עלים נגועים בליפרול 3. צילום רמי בר מאור
1: המחדל בפתח – שמישהו יעצור אותו
האירוע: יום עיון ארצי בנושא גפן יין 2019. המיקום: האולם במשרד החקלאות בבית דגן, שהיה מלא מפה לפה בכורמים, ייננים, שתלנים, מדריכים, וכל מי שענף היין קרוב לליבו. ערן הרכבי, רפרנט לגפן ויין משה"מ, הנחה וריכז את היום העמוס הזה. עם הקפה הראשון, עוד לפני תחילת ההרצאות, כולם דיברו על מזג האוויר ועל כמויות הגשם ומנות הקור המבורכות. הנבואה בבוקר זו אכן ניתנה שם לכולנו, וכבר הכריזו על 2019 כשנה הטובה ביותר לענף גפן ויין, היינן הוותיק אד זלצברג עמד בצד, וזיהיתי אצלו חיוך רחב שמתפשט על פניו וראשו התנדנד לצדדים. נראה כי ניסיונו מלמד אותו שלא צריך לרוץ ולספר לחבר'ה על מוצר שעדיין לא קיים. תנו לו לעבור את 2018 שעדיין נמצאת בבקבוקים, ואז הוא יתחיל להתעסק עם שנת 2019.
ברכות של שוקי קנוניץ – מנהל אגף הפירות, שבישר לקהל כי בש"המ נקלטו מדריכים חדשים, ותוך שנה שנתיים כל הגוורדיה הוותיקה של המשרד יוצאת לפנסיה. ברכות של צביקה כהן – יו"ר מועצת גפן יין, אחריו עלה צחי דותן – מנכ"ל מועצת גפן יין, שעדכן בעניין קרן שמיטה, וכי השנה יש בקשות להשבתה של 17 אלף דונמים. זה בעייתי, כי סכום הפיצוי יהיה מאוד קטן בחלוקה לפי דונמים. צחי דותן דיבר על מהלך מיתוג יין ישראלי בארצות הברית בהובלת מכון היצוא, ובירך על המהלכים למתג יינות ישראלים ולא רק יינות כשרים. הוא דיבר על ההתמודדות של הענף עם היבוא, והסכמי סחר שעומדים להיחתם עם האמריקאים, שיורידו באופן משמעותי את המכסים על היינות הזולים; מה שיפגע אוטומטית בענף היין הישראלי, בעיקר ביינות הזולים. צחי גם סקר את הירידה בייצור היין בעולם בגלל תנאי מזג האוויר, העלייה בצריכה השנתית של יינות רוזה בעולם, והפציר בכורמים לרכוש ביטוח קרן נזקי טבע, והטיל את הפצצה הגדולה, שנתמכה מיד בהמשך בהרצאתה של נועה מעוז ממועצת גפן יין, בנושא חומר ריבוי לגפן ויין.
הפצצה המרעישה
במהלך ההרצאה של נועה מעוז התברר לקהל כי פרופסור עבד גרא, מנהל השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, איפשר לחוות הגידול 'לכיש' לספק חומר ריבוי ושתילים של גפן מאכל נגועים בווירוס ליפרול. זאת בהמשך להחלטתו לפני כשנה, לסגור ולא לאפשר לחוות יזרעם לספק שתילים וחומרי ריבוי לענף הגפן. הווירוס הנ"ל, שהגיע מיזרעם, פגע כמעט בכל כרם בארץ. התברר לחקלאים ולכולנו, כי פרופסור גרא קיבל החלטה, לכאורה מוזרה ולא הגיונית. מצד אחד לסגור את חוות יזרעם ולהביא חומר ריבוי נקי מדרום אפריקה, ומצד שני לאפשר למשתלה פרטית להשתמש בחומר ריבוי מקומי שבבירור נגוע בווירוס. כורמים רבים הביעו את מורת רוחם, וטענו כי בהחלטתו זו הוא גוזר גזר דין מוות על ענף היין, מאחר וחומר הריבוי הנקי שהם יקנו מדרום אפריקה, יידבק תוך זמן קצר מהשתילים של חוות לכיש – בין אם אלו ענבי יין או ענבי מאכל (רק שבענבי מאכל הווירוס לא משפיע על הענב כמו בענבי היין). תיעדוף ענף ענבי המאכל על פני ענבי היין מצד פרופסור גרא, נראה להם רשלני וחסר אחריות. נשאלה השאלה מה עומד מאחורי החלטתו, ואיזה אינטרס יש למשרד החקלאות לפגוע בענבי היין.
