השבוע בענף היין 263: זן חדש של יקבים – האמירותים, ומשוך בגזר – אולי תמצא שם יקב מאושר

1: לכסף באמירויות אין ריח

אחד המשפטים העתיקים ביותר בעולם, שעדיין נשאר אקטואלי גם בימינו אנו, נטבע לפני כאלפיים שנה על ידי הקיסר הרומי אספסיאנוס, שהתמנה לתפקיד לאחר שהטיל את המצור על ירושלים, ואז השאיר את המשך המצור והחרבת ממלכת יהודה וירושלים בידיו של בנו טיטוס. אספסיאנוס יזם מפעלי בנייה ראוותניים ברומא ובפרובינציות שבקרבתה, שבנייתם רוקנה את קופת המדינה. לאחר התלבטות כיצד למלא את קופת המדינה מחדש, החליט להטיל מס מיוחד על השימוש בשירותים הציבוריים ברומא, שעד אז היה חינם. ליועציו, שעיקמו קצת את אפם נוכח הרעיון שלא הריח להם כל כך טוב (תרתי משמע), השיב אספסיאנוס: "לכסף אין ריח".

מסתבר שכלל זה תקף גם ליקבים מיהודה ושומרון – הר ברכה, טורא, ארנון ותום – שיצאו לדובאי כדי לעשות עסקים ולהרוויח מהם כסף. אז לפני שבוע יצאה משלחת לדובאי. לא היינו שם, אבל קראנו, למשל, שניר לביא מיקב הר ברכה בשומרון, כיכב בתקשורת הדובאית ושמח לבשר לאומה כי חתם על הסכמי סחר למכירת יינותיו: "רגעים מאוד מרגשים להגיע לכאן לדובאי, לשבת עם יבואנים וחברות שמעוניינות להכניס את המוצרים שלנו מהשומרון מהיקב שלנו, יקב הר ברכה, לספק אותם כאן לשולחנות של תיירים, אולי של תיירים ישראלים שיגיעו בקרוב לדובאי".

לדבריו הביקור היה מאוד תכליתי לקידום מכירת יינותיו. "כל השיחות האלה מתחילות לקרום עור וגידים. אנחנו מאוד שמחים ומתרגשים על הזכות הגדולה להיות כאן". לביא סיפר על הקשיים שיש בשנים האחרונות ליצואנים מיהודה ושומרון. "בעיקר באירופה אנחנו הרגשנו את ה- BDS (תנועת החרם על ישראל). בארה"ב השוק יותר פתוח וגם שוק היין הכשר יותר גדול. בארה"ב פומפאו אמר שסימון המוצרים ירד ולא נצטרך לכתוב 'שומרון' על המוצרים, אלא רק 'ישראל'. על ההודעה של בחריין שאין בכוונתה להכניס לשטחה מוצרים מיהודה ושומרון, אמר לביא: "אני חושב שזו הודעה יותר פוליטית, ומתחת לשולחן הם יכניסו את המוצרים שלנו".

מי שמשווק יין למדינות המפרץ זה יקב רמת הגולן, שהתחיל את הפעילות שם כבר לפני כמה חודשים, עוד לפני שהתקשורת ידעה כי מתגבש איזשהו הסכם. אין לנו פרטים לגבי כמויות יין ומה מחירי היין, כי זה מידע שהיקב לא חושף. ממכון היצוא נמסר לי כי הם לא מעורבים בעסקאות הפרטיות הללו.

הגישה התמוהה, בלשון המעטה, של יקב נוסף שהשתתף במפגשים העסקיים לא ידעה גבול. רק לפני שנה אמר הבעלים והיינן בריאיון איתו: "אנחנו מאמינים בחקלאות יהודית. כמובן עם ערבים לא עובדים בכלל". ואילו עתה, אמרה רעייתו שהשתתפה במשלחת, לפי הודעת מועצת השומרון: "מאז ומעולם יין חיבר בין אנשים, ויקב טורא זוכה להטביע חותם היסטורי ביחסים בין העמים", כאילו תושבי האמירויות הפכו לפתע להולנדים או צרפתים.

האם האידאולוגיה שלא משתפים פעולה עם ערבים נעצרת כשמדובר בעסקים שמניבים רווחים? האם עצם החתימה על הסכם מכירת יין ושמן זית לא נחשבת "למכור את עצמך לאויב"? האם אכן הממון מעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים? אז למה לא לאמץ את הגישה של המשנה "חביב אדם שנברא בצלם" – כל אדם, יהודי או ערבי.

2: האם מגזר תגיע הישועה?

מערכה 1: הפחד משתק

השבוע אירחה רותם ידלין, ראשת המועצה האזורית גזר, את שר החקלאות אלון שוסטר, ומנכ"ל משרדו ד"ר נחום איצקוביץ'. המפגש כלל סיור וחזון שראשת המועצה הציגה בפני השר. יאמר לזכותה של רותם ידלין, כי היא מנסה בכל כוחה לשנות דפוסים והחלטות של משרדי הממשלה השונים כמו משרד התיירות, משרד הבריאות ומשרד החקלאות, השבויים בסוג של פחד משתק משינויים. סיור השר הגיע ליקב ברבדו, שם הציג מנכ"ל היקב זורי ארקין את הסוגייה המאוד בעייתית של קבלת רישיון בשטחים הפתוחים. נכון להיום החוק קובע שיקב חייב להיות בשטח מסחרי בלבד, ואינו מביא בחשבון את החשיבות הרבה שיש ליקב בשטח צמוד לכרמים שלו. זורי גם הסביר כי מבחינה כלכלית אין ליקב קטן שמייצר, לדוגמה, 100,000 בקבוקי יין בשנה הצדקה לשרוד אם לא יגיעו מבקרים ליקב וייהנו מחוויה של סיור בכרמים, וקניית יין ומזון במקום.

הניסיון מוכיח כי הציבור לא מגיע ליקבים באזורי מסחר אפורים, ואין סיבה בעולם שישראל לא תאמץ את המודל האירופאי והאמריקאי לאפשר ליקבים להקים מרכז מבקרים עם מסעדה או מעדניה, ואפילו צימרים סביבו. נכון להיום אין ולו יקב אחד עם רישיון כזה, ובעצם כולם עוברים על החוק. רותם ידלין חידדה ואמרה כי "הפחד משתק" את המשרדים השונים, והם רואים רק שחור ולבן, ופוחדים שגורמים פליליים ישתלטו על השטחים הפתוחים, ותחת מסווה של הקמת מרכז מבקרים ייבנו שם טירות לעשירים. צריך למצוא את האיזון ולאפשר ליקבים לפעול במרחב הפתוח, ובמידה ומישהו יעבור על החוק צריך לטפל נקודתית.  "יש לגזר פוטנציאל אדיר להיות מרכז תיירותי המבוסס על תוצרת חקלאית מקומית, יין מצוין וטיולים במרחבים שיחברו את האדם לאדמה. זה אינטרס של המדינה לשמור על טוסקנה הישראלית, החקלאות הישראלית והטבע הישראלי", אמרה ידלין.

השר סיכם את הביקור, ותשובתו לראשת המועצה הייתה "אנחנו מבקשים להציג חזון למרחב הכפרי, כמו שמקובל באירופה. ראוי שנתייחס לכפר כמרחב שמבטיח לכל אזרחי ישראל את האפשרות לצאת מתחום בנייני העיר, וליהנות מנופים ירוקים וסביבה טבעית למען הרווחה הנפשית. עלינו לתכנן את המרחב הכפרי ככזה שמבטיח לאנשי המרחב עצמו במושבים, בקיבוצים ובמושבות גם חקלאות משגשגת וגם ערוצי פרנסה נוספים, אופק כלכלי בהיר ואפשרויות לצמיחה דמוגרפית". נשמע יפה, אך בינתיים מילים מילים.

מערכה 2: יש אור בקצה המנהרה (או שזו רכבת)

הפגישה עם השר לא דיברה על יקבים ביתיים, אשר נמצאים בבתים פרטיים או כאלה שנחשבים לצמודים, ויש כאלה עשרות אם לא יותר. אם בשטחים הפתוחים עוד יש סיכוי לשינוי, ואפילו בקרוב, אז היקבים הביתיים לא נמצאים אפילו במחשבה.

