יואל צפריר הוא חקלאי וותיק, בן איכרים במקור מעפולה, נשוי ואב לארבע בנות וסב לנכדים. כשהיה לו "קצת צפוף", כפי שהוא מגדיר זאת, הוא קנה חורבה מתחילת המאה הקודמת במושב מרחביה, שיפץ והגיע לגור במקום בשנת 1978. פעם הוא עסק בגידולי שדה – סלק, סוכר, בצל, ועגבניות לתעשייה. ברבות השנים הבין שכדאי לו לעבור לגידול מטעים, והיום הוא מגדל 360 דונם זיתים לשימוש תעשייתי – כבישה ושמן זית.
תפסתי את יואל לשיחת טלפון דווקא כשהיה בדרום, בבאר מילכה ליד ניצנה, לשם הגיע כדי לבקר את הבת והנכדות, שברקע שמעתי אותן שואלות: "סבא, מתי מגיעים לבריכה?". יואל לא מבזבז את זמנו, ומאחר שהוא גם יצרן שמן זית, הוא ניצל את הנסיעה ל"חלוקת שמן למעריצים", כפי שהוא מגדיר זאת. אני הגעתי אליו אחרי ששמעתי שהוא המיר את הריסוסים הכימיים בחוטי הבלבול של 'אדמה אגן' במטע הזיתים שלו – או נכון יותר לומר כרם הזיתים שלו. מסתבר כי חוטי הבלבול הם כלי נשק יעיל ואקולוגי נגד האויב – אותו מזיק שנקרא עש סס הנמר, העושה שמות במטעים כשהזחלים שלו פוגעים בשלד העץ ועלולים לגרום לקריסה פיזית שלו ואף למותו.
כדי להבין קצת יותר בנושא זה פניתי, אל אופיר יואל, אגרונום ב'אדמה אגן' שהרחיב על מזיק זה ופגיעתו ההרסנית בעצים, ועל חוטי הבלבול המנדפים חומר בשם פרומון, הגורם לבלבול הזכרים ומונע מהם הזדווגות עם הנקבות, ועל ידי כך פוחתת אוכלוסיית עש סס הנמר במטעים.
סס הנמר הוא פרפר לילה שפעיל במיוחד בלילה, שנמצא בשטח בחודשים החמים של השנה, החל מאפריל, ונחשב ל"מזיק שלד" בזיתים, תפוחים, אגסים, פקאן, ועוד, כשהוא פוגע בשלד העץ, בענפים ובענפונים – לא בפרי ובעלים. ברגע שהטמפרטורות עולות אחרי החורף, הזחל יוצא מתרדמת החורף שלו והופך לפעיל, כשהוא נובר בתוך העץ ומתחיל לכרסם ולאכול בענפים הראשיים והמשניים ובגזע, על מנת לגדול ולהתפתח. תוך כדי כך הוא גורם למחלות ולנזק גדול מאוד לשלד העץ. ענפים שלמים הופכים לחלולים, ועלולים להישבר ועלולים לאבד יבול. "כשענפים מלאי פרי מתמוטטים ונשברים, רואים שבפנים הכל חלול. לעתים מגיעים לעץ שלם שכורסם וקרס", אומר אופיר יואל. "במטעים שלא מטפלים בהם, הנזק מגיע עד עצים שלמים שמושמדים, ופגיעה בפרנסת החקלאים. לכן צריך דרך כדי לבקר ולשלוט על אוכלוסיית המזיק הזה".
כידוע, ריסוסים כימיים בחומרים חריפים גורמים לפגיעה בסביבה, פגיעה במרסס, במטע ובשטחים החקלאיים, וזאת מפני שריסוס משנה מאזן וגורם להתפרצות של מזיקים משניים אחרים עקב השמדת "האויב" שלהם. הפתרון היעיל והירוק של חוטי הבלבול, מבוסס על חיי המין ואופן ההתרבות של עש סס הנמר, כמו של סוגי עש אחרים, כשהזכר מזהה את הנקבה לפי חוש הריח. כשהנקבה מוכנה להזדווגות היא מפרישה הורמון הנקרא פרומון, הזכר מגיע ומזדווג איתה, כשמדובר בתהליך שנמשך כל הקיץ, ממאי עד אוגוסט, בצורה רב מעגלית – מנדפות פרמון באוויר, לפיו ריכוזי הזכרים מוצאים אותן, מזדווגים, מעמידים את הדור הבא, וחוזרים על התהליך שוב ושוב במהלך הקיץ.
בתחילת שנות ה- 2000 אימצה 'אדמה אגן' פתרון של חברה יפנית גדולה, יצרנית של מוצרי פרמון ומוצרים להגנת היבול בכלל, והתאימה אותו לשימוש בישראל. אופיר יואל מספר מדובר בטכנולוגיה חכמה ירוקה, כאשר פורסים במטעים ובכרמים כמות מסוימת של חוטים טבולים בפרמון מין של נקבות, לבלבול סס הנמר הזכר. החוטים מנדפים פרמון, ויוצרים מה שאופיר מכנה "מסך עשן" של פרמון המין. החוטים ממסכים את הזכרים ויוצרים אווירת פרמון רוויה בכל המטע או הכרם. התוצאה: הזכרים לא מוצאים את הנקבות, ובוודאי לא מוצאים בצורה עקבית. כך יורדת כמות ההזדווגויות של עשי סס הנמר באופן משמעותי, יש פחות הטלות ביצים, והאוכלוסייה מופחתת יותר ויותר, בוודאי אם עושים זאת שנה אחרי שנה.
חיסרון נוסף של ריסוס כימי, אותו מציין אופיר יואל, טמון בכך שאינו מכסה את המטע ב- 100 אחוז. "עם חוטי הבלבול מכסים את כל הכרם או המטע, ומשיגים הגנה יותר כוללני ומקיפה, העשויה להחליף עד שישה ריסוסים כימיים בעונה, תוך פגיעה בסביבה, חשיפת הרסס, ושאריות הנשארות בפרי. גם התמחור של הריסוס הכימי גבוה מול תוצאה שעלולה להיות חלקית, כי רוב הפעמים לא מושגת יעילות מלאה של הגנה בעקבות הריסוס.
נחזור לסיפורו האישי של יואל צפריר: הריסוסים הכימיים שעשה בזמנו לא הועילו, ולכן הוא חיפש פתרון, אותו מצא בחוטי הבלבול, בהם הוא מרשת את כל השטח שלו, שהחליפו באופן מלא את הריסוסים הכימיים. "סס הנמר תוקף את העצים, והתחילה נגיעות חזקה באזור שלנו, כשהמזיק השמיד מטעים שלמים, בעיקר בתענכים, שם מגדלים כותנה ומרססים הרבה, מה חיסל את האויבים הטבעיים של סס הנמר". הוא מספר כי את הניסוי הראשון של חוטי בלבול בזית, עשו אצלו בשטח. "אם לא הייתי תולה חוטים, מזמן לא היו עצים בשטח בגלל הנגיעות, בעיקר בחלקה בה נעשה הניסיון". נכון, סס הנמר לא נעלם לחלוטין, "אבל האוכלוסייה פחתה מאוד ואפשר לחיות איתם", אומר צפריר ‘שמדגיש שוב כי נגד סס הנמר הוא משתמש רק בחוטי הבלבול, וכלל לא בריסוסים. "הריסוסים עלו ביוקר, ולא היו תוצאות".
יש לו דעה טובה מאוד על החוטים, והוא משתמש בהם כבר 15 שנה, על אף ההוצאה הכספית של עשרות אלפי שקלים בשנה. "לא מחליפים סוס מנצח, ואצלנו לא מחליפים טיפול מנצח", הוא אומר ומגלה שחקלאים רבים נוהגים כמוהו, ולמי שפונה אליו הוא מייעץ ברצון. "אם לא היו החוטים, מזמן לא היו לי עצי זית. אולי יש דברים אחרים, אבל אני לעצמי לא עושה ניסיונות", מסכם יואל צפריר, והאגרונום אופיר יואל מחזק דברים אלה, ואומר כי חוטי בלבול מקובלים מאוד בכרמי זית בהשקיה, והוא מעריך כי לפחות 20 אחוז ממגדלי הזיתים כבר משתמשים בחוטי בלבול ללחימה בסס הנמר.
