מוטי טפרברג – עובד לפי תוכניות ומחכה להפתעות

בדירוג היקבים בארץ, מופיע יקב טפרברג 1870 במקום הרביעי בארץ אחרי יקבי כרמל, ברקן ורמת הגולן, וךפני בנימינה.
טפרברג 1870 הוא גלגולו החדש יחסית של יקב אפרת, שאכן הוקם בירושלים בשנת 1870, וייצר שנים רבות יין קידוש ומיץ ענבים.
בשנת 1976 נכנס מוטי טפרברג לעבוד ביקב אפרת המשפחתי עם אביו ז"ל, שניהל את היקב עד 1982, השנה בה לקח מוטי את המושכות מאביו, שנתן לו להוביל מעתה את היקב ששכן במושבה מוצא, בואכה ירושלים ,והתמקד אז בנישה של יינות קידוש – 200-300 טון ענבים בשנה.
לא רבים יודעים כי ב- 1990, בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, מוטי טפרברג קנה את יקבי ברקן, אך יצא מהעסקה.

את השינוי בחשיבה ובדרך עשה מוטי טפרברג בשנת 1993, לאחר שהיה ברור לו כי הוא חייב לשנות פאזה ולהתחיל להשקיע, תוך מחשבה איך לעשות את הדברים נכון.
דבר מרכזי היה להעביר את היקב למיקום חדש. ההתלבטות הייתה בין מעלה אדומים או עטרות, אבל מוטי שהבין את בעיית תדמית היקב וזהותו, חיפש עבור היקב מקום לא תעשייתי – נבדל ומיוחד, ואולי גם במיקום שאינו שנוי במחלוקת.
מהלך אפשרי אחר היה קניית שטח של 12 דונם בהרטוב א', אבל אחרי הכנת תוכניות וכשלוש שנות עיכובים, מוטי טפרברג הבין שמשם לא תצמח הישועה, עם שכנים מוסכים ומפעל בטון, כי ליקב יש סגולה משלו. זו תעשייה, אך גם חקלאות.

מוטי רצה יקב באזור מוקף כרמים – "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", זה הפסוק העולה על שפתיו בהקשר זה.
באותה תקופה הוא נסע לראות ולהתרשם בסטלנבוש שבדרום אפריקה, והיה שותף עם צרעה ודיר ראפאת בענבים.
יום אחד קיבל מוטי הודעה שבאזור, ממש מול קיבוץ צרעה, השתחררו 20 דונם, והוא רכש אותם בסביבות שנת 2000.
"מאז הכול השתנה", הוא אומר. "זה היה שינוי פאזה ויצירת חזון מעבר לחזון של ההורים".

בחשיבה הראשונית הבין מוטי שהוא שצריך ליצור יקב חדש עם ציוד חדש, והכי חשוב אנשי מקצוע מהשורה הראשונה. הוא ניהל מו"מ עם שיקי ראוכברגר שהיה יינן ביקבי כרמל בראשון לציון, שכנע אותו להצטרף לטפרברג, וב- 2002 עשה שיקי בציר ראשון שלו ביקב.

אז יש יינן, ועכשיו הם התחילו בחשיבה איך הם רוצים את היקב שלהם, כולל המיתוג שלו והשם. דגש מיוחד ניתן לשינוי מערך הכרמים, ומעבר מענבי כמות באזורים פחות אטרקטיביים, לכרמי איכות באזורים טובים: עלמה, דישון, כרם בן זמרה, צובה, שילה, מצפה רמון.

כאשר הגיעו לתוצאות טובות, התחילו לתכנן את מבנה היקב כגורם המשלים, ואיך להביא את המסר לציבור הרחב, כאשר כפי שאומר מוטי טפרברג: "סחבנו מינוס על הגב בתדמית כלפי ציבורים מסוימים, מול נכסיות לאחרים".

האסטרטגיה נבנתה במשך שנתיים עם דרור אשד, כאסטרטג שהצטרף להנהלה עם דיונים והחלטות לאן רוצים לפנות: שם היקב, סדרות היינות וכו'.
נעשו הרבה עבודת שטח ובידול בין סוגי היינות, מה שייך לטפרברג ומה לאפרת, עם פיצול מערכתי.

בשלב ראשון, כל היין הממותג כטפרברג נמכר בחו"ל בגלל כמויות ייצור קטנות. משם הגיעו הדים ותגובות טובות, ונוצר לחץ של השוק.
"זה היה תהליך איטי, אבל הדרך בה הלכנו חזקה, ויש לנו מטרות", אומר מוטי. "הדרך יותר חשובה מהתוצאה. אנחנו לא מעגלים בפינות. הולכים בדרך מאוד מחושבת, ומגיעים לתוצאות טובות".

מה התוצאות? איפה אתם היום?
אנחנו בתחילת הדרך – תמיד בתחילת הדרך. אני מאוד מרוצה מהתוצאות, ועברנו את היעדים שהצבנו לעצמנו. הדרך עדיין ארוכה, סלולה, מעניינת, חווייתית ומאתגרת. יש לנו הרבה דברים בקנה. כל שנה אנחנו מפתיעים מחדש – בייצור, שיווק, מערך המכירות. בכל דבר שנוגעים בו, אנו רואים שיש דרך חשיבה, ושכינה ששורה עלינו ועוזרת הרבה.
במה אתה גאה ביותר?
אני גאה בצוות, העובדים, האנשים שלי. אני גאה כי אני רואה אותם כחלק ממשפחה. האכפתיות, הקרבה, הרצון, השותפות והאחווה – אלה לא סתם מילים, אלא דבר מעשי שכולנו מיישמים.
כל מי שהמצטרף ליקב – לא רוצה לעזוב. גם אנשים שעזבו, מרגישים קשר חם ואוהב. יש פה משהו מיוחד.

מה עם דור המשך?
ברוך השם יש לנו שישה ילדים, כל אחד עסוק בענייניו. הבן אמוץ עבד ביקב מ- 2002, היה בכל מחלקה ביקב. רצה לצאת, נסע לאנגליה עם רעייתו, ולאחרונה לקח על עצמו את הקמת מרכז המבקרים, שכבר נמצא בהגשת תוכניות. זה יהיה מרכז לא מגלומני, מאוד מדבר לנשמה ולא סטנדרטי. יתחבר לנפש האדם. אנחנו רוצים ליצור תכנים ערכיים, לא רק סיור וטעימות.
עד סוף 2013 בעזרת השם ייפתח מרכז המבקרים. אמוץ ינהל ויתפעל את מרכז המבקרים.
הבנות הגדולות מלכי וחנה נשואות. מלכי משפטנית ולומדות גישור, וחנה'לה עוסקת בהוראה לילדים מוגבלים.
ענת עבדה ביקב ולמדה פסיכולוגיה, והיום לומדת לתואר שני במנהל עסקים וכלכלה.
הילה עבדה ביקב כמתאמת שיווק, התחתנה, נסעה לשהות בחו"ל, ולומדת כלכלה ומנהל עסקים, ובת הזקונים רחלי בת 18, בדרך לצבא.

בוא נדבר על הכרמים. מה קורה בתחום זה אצלכם?
בדקנו את עצמנו, לאן אנו רוצים להגיע עד 2016. לפי זה בנינו חלוקת זנים, סדרות, גודל, ובהתאם עיצבנו את הכרמים מבחינת נטיעות וזנים.
נאלצנו לגדול מעבר לכך, כי היה פרוספריטי גדול בענף משנת 2009 – שבעקבותיו נוצרו לחץ והתנשאות מבחינת הכורמים, והמחירים לא נעצרו. זו הייתה האווירה והתחושה.
אנחנו כיקב ידענו לנווט, ואנו עומדים בכך צורה מאוד מבוקרת, בלי עודפי ענבים, וללא עודפי יין שיוצר לחץ תזרימי. מה שקרה בענף, זה שנוצר מצב כאילו אין מחר ואין שיקול דעת.

האם הנטיעות תואמות לצריכה או שהצריכה נעצרת?
היה לחץ לנטוע מחקלאים וכורמים. היו יקבים שנכנסו לחגיגה הזאת של "שמחת עומק", כשאינם יודעים להתרומם מהאדמה ולהסתכל מעבר ל-ד' אמותיהם, ונוצר עודף נטיעות.
חווינו זאת בבציר 2012 עם פניות לקנות ענבים, כולל יקבים שלא כיבדו הסכמים ואמרו שהם לא קולטים ענבים השנה.
אם העקירות יהיו באותה כמות או 10-20% יותר ביחס לנטיעות, אז יהיה איזון. אך עלול להיווצר לחץ מחירים לא בגלל הענבים אלא בגלל מצב כספי של יקבים, מה שיוביל ללחץ להורדת מחירים.
בציר 2012 שלנו מאופיין כמאוד מיוחד, ואני מאמין שב- 2016-17 נדבר עליו. יהיו לנו דברים חדשים שלא היו ביקב קודם, חלק מהם כבר ב- 2014 עם הכניסה לניבה של כרמי מצפה רמון, ועוד דברים מיוחדים, כשכל הזמן עלייה של האיכות ושל המוצר.
בבוא הזמן נראה את תוצאות בציר 2012 ויהיו הפתעות מאוד מעניינות. גם אנחנו נופתע מהן.

אם אתה מדבר על זנים מיוחדים, איך הגעתם למלבק?
שיקי הוא אדם מיוחד שאוהב לקרוא מה קורה בעולם, ואנחנו בוחנים מה להביא ומה יכול להיקלט. הסתובבנו בארגנטינה, ועלה רעיון לנטוע מלבק במבוא חורון – אקלים קלאסי לזן זה, אותו הבאנו לראשונה לארץ ואנו קוצרים הצלחה.
גם היציאה של הפורט לקחה לנו כמה שנים. זה לא היה קל לשיקי – נדרשו כמעט שלוש שנים לקבוע איזה ענבים מיוחדים לבחור ומאיזה אזור, ולהכין את היין. מי שאוהב פורט טוב – שלנו מדהים בטעמו ואיכותו.