יקב ברבדו: הגיע זמן יינן

יש מספר יקבים בארץ שאנחנו יודעים מה נקבל מהם כל שנה. הם מייצרים בעקביות יינות שאפשר לזהות אותם כבר מהלגימה הראשונה; כדוגמת יקב קסטל המזוהה עם השרדונה המאוד שונה שלו, הפטיט קסטל והגרנד ווין שתמיד יהיו בהם אותם זני ענבים ואותו קו פילוסופי של היינן, יקב מרגלית שבמשך שנים עשה יינות עם קו עשייה ייחודי, יקב סוסון ים עם ייחודיות הזנים שלו, ועוד כמה יקבים שיש להם קהל שבוי לקו העשייה – לטוב ולרע.

יקב ברבדו – כרמי יוסף, שהוקם ב- 1999, זוהה תמיד עם שני הייננים האקדמאים שלו – הפרופסורים בן עמי ברבדו ועודד שוסיוב, אשר חוקרים את הגפן שנים רבות, ובתנאי מעבדה חקרו את כל נושא ריחות הגפן ומיצוי הארומות והטעמים שיש בענבים.
בשלב מסוים החליטו השניים להעביר את המחקר המעבדתי לכרם, ולייצר יינות איכות בעלי אמירה מיוחדת, אשר כל דבר בהם מוסבר בצורה פדגוגית מדעית, כשלהדיוטות קשה להתווכח או להבין את כל המונחים האקדמיים.
היקב וכרמיו ממוקמים בכרמי יוסף שלמרגלות הרי יהודה, אזור השופע אדמת גיר כבדה ועשירה באבן.

אכן, כבר מההתחלה הפך יקב ברבדו לשם דבר, היינות דיברו בעד עצמם, והיקב איגד אליו קהל שבוי והמון לקוחות קבועים, שבאו לשמוע את הייננים שמבחינתם הם ייצרו את הטוב ביותר, והיינות שלהם נמכרו כמעט מיד עם הגיעם לשוק.
היינות אכן אופיינו בצבע עשיר וריחות ממכרים, והיקב נכנס ללא ספק לפנתאון של יקבי הבוטיק המובילים והמכובדים, שמייצגים אותנו נאמנה גם בארץ וגם בעולם

כתבתי לא מעט על יינות ברבדו בשנים האחרונות, ואיפשהו זיהיתי ביינות של השנים האחרונות שינוי, שלא תמיד עלה בקנה אחד עם הפילוסופיה של היקב, ואט אט היינות היו פחות מרגשים, עם פחות אמירה, מעט אגרסיביים וללא ייחודיות כפי שמתבקש מיקב כזה.

אז נכון שאפשר היה לתרץ זאת בשנה לא טובה, באקלים וכולי, אבל אלה רק תירוצים. היינות אומנם עוברים מסך, אם באלגוריה עסקינן, ואכן נמכרים היטב בגלל שמם, אבל לצערי היינות רחוקים מלהיות יינות שראויים ליקב כזה. הגוף מאוד בינוני, הפרי מינורי, העץ מעניק טעמים של חביות צרפתיות ואמריקאיות שדי משתלטות על הפרי, ויש תחושה שהענבים נבצרו מוקדם מדי ולא הגיעו לשיאם, האלכוהול לא תמיד מחזיק, ויש בעיית איזון. אז אולי הגיע הזמן ליינן מקצועי ביקב כרמי יוסף – ברבדו.

ברבדו רוזה 2013
100% ענבי קברנה פרנק, 13% אלכוהול.
מדובר בסוג של תותי פרוטי. מתיקות מוגזמת, גוף קליל מאוד, אין שום דבר בחלל הפה שצריך להיות ביין (יובש, אלכוהול, עפיצות), אין שום דבר שמזכיר קברנה פרנק. אם ציפיתי לרמזים ירוקים – הם לא היו. אם ציפיתי לפלפל שחור, סיגליות, פלפלים ירוקים, עשבי תיבול טריים – גם הם לא היו. נאדה.
היין נראה כמו "לייצר רוזה רק כי השוק דורש, אז ניתן לו".
המחיר 92 ₪. VFM (כסף מול תמורה) מוגזם לחלוטין.

ברבדו שרדונה 2013
12.5% אלכוהול, חלק מהמיץ שהה כ- 3 חודשים בחבית.
זהו שרדונה חנפן, וזו הבעיה שלו. ריחות טרופיים עם מעט הדרים בוסריים, המון חמאה, יין לא גדול ולא מרגש.

יין שכל יקב גדול עושה ומוכר אותו בחצי המחיר שברבדו דורש עבורו – 92 ₪.

ברבדו קופאז' 2012
בלנד: קברנה פרנק, שיראז, קברנה סוביניון. 14.5% אלכוהול, 12 חודשי חבית.
אם בשרדונה עשו ברבדו יין חנפן שיימכר טוב במסעדות, אז בבלנד החליטו לעשות יין קשה ובומבסטי, שיעשה שמות בפה של הלוגם.
יין עם עוצמות פרי כבדות, ריחות תוקפניים והמון תיבול. יין שקשה להתעלם מטעמו ומחוזקו, עד שקשה לגבש לגביו דעה. פטיש בפה ופטיש בראש אחרי כמה לגימות.
המחיר 150 ₪ – VFM לא.

לסיכום: יקב ברבדו – כרמי יוסף מייצר חמישה סוגי יין, מתוכם השלושה אליהם התייחסתי: הלבן חנפן, הרוזה לגמרי מיותר, הבלנד בומבסטי.
מדובר ביינות שיש תחושה שמנסים לרצות (to please) את השותים, ותו לא. כמעט והייתי אומר שמזלזלים באינטליגנציה של חובבי הברבדו ההוא, שהעניק לנו יינות טובים עם אמירה ויכולנו לזהות אותם בלי בעיה אפילו בטעימה עיוורת.
משהו משתנה בברבדו, ואני יודע שקשה למי שחושב כך לומר משהו מפאת כבודם של בן עמי ברבדו ועודד שוסיוב. ללא ספק מגיע להם כל הכבוד הראוי, אבל מפאת כבודם אני חושב שכן צריך לומר להם: הגיע זמן יינן.