אליגוטה הנו זן של ענבים לבנים ממשפחת פינו (פינו גרי, פינו בלאן ועוד). בעבר היה נפוץ באזור בורגונדי, והיה אחד משני הזנים הלבנים ששימשו לעשיית יינות בורגונדי הלבנים – הזן השני הוא שרדונה.
במשך השנים הפסיקו לייצר יין מאליגוטה, משום שחשבו שהוא זן נחות, וכיום הוא נמצא באזור קטן אחד: כפר בשם בוזרו (Bouzeron).
צביקה פנטי אומר כי מקור הזן ברומניה, ועל שמו נקרא היקב שהקים צביקה עם משפחתו: יקב אליגוטה.

 

כשהחלטתי לחפש אזור בארץ שאינו נחשב לחבל כרמים מובהק ולתכנן בו טיול יין, נתקלתי במקרה בדור פנטי, בנו של צביקה, ונזכרתי שיקב אליגוטה שוכן במושב גן יאשיה שבעמק חפר.
בבדיקה מהירה התברר כי בעמק חפר ישנם כמה יקבים, מהם גדולים יותר, דוגמת יקב רקנאטי ויקב ויתקין, ואחרים קטנים יותר. הגעתי למסקנה שטיול היקבים הבא שלי יהיה בעמק חפר.

 

עמק חפר שוכן לאורך מישור החוף, בחלקו הצפוני של אזור השרון בין הערים חדרה בצפון ונתניה בדרום. התנאים הגיאוגרפיים של עמק חפר, הקרקע שבחלק גדול מהשטח היא אדמת טרה רוסה המתאימה לחקלאות, תנאי האקלים וכמות המשקעים השנתית: 500-600 מ"מ בשנה; כל אלה עזרו להפוך את העמק, שנקנה ע"י יהושע חנקין בשנת 1927 בעזרת תרומות של יהודי ויניפג שבקנדה בסכום של כמיליון דולר, לאזור חקלאי מצליח. שם העמק שונה מאוחר יותר מוואדי חווארת לשמו הנוכחי: עמק חפר.

התחלתי את טיולי במושב גן יאשיה, ביקב אליגוטה שבחצר בית משפחת פנטי.
צביקה פנטי, דור שלישי לייננים שמוצאם מרומניה, חלם במשך שנים רבות לעשות יין, כפי שעשו אביו וסבו עוד ברומניה.
צביקה נולד במושב, גדל במקום, וביחד עם אשתו בתיה ובנו דור הקימו בשנת 2002 את היקב עליו חלם.

 

השם יקב אליגוטה נועד לתת כבוד לשורשיו של צביקה – רומניה, אבל עוד לפני שהקים את היקב, הוא הלך ללמוד באופן מקצועי כיצד לעשות יין; באוסטרליה ולאחר מכן במכללת תל חי. רק אחרי שסיים את לימודיו, צביקה החל לעשות יין בצורה מסודרת ביקב שהוקם ליד חממת הפרחים של המשפחה.

 

בחצר הנחלה מארחת המשפחה חברים שבאים בימי שבת בצהרים, נהנים מישיבה בחצר המקסימה, טועמים מיינות היקב ומבשר על הגריל, שבילה לפני כן במעשנה בחצר.

 

את הענבים מגדל צביקה במושב יונתן שברמת הגולן, בספסופה שבגליל העליון (הר מירון), בגבעת ישעיהו בעמק האלה, ובמושב אביאל בכתף הכרמל.
הגישה שלו היא לעשות בלנדים, לא בהכרח של זנים שונים אלא של זן ענבים אחד ממקומות גידול שונים. כך ניתן לדעתו להפיק את המקסימום שזן הענבים יודע ויכול לתת.

 

לאחר טעימה של כמה וכמה יינות יקב אליגוטה, אפשר להבין את כוונתו של צביקה בדבריו על הדגשת תכונות הזן. לפני הטעימה הציע צביקה שנטעם יין מהחביות. מובן שעניתי בחיוב.

היינות שטעמנו:
מרלו 2012, טעימה מהחבית
אחרי שנתיים בחבית, היין כמעט מוכן לצאת לבקבוק. זהו מרלו "גברי", עם חמיצות, עפיצות בינונית, הרבה עוצמה, והרמוניה טובה בין מה שמריחים למה שטועמים. לדעתי, יין עם פוטנציאל התפתחות של 5-6 שנים.
מוסקט דה המבורג
יין אדום בהיר מאוד, כמעט רוזה, יבש. באף פרחים ופרי טרופי (אננס), ובפה יין קל, חמצמץ, נעים מאוד ופשוט טעים.

קברנה סוביניון 2013, טעימה מהחבית
היין מהכרם ברמת הגולן. לשתות וליהנות כבר עכשיו. כייף של יין.

מרלו 2013, טעימה מהחבית
הענבים הגיעו מהכרם באביאל. יין עגול, מלא, מתיקות קלה ולא ריבתי מדי. יהיה מרתק להפגיש את היין עם אחיו מהצפון.

סנג'ובזה 2010
צבע אדום בהיר, צלול. עפיצות קלה, חמיצות מאוזנת היטב, ניחוח נעים של מעט פרי ומעט פרחים נותנים יין מעולה לארוחה של דגים ופירות ים. הענבים מהכרם בספסופה נותנים יין טוב, שונה מאחיו הטוסקניים, ועדיין טוב.

סנג'ובזה 2014, טעימה מהחבית
בעת הטעימה היין עדיין לפני תסיסה מאלולקטית, וכבר ניתן לחוש את עתידו. נראה שבציר 2014 היה טוב לזן הזה.

יקב אליגוטה, צביקה פנטי
גן יאשיה, שדרת האקליפטוס (מגיעים לחבית יין על הכביש וזה שם)
טל. 054-4748892 (להתקשר כדי שצביקה יפתח את השער)

בצומת העוגן, ליד הקיבוצים העוגן, מעברות ומשמר השרון, במתחם תחנת אלונית, נמצאת מסעדה בשם מצדה משמר השרון, ושם החלטתי לאכול את ארוחת הצהרים, כהפסקה בביקור בשני היקבים בהם בחרתי..
מצדה היא אחת מרשת מסעדות בשם זה, ולמרות שמדובר ברשת, לכל אחת מהמסעדות יש מטבח ותפריט עצמאי ושונה משל האחרות.
במסגרת התפריט העסקי ב- 59 ₪, קיבלתי שניצל ענק, פריך וטעים, ובנוסף מנה ראשונה של חציל בטחינה עם עדשים שחורות וכוסברה, וכוס משקה קל. לדעתי זו עסקה סבירה לחלוטין ותמורה טובה למחיר, במקום הומה אדם ושירות טוב.

 

היעד הבא בטיול היה יקב שגיא במושב חרב לאת, שנמצא במרחק כ- 5 דקות נסיעה מהמסעדה ו- 10 דקות נסיעה מגן יאשיה.
את פני קיבל גידי שגיא, בעליו הגאה של היקב, הנושא את שם משפחתו ושוכן בחצר ביתו שבמושב. 

גידי, דוקטור לביולוגיה ומתמחה בטיפול בשפכים חקלאיים, ובעיקר שפכים מכרמי גפנים, סיפר לי כי היה עם משפחתו מספר שנים באוסטרליה, ובמסגרת עיסוקיו שם למד להכיר והתעניין בייצור יין וטיפול בכרמים.
לאחר חזרת בני המשפחה ארצה, היה עליהם להחליט מה לעשות עם הפרדס שלהם ששטחו היה 8 דונם, וההחלטה הייתה להפוך אותו לכרם, שזני הענבים הנטועים בו הם קברנה סוביניון, סירה, מרלו ופינו נואר באדומים, ולבנים שרדונה וויונייה.

ד"ר ארקדי פפיקיאן משמש כיינן יועץ ליקב. בשנת 2007 יצא הבציר הראשון, וכיום מייצר יקב שגיא 2,000 בקבוקים לשנה, והבעיה העיקרית שלו היא שיווק היין. 

כמו חלק גדול מבעלי היקבים הביתיים, גידי שגיא מתפרנס בעיקר מעבודתו, במקרה שלו כמומחה למים ושפכים, והיקב משמש יותר בתור תחביב, כזה שניתן גם לקבל ממנו מעט הכנסות.

היינות שטעמנו:
קסם לבן 2011
בלנד נעים לשתייה של שרדונה וויונייה מהכרם המשפחתי, שתססו והושבחו 6 חודשים בחביות עץ. היין לא מסגיר את גילו. ליין ארומה של פירות טרופיים וחמיצות נעימה. יין קל וכייף לשתות אותו.

קסם שגיא 2009
בבלנד זה משתתפים כל הזנים האדומים ביקב. לאחר 18 חודשים בחביות עץ אלון, ליין גוף בינוני עם טעם שיורי ארוך ונעים.

רוזה 2011
100% ענבי מרלו שעברו טיפול בדומה ליין לבן. מעט מתקתקות עם חמיצות מאוזנת. בהחלט רוזה טוב.

קברנה סוביניון 2010
18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, נותנים יין עם פרי שחור בשל, וכן קפה, וניל וקינמון. מעט ריבתיות וטעם שיורי בינוני.
כמו כן הציע לי גידי לטעום את היין שלטענתו הוא הפופולרי ביותר שלו: יין בסגנון פורט בשם פיראט. אני לא נחשב כחובב גדול של יינות מחוזקים, ופורט שייך לקבוצת היינות המתוקים ומחוזקים, אבל טעמתי, והיין בהחלט ראוי.

יקב שגיא, גידי שגיא
מושב חרב לאת
טל. 050-2817770