"את אוהבת שוק?! את?! ועוד בירושלים?!?!"
כן, אני מודה ומתוודה : אני אוהבת שוק, אני אוהבת את ירושלים, ולמעשה – אני אוהבת את ירושלים בגלל השוק ואת השוק בגלל ירושלים.

שוק מחנה יהודה הוא כמו אבן שואבת של צבעים, קולות וריחות. בעיקר ריחות. כמו גבר ממוצע שעובר ברחוב עם המון נשים יפות ומסובב את ראשו אחרי כל אחת מהן, כך אני מוצאת את עצמי, הולכת כמה צעדים, שואפת ריח מדהים של מאפים, ירקות טריים ודגים, (כן גם דגים – דג טרי מריח כמו ים באמצע השוק) ומסובבת את הראש לכל כיוון. זו גם ההזדמנות לבקש סליחה מכל אלו שנתקעתי בהם אתמול מעודף תשומת הלב שלי לשוק ופחות לאנשים- אני מקווה שחשבתם שאני תיירת שאינה מתמצאת (מה שנכון במובן מסוים..) ולא סתם בחורה מוזרה בלי חוש כיוון.

פתחתי את הבוקר באחד מבתי הקפה הרבים ששוכנים בשוק – "הכל לאופה וגם קפה"- המתמחה בציוד אפייה ומספק תפריט מגוון לארוחות בקר וצהרים עם נטייה דומיננטית למאפים.
טעמתי, יחד עם קפה מצוין (וזה הזמן לתהות האם העדרו של חלב דל שומן ממקומות מסוימים מהווה חיסרון, או שמא נובע מעיקרון?), נגסתי בריוש עם טראפלס ואגוזי לוז. הבריוש היה כמו שאני אוהבת- הכלאה בין לחם לעוגה, מתוק במידה ונימוח בפה.

אחרי שיטוט של כמה שעות בשוק ומסביב לו, הגיעה השעה לבדוק את מה שכבר  סימנתי לי כמטרה: "מחניודה – מסעדה ליד השוק", .בבעלותם וניצוחם של שלושה שפים ירושלמיים: אסף גרניט, יוסי אלעד ואורי נבון.
ובאמת, המסעדה מהווה בקלות המשך ישיר לשוק מחנה יהודה, ואפשר גם לומר שהיא מעין שוק בפני עצמו.

מייד עם הכניסה למסעדה הציפו אותי, בפעם השניה באותו היום, צבעים, ריחות וקולות שיצרו אנדרלמוסיה שלמה. העיצוב של המקום משרת את התחושה הזו היטב. שתי קומות לא גדולות במיוחד, מטבח פתוח לרווחה, כמה כסאות בר, כמה שולחנות וקומת גלריה. סלסלות קש עם ירקות, מדפים עם שמן ויינות משרתים את המלצרים ואת הטבחים, ואינם רק אטרקציה אסתטית. וכולם עומדים, צוחקים, אוכלים, יורדים ועולים במדרגות, והכל משתלב ומקרין איזשהו רוגע, כאילו נכנסת לסלון של מישהו חברותי במיוחד.

שלא תטעו; כל ה"בלאגן" הזה מחושב עד לפרטים הקטנים, ולראייה, על כל שולחן צלוחית עם פלפל גרוס, בקבוקון שמן זית וחבילה קטנה של מלח ים אטלנטי. אם כבר להשקיע בפרטים הקטנים אז עד הסוף.

התפריט של "מחניודה" הוא כמו בדיחה פרטית בין חברים: "סשימי שולה אורי שף אסף גרניט מחניודהסטייל", "סינטה דפוקה", ועוד כותרות משעשעות אחרות.
הזמנו מנה ראשונה של פולנטה רכה עם אספרגוס, ראגו פטריות וים של פרמזן, ומנה של ריזוטו פירות ים עם סרטן, שרימפס ודיונון.

ההגשה של המנות ממשיכה את הקו הלא שגרתי/משעשע/מבולגן-במכוון של המסעדה: הריזוטו מגיע בסיר גדול, ואילו הפולנטה הגיעה בצנצנת, שמלבד הרעיון המקורי גם שמרה על החום והרכות של הפולנטה.
והטעם. מעולם, אבל מעולם, לא התגאיתי במוצאי הרומני כמו באותו רגע בו טעמתי את הפולנטה (שהיא בעצם ממליגה בעגה הרומנית). כזו מקוריות, כזה שילוב של טעמים שנועדו להיות יחד, עוד לא טעמתי.
מנת הריזוטו הייתה גדולה, מלאה גם היא בפרמזן וחמאה, והייתה מצוינת.
את המנות ליוותה כוס של למברוסקו, שהשתלב נפלא עם כל הצבעים שהיו על השולחן.

יש משהו מאד לא מעונב במקום, מה שגרם לי לחוש לגמרי בנוח כשפיצחתי את אחת מצבתות הסרטן ואחד מחלקיו עף אל ראשו של הסועד מולי. כן, אין ספק שגם כאן המשכתי את הקו החינני של הבושות אותו התחלתי בשוק.

יש האומרים על "מחניודה" שהיא מסעדה תל אביבית בירושלים. אני חושבת שהיא מסעדה ירושלמית מחנה-יהודית לגמרי ומכילה את כל מה שאני אוהבת בעיר הזו ובשוק: טעם, צבע וחום אמיתי.

מחניודה
רח' בית יעקב 10, ירושלים
טל. 02-5333442

צילום השוק: flicker
צילום המסעדה: www.kashe,co.il