כך חשבתי עד שבפגישה עם אילנית צמח העוסקת  בליווי עסקי לפיתוח תיירותי ומיזמים במועצת גזר, היא סיפרה לי שמשרד הבריאות נתן את הסכמתו לערוך בדיקה מדגמית ביקב ביתי אחד, לראות האם הוא יכול לעמוד בקריטריונים, וכן לאפשר לו לקבל רישיון מהמועצה בה הוא מתגורר, ללא הקריטריונים המחמירים שחלים על יקבים באזור מסחרי. במילים פשוטות: להעביר את ההחלטה לראש המועצה לתת רישוי על פי חוק רישוי עסקים, המחייב כל עסק המופיע בצו רישוי עסקים, לקבל רישיון עסק לפתיחתו ולניהולו. רישיון העסק ניתן על ידי הרשות המקומית לאחר אישור הגורמים המאשרים.

היקב שנבחר לפיילוט מצומצם זה, הוא יקב הבוטיק הקטן הרא"ה בכפר הרא"ה בעמק חפר, שהוקם ב- 2010 על ידי אהוד קווה – יינן בעל תפיסת עולם ייחודית בתחום עשיית היין, שהקים את המקום בניסיון לייצר יין כפי שנהגו לייצרו בתקופת הגמרא. את הענבים עבור היינות קונה אהוד מיקבים בדלתון, דישון ושילה, והוא שואף להיות יקב קטן ואיכותי בחצר ביתית.

אילנית צמח בחרה בו כיקב הראשון, מאחר שנבנה על פי הדרישות של משרד הבריאות, אולם מה שמונע ממנו לקבל רישיון זה מיקומו. האם בעקבות החלטה אמיצה של משרד הבריאות יפתח צוהר ליקבים נוספים? זו שאלה גדולה. אילנית מודה בפני שיש עוד הרבה עבודה, וצריך לשכנע ולהסיר פחדים קיימים מאנשי משרד הבריאות, אבל עם תכנון נכון ושיתוף פעולה של יקבים, אפשר יהיה בסופו של דבר לקבל רישיון גם ליקבים ביתיים.

מערכה 3: איך הכול התחיל (האומנם התחיל)

לפני למעלה משנתיים קיבלה הכנסת חוק, ולפיו תחת הוראות חוק ההגנה על בריאות הציבור (מזון) תתרחש מהפכת רגולציה, שתשפיע באופן דרמטי על  יקבי ישראל. החוק חייב יקבים לבצע שינויים משמעותיים הדורשים השקעה כספית גדולה מאוד, או לעמוד בפני סגירה ולהיות צפויים לקבל קנסות ולחטוף תביעה פלילית.

התקנות התייחסו רק לשלב הראשון של הסדרת היקבים במרחב הכפרי, כאשר השלבים הבאים יוסדרו בנפרד (נכון לסוף 2020 עדיין אין פתרון ליקבים במרחב הפרטי). נראה כי ברקע של המשך הסדרת היקבים בנוהל נפרד, עומדת ההבנה כי המורכבות בהקשר זה גדולה, ועדיין לא נפתרו סוגיות משמעותיות, הנובעות בעיקר מהתעקשות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שתוקעת טריז בכל בקשה בלי שום הבנה מינימלית ובלי שום רלבנטיות.

הדוגמה הטובה ביותר לחוסר ההבנה והטיפשות, היא ההחלטה כי תמשיך להתקיים הוראת המעבר ביחס ליקב שבהסדר, אשר תחול על יקבים ששטחם אינו עולה על 500 מ"ר. זאת בתנאי שבידי היצרן מצויה המלצת משרד החקלאות לפיה באופן עקרוני, ביכולתו לעמוד בעתיד בתנאים המאפשרים קבלת רישיון ייצור, גם באם אין הוא מחזיק עדיין ברישיון יצרן כדין (הבנתם? כל הכבוד). זו החלטה מנותקת לגמרי מהמציאות לגבי יקבים במרחב הכפרי. בשטח של  500 מ"ר אי אפשר לעשות כמעט כלום – לא מרכז מבקרים, לא פינות ישיבה, לא חנות יין, ובטח שלא קידום תיירות. וכפי שציין מנכ"ל יקב ברבדו, אין הצדקה לקיום יקב על כזה שטח. מי שמלווה את החוק כבר שנים הוא עורך הדין עידן בר אולפן, ואני ממליץ לקרוא את מאמריו בנושא.

3: תנועת מי-תוג היין

מעת לעת נבקש מיקבים לספר על המיתוג שלהם, על הרציונל שמאחוריו ועל הקווים המנחים לעיצוב. יקבים שמעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות אל רני רוגל [email protected]

עצמאות מותגית חדשה ליקב יתיר – דרום BY YATIR

יקב יתיר (מנכ"ל יעקב בן דור, יינן ערן גולדווסר) הוציא לאחרונה לשוק סדרה חדשה של יינות הנקראת 'דרום', שלפי היקב מאופיינים בסגנון קליל ומרענן, ומבוססים על זנים מוכרים מכרמים נבחרים בדרום הארץ, שמביאים לחובבי היין את טעמי הטרואר הדרומי. בשלב ראשון כולל הסדרה שני יינות במחיר 80 ₪ לבקבוק, דרום אדום – יין אדום יבש, ודרום לבן –  יין לבן יבש.

רן אסא, מנהל השיווק של יקב כרמל – יקב האב של יתיר, אומר כי ההחלטה הייתה "ליצור מותג חדש המאפשר לחוות ולטעום את טעמי הדרום הנחשב לאחד מהמקומות הטרנדיים ביותר בארץ, תוך פניה לקהלים חדשים בדגש על דור המילניאלס בגילאי 25 עד 40 (צרכני העתיד),  הנחשבים למי שצורכים יינות באופן קבוע ובתדירות מעל הצריכה הממוצעת, פתוחים להתנסות (הרפתקניים), מוכנים להשקיע ביינות איכותיים ונגישים הן מבחינת החוויה הסנסורית  והן מבחינת מחיר (עד 80 ₪)".

מיתוג דרום בוצע על ידי המעצב ברוך נאה, שאמון גם על עיצוב מותג יתיר. האתגר המרכזי בעיצוב היה לצור מותג חדש ומובדל מיתיר, אך בעל זיקה המשייכת אותו ליתיר. צבעי המותג נבחרו באופן ייעודי למותג, עם בידול קל בין דרום ליתיר הן בגווני המותג והן בשפת הדיבור – אנגלית מול עברית, כל זה לצד שמירה על תווית נקייה ומודרנית הכוללת  את אייקון הכלנית שנחשב כסמל המסמל את אזור הדרום.

ברוך נאה אומר: "כתם אדום בצורת כתר מלכות כלנית יכול להשאיר רושם כשאתה מטייל בנגב, ובאותה מידה גם בנקודת המכירה. קולקציית דרום עם כתר מלכות הכלנית, מציעה חוויה מושרשת ומוכרת מפריחת הכלניות בנגב הצפוני. אותה חוויה והשראה אני מביא למדף היין. יקב יתיר משלב היסטוריה ותרבות מקום, ועכשיו אני מביא את חווית המקום עם משב רוח צעיר, אריזות לבנות מינימליסטיות עם אייקון מנצח – כלנית מעוצבת כמו כתר מלכות.

שאלנו את ברוך נאה מה מאפיין את המותג, וכיצד ה"ארץ הדרומית" וקסם המדבר באים לידי ביטוי? תשובתו: "מותג דרום נבנה כמותג עצמאי בעל שפה, ערכים ואישיות מבודלת מיתיר. סיפור המותג הוא ש-DAROM  מבית יקב יתיר מנגיש לצרכן הישראלי את טעמי ארץ היין הדרומית במלוא הדרם. דרך היינות ניתן לחוש את צבעי הטרואר הדרומי, את ניחוחות וטעמי האזור שמדבר בעד עצמו, ואת התרבות והאנשים החיים שם. כפי שציינו היינות מיוצרים מכרמים נבחרים בדרום הארץ, עם נוף נווה המדבר  עוצר הנשימה, תנאי האקלים הקיצוניים הדרומיים. זהו אזור מיוחד במינו, ובשורה התחתונה מומחי יקב יתיר מרחיבים את גבולות הטרואר שלהם מעבר ליער יתיר, נותנים להם פרשנות חדשה ומלהיבה, ומאפשרים לקהלים רחבים יותר ליהנות מטעמי ארץ היין הדרומית".

