רום הוא משקה אלכוהולי חזק המופק מתוצרי לוואי של קנה הסוכר, כגון דבשה ומיץ קנה הסוכר, בתהליך של תסיסה וזיקוק. לרום ריח עז אופייני וטעם מתקתק במקצת, עם תכולת אלכוהול גבוהה (40% ברום סטנדרטי). מרבית הרום מיוצר בארצות הים הקריבי ובשפך הנהר דמררה בדרום אמריקה. ארצות אחרות בהן רום מיוצר הן אוסטרליה, הודו ומושבות צרפתיות לשעבר באוקיינוס ההודי (עד כאן ויקיפדיה).

רום אינו משקה אלכוהולי מאוד פופולרי בישראל, ועדיין לא תפס אצל מי שאוהבים את טעם האניס של ערק, ושותי וודקה או וויסקי.
אמנם הצריכה של בירות ויינות פרימיום עלתה בארץ עם שיפור הסצנה הקולינרית, אך יתכן שהעדרן של מנות בהשראת האיים הקריביים מהתפריט הישראלי, הביאה לקפיאה על השמרים בכל הנוגע לשתיית רום על ידי צרכנים ישראליים.

ובכל זאת, בטעימה של שלושה רום פרמיום מתוצרת הוואנה קלאב (Havana Club) מקובה במסעדת טאפאס 1 ברחוב אחד העם 27 בתל אביב, זרחה קרן אור של תקווה לאוהבי רום.

מנות טאפאס בהחלט מתאימות לשותי רום, מאחר שספרד היא אחד המקומות הבודדים דיויד רודס בטעימהמחוץ לאיים הקאריביים שגם בו מייצרים רום, כך שצפויה להיות הצלבה קולינרית טובה מול שוטים של רום או קוקטיילים מבוססי רום. בנוסף, הרבה מאכלים קריביים הושפעו ממתיישבים ספרדיים, במיוחד באיים האגדתיים של ייצור רום: קובה ופורטו ריקו.
לכן, היה מעניין לבחון כיצד יתאים רום עם שפע המנות של טאפאס 1.

כמי שהוכשר כברמן באמריקה, אני מכיר רום יותר מהישראלי הממוצע, ונהגתי ליהנות מרום במהלך חודשי הקיץ, לעתים קרובות כחלק ממערך של משקאות קפואים, כמו גם קובה ליברה קהל להכנה.

במפגש זה טעמנו רק שלושה סוגי רום. הראשון היה רום בן 3 שנים של הוואנה קלאב, שנמכר בכ- 130 ש"ח בחנויות בישראל. זה היה רום קל וצלול, אידיאלי להכנת קוקטיילי פרמיום מבוססי רום.
לדברי המפיץ שלהם, טמפו, מוחיטו מאוד פופולרי בישראל, מה שלא צריך להפתיע, כיוון שמשקאות רבים כל כך בישראל רוויום, מהולים או מתובלים במנטה, שהוא סימן ההיכר של מוחיטו, עם התוספת של סוכר מתובל, סודה וליים.
קוקטייל הדאיקירי מתחיל לתפוס, מוגש על קרח או כמשקה קפוא, אך אלה המחפשים פינה קולדה אולי יתאכזבו לגלות שרבים מהברמנים הישראליים לא מצוידים להכין את המשקה.
.
הרום השני שניסינו היה הוואנה קלאב בן 7 שנים,רום בצבע ענבר קרמל שמגיע בבקבוק חום כהה. רום זה מתאים יותר להגשה כפי שהוא, על קרח או לעתים רחוקות כמיקסר בקוקטיילים, מאחר שמחירו מגיע ל- 230 ₪. הוא דומה יותר לוויסקי סינגל מאלט, שיש כאלה שלא יחשבו אפילו על ערבוב שידלל את מאפייניו המרוכזים.

אחרון חביב היה רום הוואנה קלאב כהה בן 15 שנה, שאינו נמכר בישראל, ובכל זאת. שני בקבוקים שלו הוטסו לטעימות, אולי כדי לפלס דרך לשלושה סוגי רום פרמיום אחרים של הוואנה הקלאב שלא נמכרים בישראל.
ובכן, אם הרום בן 15 השנים מהווה אינדיקציה, הרי יהיה זה תענוג לצפות לאחרים. צבעו קרמל עמוק, עם נימות מעושנות כבדות, ששותי סינגל מאלט עלולים למצוא את עצמם נסחפים אליו מוויסקי סקוטי.

מערך שנראה אינסופי של מנות טאפאס הגיעו לשולחננו מהמטבח, ורובן התאימו היטב לרום. סלטים קלים ומנות דג השתלבו היטב עם הרום הקל. הסביצ'ה התאימה מבחינתי באופן הטוב ביותר, מה שהגיוני נוכח העובדה שמקורה במדינות אמריקה הלטינית יצרניות רום על שפת הים הקאריבי.

הרום הענברי והכהה התאים לטאפאס של פרוסות הסינטה, כאשר האופי המתוק והמעושן של הרום רקד עם הבשר המתובל הפיקנטי.
המסעדה אינה כשרה, אבל יש טאפאס צמחוני כחלופה קבילה או אפילו בחירה ראשונה, והסלטים היו טעימים מאוד וטריים.

אנחנו היינו שם באמצע אחר הצהריים, בין ארוחת צהריים לארוחת ערב, אבל אני מקווה להגיע לשם בהזדמנות, להביא בקבוק יין ולשלם דמי חליצה סבירים של 40 ₪. זה נראה כמו סוג של מקום בו אנשים משתחררים ונהנים.
אם לא יהיה לי בקבוק יין, לא אהסס לראות איזה סוג של יצירה מבוססת הוואנה קלאב יכולים הברמנים לרקוח. אני בטוח שאופתע לטובה.