למרות המצב עלה השבוע בבתי קולנוע סרטו של הבמאי הצרפתי עמנואל מורה "רומן צרפתי" (Diary of a fleeting affair) – הבחירה הרשמית בפסטיבל קאן 2022.
שרלוט (סנדרין קיברלן), אם חד הורית, וסימון (ונסן מקיין), גבר נשוי, נפגשים דרך אתר היכרויות ונוצר ביניהם 'קליק' מידי. הם מחליטים לנסות להיפגש אחד עם השנייה רק לשם ההנאה שבמפגש, ללא מחויבות, ללא אהבה ומבלי לחשוב על העתיד. זאת מתוך ידיעה ברורה שלסיפור האהבה ביניהם אין כל עתיד, כי הגבר נשוי ולא באמת פנוי לקשר.
שניהם מחליטים להתייחס רק לרגע עצמו ולא להתבונן מעבר למה שקורה כאן ועכשיו, אך ככל שעובר הזמן הם מופתעים (או לא באמת מופתעים) לגלות עד כמה המצב מורכב.
הסרט מאוד 'צרפתי' מבחינה זו שיש בו רק שלוש דמויות, והוא נראה כמו הצגת תיאטרון שהפכה לסרט – כן הרבה דיבורים.
הדמויות בסרט מתעתעות. הן נראות מאוד מיושבות ו'רגילות' ואפילו די אפורות, אבל עם התקדמות הסרט אנחנו למדים שהם בעצם זוג מאוד פתוח וליברלי, ומממשים פנטזיה שהרבה זוגות שמרניים היו רוצים לממש ואין להם אומץ לעשות זאת. בדיעבד מסתבר שהאומץ שלהם הוא זה ש"מקלקל" את ההרמוניה הזוגית, אבל לא אפרט כדי לא לעשות ספוילר (קַלְקְלָן לפי הצעת האקדמיה ללשון העברית)…
נושא הסרט הוא קשר רומנטי בו אחד הצדדים (במקרה הזה הגבר) נשוי (האישה אם חד הורית), והוא מעורר מחשבה ותהיות לגבי השאלה מהן הסיבות שמשאירות קשר זוגי טוב ויציב לאורך זמן. האם כדאי להשקיע בו משאבים רגשיים ולהסתכן בכך שניקשר יתר על המידה, או שמא עדיף להשאיר אותו קליל ומרחף, שמח ולא ממש אמיתי ומעמיק.
אהבתי את התובנה של סימון שאומר שהקשר שלהם הוא בעצם סוגריים, שכשפותחים אותן, צריך מתישהו גם לסגרן, מבחינת נבואה שמגשימה את עצמה. ואכן, תרגום שם הסרט באנגלית הוא 'יומן של רומן חולף' (ובצרפתית זה תמיד מצלצל יותר טוב – (Chronique d'une liaison Passagère).
סימון הוא טיפוס נירוטי, שקצת מזכיר את וודי אלן. הוא מפגין חוסר ביטחון ומרגיש שאינו ראוי לאהבתה של שרלוט. היא לעומתו בטוחה בעצמה, ונראה שהיא מנתבת את הקשר שלהם מתחילתו עד סופו. הסוף, אגב, לא ברור, ואפשר לפרש אותו כרצוננו.
שיר הנושא, שמופיע בקצרה בהתחלה ובמלואו בסוף, הוא מהשירים הצרפתיים האהובים המוכרים של הזמרת ז'ולייט גרקו, והוא אומר כי "אהבנו זו את זה למשך זמן השמעת שיר".
סרטו הקודם של הבמאי עמנואל מורה, "הדברים שאומרים והדברים שעושים", הוקרן בפסטיבל קאן, היה מועמד ל-13 פרסי סזאר (האוסקר הצרפתי), וזכה בפרס לשחקנית משנה ופרס לומייר לסרט הצרפתי הטוב ביותר.
סנדרין קיברלן (שרלוט) היא שחקנית ובמאית שהחלה את הקרירה בשנת 1986, ומאז הופיעה בעשרות סרטים בתפקידים בולטים. בין סרטיה: העלמה שמבון, הנשים בקומה השישית, עולם אחר, הפטריוטים (צולם בחלקו בארץ), גיבור בזכות עצמו, תיק נעדר, בידיים טובות, לאחרונה נראתה על המסכים בישראל בסרטים מישהו שומע אותי וחמישה ימים בנובמבר. בסרט רחוב מנדר אפילו דיברה מעט בעברית. הייתה מועמדת תשע פעמים לפרס הסזאר, וזכתה בשניים.
ונסן מקיין (סימון) החל להופיע בקולנוע בשנת 1998, ומאז השתתף ביותר מ- 60 סרטים, סרטי טלוויזיה וסדרות. אחדים מסרטיו ניתן לראות בנטפליקס, וכן את הסדרה אירמה ומפ. בקרוב נוכל לראותו שוב על מסכינו בתפקיד הצייר פייר בונאר בסרט על חייו, שהוצג בבכורה בפסטיבל קאן האחרון.
מומלץ במיוחד בימים אלה 'לקפוץ' לצרפת, לראות קצת פריז וסביבותיה ברקע, ולהתבשם מאווירה נטולת דאגות…
בימוי: עמנואל מורה, שחקנים: שרלוט – סנדרין קיברלן, סימון – ונסן מקיין, לואיז (הדמות השלישית) – ג'ורג'יה סקאלה. צרפת 2022, 100 דקות, צרפתית עם תרגום לעברית ואנגלית. הפצה בישראל קולנוע חדש. מוקרן החל מ-9.11.23 בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ
