הקרנת הסרט SOMM במרכז IWSI. צילום מתוך האינסטגרם של גל זהר
1: IWSI – בהחלט מרכז ההדרכה המוביל בישראל ליין וכהלים
השבוע הוזמנתי לראות את הסרט SOMM במרכז IWSI. כבר תקופה ארוכה מבקש העורך שלי שאכתוב על גוף זה, אבל משהו בתוכי ביקש ממני לחכות עוד קצת, לתת לעצמי עוד קצת זמן על מנת להכיר את המקום ואת הנפשות הפועלות, ואכן לוודא כי יש עוגנים תחת השם המחייב, במדינה קטנה כמו ישראל, שהתעשייה בה בוצית במיוחד. חלק מההתלבטות שלי לכתוב על המקום, הייתה ביחס למי עומד מאחורי המיזם, והאם יש גוף אינטרסנטי כלכלי ששולט וייתן את הטון, על מנת להשפיע על הסטודנטים בקורס לטוב ולרע כמובן. דבר שני זו רמת המקצועיות של הקורסים המוצעים ורצינותם, והדבר האחרון היה לבדוק האם לא מדובר בנישה אליטיסטית תל אביבית, שתקנה חינוך אליטיסטי ליחידי סגולה, "למתאימים", או שמדובר בחינוך לכל, הפותח את שעריו לכל מי שרוצה ללמוד ולהתמקצע בתחום.
הסרט SOMM 3 עוסק בתעשיית היין העולמית תחת עיניי שתי קבוצות משפיעות ביותר. קבוצת סומליירים מניו יורק, שנחשבים למובחרים, התבקשו לחוות דעתם בטעימה עיוורת על יין פינו נואר ממקומות שונים, ולראות האם הם עומדים בנדרש מהפינו הבורגונדי. זאת על בסיס פסק הדין המקורי של טעימות שערך בשנת 1976 סוחר היינות הבריטי סטיבן ספורייר, בהן הושוו בטעימה עיוורת יינות אמריקאים בהשוואה ליינות צרפתיים. התדהמה הייתה גדולה כשיינות קליפורניה זכו במקום הראשון, ומאז הכל היסטוריה.
במקביל התיישבו להם בפריז שלושה מבקרי יין מהמובילים, שהתבקשו לטעום את הבקבוקים הנדירים ביותר בקריירה שלהם. שווה לראות את הסרט, אז לא אספר את המסקנות. למחרת הקרנת הסרט המופתי הזה, כתב ערן פיק – יינן ומנכ"ל יקב צרעה בדף הפייסבוק שלו משפט קצר: "לדעתי (WSET) IWSI בארץ זה הדבר הטוב ביותר שקרה לעולם היין בעשור האחרון. כל הכבוד". אז הגיע הזמן לכתבה, אמרתי לעצמי.
בית הספר IWSI הוא הנציגות הישראלית של מרכז ההדרכה הגדול והמוביל בעולם: WSET – Wine & Spirit Education Trust. בית הספר הישראלי הוקם בשנת 2016, במטרה להיות מרכז ההדרכה המוביל בישראל לכל אלו המעוניינים להעשיר את הידע שלהם בעולם היין, תוך הקניית ידע וכלים בסטנדרט בינלאומי, ולא בכדי כל הקורסים מועברים באנגלית. אנשי המפתח כאן הם גל זהר – בוגר מסלול Diploma של WSET וכן מוסמך הדרכה של WSET. גל מייעץ ליקבים בנוגע לפיתוח יינות, בניית מותג ושפה גראפית, יועץ למסעדות ובתי מלון בניהול כל עולם היין: מבחירת היינות, דרך הדרכת הצוות ועד ניהול והגדלת המכירות. רונן ארדיטי – מסעדן ותיק, מי שהיה שותף בבליני שנסגרה לאחרונה ועמד בראש איגוד המסעדנים, מנהל את תכנית הלימודים "מסעדנים מלמדים מסעדנות" בבית ספר שנקר, יועץ לעסקי מזון בנושאי הקמה, התייעלות וניהול.
טל טאובר – אשת שיווק ובוגרת Level 3 של WSET. בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות. בעבר עבדה כמנהלת הפקה ופרויקטים במחלקת השיווק של ארנסט אנד יאנג, וכמנהלת פרויקטים. יעל סנדלר – ייננית, סומלייה לשעבר, בוגרת מסלול Diploma של WSET, וכן מוסמכת הדרכה של WSET. בוגרת תואר שני באנולוגיה (ייננות) מאוניברסיטת אדלייד באוסטרליה, תואר ראשון בחינוך ממכללת בית ברל, לימודי Cellar Master ממכללת תל חי, וזוכת פרס ירדן לשנת 2009. עבדה כייננית מספר שנים ביקב בנימינה וביקב עמק האלה. כיום היא ייננית ביקב פלדשטיין. גיא הרן – איש יין בעל ניסיון עשיר ומגוון: סומלייה של מסעדות כמו יפו תל אביב, מסעדת 1868, מלון קינג דייויד ומסעדת לה רג'נס. סטודנט לדיפלומה של WSET. מדריך יין ואלכוהול למעלה מ- 10 שנים בזמן אמיתי, ברטנדר ואיש הענבים. מדריך סיורי יין במיטב אזורי היין של העולם הישן: בורדו, בורגון, פיימונטה, טוסקנה וריברה דל דוארו. נבחר כשגריר רידל בישראל.
אם לשפוט לפי האורחים שהגיעו להקרנת הסרט, אותה יזמו מבקר היין איתי גלייטמן יחד עם IWSI, אז ללא ספק מדובר בחתך מרשים ביותר, חובבי יין ותיקים לצד אנשי מקצוע – ברמנים, סומליירים, מלצרים, בעלי מסעדות ועוד. הופתעתי והתרשמתי כשארדיטי שאל את הקהל מי כאן בוגר IWSI, ועשרות ידיים הונפו באוויר. חתך הגילאים היה גם הוא מפתיע. בוגרים שעכשיו סיימו צבא ומחפשים את עצמם בענף היין, לצד ותיקים שכבר שוחים ואפשר לומר שהם המציאו את הגלגל בתחום, וגם הם מצאו עניין בשלושת הקורסים שמעבירים מרצים מהשמנה והסולתה של אנשי היין בישראל, כמו סדנאות יין עם מרצים כמו אלי בן זקן, איתי להט, ערן פיק, יאיר היידו.
לדעתי תקרת הזכוכית נשברה. לא עוד אנשי קליקה סגורה שהשמש זורחת להם מהתחת, לא עוד כאלה שחושבים שהם מתנת אלוהים עבור ענף היין. גל וארדיטי מבינים לאן צועדת תעשיית היין בישראל, הם לקחו לעצמם נישה, ואולי בעוד עשור אנחנו נבין שהיה להם חלק בהצלת הענף. עסקי המסעדנות בארץ מתדרדרים באופן מהיר מאוד, ויחד איתם כל נושא היין במסעדות וכמובן עתיד מקצוע הסומלייה. צריך לפתוח את הראש, לחשוב על אלטרנטיבות, לחשוב מחוץ לקופסה, וללמד להנגיש את היין בצורה הכי מקצועית והכי מתאימה לתקופה. פרגמטיזם במקום נוקשות וקיבעון מחשבתי. יהיה צורך לבועט במוסכמות שהעולם הישן חינך אותנו אליהן. השפה כנראה תצטרך להשתנות וכך השיווק, והמידע יונגש אחרת.
בדיוק כפי שהיין משתנה בישראל – פחות עץ, פחות אלכוהול, פחות פרי, כך תדמית היין צריכה להשתנות. לא עוד שיחות על עפיצות ופירות יער. ענף היין צריך לגדול, להתפתח להתבגר, להחליט שמספיק עם המשחקים. צריך לחנך לתרבות יין כבר מגיל מאוד צעיר. צריך להגיע לבתי ספר ולהנגיש את היין לא רק כנוזל לשתייה, אלא כטרואר ישראלי, אהבת הטבע, גידולי שדה, עסק שיש בו אין סוף אפשרויות חובקות עולם. ענף היין מרתק, ועם המון בעיות רישוי וחוסר משאבים. רק יוזמות פרטיות כנראה ישאירו את הענף צף. צריך אנשים טובים שחפים מאינטריגות ומריצה אחרי הממון, קל לקבל תקציב מיקב או מחברת שיווק מסוימת שרוצה לקדם את היין שלה בכל מחיר. כאן צריכים להיכנס האנשים הטובים והמקצוענים, ולהגיד: יש מחיר. המחיר הוא קודם כל יין טוב, המחיר הוא קודם כל ראייה רחבה של כל הענף ולא רק של היקב הפרטי. עד שזה יקרה אני מחבק את המשפט של ערן פיק: "לדעתי wset בארץ זה הדבר הטוב ביותר שקרה לעולם היין בעשור האחרון. כל הכבוד".
אייל פרנקו. צילום דניאל ישראלי
2: יקב הרי גליל – יינן חדש וקיימות ישנה
שתי ידיעות על היקב הגיעו לשולחן המערכת השבוע. הראשונה היא על מינוי יינן שגויס מיקב רמת הגולן – מייקל אייברי, שיחליף את היינן בועז מזרחי אדם. אייברי, שעבד במשך 12 שנים ביקב רמת הגולן, מצטרף לצוות הייננים של יקב הרי גליל בניהולו של מיכה ועדיה, היינן הראשי של היקב. מי שעוקב אחרי המדור באכול ושאטו, יגלה שבכתבה 'השבוע בענף היין 133' שפורסמה ב- 15 ליוני השנה, נכתב: "נראה כי המועמד הבולט הוא מייקל אייברי, מי שנחשף לראשונה לתעשיית היין דרך הכרמים וחברת היין שבבעלות משפחתו בדרום מזרח אוסטרליה. מייקל סיים תואר ראשון בביוכימיה ותואר נוסף בטכנולוגיה ושיווק יין באוניברסיטת מונאש במלבורן, אוסטרליה. את התואר השני בייננות הוא קיבל באוניברסיטת אדלייד שבדרום אוסטרליה. בשנים 2004 – 2005 עבד מייקל במספר יקבים באוסטרליה, ביניהם Kangarilla Road ו-Andrew Peace, ובשנת 2006 הצטרף לצוות הייננים של יקב רמת הגולן". למען הגילוי הנאות לא לי ולא לעורך יש כדור בדולח בבית. אנחנו פשוט מחבבים את אוסקר ווילד שכתב את הספר 'תמונתו של דוריאן גריי': "המסתורין האמתי שבעולם הוא הגלוי, לא הנסתר". אז בהצלחה למייקל, וכמובן שיהיה לחיים על היין ועל המים.
ולידיעה הנוספת, המרתקת לא פחות: יקב הרי גליל משיק קמפיין חדש תחת הסלוגן "חיבור של איכות לסביבה".מדובר בארבעה סרטונים על פרויקטים נבחרים שהיקב מוביל: שימוש בשיטות גידול ייחודיות אשר מפחיתות את ההשקיה בכרמים; ייצור אנרגיה חלופית באמצעות מערכות סולאריות הממוקמות ביקב; חיסכון בחומרי אריזה על ידי מילוי חוזר של יין מהחבית; 4. השבחת הקרקע באמצעות קומפוסט קפה נספרסו לדישון הכרמים. לדברי אייל פרנקו, מנהל השיווק המתפטר של יקב הרי גליל, שחתום על המהלך הזה: "לאחר חמש שנים של השקעה ניכרת בהובלת פרויקטים מובילי דרך בתחום הקיימות, החלטנו לגייס גם את הקהל ולהציג את מה שאנחנו עושים". משפט קצת מסובך, שמוביל למחשבה: איפה הקיימות מסתתרת פה?
אז אני באמת שואל בתמימות: מה אתם עושים? האם באמת ישבו שם למעלה מקבלי ההחלטות לאחר שהציצו למחסני היין, ואמרו טוב נו, מכרנו את כל המלאי, אז בוא נשתעשע לנו בקיימות? האם מערכת סולארית שיש היום ברחבי הארץ וגם על גגות בתל אביב, זו באמת פריצת דרך? וקיימות בכלל מעניינת מישהו ותעלה לכם את מכירות היין? "השבחת" הקרקע על ידי קומפוסט קפה. מחקרים יש? תוצאות בשטח להשוואה יש? מצב הקרקע לאחר דישון בחומרי הקפה טוב לטווח הארוך או אולי יהפוך את הקרקע לטוֹקְסִית? חיסכון בחומרי אריזה – אכן חשוב. אפשר לחסוך בבקבוקים ובפקקים ובתוויות ואריזות, ואפילו בהובלה (יחד עם רמת הגולן, רעיון גדול), אבל האם זה קיימות? האם צריך בשביל זה סלוגן והפקת סרטונים? וכל נושא ההשקיה, אכן כן, שמו לנו חסכמים בברזים לפני יותר מעשרים שנים, ואף אחד לא קרא לזה קיימות.
טביעת האצבע האגרסיבית של ענת לוי, המנכ"לית הקודמת, ניכרת כאן במלואה. רק היה צריך לשנות שוב תוויות, וזה היה בדיוק copy paste לתוכנית שהיא הציגה לפני שעזבה (דרך אגב, גם חלק מהתוויות שונו שוב). נשאלת השאלה, האם ההנהלה הנוכחית יודעת לאן היא מובילה את היקב? הרי גליל יכול להיות יקב-בת נפלא ליקב רמת הגולן, ותוספת שיכולה להיטיב ולאפשר גדילה התרחבות והצלחה בלי לפגוע ב- DNA המקורי של רמה"ג. אבל אך ורק אם יהיה בעל DNA עצמאי, עם סיפור משל עצמו, עם יינות שונים, מכירות רווחיות, תדמית נחשקת, ניהול מקצועי. אולי אם היו משקעים בתרבות יין, ולא בכל מיני השקעות הזויות של קיימות, שאני מניח שעולות מאות אלפי שקלים, אז יקב הרי גליל היה זוכה למעמד של יקב מוביל. גם ככה המתחרה החזק ביותר של יינות הרי גליל על המדפים, אלו יינות רמת הגולן, ופה הבעיה המרכזית. לא בטוח שהמהלך להביא יינן שחונך ברמת הגולן, ויודע לעשות את היינות מספר המתכונים של ויקטור שונפלד, יעשה חסד עם היקב בעתיד הקרוב והרחוק. ימים יגידו אם יש שוב copy paste. אבל מעבר ליינן כזה או אחר, צריך מנהל שיווק מקצוען, מנהל מכירות מוצלח, מנכ"ל שיודע ומוביל, ומוצא את האיש הנכון לתפקיד הנכון (ראו ערך טפרברג).
רק חשיבה מחוץ לקופסה ולא עיסוק בגימיקים, תוכל אולי להציל את יקב הרי גליל מלהיות החטוטרות של יקב רמת הגולן. וכל עוד שהיכל היין – חברת השיווק וההפצה המשותפת של משפחת שקד ויקב רמת הגולן גליל, מנווטים ושולטים במים הסוערים, אז בינתיים הכל צף.
3: יתיר או שאטו לאפיט?
אתחיל ואומר שאם הטעימה הזו הייתה עיוורת, הייתי חושב שאני שותה Château Lafite. בטעימה הלא עיוורת מזגו יער יתיר 2015, ומדובר ביין גדול, גדול מאוד. זאת בנוסף לשני בלנדים המשלבים זנים חדשים באזור היקב: נחל יתיר 2015 והר עמשא לבן 2017.
יקב יתיר עובר שינויים, התפתחות בכרמים ונטיעת זנים חדשים לאזור, מעבר מחביות קטנות למכלי עץ ובטון, שימוש רב שנתי בחביות, יצירת בלנדים חדשים, ויכולת ניתוח ייחודית של השוק. יעקב בן דור, מנכ"ל יקב יתיר, מספר כי ליינן שלו יש כל הטכנולוגיה והציוד העדכניים ביותר, ומהלכי העומק שאותם היקב מקדם לאורך השנים, מביאים לבלנדים החדשים של זנים חדשים ביתיר.
ערן גולדווסר, יינן יקב יתיר, מצביע על שתי מגמות מרכזיות בתפישה הייננית של היקב, אשר באות לידי ביטוי ביינות החדשים: ההחלטה לייצר יותר בלנדים, מאפשרת התמודדות טובה יותר עם אתגרי האקלים ויצירת יינות יותר מורכבים ומאוזנים, שמבטאים טוב יותר את אזור הגידול בו נטועים כרמי היקב. כמו כן, שימוש מתון בעץ אלון בתהליך הכנת היין מביא לכך שהענבים בפרונט, והם הגורם המשפיע המרכזי, שבא לביטוי בטעם היינות. "כחלק מכך, השימוש בחביות עץ אלון מדוד ומוגבל, ומטרתו לעדן ולעגל את היין, ובעיקר לעצב את מרקמו, ולא את טעמו וריחו", הוא אומר.
הר עמשא לבן 2017 – בלנד מענבי ויונייה – 52%, שנין בלאן – 33%, רוסאן – 15%. 5 חודשים בנפרד בחביות עץ 500 ליטר, נירוסטה ואמפורות בטון. ניחוחות עדינים ומרתקים של יערה, אגס, מנדרינה ואבן רטובה. בחך היין מלוטש. טאנינים רכים שמוציאים את המיטב של הפרי יחד עם חמיצות של פאי לימון. מרירות מקסימה באפטר טייסט. היין מושך ומתעצם בכוס גם לאחר דקות ארוכות. שאפו. מחירו 100 ₪. VFM (תמורה לכסף – תל"כ) מהליגה של הגדולים.
נחל יתיר 2015 – בלנד מ-77% סירה, 16% טנאט, 7% מלבק. יין שופע ארומות של אוכף עור ואלון. בקצוות פטל שחור, מוקה וסוכר חום. בחך היין גמיש במיוחד, עם שילוב נהדר של טעמי פרי עשירים, תאנה, פלפל שחור, אוכמניות. טאנינים מוצקים, אך מאפשרים מרקם חמאתי. מחירו 150 ₪. בהיבט VFM, הייתי שמח לראות אותו במחיר של עד 130 ₪.
יער יתיר 2015 – או Château Lafite. בלנד מ-60% קברנה סוביניון, 20% פטי ווןרדו, 10% קברנה פרנק צבע אדום מנצנץ, עם שוליים שומניים סגולים. באף אדמה רטובה, עשבי תיבול טריים, גרגרי יער ורימון. בחך חמיצות עדינה, טאנינים פעילים ונמרצים, מעט עישון בקצוות, שמוביל לטעמי פטל טרי ותבלינים יבשים טחונים, לאחר חצי שעה מתגלה יין מורכב, גמיש, מעודן. הרמוני מאוד. היין מוכן לשתייה, אבל ימשיך להתפתח למשהו הרבה יותר גדול. מחירו 250 ₪ – VFM שאפו.
קראו גם את התובנות של יונתן לבני על יקב יתיר ויינותיו החדשים
משפחת לנדר – לורי, שייקה והבנים
4: יקב צפרירים בארץ הפלאות
התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן? שאלה אליס. זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע, אמר החתול. לא אכפת לי כל כך לאן, אמרה אליס. אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי, אמר החתול. בתנאי שאגיע לאנשהו, הוסיפה אליס כהסבר. בטוח שתגיעי אמר החתול, אם רק תתמידי בהליכה.
יקב צפרירים, שלורי לנדר היא הייננית שלו, הוא יקב בוטיק במושב צפרירים באזור עמק האלה. את היקב פתחו לורי ושייקה לנדר בשנת 2004 בחצר המשק שלהם. את לורי פגשתי לראשונה ב- 2012. כמה שבועות לאחר מכן כתבתי על לורי, כשכותרת הכתבה הייתה "יקב צפרירים: ייננית עם תעוזה וראש פתוח". כיום מייצרים ביקב כ- 7,000 בקבוקים של יין אדום לשנה, בעיקר בלנדים. משנת 2014 מייצרים גם רוזה.
עדולם 2016 – 60% קברנה סוביניון, 40% מרלו. יין כהה, צפוף. מבנה עשיר ומרשים, ארוז עם טאנינים נעימים. עשיר בפרי אדום, אוכמניות ושזיפים. האפטר טייסט מעניק טעמים עם שכבות של עץ עשיר. לא נבהלתי ממתקפת האלכוהול הראשונית. להיפך, זה העניק עוד זווית ליין. יופי של יין. מחירו 80 ₪ – VFM לחלוטין.
לבנין 2015 – 65% סירה, 28% פטיט סירה, 7% קברנה סוביניון. ריחות של תות ואוכמניות מרוכזים בקפידה. בחך טאנינים עדינים, אבן כתושה, טימין מיובש. טעמי פטל שחור ודובדבנים פורצים לכל עבר. מרקם חמאתי מאופק. מחירו 95 ₪ – VFM לחלוטין.
פטום 2015 – 45% קברנה סוביניון, 40% סירה, 15% מרלו. ארומות של אוכמניות, קסיס ושזיפים שחורים, בקצוות שוש. הפה שופע פרי, עם טאנינים תקיפים שמסדרים בצורה מושלמת את טעמי הפרי השחור הבשל. טעמים של עור, שזיפים, תבלינים, קקאו מריר. יופי של יין. מחירו 120 ₪ – VFM לחלוטין.
לפעמים חלומות מתגשמים, ואני לא מדבר על החלום של לורי שהפך כבר מזמן למציאות ללא עוררין. אני מדבר על החלום שלי, שהתגשם אז באותה נקודה ב- 2012 בה נתקלתי בייננית קטנה, עדינה, שקטה, מופנמת, אבל עם הרבה אומץ, תעוזה, יכולת ראייה לטווח ארוך, ועמידה בלחצים על מנת להתמיד לעשות רק את מה שהיא אוהבת. לקח לה זמן, אבל הנה צצו להם בשקט בשקט יינות הרוזה שהם נפלאים וייחודיים כל כך ללורי. יש טביעת אצבע מאוד ייחודית ביינות שלה, כאשר כולם מחפשים להיות משויכים לטרואר מסוים, לאפלסיון ייחודי. לייננית מצפרירים יש את זה כבר מזמן. זה אצלה ב- DNA.
5: יין במסעדות – אילת מוכיחה שלא חייב להיות יקר
רני רוגל מדווח: חופשה באילת, מסעדת 'רק דגים'. בארוחת ערב תפריט היינות פשוט ומבוסס על יינות יקב כרמל ויקב הבוטיק שלו יתיר. כמסעדת דגים ופירות ים רוב היינות לבנים. אלה של כרמל מסדרת ויניארדס: שרדונה, גוורצטרמינר (אותו שתינו), סוביניון בלאן ויניארדס. יתיר תורם כאן ללבנים את הוויונייה שלו, ויש גם שני אדומים: קברנה סוביניון ויניארדס ויתיר הר עמשא.
אהבתי את מחירי היינות. כך הגוורצטרמינר המוגדר כחצי יבש. לטעמי חסרה לו מעט מתיקות, וכן הייתה מרירות קלה שתרמה להנאה ממנו לצד האוכל, נמזג בכוס (29 ₪) או בקבוק (99 ₪) שמגיע כאן לשולחן בשמפנייר גדושה במי קרח. באותו מחיר בכוס מציעים כאן את השרדונה והסוביניון בלאן של כרמל, כשמחיר בקבוק הסוביניון בלאן נמוך אף יותר – 95 ₪, מחיר בקבוק ויונייה יתריר הוא 119 ₪, ובקבוק הר עמשא האדום כאן הוא 149 ₪.
למה ההתלהבות? לפי מחירון B144, של בזק (כן, יש דבר כזה), האוסף נתונים ממסעדות ברחבי הארץ, טווח המחירים לבקבוק יין לבן הוא בין 95 ₪ ל- 180 ₪. באותו מחירון: יין לבן בכוס בין 33 ₪ ל- 50 ₪. כאן כרמל מציע את היין במסעדה ב- 29 ₪ לכוס. שאפו. מה שקלקל את ההתלהבות היה סוביניון בלאן Mud House ניו זילנדי מצוין, שנמכר בפאגו פאגו תמורת 29 ₪ לכוס ו- 85 ₪ לבקבוק.
אחרי ארוחות בשלוש מסעדות בעיר, ברור שמי שעושים כאן עבודה מצוינת הם חברת היבוא המגש שקד של משפחת שקד מדרך היין ואנשיה באילת, ששולטים בתפריטי יין בעיר עם יינות יבוא ויינות רמת הגולן. במסעדת השף המעולה לוויתן, מחיר בקבוק מאד האוס הוא 138 ₪ – היקר בין שלוש המסעדות בהן השווינו את המחיר. מתחתיו המפלט האחרון – 105 ₪ לבקבוק, והזולה ביותר היא אכן פאגו פאגו: 85 ₪.
הגיע הזמן שחקלאי ענבי יין יהיו בין 100 המשקים המצליחים בישראל
שימו לב למיזם זה של קבוצת משוב, שמארגנת ועידות ותערוכות בתחומי החקלאות ומוציאה לאור מגזין בשם משוב לחקלאות. תחום כרמי ענבי יין לא היה בפוקוס שלהם, והגיע הזמן לשנות את המצב. הפרויקט של קבוצת משוב רץ כבר שלוש שנים, ובכל שנה נבחרים 100 משקים מצטיינים מכל תחומי החקלאות, לפי הפרמטרים שרשומים במודעה. מי שחושב שהוא מתאים, מוזמן להגיש מועמדות. יש לשלוח לגיורא פרויד, [email protected] , 050-7818081. בהצלחה, ונשמח לדווח על הזוכה או הזוכים מענף גידול ענבי יין.
תגובה אחת
"לא עוד אנשי קליקה סגורה שהשמש זורחת להם מהתחת, לא עוד כאלה שחושבים שהם מתנת אלוהים עבור ענף היין." תקראו טוב טוב את הנאמר במשפט הזה שהועתק מהנכתב למעלה. ועל זה נאמר …..השתיקה יפה לה.