בפרויקט שלי יצרתי כלים המעוררים חושים שונים בצורות שונות, דרכם אני מאפשרת לסועד לחוות חוויה המייצרת סקרנות ושינוי הגבולות הקיימים. אני מאפשרת לגלות טעם, ריח, טקסטורה וקול, לא רק דרך האוכל עצמו. שם הפרויקט Forest Verde – "היער הירוק" נולד כמשחק מילים מתוך מפגש עם ספרו של מרסל פרוסט – "בעקבות הזמן האבוד", בו מתאר פרוסט סצנה בה איך טעמה של עוגיית מדלן טבולה בתה עורר בו שמחה עצומה וזיכרונות מילדותו. החוויה שתיאר בספרו, המכונה מאז "תופעת פרוסט", הייתה הבסיס להשערה מדעית במחקר שנעשה באוניברסיטת בראון בשנת 2002. במחקר זה גילו שגירוי חושי יכול לעורר תחושות ורגשות חזקים. תופעת פרוסט גרמה לי לחשוב על העובדה שאני רוצה לעורר תחושות ורגשות בזמן חווית האכילה, וזאת דרך יצירת כלי אוכל תוך שימוש בגירוי חושי.
השם והפרויקט התחילו מתוך הציטוט, אבל בהמשך היו לי השראות וקווים מנחים נוספים, ומכאן לכן הפירוש המדויק לעבודה הינו "היער הירוק", לאור העובדה שהפרויקט מושפע מהטבע ומהצבעים הנועזים של הכלים. כלי אוכל הם אבן היסוד של התרבות המערבית בפרט, ושל האנושות ככלל. בעולם המערבי אכילה נהייתה מבוקרת בעקבות התפתחות האתיקה והנימוסים. ההתנהגות שלנו בהקשר ל- איך אנחנו אוכלים, מה אנחנו אוכלים, מתי אנחנו אוכלים, ואיך אנחנו מחזיקים כלי אוכל; כל אלו כבר נקבעו לנו. הסכו"ם, הקערות, הצלחות, הכוסות – הם כלים שנוצרו בעקבות האתיקה וקוד ההתנהגות המושרשים בחברה שלנו. וכולם מייצרים גבולות וחוקים.
כלי עשוי מלח שלמעשה עוסק בחוש הטעם. צילום הגר אביבאם נסתכל לאורך ההיסטוריה, לא חל שינוי משמעותי בכלים בהם מוגש אוכל. יש פער בין התפתחות האוכל לבין הכלים, עד כדי כך שמסעדות מישלן ואחרות, מעדיפות לא להשתמש בצלחת המסורתית, ומחפשות דרכים יצירתיות להגיש אוכל, כגון הגשה בתוך צדף, קרש, נייר ממוחזר, או אפילו נעל. העדר כלים תואמים למופע השף, גורם לבחירת כלים שאינם מתחום המזון ופוגמים בחוויית האכילה. בחרתי להעצים את חווית האכילה באמצעות יצירת של סדרת כלים ייחודיים התואמים את השינוי שחל בעולם האוכל, דרך עוררות החושים. כמו כן, "טקס" האכילה, הכנת המזון והגשתו, הופכים לאירוע מרכזי. ריבוי מסעדות, מדורי הבישול, תכניות טלוויזיה, וכן הפיכתם של שפים לגיבורי תרבות, מסמנים את מעמדו החדש והבלתי מעורר של האוכל.
אכילה אינה פעולה המערבת את חוש הטעם בלבד, אלא חוויה רב חושית הכוללת טעמים, ריחות, מרקמים וצבעים. בפרויקט שלי הכלים מעוררים חושים שונים ובצורות שונות. דרכם אני מאפשרת לסועד לחוות חוויה המייצרת סקרנות ושינוי הגבולות הקיימים. אני מאפשר. לגלות טעם, ריח, טקסטורה וקול לא רק דרך האוכל עצמו. הנחו אותי שלושה דברים מרכזיים:
מחקר – תהליך העיצוב שלי התבסס קודם על קריאת מחקרים העוסקים בהתפתחות תפקידו של האוכל, השפעת מגע של כלי האוכל על תחושות, חומרים, טקסטורות ועוד. היה לי חשוב שלכלים יהיה הקשר תרבותי וביסוס מדעי, ולכן תהליך העיצוב שלי התנהל בין קריאת מחקרים שנעשו בנושא לבין למחקר אישי.
צבעוניות – הבחירה בירוקים ושימוש בצבעים עזים, נעשתה מתוך מחשבה כי צבע ירוק משרה אווירה רגועה ותחושת של טבע. קיימת אבחנה בין גווני הירוק השונים, ובחרתי להשתמש בחלק מהם, כגון ירוק בהיר ופסטלי אשר נמצא בשימוש בבתי חולים, שידוע כמרגיע, והירוק הכהה המזוהה כצבע נועז ומעורר.
חומריות – בחרתי להשתמש בפרויקט בשילוב חומרים שונים, כגון קרמיקה, פליז עץ ופלסטיק. כלומר, שילבתי בין חומרים קרים לחמים, שימוש בין מחוספסים לחלקים, וכל אלו יצרו צליל, מגע, תחושה וחוויה שונה. הבחירה בסוגים שונים של חומר אפשרה לי לשים דגש על התחושה שרציתי לעורר בשימוש בכל כלי, והתאמה לחוויות האכילה השונות. יצרתי משפחת כלים שכל אחד מחלקיה יכול לעמוד בפני עצמו, ויחד כולם מעצימים את חווית האכילה, ומעוררים רגשות ותחושות.
הכלי הראשון בסדרה הינו כלי אידוי המייצר ארומה ע"י הפצה של ריחות כמו קפה, לוונדר, רוזמרין, וכל זאת מבלי ליצור ריח של חריכה או שריפה, שבדרך כלל נוצר בתהליכים אחרים. צורת הכלי שאובה מפרח הטוליפ, שהבחירה בו נבעה מתוך החיבור לטבע וצורת הפרח. התחלתי לעצב כלי המדבר בשפה עיצובית שמתקשרת לצורתו של פרח הטוליפ. שימוש בצורות עגולות ואורגניות, קווים זורמים וחלקים.
הכלי השני בסדרה עשוי מלח, ולמעשה עוסק בחוש הטעם, יצרתי כלי שמעורר טעמים במפגש שלו עם הגוף שלנו המחשבה שלי הייתה "לצאת מהקופסא", ולייצר טעם לא רק דרך האוכל עצמו. החומר שהשתמשתי בו היה מלח, שהוא למעשה חומר מינרלי בעל יכולת התגבשות. תהליך ההתגבשות הינו תהליך טבעי, והשכבות נוצרות כתוצאה מהתייבשות מים. צורת הכלי שאובה מלשונות מלח.
הכלי שלישי בסדרה הינו קערה, ומעצים את חוש המגע. במחקר באוניברסיטה בקוריאה ע"י מעצבת קוריאנית בשם Jinhyun Jeon, התגלה שכפית בעלת טקסטורה של בליטות, יוצרת במפגש עם הלשון טעם מלוח יותר לאוכל. בעזרת הלשון ניתן להרגיש מרקמים שונים וטקסטורות שונות. החלטתי להישען על כך בתהליך העיצוב שלי, וייצרתי כלי עם טקסטורה של נקודות, שרק במפגש עם הפה ניתן להבחין זאת ולהרגיש. בחרתי להתעסק במגע בין היד לכלי האוכל. היה לי חשוב ליצור מגע עם הכלי, ומתוך כך ליצור חיבור בין הסועד לכלי.
מימד נוסף שהכנסתי היה נושא משקל הכלי. במחקר שנעשה באוקספורד הוכח שככל שכלי האוכל כבדים יותר, הנחקרים הצביעו שהאוכל היה טעים יותר. צורת הכלי שאובה מצורת הצדפה כדי לייצר תחושה של חיבור לטבע. בנוסף, הכפות הראשונות שמקורן ביוון, נוצרו מצדפות. זהו סוג של מחווה לטבע ולתהליך ההיסטוריה שעברו כלי האוכל.
הכלי הרביעי בסדרה עוסק גם הוא בחוש המגע. למעשה אלו שני כלים המדמים אקסטנשיין של היד, במטרה ליצור תחושה של עונג בזמן האכילה. על פי מחקר שנעשה באוקספורד, התגלה כי כלים ואוכל בצורות עגולות מייצרים תחושה מתוקה יותר. צורת הכיפה מגרה יותר את חושי הטעם ע"י המפגש שלה עם החך העליון, ומייצרת מתיקות למנה. התוצאה הסופית היא שני אובייקטים בעלי מראה אורגני וכיפתי. הכלי מדמה "אקסטנשיין" של האצבעות, וממחיש את השימוש הטבעי שלנו בידיים בזמן אכילה. בדומה להחזקה של כוס יין או הרחת פרח, נוצרת תנועה המניעה שרירים נוספים, ומייצרת חוויה נוספת לאכילה. תנועת יניקה מהכלי הגבוה מדמה ליקוק סוכריה על מקל, ובנוסף תורמת לתחושה הטקסית של הכלי על ידי הגבהת האוכל.
הכלי האחרון בסדרה מתעסק בחוש השמיעה. דרך הסאונד וגירוי חוש השמיעה, נוצרת חוויה עמוקה הגורמת להנאה מוגברת. ניסיתי ליצור תחושה של טקס. הסעודה הופכת לאירוע מוזיקלי ויצירה אישית לכל סועד. ישנה שזירה בלתי ניתנת להפרדה בין חווית האכילה לבין חווית השמיעה. שאבתי השראה מהסטון בלומנטל, שף אנגלי של מסעדת The Fat Duck באנגליה, המעוטרת בשלושה כוכבים במדריך מישלן. Sound of the Sea היא בין המנות המפורסמות במסעדה. היא מגיעה בליווי אוזניות המחוברות לאייפוד שמשמיע רחש גלים, כדי לאפשר לסועד חוויה מעבר לטעם. הבחירה שלי בחומר הנחושת נבעה מתוך מחקר שנעשה באוניברסיטת אוקספורד בשנת 2011. במחקר בדקו את ההבדל בטעם בשימוש בסכו"מים שונים העשויים ממתכות שונות, וגילו כי נחושת מעבירה טעמים באופן החזק ביותר והמוחשי ביותר.