פרופסור גרא שוהה בחו"ל לצרכי לימודים, אנחנו הצלחנו להשיג אותו ולקבל את תגובתו. שאלתי אותו: מדוע ניתן אישור לחוות לכיש לספק חומר ריבוי ושתילים נגועים בווירוס? מדוע התקבלה ההחלטה רק על ידיך? כפי שנמסר לנו ביום העיון, כשבכירים במשרדך וכל מדריכי הענף לא היו מודעים להחלטה אלא רק בדיעבד? מה האינטרס שעומד בקבלת החלטה הזו? מדוע החקלאים היו צריכים ללמוד על החלטה זו רק כבדרך אגב? מה יהיה על כל ההשקעה שהשקיעה המדינה ומועצת גפן יין בלהביא חומר ריבוי נקי מדרום אפריקה, שייפגע תוך תקופה קצרה מאוד בגלל ההחלטה הזו? האם לדעת פרופסור גרא חוות לכיש נקייה מווירוסים?
תשובותיו של פרופסור עבד גרא
אני שוהה בחופשת לימודים אינטנסיביים בבוסטון. תגובה קצרה לשאלותיך בנושא הוראת שעה שניתנה לענבי טלי – גפן מאכל: ההחלטה התקבלה לאחר מספר ישיבות עם נציגי גפן מאכל ומדריכי שה"ם. עקב המצב החמור בענף גפן יין ומאכל, התחלנו תהליך הדרגתי של רגולציה בזני יין לפני מספר שנים, ובמהלך השנה האחרונה הוספנו זני גפן למאכל. בשנה האחרונה, לאחר מספר ישיבות בשיתוף כל הגורמים בענף, הצלחנו להביא לשינוי בתפיסה אצל הכורמים והשתלנים של גפן, אשר הפנימו כי חייבים לעבוד עם חומר ריבוי נקי ומאושר. החלטת המנהל שהתקבלה בישיבה האחרונה עם גורמי הענף, הייתה שיהיה תקן אחיד בנושא נגעים בזני יין וזני מאכל. יישום השינוי המתבקש נעשה בהדרגתיות ובמידתיות, תוך כדי התחשבות בענפי גפן יין ומאכל. הוראת שעה אחת ניתנה בצורה מדודה בשיתוף מדריכי שה"מ, לחמישה זנים מקומיים בלבד, שיינטעו באזור לכיש (ענבי טלי), בפיקוח השירותים להגנת הצומח ולביקורת, וישמשו את ענבי טלי בלבד. האישור ניתן אחרי קבלת התחייבות של המנכ"ל צ'יקו, להיכנס להשקעה בבית גרעין ויסוד, ניקוי חומר הריבוי, ועבודה עם חומר מאושר בלבד. לגבי חומר ריבוי נקי מדרום אפריקה, חומר הריבוי יגודל בשלוש משתלות: דור און, זימנבודה גרף, וסולו שתיל. שבוע יפורסם דף הנחיות בתנאי הפרדה וסניטציה מחמירים.
תגובתו של צחי דותן – מנכ"ל מועצת גפן יין
בשנה האחרונה השקיע ענף גפן היין מאמצים רבים בניסיון לפתור ולקדם את מצב חומר הריבוי בענף, וכל זאת בשיתוף פעולה מלא עם השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות. השירותים היו מעורבים, ותמכו בהקמת בית גרעין חדש וייבוא חומר נקי מדרום אפריקה, ובמקביל עבדו על שינוי נהלים והחמרת הפרוטוקולים בנושא חומר ריבוי ושתלנות בענף גפן היין ומאכל כאחד. ענף ענבי המאכל צריך גם הוא לעבור בהדרגה תהליך והסדרה של חומר הריבוי. מכיוון שמועצת גפן היין והענף כולו השקיעו מאמצים רבים וכסף רב לשיפור מצב הענף, אנו מבקשים שהוראת השעה של הגנת הצומח בנושא גפן מאכל, לא תפגע במהלכי ענף היין, ושכל חומר המאושר לענבי המאכל, לא יפגע בחומר המוקפד שהגיע מדרום אפריקה ונמצא בחלק מהמשתלות.
ברכות לעמותת יינני ישראל שקמה זה עתה ומביאה איתה רוח חדשה: יו"ר ויקטור שונפלד – רמת הגולן, גזבר אוליביה פרתי – טפרברג, מזכיר העמותה דרור אנגלשטיין, נעמה סורקין – אורטל, מיכל אקרמן – תבור, גיל שצברג – רקנאטי, דוד בר אילן – טוליפ. בהצלחה! כתבה מורחבת בנושא בשבוע הבא
2: אני מעריץ נשים – אבל לא הייתי שמח להיות אישה בענף היין
היום, 8 במרץ, מציינים בעולם ובישראל את יום האישה הבינלאומי. כמו בכל שנה שלחתי שאלה די פשוטה לנשים שמלוות אותי כמעט ביום יום: איזה יין תשתי לכבוד המין הנשי ביום חגכן? התשובות לא איחרו לבוא. על פניו הפרק הזה בכתבה השבועית היה אמור להיות מהיר, קליל ונינוח, כשאף אחת או אחד יתעצבנו או יכעסו עלי בגללו. אבל אז ישבתי מול התשובות שלהן, וניסיתי להבין למה הן לא מצליחות להשפיע, אף על פי שהן נמצאות בכל תחום. כולן דעתניות, כולן מנוסות ומבינות את התעשייה, מנהלות שיווק, יועצות, סומלייריות, יינניות, בעלות יקבים ועוד. נכון, אין כרגע מנכ"לית באף יקב גדול, אבל זה לא מדד להצלחת המין הנשי, כשאלו שהיו בעבר לא בדיוק היוו איזשהו מודל נכון להצלחת הענף ולקידומו. ענף היין הישראלי הוא סוג של זירת התגוששות, קולוסיאום בו הגלדיאטורים הגברים משחקים ומריעים אחד לאחר, וכיאה לקולוסיאום שאירח קרבות עתיקים אלו, מקומן של הנשים היה בדרך כלל בקהל.
מחקר שנערך על-ידי ד"ר אביגיל מור, ראש המקבץ ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית תל-חי, מראה מהי מידת ההערכה שלנו לגבי מה שנחשב "גברי" בחברה, לעומת מה שנחשב "נשי". ממצאי המחקר מראים כי 45% מהמשתתפים טענו ששתלטנות מאפיינת מנהלות, לעומת 25% שאמרו כי היא מאפיינת מנהלים. 35% אמרו כי המנהלות נתפסות כמאיימות, לעומת 7% בלבד שסברו כי המנהלים מאיימים. 27% ציינו כי המנהלות מפחידות, ו-4% בלבד טענו כי המנהלים מפחידים. 56% מהמשתתפים ייחסו את התכונה 'מניפולטיביות' למנהלות, לעומת 23% ששייכו אותה למנהלים. 25% ציינו כי התכונה 'תככנות' מאפיינת מנהלות, לעומת 9% שאמרו כי היא מאפיינת מנהלים. 35% אמרו כי 'ערמומיות' היא תכונה המאפיינת מנהלות, ו-16% בלבד טענו כי היא מאפיינת מנהלים.
אז מה תכלס אומר המחקר הזה על ענף היין הישראלי? שאורנה בן חיים, אשת יחסי הציבור של יקב רקנאטי ומשפחת מותגי שקד, לא קיבלה הצעה להיות מנכ"לית היקב אף על פי שהיא הכי מתאימה בעולם לנהל את הדבר הזה; וטלי סנדובסקי מיקב רמת הגולן יכלה להיות מס' 1 כבר מזמן; יעל גיא הייתה יכולה למכור בשקט עוד כמה מיליוני בקבוקים אם היו מקשיבים לה; אילנית צמח תמשיך לחלום להיות מנכ"לית מועצת גפן יין; רוני ססלוב מזמן הייתה אמורה להיות שגרירת היין האמתית שלנו בעולם ומקדמת את התעשייה בתפקיד רשמי; אורנה צ'ילאג הייתה מקימה לובי פוליטי בכנסת שידחוף את הענף, ולה יש הניסיון והיכולות; ומיכל אקרמן הייתה יושבת במשרד החקלאות כיועצת צו השעה ומצילה את הגפנים הקמלות מול עיניה. הרבה נשים טובות יש בתעשייה, הגיע הזמן שהתעשייה תבין את זה.
