלאן ומרסאן, גם כן מהגליל. נושא את שם סבו של איתי – לייכטר. גם ביין הזה הדגש הוא על ארומות שמכות ללא רחם. אחוז האלכוהול הנמוך – 12.5% מאפשר זאת כנראה. בטעימה היין מעט טאני ונוקשה. הפרי עדיין צריך להתגבש בבקבוק. הפה עמוס בטעמי פרי צעיר חד, אבל כבר עכשיו האפטר טייסט מאוד חמאתי וארוך.

היינות צפויים להגיע לחנויות בקרוב. מחירם 120 ₪ –  VFM (תמורה לכסף – תל"כ) הלבן ללא ספק, הלבן לייכטר פחות.

יקב הדר הכרם והיין. צילום דוד סילברמן dpsimages

בציר 2020 בשטח – יקב הדר

"הדר" הוא יקב וכרם ביתי במושב עגור. מסביב מרפסת הבית גדלים ענבי קברנה פרנק, סירה, קולומברד וחלקה חדשה של שנין בלאן (נטיעות בספטמבר). פיטר ובת שבע מארק מבצעים את כל העבודה בכרם וביקב (3,500-4,000 בקבוקים), למרות שבמקור שניהם היו אומנים: פיטר היה נגן בפילהרמונית ובת שבע אשת תיאטרון.

פיטר מארק – ניגן בפילהרמונית. צילום דוד סילברמן dpsimages

בנוסף ללימודים לתואר שני ביינות וגפן באוניברסיטה העברית, פיטר שואב השראה מעבודה ביקב ויתקין, מלימודים עם עידו לוינסון, ומקשר הדוק עם אמיר סריג. בציר ראשון התבצע ב- 8 באוגוסט: ענבי קולמברד, ובהמשך החודש בוצרים קברנה פרנק לרוזה, סירה וקברנה פרנק ליין אדום.

הענקת פרסי אשכול הזהב – קורבן נוסף של הקורונה

4: אשכול הזהב 2020 – והזוכים הם

השבוע הסתיימה טעימת היינות שהוגשו לתחרות. הטעימה שמאורגנת כמו בכל שנה על ידי סטודיו בן עמי, התקיימה כרגיל בדן גורמה תל אביב. מאות בקבוקי יין נשלחו לטעימה עיוורת של מספר גדול של שופטים מתעשיית היין (סומליירים, ייננים, עיתונאים ועוד). בגלל מתקפת הקורונה שאנו חווים השנה לא מתאפשר לקיים את הטקס השנתי המרשים שהיה אמור להיערך בהיכל התרבות, ולכן רשימת הזוכים תפורסם ב- 18 באוגוסט, והטקס יתקיים כאשר היכל התרבות ייפתח.

מדובר בטקס חשוב, כשהפעם יוסי בוזנח ינחה אותו וידבר על משבר הקורונה והשפעתו על תעשיית היין. כמו עשרות היקבים אנו מחכים לפרסום התוצאות, וכמובן ננתח את התוצאות וננסה להבין את הלך הרוח שהשרתה הקורונה על הטועמים.  השנה.

בציר לילי של מרלו ביקב טפרברג. צילום טוביה ניס

בציר 2020 – בציר מרלו ביקב טפרברג

הקורא טוביה ניס שעובד השנה בבציר ביקב טפרברג צילם וכתב לנו: "חשבתי לעניין אתכם עבור כתבת היין של יום שישי בתמונה זו מבציר לילה השבוע של ענבי מרלו ביקב טפרברג. מדובר בענבי מרלו מכרם במבוא חורון. שם הכורם שמעון בטר. מדובר בפרי איכותי ונקי מאוד. איני יודע לומר לאיזה סידרה בדיוק הענבים מיועדים. זו החלטה של הייננים, אך הענבים מיועדים לסדרות הגבוהות של יקב טפרברג.

 

אני עובד ביקב רק בבציר הקרוב לשם התנסות וצבירת עוד ניסיון חשוב. לפני כן עבדתי ביקב קסטל ויקב יפו. אני מכוון לפתיחת יקב בוטיק פרמיום בעזרת ה' באזור מגורי (גוש עציון). מאחל יום מבורך ועשייה ברוכה".

יונתן שוטס. צילום מאשה סקילי
יונתן שוטס. צילום מאשה סקילי

5: ביקורת יינות יקב בנימינה – יינן יונתן שוטס

בנימינה רזרב ויונייה 2019 – הענבים הגיעו מהנגב. יין ארומטי מאוד שמאפיל קצת על טעמי ההדרים. חצי שנה בחבית שלא ממש מורגשת, אז סביר להניח שאלו היו חביות ישנות שלא העניקו הרבה חוץ מכלי אחסון – וחבל. זן הויונייה היה מקבל תפנית עם עץ נוקשה קצת. מחירו 55 ₪ – ה- VFM שלו 40 ₪.

בנימינה רזרב רוסאן כתום 2018 – ענבים מהגליל. גם פה הארומות מובילות. גם פה היין היה בחבית חצי שנה, ושוב אותו סיפור – היא לא מורגשת. אשכולית ומעט תפוז בוסרי, בקצוות דבש ותאנים בשלות. מחירו 55 ₪ – VFM לחלוטין.

בנימינה גרנאש רוזה 2019 – ענבים מרמת הגולן. יין חצי יבש. צבע ורדרד בהיר, ארומות של פטל ומי ורדים. בפה יש עומס של פרי ריבתי מתוצרת ויטה של פעם. מחירו 35 ₪ – VFM לחובבי השפריץ או קוביות הקרח בלבד.

לסיכום: יונתן אוטוטו שנתיים וחצי יינן ראשי ביקב בנימינה, וסדרה זו לא ממש מאפיינת את היכולות שהוא הציג בפנינו בעבר. המונח רזרב ממש לא מתאים, פה ולא מובן על שום מה. אחסון היינות בחביות לא מעניק דבר ליינות, ונעשה לדעתי רק כדי שתהיה אפשרות לכתוב את המילה רזרב על הבקבוק. היה ראוי לתת תשומת לב ולבצור את הענבים בזמן, או לטפל בהם ביתר תשומת לב.

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה