גבריאל ג'יניאו: באליטה המוסלמית בעיר העתיקה שתו אלכוהול כמו האנגלים

עו"ד גבריאל ג’יניאו – בן 95 שנים וחודשיים, דור שישי למשפחה שהגיעה לסלוניקי שביוון לאחר גירוש ספרד, וממנה לעיר העתיקה לפני 198 שנים. גבריאל זוכר הכול על תולדות המשפחה, על עסקי היין והאלכוהול שלה, ולא פחות על הצמרת הירושלמית של ממשלה-אקדמיה-פוליטיקה מדינתית ועירונית, וכל המי ומי של העיר

בגיליון יום העצמאות של 'השבוע בענף היין' פרסמנו כתמונה ראשית בשחור-לבן קבוצה ממגיני הרובע היהודי בעיר העתיקה מרימים 'לחיים' עם בקבוקים של יקב ג'יניאו שהוקם ב- 1840, שאת שמו פגשתי בפעם הראשונה.

אחדים ממגיני הרובע היהודי במלחמת העצמאות מניפים בקבוקי יין מיקב ג'יניאו הירושלמי. הצילום מאוסף גבריאל ג'יניאו באתר ישראל נגלית לעין www.israelalbum.org.il

סקרנותי גברה, וכשראיתי שהזכויות לתמונות מהיקב בעיר העתיקה הן של גבריאל ג’יניאו, חיפשתי אותו, מצאתי את מספר הטלפון והתקשרתי. קבענו פגישה, וכך הגעתי לשכונת רחביה היוקרתית (עדיין) בירושלים למפגש עם עו"ד גבריאל ג’יניאו – בן 95 שנים וחודשיים, דור שישי למשפחה שהגיעה לסלוניקי שביוון לאחר גירוש ספרד, וממנה לעיר העתיקה לפני 198 שנים.

גבריאל זוכר הכול על תולדות המשפחה, על עסקי היין והאלכוהול שלה, ולא פחות על הצמרת הירושלמית של ממשלה-אקדמיה-פוליטיקה מדינתית ועירונית, וכל המי ומי של העיר. למשל פולה בן גוריון, שלא הסכימה שיגאל אלון ישכור דירת גג בבניין של ג’יניאו מול בית ראש הממשלה באותו רחוב (שדרת בן מיימון) "כדי שלא יהיה מעל בן גוריון", ואולי יציץ לו הביתה.

גבריאל ג'יניאו ליד בניין היקב בעיר העתיקה. צילום מהמשפחה

לקראת הפגישה קראתי קצת רקע על המשפחה ופעילותה בתחום האלכוהול, באתר בשם 'מלון' – למה דווקא שם? תעלומה ירושלמית. הנה קצת מהכתוב שם: " דוד ג'יניאו, אביהם של בכור שלום ויצחק גי'ניאו, פתח את היקב והחנות בעיר העתיקה ב- 1840. ליד חנות משפחת ג'יניאו ברחוב היהודים (רחוב דוד), נתלה שלט משיש בו היה סמלו של ערק הצבי (ערק גזאלי), אותו ייצרו ביקב של המשפחה החל משנת 1840. למרות שלמוסלמים אסור היה לשתות משקאות חריפים, ערק זה כיכב בבתי הקפה של ירושלים העתיקה. על פי האגדות, את התורה לעשיית הערק למדו בני ג’יניאו ממשפחת קואינקה שקדמה להם בייצור ערק בעיר העתיקה. בהמשך עבר היקב של משפחה זו לתפעול של משפחת גי'נאו, ואז חזר אל בנו של יעקב קואינקה המייסד, אך ללא הצלחה רבה כפי שהייתה לאביו".

המשפחולוגיה של הג’יניאו-ים ענפה ומורכבת, ואולי תוכלו להבין אותה ואת פעילותה בסרטון הנקרא 'על מפתן יקב ג'יניאו שהוקם ב- 1840' בו צילם ישראל פרקר את מדריך הטיולים דני בירן, והעלה ליוטיוב בשנת 2017:

כדי להביא לכם פרטים מעניינים המאירים לא רק את היקב אלא את החיים בארץ ישראל תחת השלטון העותומאני ואחריו המנדט הבריטי, הנה הבהקים מפגישתי עם גבריאל ג'יניאו שנמשכה שעתיים תמימות.

סמל האיילה של הערק של ג'יניאו

מקור הענבים: שאלתי את גבריאל מהיכן קנה היקב את ענבי היין ליינות שלו, וקיבלתי צילום של ידיעה שכותרתה 'מכתב תודה' אשר פורסמה בעיתון 'ההשקפה' בספטמבר 1908 מטעם "בעלי בית מעשה ומסחר יין גפן ויין שרף בעירנו ירושלים", בה הם הודו לחברי אגודת ממכר ענבים ממושבות יהודה (ראשון לציון, רחובות, נס ציונה), "על ענביהם הטובים אשר שלחו לנו בשנה הזאת לעשיית יין, אשר כל אחד מאיתנו הפיק רצון טוב ונעלה מהענבים באופן אשר היינו שבעי רצון כולנו". דרך אגב, גבריאל אומר שהענבים הטובים ביותר היו מאזור גוש עציון הגבוה והקר יותר.

