Weihenstephan הוא מותג הבירה העתיק בעולם, המיוצר ונמכר כבר כמעט 1000 שנים. ההיסטוריה וסיפורה של המבשלה מבוואריה, הוא סיפורה של אירופה שהופכת ליפה יותר דרך הפריזמה של ייצור ושתיית בירה בווארית מיוחדת זו. את סיפורה של המבשלה במהלך ההיסטוריה שמענו מפי פרנק פייפר, שב- 30 השנים האחרונות היה הברומסטר של מבשלת ויינשטפן, ולאחרונה מונה למנהל הטכנולוגי של המבשלה.

כך פורש לפנינו פייפר את מהלך ההיסטוריה הארוכה של המבשלה:
"בשנת 725 הקים סנט קורביניאן יחד עם 12 חברי המסדר הבנדיקטיני, מנזר על גבעת נהרברג, ולמנזר קראו Weihenstephan. בקרבת המנזר היה מטע של צמח הכשות, שבעליו היה חייב להפריש ממנו מעשר לטובת המנזר, וכך כבר בשנת 768 יש עדות על ייצור בירה עם כשות במנזר. לאחר הכיבוש ההונגרי של אזור פרייזינג, שם שוכן המנזר, נהרס המנזר ושוקם אט אט לאחר נסיגת ההונגרים.
החל משנת 1040 בושלה בירה במנזר, ובאותה שנה קיבל אבוט ארנולד, אב המנזר, מעיריית פרייסינג רישיון לבשל ולמכור בירה, ובכך סימן את לידתה של מבשלת מנזר ויינשטפן .
בין השנים 1085- 1463 נשרף ונהרס המנזר עד היסוד ארבע פעמים, ועוד מספר פעמים ננטש עקב רעב מלחמות ואף רעידת אדמה גדולה. אבל הבנדיקטינים של מנזר ווינשטפאן לא ויתרו בקלות. בנחישות בווארית הם בנו מחדש את המנזר ואת מבשלת הבירה שוב ושוב, תוך שהם משפרים ומתפתחים באמנות הזיקוק שלהם.
ב- 1516 חוקק הדוכס וילהלם הרביעי של בוואריה, את חוק הטוהר של הבירה הבווארית. מכאן ואילך ניתן היה להכין בבוואריה בירה משעורה, כשות ומים בלבד. כך בעצם הוא יצר את המוניטין העולמי של בוואריה ושל בירת ויינשטפן .
לאחר כמעט 800 שנה של ייצור בירה תוך עמידה בפני כל מכשול אפשרי כולל אסונות מעשה ידי אדם וטבע, חדל המנזר להתקיים במארס 1803, וזאת עקב תהליך החילון (מלשון חילוניות) שהתרחש בבוואריה, וכל הרכוש והזכויות של המנזר הועברו למדינת בוואריה. למרות זאת, הדבר לא זעזע את מבשלת הבירה. השותים של בירת ויינשטפן המשיכו לרכוש את התשוקה שלהם – אך בפיקוח החילוני של חזקות המלוכה בשלייסהיים.
בשנת 1852 עבר בית הספר החקלאי המרכזי של בוואריה משלייסהיים לויינשטפן, ועמו גם תלמידי מלאכת בישול הבירה ושאר המלאכות של המבשלות הבוואריות. בשנת 1895 בית הספר הפך לאקדמיה, ובשנת 1919 לאוניברסיטה הגבוהה לחקלאות ובישול בירה, אשר הפכה לחלק מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן בשנת 1930.
כך מנזר ויינשטפן התפתח והפך למרכז עולמי של טכנולוגיית בישול בירה, ובשנה זו קיבלה מבשלת הבירה את שמה: מבשלת הנסיכות בוואריה Weihenstephan".

וכך, לאחר סיפור מתארך זה, הגענו סוף סוף לטעום מהבירות המעניינות – חלקן חדשות בישראל, שהמבשלה שוקדת על פיתוחן וייצורן כמיטב המסורת הבווארית.
בין לגימה ללגימה סיפר לנו פייפר על התפתחות המבשלה, מלאחר מלחמת העולם השנייה עת יצרו בה 50,000 הקטוליטר, לעומת הייצור היום שמגיע לכדי 330,000 הקטוליטר בשנה, כאשר 55% מהייצור מופנה ליצוא. איטליה היא שוק היצוא הגדול ביותר של ויינשטפן, כאשר ישראל, לאחר 10 שנות פעילות, היא שיאנית צריכת ווינשטפן לנפש, לאחר גרמניה כמובן.

ויינשטפן מבשלת מגוון של כ- 20 סוגי בירה שונים, ו- 78% מהייצור הנו וויצנביר – בירת חיטה.
לדברי הברומייסטר פייפר, בירות חיטה לא מסוננות זכו בגרמניה לעדנה בשנות ה- 80 של המאה שעברה, אולם כיום הצרכן מחפש מראה צלול ומסונן גם בבירת חיטה, וצריכת בירות לא מסוננות ירדה פלאים.

מבין הבירות שטעמנו, המעניינות יותר היו הבירות שמצדיעות לעברה של המבשלה:
• ויטוס – VITUS הייתה בירה חגיגית שיוצרה פעם בשנה, ולאחר שזכתה לתהילה כבוד ולתואר "הבירה הטובה בעולם" בשנים 2011 ו-2012, מיוצרת כיום הוויטוס שלוש פעמים בשבוע. בישראל הבירה נמזגת רק ב- 65 פאבים. זו בירת חיטה לא מסוננת, 7.7% אלכוהול. בהירה ועכורה (או מעוננת), בעלת טעם פירותי דומיננטי של פירות טרופיים, עם מתיקות נעימה וכמעט ללא חמיצות אופיינית של בירה חיטה.

• Korbinian היא בירה ששמה ניתן לה על שם הקדוש קורביניאן, מייסד מנזר ויינשטפן בפרייזינג בוואריה. בירה מלתת שעורה כהה בעלת 7.4% אלכוהול. צבע חום כהה, טעם דומיננטי ועוצמתי אופייני לבירת שעורה, עם מתיקות קלה. מעט קרמל וליקריץ מורגשים היטב.

צילום שתי עלמות החן: תמר מצפי