מה נשותינו, שתחיינה, ישתו לכבוד המין הנשי
לורי לנדר יקב צפרירים – קטנה, גדולה, חזקה, והיא תשתה יין של "ייננית מדהימה וחזקה במיוחד – Beatrice Gaudio; צעירה ומוכשרת, שעושה יין מאדמת משפחתה ביקב Gaudio שבאזור הכפר Casale Monferrato שבפיימונטה".
יעל גיא יקב רמת הגולן – בשקט בשקט אבל בסערה גדולה. תשתה ירדן בלאן דה בלאן, "כי מבעבע טוב זה תמיד סיבה למסיבה. מסמל מורכבות ואיכות לצד אלגנטיות. וכמו נשים היין צריך זמן להתבגר על השמרים כדי להיות מרשים ומורכב. וכמו נשים הוא יכול להיות מושלם כשהוא לבד, אבל גם יכול להקפיץ למעלה משהו לצדו".
שירה צידון סומלייה מלון נורמן – התשיעית של בטהובן. "לכבוד המין הנשי, לכבוד החיים עצמם. אני מתכננת לשתות שרי ושמפניה".
אורנה בן חיים יחסי ציבור רקנאטי – הסבתא הכי סקסית. "אשתה גרי דה מרסלאן של רקנאטי. יין רך, צבע עדין ונשי, בקבוק בעיצוב סקסי".
אופירה בירון מחבורת היין של אופירה ורן בירון – כבר 15 שנים שהם חורשים את הארץ לרוחבה ולאורכה, ונכנסים לכל יקב קטן או גדול. במקצוענות, בשמחה ובענווה, שותים, מפרגנים, קונים. "אשתה את הרוזה מטובי יינות הרוזה שיוצרו אי פעם בארץ לדעתי. מורכב מגרנאש, מורבדר, טמפרניו וויונייה, מכרמי יער יתיר. יצירת מופת של ערן גולדווסר. יין מרגש".
רוני ססלוב ייננית – לוחמת צדק ושוויון חברתי, מסובבת לא מעט ראשים בשוק הכרמל בימי שישי. "אגמע בהנאה את osher של דנה בני מיקב ננה".
אילנית צמח . צילום איל גוטמן
אילנית צמח פיתוח עסקי-שיווקי ליקבים ותיירות חקלאית – דוגלת באסכולה שאין מנוחה לצדיקים או לרשעים. "אשתה זינפנדל 2011 של יקב צפרירים".
אורלי סגל יחסי ציבור – כיבוי שריפות, חיבוקים ונישוקים, וכשצריך סטירה מצלצלת. "אשתה את ההתאהבות החדשה שלי – סיירה קנטבריה ביאנקו. ריוחה מזנים של סוביניון בלאן, ויורה ומלבזיה, עשוי בסגנון הנהוג בבורגונדי. השריה של חלק מהענבים בחביות עץ אלון לתקופה קצרה על מנת ליצור אושר (ועושר) של טעמים ביין. ארומה עשבונית ולימוניות קלה המשלבת בטעם רענן עם נגיעה מינרלית ונגיעה טרופית. פצצה של יין. ולמה הוא מתאים להרמת כוסית לכבוד יום האישה? כי סיירה קנטברייה ביאנקו הוא כמו אישה חזקה מתוחכמת – כזה שזוכרים, מצד אחד מעודן ומשתלב נהדר עם ארוחה, ומצד שני יש לו נוכחות שלגמרי מאפשרת לו להיות מסמר הערב – משוחרר מצורך בליווי. זה בעצם מה שאני מאחלת לכבוד יום האישה לכל אחת מאיתנו – להיות חזקה, משמעותית מצליחה, חופשיה ועוצמתית יותר ויותר. אסור לנו לשכוח כי אמנם מעמד האישה התקדם משמעותית ב- 110 שנים האחרונות, אבל עדיין יש פערים מגדריים גם פה אצלנו, אבל בטח שברחבי העולם היכן שעדיין יש נשים החיות בדיכוי, סגר, חלקן אף עדיין עוברות מילה או מוחזקות נגד רצונן. למענן אני מייחלת לנס שיזיז את מחוגי השעון לעתיד בטוח ונאור יותר".
דורית בן סימון יקב רמת הגולן – שלח לי שקט ממוכן, לשמוע שקט לא מכאן. תשלח לי שקט בקופסה, מארץ רחוקה (יונה וולך). "הכוס השנה תתמלא בוורד המבעבע של ירדן".
דבי שיאון יקב מרגלית – ה-Ménage à trois הכי שווה. "פרדיגמה כמובן".
עירית בוקסר שנק ייננית – אבא, בעל, ילדים, יין וחיוך נצחי. "בגלל שזה ליום האישה, אז יין מיקב קדמא. אישה שנטשה קריירת הייטק ענפה, התחברה לשורשים הגיאורגים שלה, בנתה יקב, נטעה כרם, ומפעילה מרכז מבקרים מקסים בשישי שבת ביחד עם הילדים שלה והיינות, שלחלק מהם התחברתי יותר וחלק פחות, אבל מורידה בפניה את הכובע".
אורנה צ'ילאג ייננית – יש מכשפות בישראל, אבל הן חיות בסתר. הן לא רוכבות על מטאטא ולא הופכות אויבים לצפרדעים. יש אחת שעושה יין מצוין, ולגימה ממנו גורמת לך להתאהב. "אשתה כוס יין אדום פטיט סירה שלי ממצפה רמון – יין עם גוף וארומות. הרגשה שנותנת תחושת התעלות.
טל מרום יועצת תקשורת – מנווטת במקצוענות בין יקבים למסעדות בארץ לבין חברות בינלאומיות כגון צור עולם של יין ופאנקו. "ליום האישה הבינלאומי אשתה Mountain Peak 2014 של יקב טורא; חושני, מלא טעמים".
נעמה סורקין ייננית יקב אורטל – במיתולוגיה היהודית, נעמה היא שדה מפמלייתה של לילית. נעמה החליטה לשתות שמפניה וורודה (גם שרה, מעניין).
לסיכום: אני הולך לשתות Guinness
יין וסיפור – דניאל סימון
3: דור העתיד – דניאל סימון: גינה מדברית יבשה בשילוב כרם ענבים קטן
במכללת תל חי מתקבץ לו דור העתיד בכל מה שקשור ללימוד ענף היין, פיזיולוגיה של גפן היין, סוגי יינות, שוק היין בארץ ובעולם, אריזה ובקבוק, היבטים בגידול ענבי יין, מבוא לייצור יין, מיקרוביולוגיה מתקדמת, טכניקות ייצור יין, תרבות היין ברחבי העולם, בוטניקה בסיסית, ביצוע אנליזות ובקרת איכות, מבוא לכימיה אורגנית, כימיה ומיקרוביולוגיה של גפן היין, ועוד.
אז אני תמיד בעד העוד הזה, והשבוע נחשפתי לפרויקט של סטודנט מהמכללה ושמו דניאל סימון (למשפחה יש יקב בוטיק בשם סימון), בו הציג מודל של בית שמשלב בחצר כרם ענבים קטן. שטח הכרם קצת יותר מחצי דונם. הוא מיועד לצריכה אישית, כלומר מדובר בכמות לשתי חביות קטנות או מכלי נירוסטה, במידה ומדובר בעשייה של יינות לבנים. הבציר יהיה ידני, ועל פי זה יחליטו על שתילת הגפנים (מרחקים, גובה והשקיה). המיקום המדויק הוא מצפה רמון, ולגבי זני הענבים אני מניח שצריך לתת את הדעת מה ייחסר בשוק בעוד עשר שנים, ולהתחשב בזנים שאוהבים את מזג האוויר המדברי. יהיה גם צורך להתחשב בגפנים העלולות להיות נגועות בווירוסים, ולשתול זנים נקיים או כאלה עמידים יותר. דניאל אומר כי כשהוא עבד בכרם באזור בה"ד , הם גידלו שרדונה, סירה, סוביניון בלאן ומלבק. כאמור, היין יהיה לצריכה עצמית ושיתופית עם השכנים מסביב. הכוונה לבנות מודל שיאפשר ליישוב עם כמה עשרות או מאות משפחות להתנהל כמו חוות בודדים, שלכל אחד – מעבר לעיסוק היום יומי שלו ועניני הפרנסה, יהיה גם משאב קטן (כרם), שייתן לאנשים אפשרות להרגיש את האדמה וליהנות ממשאב נפלא זה.