התווית מאוסף גבריאל ג'יניאו באתר ישראל נגלית לעין www.israelalbum.org.il

על כוחו של מיתוג: האנגלים אהבו משקאות אלכוהול וקנו אותם בחנויות ג'יניאו. לבקשתם שינו את התוויות על בקבוקי יין ששמותיהם לא אמרו לאנגלים דבר, לשמות מוכרים ונחשבים אצלם. כך, יין אליקנט הפך ל'פורט', ויין מתוק לבן הפך ל'שרי', והאנגלים קנו אותם בשמחה רבה. בשנות העשרים התקיימה תערוכה חקלאית בינלאומית, והערק של ג'יניאו קיבל את המקום הראשון וגבר על ערק זחלאוי לבנוני. לציון האירוע הפיקו חבק (בנדרולה) זיכרון מיוחד להישג זה, והדביקו על הבקבוקים.

חנות היין של משפחת ג'יניאו בקומת המסד של מלון אמדורסקי ("מלון מרכזי"), העיר העתיקה, ירושלים. צילום מאוסף גבריאל ג'יניאו באתר ישראל נגלית לעין www.israelalbum.org.il

על כוחו של ויסקי: מאחר שוויסקי היה הכוכב אצל הקצינים (בעיקר) והחיילים הבריטיים,  השלטון רצה לדעת כמה ויסקי ג'יניאו מכרו בארץ ישראל (לא ייצרו אלא מכרו מותגים ידועים מסקוטלנד), והעניק למשפחה אישור לכמות ויסקי שנתית. בגלל ייצור משקאות חריפים הרשו למשפחה להחזיק טנדר ומכונית פרטית. וחשוב הרבה יותר: בית המסחר הראשי היה בכיכר מגדל דוד ליד הקישלה. במאורעות 36 עד 39 הבריטים הגנו על החנות. כשהאצ"ל היה פוגע בבריטים, ליקב ג’יניאו היו בעיות איתם, אבל גבריאל מודה שהוויסקי היה הנשק של המשפחה לפתיחת דלתות. שופט עליון אחד בא לחנות ואמר לגבריאל: Bring me my bottle. ושלא תחשבו שהבריטים לא שילמו – הם שילמו עבור כל המשקאות. כך בקבוק ויסקי עלה לירה ו-16 גרושים, ובנוסף החזרת הבקבוק הריק.

התווית מאוסף גבריאל ג'יניאו באתר ישראל נגלית לעין www.israelalbum.org.il

בקבוקים זה לא הכול: את היינות והמשקאות האחרים שהיקב ייצר מ- 1840 תחת רישיון רשמי של השלטון העותומאני ולאחר מכן הבריטי,  מילאו בפחים של 20 ליטר, ואז ריתכו אותם אצל נפח והוסיפו תוויות. היו גם חביות מברזל בנפח 200 ליטר שנמכרו תחת רישיון הסיטונאות של היקב. היו  כאלה, בעיקר חנויות מכולת, שקנו תריסרי בקבוקים עם תוויות. עבור הקהל הפרטי הייתה חנות ליד שוק מחנה יהודה.

רישיון ייצור אלכוהול ליקב גיניאו מממשלת המנדט

השומרוני הטוב: הכהן הגדול השומרוני בהר גריזים שלח את אחיו הצעיר, שהזמין בחנות של ג'יניאו עבור אחיו רם המעלה ערק 'כוכב המזרח'.

איסלם ואלכוהול: הבעיה הקשה הייתה עם האיסלם. בזמן המנדט, אנשי האליטה המוסלמית רצו להיות כמו האנגלים ושתו משקאות חריפים. המסגדים ראו בערק תרופת מרפא – דאווה.

מלחמות ואלכוהול: גבריאל ג'יניאו מודה שהמלחמות והצבאות הזרים, היו טובים ליקב "צבא זה הלקוח הכי טוב", הוא אומר, ומספר על הצבא הפולני שהגיע וכמובן היה צריך וודקה, הרבה ומהר – תוך שבועיים. ייצרו עבורם בקו הייצור של הערק, ומכיוון שהפולנים רצו תוויות על הבקבוקים, קנו עבורם נייר בשוק השחור, והדפיסו עבורם בבית דפוס בעיר העתיקה. שביעות הרצון הביאה להזמנת כמויות נוספות של וודקה. "לקוחות טובים", הוא מסכם.

 

תגובה אחת

  1. פינגבאק: משפחת ג’ינאו – אגודת מורי הדרך בישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר