סופ"ש שכולו יין במלון כרמים

מלון כרמים המיוחד במעלה החמישה, בואכה ירושלים על כביש 1, קיים לראשונה עבור חובבי יין והחיים הטובים, סופ"ש שהוגדר כ"משכר", אשר על פי הפרסום המקדים יכלול ארוחת ערב עם היינן שוקי ישוב מיקב עגור, ביקור וטעימת יינות ביקבים עגור, עמק האלה וצובה, הרצאה בנושא טיפולי 'וינו-תראפי' המבוססים על חומרי טיפוח וטיפול העשויים ענבים ויין, סדנת יין קינוח ושוקולד, וסדנה חווייתית לחידוד חושים בטעימות יין – תיאור שכלל לא מעביר את החוויה, ואכן הייתה חוויה גדולה לכ-40 משתתפי הסופ"ש שנהנו מכל רגע.

בהצלחתו של סופ"ש זה "אשמים" שלושה: סילבי כהן גבאי – מנהלת המלון, ותיקה ברשת ישרוטל ומי שניהלה רבים ממלונות היוקרה של הרשת; עידן יהודה – מנהל מחלקת היין הנמרץ בכרמים, המוביל את כל נושא היין ברחבי המלון, המסעדה ובר וחנות היין; וחני בן יהודה – מי שניהלה את כל הסופ"ש ומוכרת היטב כמארגנת ארועי יין, בירה ואוכל של אזור יהודה, ותושבת האזור. חשוב לציין את כל צוות המלון – מקצועיים וידידותיים, מוכנים לסייע בכל דבר. 

בחמישי בערב נפגשו המשתתפות והמשתתפים לראשונה באולם 'גפן' (כל חלקי המלון נקראים בשמות קשורים ליין) שאורגן במיוחד לארוחת ערב רבת משתתפים זאת, ארוחת שף מעולה בליווי יינות, ושיחת יין בה לקחו חלק שני ייננים מהאזור – שוקי ישוב מיקב עגור, וניר שחם מיקב ובית הספר ליין שורק בקיבוץ נחשון. השניים ליוו את היינות בהסברים, והפליגו למחוזות היין בשיחה מעניינת בשיתוף אורחי הסופ"ש, שבמהלך הערב כבר נפתחו והתיידדו.

בשישי בבוקר, אחרי ארוחת בוקר מרובת אפשרויות במסעדת המלון, כולל יין מוסקט בעמדת המשקאות, עלינו לאוטובוס שומר שבת (כך מתנוסס עליו בגאון) ויצאנו לסיור יקבים.
הראשון: יקב עגור של שוקי ישוב, איתו נפגשנו בארוחת הערב יום קודם. שוקי פתח בהתנצלות ארוכה על כך שלא ניתן לבקר בתוך היקב בגלל נושא הכשרות. למזלי אני מכיר את שוקי שנים ארוכות, ואפילו צילמתי אותו כשטיפל במו ידיו ביינותיו בטרם היות היקב כשר.

 

שוקי, שרצה להסביר לאורחיו מהו טרואר – אזור גידול יין, אותו מושג הכולל מרכיבים רבים כמו קרקע, מזג אוויר ועוד, ציטט את ברכת יעקב ליהודה בנו, כעדות הראשונה בהיסטוריה לטרואר: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה; חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב.

 

"היין יצא מפה לפני 6000 שנה, ויש עדויות כי מכאן הגיע עד קצה האימפריה הרומית במערב. יש לנו ההזדמנות לקחת את המתנה הזאת, הפיקדון שבידינו. אנו פה כדי להוציא את המיץ הכי טוב מהאדמה הזאת. רק ע"י עשיית מוצרים נפלאים, וביחוד יין, אנחנו יכולים להגיע למצב שניצור מיוחדות ובידול", דברי שוקי.

 

היינות: רוסה 2013 – "יין רוזה לארוחת בוקר" לדברי היינן. 70% קברנה פרנק, 20% מורבדר, 10% קברנה סוביניון. תסיסה בחביות עץ ישנות על השמרים, 4000 בקבוקים. ריחות וטעמים מתקתקים, למרות שהיין יבש לחלוטין.
"אלה הילדים שלי – ריחות מפתים. אני עושה רק בלנדים – תערובות של זנים, כי זה מעניין אותי, וע"י כך אני יכול להביא לידי ביטוי לא לטעמי זן מסוים אלא טעמיו של האזור מ- 16 חלקות הכרמים של היקב", אמר שוקי ישוב. "אני מחפש את הגביע הקדוש – תמצית הטעם של הרי יהודה, הטרואר שלי".

 

קסם 2011
חן מהיקב מספרת כי היין עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק, ושהה שנה בחביות. שוקי ממליץ לשתות יין אדום קר, ולשכוח ממושג "טמפרטורת החדר". לדבריו, "יין צריך להיות מרווה – כלומר קריר וחמצמץ".
בארומת עולים באף פרחים ופירות אדומים, הטעמים של פרי אדום חמצמץ ועשבים יםתיכוניים ברקע – עם מרירות וחמצמצות בטעם השיורי, ותחושת חריפות עזה של פלפל.
מה מחירו? 84 ₪. "מאוד חשוב לי שהיין לא יהיה מתומחר במחיר שאיניו יכול להרשות לעצמי אותו", אומר שוקי ישוב.

לים 2012
יין שמיוצר בכמויות קטנות. ב- 2010 התחיל שוקי לחפש זנים שמתאימים לגידול בארצות חמות, מול אזורי התייחסות קוט די רון ופרובנס בצרפת, בהם יש עשרות זני ענבים – בעיקר סירה ומורבדר, וביין שאטונף די פאפ מוגדרים 13 זנים של ענבים היכולים להשתךב בו.
לים (המקור לשם: הים התיכון) הנו תחילת הההתנסות של יקב עגור בזנים אלה – היין השלישי מענבי סירה ומורבדר – 50% מכל זן. "אנחנו עושים כמויות קטנות כי לשוק יקח זמן להתרגל אליו", אומר שוקי.
על התוויית דימוי ששוקי מצא בספר איוב: וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא. בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ.
הבקבוק הוא בקבוק קוט די רון כי היין עשוי מזני אזור זה, כפי שהקסם בבקבוק בורדו כי עשוי מזני בורדו.

שמירה מיוחדת – ספיישל רזרב 2011
אותם זנים של קסם, אך יין אחר לגמרי. ההבדל מתחיל בחלקות השונות, והתוצאה יין חורפי לארוחת ערב – לא לברבקיו. יין מאוד מרוכז. קטיפתי אם כי צעיר. שוב מורגש הרבה פלפל בטעם השיורי עם מרירות של זיתים שחורים, מרווה, אניס, חרובים – "כל מה שיש כאן באזור", אומר שוקי ישוב. טרואר במיטבו.

עולים לאוטובוס ואחרי מספר דקות מגיעים ליקב עמק האלה.
כאן מקבלת אותנו נבט ניצן, מנהלת השיווק, שמספרת כי היקב הוקם לפני 15 שנה ע"י איש עסקים יהודי בעל יקב בנאפה ואליי, שרצה יקב בארץ. הוא הביא חוקרים מאוניברסיטת דייויס שימליצו היכן לנטוע כרמים, והתשובה הייתה: עמק האלה.
ליקב 800 דונם בשלושה אזורים: נתיב הל"ה – גובה נמוך, גבעות עדולם, מושב אדרת – 400-500 מ', ונס הרים – 700-800 מ', טוב במיוחד ליינות לבנים.
היקב מייצר 250,000 בקבוקים בשנה, ונבט גאה בשיטות עבודה של יקב בוטיק.

סוביניון בלאן 2013
הענבים מהכרם באדרת, היין היה רק בנירוסטה. לשימור טעם הפרי מאפייני סוביניון בלאן: חמיצות גבוהה, עוקצני ומרענן, פריך ומינרלי. טוב גם לאוכל אסיאתי מתובל – מאזן חריפות.
המחיר 79 ₪

מרלו 2011
המרלו של עמק האלה עוצמתי, שונה מטעמי מרלו מקובלים, ויותר עוצמתי לעומת הקברנה סוביניון הרך יותר – מה שיעלה בהמשך גם במפגש טעימות בארגון עידן יהודה, איש היין של כרמים. 16 חודש בחביות עץ אלון צרפתי.
המחיר 99 ₪

