שמענו על המושג חמארה, כינוי בערבית בעל משמעויות שונות, המתאר באופן כללי מקומות חבויים יחסית של אוכל ושתייה. אך אם לא היינו יודעים שדלידה מגדירה את עצמה ככזו, היינו בטוחים שהגענו למסעדה-בר תל אביבית. דבר אחד בטוח: ווליום המוזיקה בשלב מסוים התאים יותר להגדרה של בר מאשר לזו של מסעדה. בהתאם, דלידה מתאימה יותר לצעירים.

הרוח הזו ממשיכה גם אל התפריט, וליתר דיוק תפריט האלכוהול שהושק בקונספט שיתופי, כלומר תפריט קוקטיילים, יין בירה ואלכוהול המוצע בגדלים של כוס, קנקן חצי ליטר וקנקן ליטר, המוגשים למרכז השולחן כך שניתן לחלוק אותם.

 

המבחר כולל, למשל, קוקטייל אניסטה מרסי – ערק, לימונים טריים, סוכר, נענע וביטר למון (25/52/97 שקלים), יין טומאיולו אורביוטו קלאסיקו (36/90/140 שקלים), ובירה מכבי (14/28/55 שקלים).

התפריט של דלידה, הקרויה על שם דמותה של זמרת השאנסונים הצרפתיה-יהודיה ילידת קהיר, עבר גם הוא שינויים, פרי תכנונו של שף דן זוארץ. בהבטחה לאינטרפרטציות שונות למטבחים הערביים והאירופאים ובהשראת הצבעוניות של שוק לוינסקי , יש כאן מבחר מנות בגדלים שונים ובמחירים שונים, עד 132 שקלים למנה של פילה מיניון.

אז מה בתפריט? ברולה פלפלים חריפים ופטה, שמוגש עם קרמל שרוף ממש כמו בקינוח המפורסם, אלא שהמנה הזו חריפה כל כך שקשה לאכול אותה, אבל גם קשה להפסיק (21 שקלים); סמבוסק זנב שור בציר שלו, עם בצק פריך ותוכן חם וטעים, המוגש עם קרם פרש (45 שקלים); בהתאם לרוח המקום ולטרנד, גם כנאפה גבינת עיזים וטלה, שאם היו בה קצת פחות שערות קדאיף הייתה מוצלחת יותר, אך גם כך היא מומלצת (49 שקלים); ופולנטה עם מרקם גס וטעם בולט של שמן כמהין, פטריות ופרמז'ן (42 שקלים).

באופן חריג ניסינו את מוס השוקולד לקינוח. לרוב אנחנו מעדיפים להימנע מקקאו בסיום ארוחה, אבל השילוב של המוס עם קרמבל בננה וטוויל היה מפתה. נכון שלא התרגלנו לגמרי למרקם הקרמבל בקינוח, אבל הבננה השתלבה היטב עם המוס המצוין (36 שקלים).

בסיכומו של דבר, דלידה יודעת מה היא עושה: האוכל טעים, חרף הנפילות הקלות-מאוד; האלכוהול מתאים לרוח התקופה וללקוחות המקום; והאווירה יוצרת מכל זה יחד מקום שכיף לבלות בו ערב עם חברים.


דלידה
רח' זבולון 7 תל אביב
טל. 03-5369627
ב-ה' 18:00-2:00, ו' 10:00-2:00 שבת-א' 18:00-2:00

צילום רעות אסטרוטי