ננה: 350 קילומטרים מפרידים – הכרם במדבר, היקב ברמת הגולן

יקב ננה מזוהה עם מצפה רמון, הטרואר המדברי ואפלסיון הנגב, אך כל יינותיו מיוצרים ומבוקבקים כ־350 קילומטרים מהכרמים – ביקב מטר הכשר השוכן בקיבוץ עין זיוון שבצפון רמת הגולן, בידי טל פלטר ובהתאם לפרוטוקול שקובע ערן רז המכונה 'ננה'. הכול מותר והכול מסומן. עכשיו נותר לברר מה עומד מאחורי השם Nana Estate, מה משמעותו בפועל של אפלסיון הנגב, וכיצד מותג ללא יקב יצרני מתמחר את היינות שבדקנו ב־130 ו־160 שקלים, ואף מבקש עבורם מחיר גבוה מזה של יינות המיוצרים באותו מתקן ובידי אותו יינן.

יקב ננה בנה את עצמו סביב אחד הסיפורים החזקים בענף היין הישראלי: סיפורו של ערן 'ננה' רז, שנטע כרמים בלב המדבר, במקום שבו כמעט איש לא האמין שאפשר לגדל ענבי יין איכותיים.

הכרם של ננה, היקב מטר של משפחת פלטר

ננה נטע את הכרמים בגובה של כ־800 מטר, באפיק העליון של נחל צין, והפך את מצפה רמון לאחד מאזורי הגידול המדוברים בישראל. על ההישג החקלאי הזה אין ויכוח. אבל יין אינו רק כרם אלא גם יקב, המקום בו הענבים הופכים ליין, האנשים שמקבלים את ההחלטות המקצועיות, והמילים שבאמצעותן מספרים לצרכן מה הוא קונה.

על חזית הבקבוק מופיע המיתוג Nana Estate, הציבור מוזמן לבקר בכרמים, לטעום יין בלב המדבר ולהתארח מול הגפנים. כל השפה השיווקית מחברת בין הכרם, היקב, היין והמדבר. אלא שכל יינות ננה מיוצרים ומבוקבקים ביקב מטר שבעין זיוון. לא במצפה רמון. לא בנגב. לא באחוזה. הענבים גדלים במדבר. טל פלטר הופך אותם ליין ברמת הגולן.

כל יינות ננה מיוצרים במטר

בעקבות פנייתנו אישר ערן רז כי טל פלטר הוא האחראי הבלעדי על תהליך הייצור של יינות ננה ביקב מטר, והוא פועל על פי פרוטוקול של ננה הקובע את אופי היינות. חלוקת התפקידים ברורה: ערן רז אחראי לכרמים, לגידול הענבים, למשטר ההשקיה, למחקר, לשיטות ההדליה, לבציר ולפרוטוקול הייצור. טל פלטר אחראי להפיכת הענבים ליין. כך – הכרם של ננה, הענבים של ננה והפרוטוקול של ננה. הייננות והייצור באחריות טל פלטר.

אין איסור על המודל הזה. מותגי יין רבים מגדלים ענבים ומייצרים את יינותיהם במתקן השייך ליקב אחר. גם מקום הייצור אינו מוסתר. על התווית האחורית נכתב: יוצר וממולא על ידי יקב מטר, עין זיוון. אבל מקום הייצור מופיע באותיות הקטנות. Nana Estate נמצא בחזית הבקבוק, ואילו מצפה רמון והמדבר עומדים במרכז הסיפור השיווקי. זו אינה הסתרה; זו היררכיה של מידע. הצרכן מקבל את העובדות, אבל את הסיפור מוכרים לו במקום בולט הרבה יותר.

המסע מהכרם אל היקב

המרחק בין כרמי ננה במצפה רמון ליקב מטר בעין זיוון הוא כ־350 קילומטרים. כאשר ענבים נבצרים בקיץ הישראלי, ונדרשים לעבור כמעט את כל המדינה לפני תחילת הייצור, השינוע הוא חלק מהותי מן התהליך. לדברי ננה, הענבים נבצרים ידנית בשעות הלילה ובשעות הבוקר המוקדמות כדי לשמור על טמפרטורה נמוכה ועל רעננותם. לאחר הבציר הם מועברים במהירות לעין זיוון במשאיות קירור מבוקרות, כדי להגיע ליקב במצב מיטבי לתסיסה ולעיבוד.

זו תשובה מקצועית ברורה. לדברי היקב, השינוע הארוך נעשה בקירור ובבקרה, אבל משאית קירור אינה יקב – היא מסבירה כיצד הענבים מגיעים לגולן, אך אינה הופכת את הגולן למצפה רמון.

מה בדיוק משמעות Nana Estate

ערן רז מסביר כי השימוש בשם Nana Estate נובע מכך שכל הענבים המשמשים לייצור יינות ננה, מגיעים אך ורק מכרמים בבעלות היקב ובשליטתו המלאה במצפה רמון.

לדבריו, גידול הפרי, משטר ההשקיה, המחקר, שיטות ההדליה והבציר נעשים כולם בניהולו הישיר, באופן המבטיח התאמה לטרואר המקומי ולסטנדרט של הבית. מבחינת ננה, משמעות ה־Estate היא הקרקע והשליטה בכרם. הייצור אינו חייב להתבצע באחוזה. זה ההסבר של היקב. עכשיו צריך לבדוק מה המילה אומרת לצרכן.

בעולם היין, המונח המדויק Estate Bottled מבטא קשר הדוק בין הכרם, היקב והביקבוק. בארצות הברית, למשל, זהו מונח מוסדר: הענבים חייבים להגיע מקרקע שבבעלות היקב או בשליטתו, הכרם והיקב חייבים להימצא באותו אזור גידול מסומן, וכל תהליך הייצור חייב להתבצע ברציפות בידי היקב.

ננה אינו כותב Estate Bottled, ולכן אין טענה כי הוא מפר את התנאים החלים על המונח הזה. אבל המילה אינה מופיעה בחוזה בין ננה למטר; היא מופיעה בחזית הבקבוק. יש עוד יקבים בישראל שמשתמשים במונח Estate או מתוארים כ־Estate Winery, אך אין לו משמעות אחידה – כל יקב מעניק לו פרשנות משלו. בחלק מהמקרים ממוקם היקב היצרני בתוך הכרם או בצמוד אליו. במקרים אחרים המונח מבטא בעלות ושליטה בכרמים, גם כאשר אינם צמודים ליקב.

ננה מציג את אחת הפרשנויות המרחיקות (תרתי משמע) ביותר שמצאנו: הכרמים במצפה רמון, והיינות כאמור מיוצרים כ־350 קילומטרים משם – המונח Estate יוצר אצל הצרכן תחושה של יחידה אחת: אדמה, כרם, יקב ובקבוק. במקרה של ננה היחידה הזאת מפוצלת בין שני קצות הארץ.

אם Estate הוא רק הצהרת בעלות על כרמים, תשובתו של ננה מספקת הסבר. אם הוא אמור לתאר אחוזת יין שבה מתקיימת זיקה רציפה בין הכרם לבין היקב, הרי שבמקרה של ננה אין אחוזת יין אחת. יש כרם מדברי ומתקן ייצור בגולן, כשהמרחק בין שתי הפרשנויות הוא 350 קילומטרים.

ומה אומרים היינות?

טעמתי שלושה יינות של ננה מבציר 2025: רוזה, שרדונה ללא עץ, ושרדונה ONLYONE, שהתיישן 7 חודשים בחבית אלון צרפתי.

ננה רוזה 2025 – עשוי מ־95% ענבי גרנאש ו־5% פרנץ' קולומבר. צבעו סלמון בהיר ויפה. באף פרחוניות, תות בשל ואפרסק. זה רוזה חביב ונעים – לא יותר מזה. מחירו 130 ₪. רוזה מטר (כשר) ורוזה פלטר (לא כשר), המיוצרים באותו מתחם ותחת אחריותו המקצועית של טל פלטר, נמכרים בכ־30 ₪ פחות.

אלה אינם אותם יינות. הענבים והפרוטוקולים שונים, אבל ההשוואה בודקת את הפרמיה שגובה ננה עבור כרמי מצפה רמון, המותג והסיפור המדברי. בכוס לא מצאתי ייחוד שמסביר את פער המחיר. רוזה חביב ב־130 ₪ הוא בעיקר רוזה יקר.

ננה שרדונה 2025 ללא עץ – באף ניחוחות של משמש בוסרי ומעט אגוזיות. בחך חמיצות טובה מאוד, רעננות ונעימות. זה יין נקי וקל לשתייה. אבל במחיר של 130 ₪, נעים כבר אינו מספיק. אין בו מורכבות יוצאת דופן, אין חתימה ברורה שמבדילה אותו מעשרות יינות שרדונה ישראליים, ובעיקר לא מצאתי בו אותו ייחוד מדברי שעליו נשען המותג.

שימו לצדו את ברקן קלאסיק שרדונה, שנמכר בכ־35 ₪, ואני לא בטוח שהפער בכוס יצדיק פער של כמעט 100 ₪ במחיר. לא מדובר בטענה ששני היינות זהים, מדובר בשאלה פשוטה של תמורה. במקרה הזה לא מצאתי תשובה משכנעת.

ננה ONLYONE שרדונה 2025 – ה־ONLYONE מורכב ומעניין יותר. הוא יוצר במהדורה מוגבלת של 340 בקבוקים בלבד, מחבית אחת בה התבגר 7 חודשים. יש בו בשלות רבה יותר, בננה וריבת משמש, מרקם עגול ועומק שהשרדונה ללא העץ אינו מציע.
החבית נוכחת, וייתכן שגם אופן העבודה עם השמרים או עם המשקעים תרם להבדל. זה היין המוצלח יותר מבין השלושה שטעמתי. אבל מחיר של 160 ₪  דורש יותר מהמילים "חלקה מובחרת", "חבית אחת" ו"מהדורה מוגבלת". העובדה שיוצרו רק 340 בקבוקים מסבירה מדוע יש מעט מהם, אבל היא אינה מסבירה מדוע כל בקבוק צריך לעלות 160 ₪.

לננה אין יקב. אז על מה בדיוק משלמים?

עכשיו צריך לדבר על המחיר בלי סיפורי מדבר ובלי רומנטיקה. לננה אין מתקן ייצור במצפה רמון. אין שם מכלי נירוסטה, מסחטות, משאבות, מערכות קירור, מעבדה או קו מילוי. ננה אינו מחזיק במקום צוות מרתף, מערך ייצור או משגיח כשרות של יקב פעיל. הוא אינו נדרש לממן הקמת יקב, לשלם פחת על הציוד או להחזיק מערכת ייצור עצמאית במשך כל השנה.

כל אלה נמצאים ביקב מטר. ננה משלם למטר עבור שירותי הייצור, שהרי ברור שמטר אינו מייצר עבורו בהתנדבות. אבל תשלום ליקב שירות אינו זהה להשקעת הון ביקב עצמאי ולהחזקתו. בשיחות שערכנו עם יקבי שירות שמייצרים מותגים פרטיים, מחיר שהם גובים עבור בקבוק נע בין 15 עד 30 ₪ (ההבדל הוא ביישון בחביות).

יקב מטר השקיע בהקמת היקב, מחזיק ומפעיל את הציוד ומעסיק את צוות הייצור. ננה משלם כדי להשתמש בתשתית, בעובדים, בכשרות וביינן שכבר נמצאים במקום. ובכל זאת, ננה מבקש מן הצרכן לשלם יותר.

ההשוואה לרוזה של מטר ושל פלטר כבר הראתה שהיינות המיוצרים באותו מתחם ותחת אחריותו של אותו יינן, נמכרים במחיר נמוך יותר. זה מעלה את השאלה" מדוע מותג שאינו מחזיק בעצמו מתקן ייצור, גובה פרמיה גבוהה מזו שגובה היקב שמעמיד לרשותו את המתקן, הציוד והיינן?

ובכל זאת על מה משלם הצרכן את התוספת?

לא על יקב במצפה רמון, משום שאין שם יקב יצרני, לא על משכורת קבועה של יינן פרטי של ננה, לא על מערך ייצור נפרד, משום שהציוד, העובדים, הכשרות והמילוי נמצאים כולם ביקב מטר. נשארו הכרם המדברי, השינוע בקירור, הפרוטוקול של ערן רז, הייצור בכמויות קטנות, ובעיקר המותג  מצפה רמון, החלוציות, אפלסיון הנגב והמילה Estate.

יכול להיות שגידול ענבים במדבר יקר יותר, ויכול להיות שהיבולים הקטנים ושינוע למרחק 350 קילומטרים מייקרים את הבקבוק. אבל אלה אינם שטר פתוח. כאשר מבקשים מהצרכן תוספת מחיר, התוספת צריכה להופיע בכוס. ביינות שטעמתי לא מצאתי אותה. הצרכן משלם את הפרמיה. וזה דורש הסבר טוב יותר מ"טרואר מדברי".

הסיפור יקר יותר מהיין

הכרמים של ננה הם הישג חקלאי מרשים, אבל ההישג אינו שכפ"ץ מפני ביקורת על המוצר, על המחיר ועל הסיפור שמוכר המותג. ננה רשאי להגדיר את הבעלות והשליטה בכרמים כ-Estate.

תגובת יקב ננה וערן רז שולבה בגוף הכתבה