עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. השבוע: דרוש טועם יין מקצועי ליינות בפסטיבלים, יינות וורודים חוגגים את חג הגאווה, חזי ניסן: התגלית של יריד היקבים הביתיים, פסטיבל יין לבן בהרצליה, ופרס עולמי למירה איתן.

סוף מאי ויוני נחתו עלינו עם המון אירועי יין, אם חשבתם שיש מנוחה אחרי הפסח, אז זהו שלא. אירוע היין השנתי בראש פינה, אירוע היין במתחם התחנה בתל אביב, וכמובן חג השבועות עם המון יין לבן, וגם החג של היינות הוורודים הלא הוא חג הגאווה שמתקיים ביום שישי ברחובות תל אביב, שכבר לבשה את דגלי הגאווה ואלפי תיירים מכל העולם מציפים אותה. מסעדות וברים רבים תלו את דגלי הגאווה, וכמו בכל שנה – החגיגות עושות טוב לעיר ולעסקים.

1: פסטיבל היין Salute 2016 מתחם התחנה תל-אביב  

כמו בכל שנה אירח המתחם יריד יין בהפקתו של שגיא אפשטיין (1-2 ביוני), שמה שמעניין ויפה בו זה הקהל הצעיר שמגיע לכאן. מדובר בעצם בדור הבא של חובבי היין, שמגיעים למתחם התחנה בג'ינס וטי שירט, מדלגים להם בין הדוכנים של היקבים, ולא ממש שואלים שאלות או מתעניינים בעפיצות, טרואר, וכל מיני שמות ממילונים דידקטיים.
מה שמעניין אותם זה, האם היין טעים או לא טעים. פשוט ככה. לא טעים – בלי חשבון הם שופכים למרקקה ועוברים הלאה.
הקהל רובו בגילאי 25- 30, מאוד סולידי, מאוד שקט, ויש אווירה טובה באוויר. להבדיל מהקהל שמגיע לפסטיבל במוזיאון ישראל בירושלים, שרובו מורכב מסטודנטים צמאי אלכוהול. התל אביבים מוכיחים שוב שהם האצולה האמיתית. שאפו לארגון ולחוויה.
בכל זאת הערה אחת: רצוי, ולא רק בפסטיבל זה, שיהיה אדם מקצועי אשר יטעם את היינות שהיקבים רוצים להטעים, וייתן כיוון או יפסול יינות שאינם ראויים לשתייה.
לצערי נתקלתי ביקב שפשוט הטעים יין (אם אפשר לקרוא לזה יין) שהיה מקולקל, חמוץ ועכור. הסיפורים שהיינן סיפר עליו, נלקחו כנראה מאיזה ספר פנטזיות. ליינות כאלה אין מקום בשום תערוכה, והם פוגעים בשם הטוב של היקבים.

כמה מהיינות שנטעמו בתערוכה:
יקב כינור דוד
יקב שיושב בקרית ארבע ומייצר יין משנת 2001. ייננים: דוד וצבי אדרעי
בטעימה היו קברנה פינו נואר 2010 שנקרא חסדי אבות רזרב, ויין בשם קפורט משנת 2006 (KPORT).
היין הראשון: קברנה פינו נואר – שלא ראוי לשתייה. בכל פרמטר של ביקורת יין שעוסקת בפגמים ביין, אפשר לכתוב עליו הכל. החל מפרי לא מאוזן, אלכוהול בשמיים, יין עכור, טעמי חבית עץ שהשתלטה, ריחות מעופשים, ועכירות חומה מאוד. ובפרמטר הכי חשוב לבאי התערוכה הזו: מדובר ביין לא טעים בעליל. אחד היינות שצריך להשתתף בקורסים של פגמים ביין.
צר לי על שבאי התערוכה – הדור הבא, נאלצו לשתות יין כזה.
על הקפורט שנמזג לאנשים, פשוט לא ראוי להרחיב. אם היה אפשר להזמין את משטרת היין – במידה והייתה קיימת, זה היה המקום.

