פרט לזיתים ואגוזים, האבוקדו הוא הפרי היחיד שמכיל שמן. כ- 20% מהרכבו התזונתי הם שמנים, בעיקר שמנים בלתי רוויים, הבריאים עבורנו, בעלי תכונות המונעות כולסטרול, תהליכי חמצון ומחלות לב, ובמיוחד חומצה לינולאית שמסייעת לגוף לייצר הורמונים חשובים. מאחר ותכולת השמן בו גבוהה, הוא מכיל גם ויטמינים מסיסים בשמן, העיקרי ביניהם הוא ויטמין E. זהו נוגד חמצון חשוב ביותר, שכמו תפקידו בטבע – להגן על רקמות הצמחים מפני נזקי חמצון, קרינה והרעלה, כך גם תפקידו בגופנו, בנוסף לתפקידיו האחרים.
האבוקדו מכיל את כל חומצות אמינו החיוניות, מה שהופך אותו לבעל חלבון מלא. יש לכך ערך רב לצמחונים, טבעונים, תינוקות, ילדים ואנשים בתהליכי הבראה. הוא מכיל גם פחמימות – בעיקר סיבים תזונתיים שאינם מתעכלים, אך עוזרים לתהליך העיכול. האבוקדו עשיר מאוד באשלגן ודל בנתרן, ובכל מתאים לבעלי נטייה למחלות לב, כולסטרול וטריגליצרידים. יש בו ברזל, סידן, מגנזיום וויטמין C. בבחירת אבוקדו יש לזכור את שלושת הפרמטרים הבאים:
עונה – בישראל נקטפים זני אבוקדו ונארזים החל מאוגוסט עד יולי. הזנים נבדלים ביניהם בטעם, במרקם, בגודל ובאחוזי השמן שבהם. הזנים הפופולריים, דוגמת האס, נקטפים בין נובמבר לאפריל, וזו תקופת השיא של העונה. כדאי להכיר את הזנים השונים ולדעת מהי ההעדפה האישית שלכם, ובהתאם לבחור אבוקדו.
מראה – לרוב אין למראה השפעה על הטעם או על המרקם של פרי האבוקדו. שפשופים או כתמים קלים על פני הקליפה, אינם פוגעים באיכות הפנימית של הפרי. אולם קורה שמכה חזקה במיוחד תשפיע על פנים הפרי, ובמקום הפגוע עלול להתפתח ריקבון. רצוי לבחור אבוקדו ללא שריטות וצלקות עמוקות, שמעידות על פגיעה של ברד או מכות חזקות.
מוצקות – רמת המוצקות של האבוקדו היא הפרמטר העיקרי המעיד על מוכנות הפרי למאכל. אבוקדו בשל ומוכן לאכילה יהיה רך ונעים למגע , אך לא רך מאוד – כי אז הוא עלול להיות בשל יתר על המידה. לכן, כשנעמוד מול ערימת האבוקדו אצל הירקן או בסופרמרקט, רצוי לחשב את מועד אכילת האבוקדו, ולבחור את רמת הקושי שלו בהתאם. לאכילה ב-24 השעות הקרובות נבחר אבוקדו רך ובשל. לאכילה בעוד מספר ימים נעדיף אבוקדו קשה, שיתרכך בימים הקרובים אט אט. אם קונים אבוקדו קשה, רצוי להפריד את הפירות ולשמור כל פרי במקום אחר, כדי להבטיח הבשלה הדרגתית ולא של כל הפירות ביום אחד. אבוקדו רך יש לשמור במקרר, אולם למספר ימים מוגבל. מוצע לא להתאפק יותר מדי, ולאכול עם קצת מלח ולימון – בכפית, על פרוסה או בסלט.