ערכי המותג

איכותי  – איכות ללא פשרות, החל מהטיפול בכרמים, בענבים וביין; שורשי אך מתקדם – מעודכן בטרנדים החמים, כל הזמן עם המבט קדימה, אך במקביל מחובר באופן עמוק לאדמה ולארץ היין התנ"כית שפעלה בדרום לפני 2000 שנה ויותר; בטוח בעצמו ועם זאת צנוע  – יודע מה הוא שווה ואת האיכויות הטמונות בו. עם זאת, כמו כל דבר במדבר הוא שומר על צניעות גדולה מאוד; פתוח – 'דרום' פתוח יותר, פתוח לכרמים נוספים בדרום, פתוח  להתפתחויות ושינויים עתידיים. הוא מתנסה, הוא בודק, ובהחלט ייתכן שישתנה במהלך השנים; משוחרר-נינוח  – "יין בסגנון חופשי", פחות מחייב, נגיש וקל לשתייה. התוצאה: יינות שורשיים, נגישים ולא כבדים, צנועים ונינוחים, הרמוניים ונעימים. יינות שמדברים בגובה העיניים; בעל חוש הומור – אלמנט חשוב במיתוג 'דרום'. החיוך על הצד, התבלין שמעניק ליין את הקלילות והנינוחות, כלומר ספונטני ומאפשר יותר הן מבחינת הטעמים הנגישים והן מבחינת המחיר.

4: כפטריות אחרי הגשם – חנויות יין נישתיות

אם חשבתם שהמצב הכלכלי יכניס את המשקיעים ללחץ והם לא ישקיעו עד יעבור זעם, מתברר שתחום חנויות היין רק משגשג. לאחר שלא מכבר נפתחה בגן העיר תל אביב (מתחם העיריה) חנות 'אוצרות יין' של עופר יוכלמן ושחר זיו ליינות יקבי בוטיק ישראליים, נפתחו בחודש האחרון עוד מספר חנויות יין ברחבי העיר. כך, ברחוב אבן גבירול נפתחה בפרויקט מגדל השופטים G חנות היין של איתן בניטח בניהול רן יעקובסון, בה מוכרים רק יינות מהגליל ומהגולן. ברחוב שבזי נפתחה 'לה בושון', ובעברית 'הפקק'  – חנות יין, בירה ומשקאות חריפים בלב שכונת נווה צדק, ואלה אינן היחידות.

מדובר בחנויות חדשות ומעוצבות בהשקעה לא קטנה בכלל, ואנחנו תהינו האם זה הזמן לפתוח מקומות חדשים, בעיקר שמדי פעם אנחנו מותקפים בסגרים ובעיקר באי הוודאות. התשובה שקיבלתי מביקור קצר בחנויות, הייתה שהשכירויות בתל אביב ירדו פלאים, ואפשר למצוא עכשיו חנויות במקומות אטרקטיביים במחירי שכירות מאוד נמוכים; מה גם שחנות יין נכנסת תחת קטגוריה של מכירת מזון, וזה מאפשר לחנויות אלה להישאר פתוחות גם בסגרים אבסורדיים אלה ואחרים, ולהמשיך לפעול. עצם הנישה שכל חנות בחרה מאוד מעניינת, וממקדת את המכירה לאנשים קבועים ולמועדוני הלקוחות הצצים כפטריות. החנויות גם עשות משלוחים, כך שאפשר להתפרנס כפי שחלק מבעליהן מעידים.

ביקור בשתי חנויות יין בהרצליה

רציתי לשמוע גם מה קורה בפרובינציה בתחום היין, אז שלחתי את העורך רני רוגל לברר בשתי חנויות בהרצליה איזה יינות מועדפים, באיזה רמות מחירים, והאם יש ממש בהצהרות על זינוק של עשרות אחוזים במכירות יין בשנת הקורונה. הנה ממצאיו:

את אביאל איזגייב, הבעלים של חנות א.א. משקאות ברחוב בן גוריון במרכז הרצליה, פגשתי בחנות יחד עם העובד שלו סלומון. קודם כל רציתי שישווה בין המכירות לפני הקורונה, לעידן הקורונה. תשובתו המפתיעה: "אני חי את הקורונה. פתחתי את החנות בינואר 20 ואין לי למה להשוות קודם. אין לי תלונות, בקורונה אנשים שותים הרבה, אם כי לאחרונה מרגישים שנגמר הכסף".

מה שותים? אביאל מוכר רק יינות כשרים. בישראליים קונים הרבה את יינות סדרת גמלא של רמת הגולן, בעיקר האדומים, וביקרים יותר את יינות ירדן של היקב. בזולים הנמכרים ביותר הם יינות סדרת קלאסיק של ברקן. טווח מחירים הפופולרי: 30-60 ₪. ביינות יבוא נמכרים היטב יינות צרפתים ואיטלקיים כשרים כמו שאטו בלריב דובוא (יבואן היכל היין שקד) –54 ₪, ומונטרו קיאנטי איטלקי – 55 ₪.

בן מלכה הוא מזה שנתיים וחצי הבעלים ומנהל של חנות 'יין בעיר הרצליה' המשתייכת לרשת ארצית זו, וממוקמת ברחוב סוקולוב הראשי במרכז העיר. טווח המחירים הפופולרי ביותר אצלו 50-60  ₪, והנמכרים ביותר הם, כנראה שלא במפתיע, גם כן יינות סדרת גמלא של רמת הגולן, ומעליהם יינות סדרת ירדן – לבנים מ- 60 ₪ ומעלה, ואדומים מ- 80 ₪ ומעלה. הוא מדווח גם על מכירות נאות של יינות יקב קסטל – פטיט קסטל ו LaVie -, ויין שהולך חזק מאוד אצלו בחנות הוא 'יצחק רם' של יקב חברון.

"בתקופת הקורונה אנשים שותים יותר יין, מחפשים ריגושים ומתעניינים ומתחילים להבין את עולם היין. הדגש על יין עולה בסל קניות האלכוהול הכללי, ואנשים נהנים לשתות יינות בטווח מחירים רחב של 30 עד 100 ₪, שמתאימים לכיס ולטעם שלהם, יינות ישראליים ויינות יבוא כמו קאויט בוטגה וינאי, דימנדוריה רזרבה, או פרימיטיבו של פאולאו במחירים של 80 עד 100 ₪".

אך מסתבר כי הדרך לידע ביין או לפחות להתיידדות עם טעמים, עדיין ארוכה. "אנשים מבקשים יין אדום, אומרים שהוא מר להם ומבקשים יין אדום חצי יבש כמו 'קרניבור' (יבוא עצמי של 'יין בעיר') ונהנים מאוד", אומר בן מלכה.

ובתל אביב החיים כרגיל

כנראה שבתל אביב הסיפור קצת שונה, והחנויות שנפתחו כמו פטריות אחרי הגשם לא ממש מפתיעות והמחירים בהן לא נמוכים. אבל, ותמיד יש אבל, יש אווירה, יש רצון עז של המוכרים למכור יינות ישראלים, הם מכירים את סיפור היקבים ויודעים להעביר את החוויה. השבוע גם התפרסם מחקר של הכנסת, בו נקבע כי מחירי האלכוהול בישראל גבוהים בכ- 55% לעומת המחירים במדינות ה-OECD , והמחשבה היא לפתוח יבוא מקביל של משקאות חריפים מכל העולם, כאשר גם היין כלול בהם.

נכון להיום יינות היבוא זולים יותר מיינות ישראלים כמעט בכל קטגוריית VFM . אנחנו ממשיכים לשאול את עצמנו שנים מדוע צריכת היין הישראלית לא עולה. התשובה ממש מונחת לפנינו. וכן, השבוע שלחו לי תמונה של יינות גולן גמלא שנמכרים 5 בקבוקים ב- 100 ₪, זה יין שאסור אפילו לבשל איתו.