יקב דדה
סוביניון בלאן 205. עם תוספת של 15% סמיון.
יקב דדה משחרר כל שנה יינות מצוינים שנעשים בקפידה. לצערי, הסוביניון בלאן 2015 הוא לא יין כזה. היין חסר מעוף, מאוד אנמי, ומאוד מתאמץ להוציא בעיקר את ריחות הסוביניון המתבקשים.
המטעימה בתערוכה ביקשה מכל הטועמים להרגיש את ריח וטעמי הגויאבה שיש ביין. היא הייתה מגוחכת, וחבל שנציג היקב לא היה באירוע, ולו כדי להרגיע את התלהבותה מהגויאבה שלה ביין, שלא באמת קיימת.
זו אחת הבעיות, שיקב שולח יין לתערוכה, ולא דואג למטעימים שמבינים קצת ביין שלו.
המחיר 80 ₪

יקב נחום
בוגר בית הספר שורק. שוב הפתיע אותי כמו לפני שלוש שנים, ומזג לי יין רוזה קליל ומקסים, עם איזון מושלם. פרי צעיר ורענן שעושה שמח בפה. יופי של רוזה.
המחיר 70 ₪

יקב מורלי
שרדונה 2015. ריחות פירותיים של אפרסק, מלון ירוק ומעט טרופיות בקצוות, שמגיעות מהתוספת הקטנה של ענבי הסמיון. חמיצות נהדרת. יין עשוי נכון, עם ניקיון מופתי. יופי של יין.
המחיר 85 ₪

יקב ברקן
ברקן רוזה ספיישל רזרב 2015, עשוי מענבי פינו נואר.
הייננית עירית בוקסר-שנק אחראית על הוורוד הזה. מהיין מתפרצות ארומותנפלאות ומתקתקות של תותי שדה ודובדבנים טריים וצעירים. בפה – התות שדהבפרונט עם מעט תפוח ירוק, ובקצוות קליפות הדרים שמאזנים להפליא את המתיקות. יין עם גוף קליל, שקשה להפסיק לשתות ממנו. שאפו.
המחיר 70 ₪

כמו בכל אירוע מגיעים אנשי הפסיפלורה (בתמונה) להטעים את הליקר המקסים שלהם, והם מקפידים לתת אותו ביציאה כקינוח מושלם לערב יין תל אביבי .


2: חג הגאווה – והפעם יינות וורודים
חנויות דרך היין שמו בפרונט בשבוע הזה את יינות הרוזה הישראלים, ואכן יש גאווה גדולה ביינות הללו, שאט אט אבל בבטחה תופסים את מקומם, ויקבים מקפידים לייצר אותם כחלק מארסנל היינות שלהם.

רוזה קסטל 2015
עשוי מענבי מרלו, מלבק, וקברנה פרנק, שנבצרו בבציר מוקדם.
השקת הרוזה החדש של יקב קסטל הייתה ביום שישי האחרון, בו גם נפתח לציבור היקב החדש ביד השמונה – נווה אילן.
הרוזה של קסטל אינו מיועד ליישון, וככזה תמצאו בו ריחות נפלאים של פירות קיץ עסיסיים, מעט פירות הדר, ובקצוות צצים להם עשבי תיבול טריים (מרווה בעיקר).
בפה היין מאוזן, טעמי פירות אדומים ואבטיח עסיסי. יין קיצי מאוד מיוחד ומאוד אלגנטי.
המחיר 99 ₪

רוזה גשם שאטו גולן 2015
בעיקר מענבי גרנאש. יין עשיר ואינטנסיבי, רענן, חמיצות של תפוח ירוק, אשכוליות ודובדבנים.
בפה תחושה של רמה גבוהה של אלכוהול, שמפתיעה לטובה. גימור נקי שופע פרי. יופי של יין.
המחיר 119 ₪

יקב אבידן תג 2015
רוזה מענבי קברנה פרנק ותוספת של סירה.
יין קיצי מקסים וקליל. שופע ארומות ופרי בשל. גימור נקי עם מעט מרירות באפטר טייסט, שהסירה אחראית לה, ונותנת בפה עוד חוויה נעימה. יופי.
המחיר 60 ₪

יקב יתיר רוזה 2014
עשוי מענבי גרנאש – 68% וטמפרניו.
ריחות של פלפל ירוק ופרחוניות שמתפרצת. בפה – תות שדה, אבטיח ומעט חמאה.
יין מורכב, בשל, עם פרי שמתפתח לאט בכוס. מתחיל מאופק, ולאחר מספר דקות הוא בשיאו לאורך זמן רב. יין שמזכיר את הרוזיה-ים הטובים של אזור ריוחה.
המחיר 90 ₪

יקב פלטר רוזה 2015
בלנד שווה מענבי גרנאש וענבי טמפרניו.
צבע וורוד סלמון בהיר. ריחות עשבוניים לרוב. בפה -האשכוליות האדומות שולטות יחד עם מתיקות קלילה של תפוז דם. יין שצריך עוד קצת זמן בבקבוק כדי להירגע ולצאת במלוא הדרו.
המחיר 90 ₪

