למרגלות מגדל שלום וסמוך מאוד לאלנבי ונחלת בנימין, אתם מוזמנים לחלום, וגם להגשים את החלום של קפיצה קטנה לחו"ל. לא לחנות סופרפארם, אלא למה שמתקשר לרבים מאיתנו עם העולם הגדול, כלומר מסעדות ואוכל. וגם שדות תעופה.

נכון שלא הצלחנו להגיע לשבוע בו מסעדת אואזיס החדשה של השפית רימה אולברה חגגה שנה לפתיחתה ברח' מונטיפיורי 17 פינת נחלת בנימין, אבל הסקרנות משכה אותנו לשם עם סיום שבוע החגיגות, בעיקר כשזו הייתה הפעם הראשונה בה אכלנו במסעדה של רימה, איתה נפגשתי בעבר כשבישלה בדירת הגג שלה ארוחות לקבוצות קטנות.
כשתקראו את הכתבה מאז באמת תכירו היטב את רימה אולברה – ואם לא שמתם לב, אני ממש מנסה לפתות אתכם להגיע לפחות פעם אחת לארוחה באואזיס החדשה.

המטבח של אואזיס החדשה פתוח, והצפייה ברימה ובצוות שלה היא חוויה בפני עצמה. עובדים לאט ובנחת בתחילת הערב, ונותנים גז כשלחץ ההזמנות גובר. ראינו גם אקט של ביקורת עצמית, כאשר השפית לא היססה לשלוח לפח מנה שלא נשאה חן בעינה כשטעמה אותה.

התפריט כאן מודפס על דפי נייר צבעוני פשוטים, מה שבא לרמוז כי לא מדובר כאן בתפריט שנקבע פעם או פעמיים בשנה, אלא זהו תפריט חי ונושם שמשתנה כל הזמן.
עוד דבר שאי אפשר לא לשים אליו, הוא שכל מנה מגיעה מארץ אחרת וממקור השראה אחר, וליד כל מנה עיקרית בתפריט מופיע לא רק שם העיר/ארץ אליה היא משתייכת, אלא גם הקוד הבינלאומי של שדה התעופה – הונג קונג – HKG, מילאנו – MXP, פריז – CDG, וכך גם ליד מנות המיוחסות נאפולי, קיוטו, מדריד, וייטנאם – ממש מסע קולינרי חובק עולם על דף נייר ירקרק.

לפני שנגיע לארוחה שלנו, הנה כמה שאלות ששאלתי את רימה, כשקודם כל ביקשתי לדעת איך היא קובעת את התפריט והמנות בו.
"לקראת יומולדת שנה במקום החדש שלנו, ביקשנו מכל הלקוחות הקבועים שהיו איתנו מההתחלה של אואזיס הראשונה, לספר לנו מה הם זוכרים ממנות תחילת הדרך, שהם רוצים שנחזיר בשבוע יום ההולדת הראשון שלנו במקום החדש. מכאן הגיעו המנות הוותיקות הנמצאות בתפריט. יש לנו רק שלוש מנות שלעולם לא ישתנו: סלט קישואים, פורצ'יני מזויפות, ופילה דניס וייטנאמי – אלה מנות שלא סובלות משינויים עונתיים, אבל פרט לכך הכל משתנה כל הזמן ובאופן קיצוני.
תמיד יש מנות חדשות. כ- 40 אחוז מהמנות מתחדשות אחת לעשרה ימים. יש מנות שחיות רק לילה אחד, כשאנחנו מקבלים מרכיב מיוחד שמישהו מביא לנו מחו"ל.

מה מקורות ההשראה שלך?
ההשראה שלי מגיעה ממה שאני מרגישה שאני רוצה לאכול, ומבוססת על דברים שאנשים מביאים לי מחו"ל, מה שאני מגדלת עבור אואזיס, ומה שהסו-שף שלי מוצא לי. זה תהליך יומיומי.
אני כבר בישלתי הכל. בשבילי עכשיו זה תמיד עניין של לנסות ליצור דברים חדשים. אין לי טלוויזיה ואני לא קוראת ספרי בישול, כך שהכל צריך לבוא מהחוויות וממקורות ההשראה שלי. אני לא אשקר ולא אומר שזה קל, כי זה לא.

ועכשיו תגלי לי מאין בא השימוש בקודים הבינלאומיים של שדות תעופה ליד שמות המנות
הקודים של שדות התעופה הם מימיה הראשונים של אואזיס, אבל לא ציינו את הקודים בתפריט, רק את שמות הערים.
מנהל המסעדה שלי, סיני, היה בעבר דייל מחלקה ראשונה. אני טייסת לשעבר של מטוסים חד-מנועים, ושנינו טסנו וביקרנו בכל רחבי העולם. אז מפני שאיננו יכולים לנסוע יותר כפי שאנחנו רוצים, אנחנו מפרסמים בתפריט את קודי שדות התעופה, כך שהלקוחות שלנו יכולים לטוס לכל מקום שהם רוצים, בלילה אחד…

אז מה אכלנו והשאיר אותנו מסוחררים מארוחת ערב מיוחדת, כמעט הלומי יעפת (ג'ט לאג) מהטיסה עם רימה?
התחלנו עם שנגחאי דמפלינגס (64 ₪) – עלי חרדל ממולאים בבשר לבן, שרימפס ועשבי תיבול אסיאתיים, טובלים בציר ג'ינג'ר – פשוט מנה חלומית, שלכשעצמה שווה ביקור חוזר באואזיס, ומזל שסיני מנהל המסעדה הפנה את תשומת לבנו לכפות על השולחן, לחיסול כל טיפה של ציר הג'ינגר.

עוד מנת פתיחה: פורצ'יני מזויפות (52 ₪) – מדובר בצלחת פטריות מלך היער ענקיות. איפה "הזיוף"? בכך הפטריות מושרות במשך יומיים בתמצית פורצ'יני, ואז צולים אותן בשמן זית עם פלפל שחור גרוס, פטרוזילה ופרמזן איטלקית. השפית מבטיחה שאם תעצמו עיניים תרגישו שאתם ברומא ואוכלים שם פטריות פורצ'יני בגריל. אני לא הרגשתי ברומא (כנראה שלשם כך צריך פטריות אחרות), אבל נהניתי מאוד ממנת פתיחה צמחונית זאת.

בעיקריות בחרנו תחת הכותרת ווייטנאם והקוד התעופתי של הבירה האנוי – HAN, מנה מורכבת שבבסיסה פילה דניס, ומכאן המטבח חוגג: רוטב וייטנאמי המורכב מבצלי שאלוט, למון גראס, קרמל ופלפל שחור. עם זה כוללת הצלחת סלט אטריות שעועית, אשכולית אדומה, כוסברה, בזיליקום תאילנדי וליים טרי. עושר המרכיבים יצר מנה קלה, עשירה בטעמים, וממשיכה את חווית אואזיס (122 ₪).

במעבר חד למילאנו (קוד שדה תעופה MXP), קיבלתי פורקטה רוזמרין מושלמת של אליאב (90 ₪). לא יודע מיהו אליאב זה וגם שכחתי לשאול, אך מה זה חשוב כשנתח הבשר הלבן הצלוי היטב עם מעטפת קריספית סביבו, הגיע עם אנדיב מבושל בשמנת וגראפה די אמרונה וריבת פירות בחרדל – רק לחשוב על הרכיבים ושילובם. כן, זה היה כל כך טעים.

היצירתיות של רימה אולברה מגיעה גם לקינוחים ושמותיהם, כמו BMW – לא יודע איזה מודל אבל מדובר במוס שוקולד ואלרונה 70% עם דובדבני אמרנה בקוניאק (46 ₪), או הנשיקה של רימה – טירמיסו לימונים עם גבינת מסקרפונה איטלקית ורום מג'מייקה – סחרור גלובלי (44 ₪).

 

אנחנו, שנמנעים מקינוחים במסעדות, נשברנו. היא עם קרפצ'יו תותים טריים, מקורמל עם פלפל סצ'ואן וגלידת תה תאילנדית עשויה במקום (42 ₪) – בהחלט קינוח מרענן; ואני התפתיתי ל"חלומה של גיישה" – גבר טיפוסי שלא עומד בפיתויים. קיבלתי גלידת מיסו לבן עם סלט אגסי נאשי – טעמים שלא פוגשים כל יום בקינוחי מסעדותינו.

הגיישה חזרה הביתה בשלום, ואיכשהו גם לנו היציאה לערב החורפי של חלקיה הפחות מטופחים של העיר העברית הראשונה, הייתה נעימה יותר אחרי חוויית חו"ל בצלחות אצל השפית רימה אולברה והצוות שלה.

אואזיס
רח' מונטיפיורי 17 תל אביב
טל. 03-6206022
א'-ו' מ- 19:00 עד אחרון הסועדים. המסעדה סגורה בשבת

צילומים גבי מנשה, יח"צ, פאפא רצי