יצאנו לדרך בקיה ספורטאז' החדשה, שהבטיחה נסיעה קלה ומהנה בכביש וגם בשטח. עשינו דרכנו לדרום החם שכצפוי היה עמוס במטיילים בחופשת הפסח, אולם בהחלט בכמות וצפיפות נסבלת ולא מציקה. תחנתנו הראשונה הייתה המוזיאון הפתוח בעומר.
במרחב התעשייתי המטופח שהקים סטף ורטהיימר ביישוב עומר הסמוך לבאר 
שבע, פועל מוזיאון בו מוצגות ארבע תערוכות שונות. התערוכה הראשונה בה ביקרנו היא "ציור בשתי וערב" – תערוכת שטיחי קיר ענקיים של האמנית סאשה סטויאנוב.
בחלל התערוכה מוצגים 13 שטיחי קיר ענקיים, עד 8 מטר אורכם, שיצרה האמנית סאשה סטויאנוב העובדת על נול ואורגת את היצירות מתוך איור. סטויאנוב שוקדת על כל שטיח בין 8 ל- 18 חודשים.
צבעי השטיחים קודרים כהים, אולם סטויאנוב מצליחה בעזרת הגוונים של שחור חום ואפור ליצור תמונה. השטיחים משרים מעט תוגה ועצב ואולי תואמים לאור במולדתה של סטויאנוב, אוקראינה, ופחות לאור הבוהק של ישראל בכלל והנגב בפרט.
תערוכה נוספת במקום היא של תצלומים בתלת ממד, שצולמו בארץ ישראל של לפני מאה שנה, ובהחלט מחזירים לחיים (בעזרת משקפיים תואמים) מראות עבר בתלת ממד.
במרחב הפתוח מוצגים פסלי מתכת, עץ והרבה זכוכית, של הפסלים אילן אורבוך,
שלמה זלינגר, אסף ליפשיץ, שלמה שוורצברג, עפרה צימבליסטה וג'נגיס שקיל.
אוסף המכוניות העתיקות של איתן ורטהיימר ידוע בתערוכה הקבועה שלו בתפן, אבל גם בעומר יש נציגות, עם 32 מכוניות עתיקות שנסעו על כבישי ארצנו משנת 1934 ועד מכוניות משנות ה-60 של המאה הקודמת. לכל מכונית סיפור, ולגבי רבות מהמכוניות יש גם לי זיכרון כזה או אחר ממפגש איתן בילדותי.
בתום הביקור התרבותי המהנה במוזיאון הפתוח בעומר, שמנו פעמינו לכיוון דימונה ועצרנו להתרעננות בחוות צברי אורלי. קידם את פנינו שחר, שסיפר תוך כדי סיור בין שורות הצבר הגדלות במדבר ומושקות במי קולחין מושבים מדימונה.
חוות צברי אורלי היא הגדולה בתחומה בישראל ובמזרח התיכון, וממוקמת על כביש דימונה ירוחם קרוב לדימונה. בחווה מגדלים במטע של 1100 דונם, צבר מזנים פרי פיתוח ישראלי שמניבים סברס במספר גדול של צבעים: אדום, ורוד, סגול, כתום, צהוב, ואף לבן.
זני הצבר של חוות צברי אורלי מניבים פרי צבר במשך 10 חודשים בשנה, והחווה 
משווקת את הסברס לרוב חנויות הירקות ורשתות השיווק ברחבי הארץ.
לאחרונה פיתחו החלוצים בחוות אורלי מגוון מאכלים המבוססים על פרי ועלי הצבר. אהבנו במיוחד את הצבר המוחמץ העשוי מנתחי עלי צבר, תבשיל נתחי עלי צבר ברוטב עגבניות פיקנטי, ריבת פרי צבר ירוקה ובשרנית (להבדיל מהריבה האדומה המימית שפחות אהבנו), ואפילו ברד קר ומרווה מפרי הצבר, סוכר ומים.
ערכנו את הסיור הרכוב בין שורות שיחי הצבר עם הספורטאז' הממוזגת, והעדפנו אותו על פני סיור בקרונות הפתוחים של החווה. לאחר שטעמנו מקצת ממאכלי הצבר הישראלי, נפרדנו משחר ויצאנו לדרכנו לכיוון מעלה העקרבים.
ככל שהתקרבנו למעלה העקרבים גברה התנועה, ובנקודות יציאה למסלולי 
הליכה היו עשרות כלי רכב בחניה מסודרת ונקיה. עם ישראל חוגג בטבע.
שמנו פעמינו לחניון ממנו יצאנו בהליכה קצרה על קטע קצרצר משביל ישראל לכיוון התצפית על המכתש הקטן. הנוף המדברי המרהיב השכיח את החום היוקד של צהרי היום, וכשחזרנו למכונית המזגן מיד הצליח לצנן את חום גופנו ולהשיב את רוחנו לקראת המשך המסע.
ירדנו את מעלה העקרבים תוך אזכור הפיגוע של אוטובוס החוגגים, שחזרו במרץ 1954 מחגיגות באילת ונטבחו במקום זה. כבר 60 שנה חלפו מאז פיגוע הטרור על נוסעי האוטובוס מאילת.
מהדרך היורדת למישור צין המשכנו למישור הבולבוסים – אבנים בגדלים שונים ובצורת תפוחי אדמה (בולבוס הוא תפוח אדמה) שטוחים. משדה הבולבוסים טיפסנו במעלה הדרך לכיוון ירוחם.
נכנסנו לירוחם תוך כדי סערה וסופת חול מדברית יוצאת דופן גם לדברי וותיקים 
מתושבי הנגב. קיר חול עם ראות של 2-3 מטר בלבד קידם את פנינו בפאתי ירוחם, ולאחר שחדרנו בזהירות יתרה ובאיטיות את מסך החול, והראות החלה להתבהר, ראינו את ההרס והנזק של הסופה ברחובות ירוחם, וגם שמענו מה עשתה הסופה לחלוצים הבאים שעשינו את דרכנו לבקר אותם – ענת ודני קורנמל, בחווה הנושאת את שמם, אותה הקימו במו ידיהם וגידלו בה לתפארת את 4ארבעת ילדיהם ו-40 העיזים שלהם.
התיישבנו במרפסת המבולגנת לאחר הסופה, וסידרנו לנו מרבץ נוח על מנת לשמוע מענת קורנמל את קורות המעשה החלוצי שלהם, כחוות בודדים בין הראשונות בנגב.
מאז 1997 גרים בני משפחת קורנמל בקרוונים ארעיים על גבעה מדברית הצופה על צומת טללים, ואילו דיר העיזים ממוקם בעמק נמוך ומוגן יותר. העיזים עולות לחליבה פעמיים ביום, ואת החלב מעבדים לגבינות במחלבה הצמודה לעמדות החליבה של העיזים.
ענת מספרת על מגוון הגבינות עם השמות האנושיים – למעשה על שם העיזים 
שמחלבן יוצרו הגבינות הטובות ביותר בכל סוג. כל העיזים על שמן נקראות הגבינות כבר לא בין החיים, אבל זכרן נאכל בפי כל אורחי החווה והמסעדה או החנות.
וזה מגוון הגבינות של חוות קורנמל:
• עדנה – גבינה קשה, מחלב עיזים מלא, שהבשילה כחודשיים המכילה כ- 40% שומן.
• טום – גבינה קשה, מחלב עיזים מלא, שהבשילה כחצי שנה המכילה כ- 40% שומן.
• עדי – גבינה קשה, מחלב עיזים מלא, שהבשילה כשנה ומכילה כ- 40% שומן.
• פטה (מחלב עיזים) – גבינת עיזים חצי קשה, יבשה, בעלת מרקם וטעם עדין ומכילה כ- 20% שומן.
• הגר (קממבר, מחלב עיזים) – גבינת עיזים חצי קשה (במקור עשויה מחלב בקר) עם כ- 20% שומן.
• הגר עלי גפן (קממבר מחלב עיזים) – גבינת עיזים חצי קשה (במקורה עשויה 
מחלב בקר). הגבינה עטופה בעלה גפן כבוש, המקנה לה חזות ים-תיכונית וטעם שונה עם הבשלתה. מכילה כ- 20% שומן.
• מיכל (ברי מחלב עיזים)- גבינת עיזים חצי קשה (במקורה עשויה מחלב בקר), בעלת מירקם חלק ועדינה בטעמה עם כ- 20% שומן.
• כתם – גבינת עיזים חצי קשה, בעלת מרקם וטעם עדין הנימוחה בפה. מכילה כ- 20% שומן.
• יעל- משקה מחלב עיזים מלא, בעל חמיצות קלה ומרקם חלק. כ- 4% שומן.
• רותי – משקה יוגורט מתוק מחלב עיזים מלא, (בסיגנון לאסי ההודי). כ- 4% שומן.
לאחר שטעמנו מכל טוב חלב העיזים והתוצרת של המסעדה חזרנו לכביש ויצאנו לכיוון צפון ברכב המעניק חווית טיול נעימה ונוחה, מפגש עם שתי משפחות חלוציות המגשימות את הביטוי 'ציונות' הלכה למעשה, תרבות ואמנות במוזיאון הפתוח של עומר, והרבה מאןד מרחבים וטבע.
תגובות
0