עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמידכותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. אתם מוזמנים לשלוח חומרים רלוונטיים ל- editor@foodis.co.il.
בשעה טובה, עונת הבציר החלה. בתוך גל החום הכבד שנחת עלינו באוגוסט, התחילו לבצור את ענבי היינות הלבנים, ויש יקבים שגם האדומים שלהם ביקשו להצטנן ביקב. הולכת להיות שנה מעניינת.
צוות אכול ושאטו מאחל לייננים ולכורמים הצלחה ענקית.

1.פאניקה בגלל פאנקו בחנויות היין וברשתות השיווק
שחקן חדש גדול ועוצמתי נכנס לתחום שיווק היין בארץ. PANECO היא חברה בינלאומית וותיקה, העוסקת במכירת משקאות אלכוהוליים משובחים מזה כ-15 שנים באמצעות paneco.com.
המטרה של החברה לשדרג את שוק המוצרים האלכוהוליים בישראל תוך יצירת חוויית קנייה מתקדמת בתחום האלכוהול, בלי לגרום לצרכנים לפשוט את הרגל, והכל בלי שתצטרכו לצאת מהבית.
הבעלים הם משפחת פאולין – יהודים אמריקאים שבבעלותם רשת דיוטי פרי בעולם, ובין היתר הם גם הבעלים של יקב פסגות.
החברה עוסקת בשבועות האחרונים בגיוס יקבים שמעוניינים למכור את היין דרכה. יקב טפרברג ויקב פסגות הם הראשנים שהרימו את הכפפה, והיינות שלהם משווקים כבר עתה.
אכן מדובר בחברה שנותנת ללקוח מחירים שכרגע עומדים על 20% פחות ממקומות אחרים, אם אני משווה את המחירים של פסגות וטפרברג בחנויות היין השונות.
אם השירות יהיה טוב והמחירים אכן יהיו אטרקטיביים, הולך להיות כאן מאוד מעניין, וחנויות היין השונות צריכות להתחיל לחשוב אחרת.
מעבר לחנויות היין שייפגעו, מי שבפאניקה עוד יותר היסטרית, אלה חברות יבוא האלכוהול. אני מדבר על חברות הענק טמפו וקוקה קולה והדיוטי פרי, שבשבועות האחרונים יצאו במתקפה חזיתית והכפשות ברשתות כנגד הניסיון של PANECO להתברג בשוק הישראלי.
המטרה של החברה היא להיות סוג של קופיקס, שעל אפם וחמתם של יבואני קפה הגדולים ורשתות בתי הקפה היקרות, הצליחה לשנות את הגישה של הישראלי, שרגיל שחברות הענק דופקות אותו. האם זה סוף עידן החזירות במחירי האלכוהול והיין בארץ?
ימים יגידו, והאמת היא שהימים הללו קצרים. הולכת להיות כאן מהפכה של ממש.

2: שוב הרבנים מכים, והפעם את יקב נעמן
היינן רמי נעמן העביר בשנת 2007 את ייצור היין שלו מחלל היקב הקטן הצמוד לביתו במושב רמות נפתלי בגליל העליון, אל יקב רמות נפתלי של איציק כהן, השכן שלו.
בשנת 2009 החליט איציק כהן לעבור לייצר יין כשר. מאז ועד בציר 2014, ייצר כל יקב את יינותיו באותו חלל ייצור בעזרת ציוד משוכלל אותו רכש איציק (למעט מיכלי התסיסה).
בקיץ 2014 פנה הרב האזורי אל רמי נעמן, והודיע לו שלא יוכל להמשיך לעשות את יינותיו במתקני יקב רמות נפתלי, אם לא יעבור לכשרות וישכור את שירותי משגיחי הכשרות של יקב רמות נפתלי.
רמי נעמן סירב, וקיבל ארכה של שנה להוציא את יינותיו ומיכלי התסיסה שלו מהיקב; שנה שבמהלכה לא התאפשר לו להעסיק עובדים שלו לטיפול ביין שלו, אלא נאלץ לעבוד עם עובדים מאושרים ע"י הרב בחלל היקב. בלית ברירה קיבל רמי נעמן את הדין, וכעת, לפני תחילת בציר 2015, העביר את מיכלי התסיסה שלו חזרה ליקב הקטן והצפוף – אבל כמו שבטינה אשתו היפה של רמי אומרת: הכל לטובה!
ואני אומר שרמי קצת תמים, כי לא המשגיח מחליט מה קורה ביקב רמות נפתלי, לו יש כשרות ויש רישיון ליקב (ממש לא עניין של מה בכך בתמונת המצב בארצנו). בחלל היקב מייצרים את יינות רמות נפתלי, את היינות של יקב טריו של משפחת שקד, ובשנה האחרונה גם את היינות של יקב אבידן המחודש, שגם כן משווקים על ידי שקד. גם השר לשעבר, שאול שמחון, עם יקב "שאטו שמחון" – כן, אפשר לגחך; מייצר שם את היין. אז רמי, תעשה אחד ועוד אחד. פשוט, ביקב אין מקום בשבילך, ומצאו את הרב שיגיד לך את זה. גברים עאלק.

3: את יין הבית עושים ביקבים מחוץ לבית
לפני כמה שנים התחיל טרנד במסעדות, בעיקר תל אביביות, אבל גם לדוגמא אצל שף אורי ארנון בצפון, לבקש מיקבים לבקבק עבורם יין יחודי.
מעמיסים מספר מלצרים ליום של טעימות חבית, בוחרים חבית מסוימת שהכי מקובלת על כולם בטעם האישי, ולאחר תקופה מקבלים בקבוקים עם תווית מעוצבת של המסעדה.
יש כאן שיתוף פעולה מבורך, שמקדם את מכירת היין של היקב ואפילו מגבש את הצוות לכמה ימים, ומעניק סוג של גאוות יחידה כשהמלצר ממליץ על היין שהוא היה שותף לעשייתו.
השף מאיר אדוני ממסעדת המזללה וכתית משתף כבר מספ שנים פעולה עם יקב טוליפ, וכל שנה מפתיעים אותנו עם בלנד ייחודי שאפשר למצוא רק במסעדה.
קבוצת R2M של רותי ומתי ברודו (קופי בר ברחוב יד חרוצים שנתן שמו ליין, הבראסרי, דליקטסן, מלון מונטפיורי, בייקרי), עשתה השבוע ביקב שורק את הבלנד הייחודי שלה. הפעם צירפו להחלטה גם את יאיר גת מבקר היין של עיתון ישראל היום, ואת פרופסור עמוס הדס – מומחה גפן יין.

4: שרדונה ביקב מרגלית – פעם ב- 14 שנים?
יקב מרגלית יעשה השנה יינן שרדונה . הענבים הגיעו ליקב השבוע. הפעם האחרונה שמרגלית יצא עם יין שרדונה לשוק הייתה לפני 14 שנים. הולך להיות מעניין.


5: מארטל קורדון בלו – יש עוד דרך לשתות קוניאק
כשאנחנו חושבים קוניאק, אנחנו חושבים על סיום ארוחה, כשמוזגים לנו דיז'סטיף בכוס קוניאק מסורתית, ואנחנו צריכים לחמם קצת את הכוס כדי להוציא את הארומות.
אז נא לפקוח עיניים: יש עוד דרך לשתות קוניאק, ואני התוודעתי אליה בפעם הראשונה כאשר פגשתי את קוניאק מארטל קורדון בלו.
זו הייתה חוויה מדהימה ומעוררת חושים ומחשבות. הקוניאק הוגש לי לצד המנה העיקרית, והתבקשתי להוסיף לכוס הקוניאק מים מינרלים, ופשוט ליהנות ממנו כמו מיין.
נכון, גם אני הרמתי גבה: הרי זה אמור לבוא בסוף ולא עם האוכל. "תנסה", אמרו לי, ובום – להפתעתי היה מדהים. הפה התמלא בטעם טוב של ענבים משובחים, מלאים עוצמות, האלכוהול הרגוע בגלל המים פתח את התיאבון באופן מדהים, והאוכל פשוט התאים בול למשקה המהול הזה.
קוניאק מארטל הוא העתיק בין של בתי קוניאק הגדולים. בדומה לרמי מרטן, מארטל חגוג את יום ההולדת ה- 300, הנציגים של מארטל הגיעו לישראל להציג את פאר היצירה שלהם, שההיסטוריה שלה התחילה ב- 1715, כאשר ז'אן מארטל הקים את החברה עם השאיפה לייצר קוניאק באיכות הגבוהה ביותר. החברה שייכת לקונצרן פרנו ריקאר, והיקף המכירות שלהם כ- 15 מיליון ליטר בכל שנה.

6. פפיקיאן, מתושלח ואיזבל
ד"ר ארקאדי פפיקיאן, היינן של יקב אמפורה, התארח השבוע בבית האוכל והיין מתושלח בתל אביב.
כרגיל, ארקאדי נתן הרצאת יין שופעת חוש הומור ודידקטיקה בלתי מתפשרת.
חובבי היין שהתקבצו סביב השולחן כבר טעמו כמה יינות בחייהם, והם האורחים הקבועים של המסעדה, שעל קירותיה מאות בקבוקי יין מהארץ ומהעולם.
האוכל מוקפד, בטעמים עדינים של מלח, פלפל שחור, שום ולימון טרי, והאמת שלא צריך יותר מזה. מנת הקלאמרי שממולא בעלי גפן וצרוב על הגריל, פשוט גאונית.
בסיום הערב ארקאדי פתח בקבוק יין איזבל 2009, שיוצר במהדורה מוגבלת. בלנד של גרנאש, סירה, איזבל, סנג'ובזה ומורבדר.
טעמתי את היין הזה לראשונה לפני שנה, וחזרתי אליו עכשיו. לגמתי עוד לפני שהרחתי, ואותו חיוך שהיה לי לפני שנה כשטעמתי אותו, הציף שוב את פני. קרירות עדינה מילאה את הפה, טעמים שאפשר היה ללעוס אותם. פרי ועוד פרי, ובקצוות עץ עדין. אפטר טייסט משובח. היין רגוע, יושב טוב דקות ארוכות בפה, וניטרל אותי מכל מחשבה אחרת.
אני לא יודע אם תוכלו לשים יד על בקבוק או שניים, אבל למי שכן יכול, מובטח אושר גדול של טעמים נפלאים.

צילום אריאל אריאב