בהיבט העלויות: הקמת כרם באזור מצפה רמון עד ניבה: 13 -15 אלף שקל לדונם. ציוד מינימלי להכנת יין: 20 -25 אלף ₪. מחיר הכנת היין מתחילת הבציר ועד ביקבוק: 15- 20 ₪ לבקבוק.
4: שרדונה חדש נולד בטוליפ
שרדונה 2017 מכרם מטע, שנה בחבית, 12% אלכוהול, הינו שרדונה בתולי ראשון של היינן דוד בר אילן. האף משלב ניחוחות של אגוזים קלויים, הדרים, עשן ואבן רטובה. חומציות מקפיצה, בחך פירות עדינים, אגוזים, עשן וטוסט, שמתמזגים במרקם חלקלק, מעט שמנתי. מחירו 180 ₪.
אחרי סירוב של הרבה שנים, ואי רצון לגעת בזן השרדונה, קיבלו החלטה ביקב טוליפ כן לספק את רצון מחלקת השיווק של היקב. לדוד היו שתי אפשרויות: להחליט לעשות שרדונה מיינסטרים ולספק את רצון העם, או לעשות שרדונה בעל טביעת אצבע ייחודית – לטוב ולרע, שיהיה מזוהה עם עשייה ייננית טהורה ושלא מתחשבת בטרואר באופן אובססיבי. קל להחליט איזה סוג שרדונה רוצים; האופי יכול להיות טרופי או מינרלי חומצי או חמאתי שומני, עם עץ, ללא עץ, הכל כתוב והכל פשוט. היינן יכול ליפול למלכודת השיווקית ולעשות COPY PASTE על יינות מוכרים, או לצאת מהקופסה וליצור משהו שייחד רק אותו, שיעניק לקהל שלו משהו אחר, מרגש, שיזוהה בהמשך על ידי הקהל שלו בהמשך.
מי שעשו זאת היטב: דורון רב הון עם White Concepts 2016, שרדונה אדמון 2015 של יקב כרמל מכרם יחידני, ירדן קצרין 2017, וכמובן C קסטל 2017. השרדונה 2017 של דוד בר אילן לא יכנס לרשימה זו. הוא אכן מאוזן ונקי, ויש בו את כל הפרמטרים הדרושים לקבל מדליות או ציון גבוה, אבל לי חסרה בו הייחודיות, טביעת האצבע, הנשמה של היינן שרציתי לטעום בשרדונה הראשון של דוד בר אילן.
טוליפ רוזה 2018 – קברנה פרנק עם סוביניון בלאן. על גבול החצי יבש. ניחוחות של פטל ותותים מצטרפים לדשא הקצוץ. בחך טעמים של תותים וקליפת אבטיח. זה יין שצריך לשתות מצונן היטב היטב כדי להתעלם ממתיקותו שנדבקת לחלל הפה, או לחלופין יכול להיות נהדר עם כמה קוביות קרח וסודה בימי הקיץ החמים. מחירו 80 ₪.
סוביניון בלאן 2108 – הענבים מהגליל העליון בבציר מוקדם, 12% אלכוהול. אף שופע פרחים ואשכולית, זסט לימוני לצד טרופיות מאוד קלילה. בערסול בוקעת התאנה בכל הדרה, ומעלה חיוך נפלא על הפנים. החך מעט מרושע וירוק, עם חומציות ומינרליות שמעלימה בשלב זה של היין את טעמי הפרי המתבקשים. מחירו 99 ₪.
פרנק מרלו 2017 – ריח טרי ומרוכז. ניחוחות של אגוז מוסקט ועלים יבשים עם דומדמניות. בחך טעמים של דובדבנים עסיסיים ואוכמניות, שמתמזגים עם גוונים אדמתיים, פלפל ושזיפים אדומים. יין מקסים. מחירו 129 ₪.
בלק טוליפ 2016 – קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי וורדו. יין צפוף ומרוכז. ארומות קסיס, דובדבנים ושזיפים. בחך אלון קלוי, ציפורן, קפה ופרי תוקפני – בעיקר של חמוציות, קליפות תפוזים ודובדבנים. הטאנינים במלוא הדרם, מחזיקים את כל העסק הדוק ומרשים. מחירו 210 ₪.
בקרו בטלגרם של אכול ושאטו – foodis.co.il