3: יקב שורק – החגיגה השנתית של היקבים הביתיים
שוב פתח בית הספר של יקב שורק את שעריו (27-28 במאי), ונתן במה מכובדת לבוגריו שהקימו יקבים ביתיים. כמנהגי מדי שנה, הגעתי כדי לנסות ליפול על יקב אחד שעושה לי את זה בגדול.
הפעם זה היינן חזי ניסן (בתמונה), עם Hand made by Hezy Nissan סירה 2014.
הציפייה מבוגרי בית ספר ליין, היא לא לעשות את היין המושלם ולא לעשות יין שהוא נקטר האלים. הציפייה מהם היא לזהות את טביעת האצבע הייחודית של בוגר הקורס של ניר שחם, שניתנה לו הזדמנות לעשות כל מה שהוא רוצה בכמות קטנה, החל בבחירת חומרי הגלם, בציר, שיטת עשייה, וכמובן פיקוח של יינן ותיק. טביעת האצבע היא זו שמשאירה חותם ומייחדת אותו בוגר לגבי העתיד שלו, במידה וירצה לשווק יין לציבור הרחב ולא רק לבאי ביתו. ברגע שיצאת עם היין והחלטת על תג מחיר – אתה חשוף.
סירה 2014 של חזי ניסן הוא יין כזה. חומר הגלם נבצר בזמן וטופל נכון. יין בצבע רובי. באף רמזים לפלפל לבן וזיתים ירוקים, תות שדה ודובדבן בשל.
וכאן המגע של היינן: יש קצת פאנקיות בסירה הזה. אם ציפיתי ליין חם בפה, עם כל מה שמשתמע מעשייה של עולם ישן, אז הקרירות הטבעית של היין הוציאה חגיגה של טעמים, כמו סוג של סלט פירות קיצי מוקפד. יין שזועק: אוכל. זה יין טוב. שאפו.

4: פסטיבל White – יין לבן על הים במרינה הרצליה – 8-9 ביוני
זו השנה התשיעית שהרצליה לובשת לבן (קצת מצחיק אחרי שתל אביב לבשה וורוד, אבל נקבל גם את הלבן, אנחנו פתוחים).
היינות הלבנים תופסים תאוצה, ואם עד לפני כמה שנים ייצרו בארץ בסביבות 25% יינות לבנים מכלל הייצור, המגמה היום היא סביב 40% – והיד עוד נטויה.
במדינה חמה כמו שלנו צריך לשתות בעיקר יינות לבנים, טוב – גם רוזה.
חיים גן וצוות איש הענבים אמונים על הצד המקצועי של הפסטיבל, וגם השנה יטעימו עשרות יקבים יינות לבנים, חלקם עם פוטנציאל יישון לשנים רבות, ועל אלה צריך לשים דגש.
בין היקבים והגופים הנספחים שמשתתפים השנה: יקב טפרברג, יקב מאיה, יקב מדבר, יקבי כרמל, יקב ירושלים, יקב ברקן, יקב סגל, יקב מונד, יקב גוש עציון, יקב כישור, יקב שורק, צור סוכנויות, ג'י למון, חברת הכרם, ש.ע.ל רובין, ניו קוד, קיפיס, נתיב יין יינות יבוא, Wine Keeper, איש הפסיפלורה, מן האדמה, בוטיק זית רענן, באסטר'ס סיידר.

5: ברכות למירה איתן – ספר הקוקטיילים הטוב בעולם לשנת 2015
מזל טוב וכל הכבוד למירה איתן (בתמונה), אשת היין והאלכוהול ומחברת הספר 'שעות שמחות', שיצא לאור בהוצאת לאנצ׳בוקס, על זכייתו במקום הראשון בגמר פרסי הגורמנד, האוסקר של ספרי הבישול, ובתואר: ספר הקוקטיילים הטוב בעולם לשנת 2015.
התחרות התקיימה בסין, וממש אחרי שהשתתפה בסיור היין בגאורגיה, עלתה מירה שוב למטוס, והרחיקה עד סין. היה שווה.
כפי שמירה כתבה בדף הפייסבוק שלה:
זכיתי! זכיתי! זכיתי! מקום ראשון!! ספר הקוקטיילים הטוב ביותר בעולם!!!
וואו, איזו התרגשות. ואיזה כבוד. גברתי על תשעה מועמדים נוספים לזכייה, לא פשוטים. לא מובן מאליו.
אדוארד קוונטרו מכריז: "והזוכה השנה בספר הקוקטיילים הטוב ביותר בעולם הוא … ישראל, שעות שמחות", ובערך יצאתי מעורי מהתרגשות. יאללה, חגיגה!!
מירה, ברכות מהחברים במערכת אכול ושאטו.