פרסונל 2008
מהקמת היקב עד לפני ארבע שנים, דורון רב הון (היום יקב ספרה) היה היינן של עמק האלה (היום לין גולד היא הייננית). יין זה הוא מחווה של היקב לדורון עם סיום עבודתו, וזו הפעם הראשונה שטעמתי אותו.
מדובר ביין מורכב – בלנד על בסיס סירה (בעיקר) ומרלו, שכאמור יותר כיין חד פעמי מ שנת השמיטה 2008. לכן לא יוצא לארה"ב, ולכן נשארה ממנו כמות מוגבלת למכירה בארץ. זהו יין שנבט לא מוזגת בדרך כלל בטעימות, וכאן אורחי מלון כרמין בארגון חני בן יהודה בהחלט זכו לכך.
ביין הרבה מתיקות שמוסיפה לאטרקטיביות שלו, עם שפע פרי וחמיצות טובה. הטוב שבטוב.
המחיר 210 ₪, ולפחות חבר אחד בקבוצה עלה לאוטובוס עם ארגז של 6 בקבוקים ממנו.

התחנה הארונה שלנו בסיור היקבים: יקב צובה, עם היינן חבר הקיבוץ פול דאב, שמספר כי היקב קיים מ- 2005 אבל כרמי הענבים נטועים כבר מ- 1996.
450 דונם כרמים בגובה 730 מ', מהם 70 דונם ליקב. בין הזנים: קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה, סנג‘ובזה, פינו נואר, שירז, גרנאש, נביולו, מורבדר, קברנה פרנק, ויונייה, סוביניון בלאן, פטי ורדו, מלבק וסמיון – בעיקר חלקות ניסיוניות, כשלאור התוצאות מחליטים אם לגדל את הזן באופן מסחרי.

שרדונה 2013
50% בחביות, 50% בנירוסטה. יין מאוד נעים, חמיצות טובה. עושה את העבודה.

המחיר 69 ש"ח

 

מצודה 2013
בלנד קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק.
יין הדגל של היקב, יכולת התיישנות 20-15 שנה אין הרבה טאנין. יין עוצמתי ועם זאת נעים מאוד לשתייה.
פול דאב אומר כי מהרי יהודה מגיעים יינות פירותיים ואלגנטיים – לא בומבסטיים. המצודה והסירה מוכיחים זאת.

המחיר 105 ש"ח

מצודה סירה 2011
ביקב צובה עושים יין 100% סירה, כהחלטה של היקב. פול מעריך שיחזיק 10-15 שנים. משלב מתיקות ומרירות. אלגנטי, מתאים לכבש על האש ופילה, ולא לאנטריקוטים.

המחיר 105 ש"ח

 

יין קינוח לבן
100% שרדונה. בריח פרי וריח ברנדי, טעם דבש משמש ותאנים לבנות. עמידות גבוהה למשך זמן רב הודות לאלכוהול ולסוכר שבו.

המחיר 49 ש"ח

הגענו לשישי בצהרים. זמן לחזור למלון למנוחה, בכל זאת כדאי להיות גם קצת בחדרים וליהנות מהם.

שתי סדנאות יין עם עידן יהודה
אחרי הצהרים טעימות וינותראפיה – הרצאה והתנסות בטיפולי קוסמטיקה מיוחדים מהגפן וחלקיה. ברשותכם, רעייתי השתתפה, אני דילגתי, וכאן המקום לספר על שתי סדנאות יין בהן השתתפתי עם עידן יהודה, הסומלייה של המלון – או בשפת ישרוטל: מנהל מחלקת היין בכרמים.

 

הסדנה הראשונה – כללית לאורחי המלון, אותה מקיים עידן מספר פעמים בכל יום, להיכרות וטעימות יין, בה משתתפים שלושה יינות של יקב עמק האלה: רוזה, קברנה סוביניון – שעידן הטעים אותו שני, כי לדבריו הקברנה של אזור יהודה ועמק האלה רך יותר מהמרלו המקומי, ולבסוף המרלו העוצמתי.

 

עידן לא רק מוזג את היינות, אלא מדבר יפה על ההיסטוריה של היין בארץ ישראל החל מלפני אלפי שנים עד היום, וכן על היינות ותכונותיהם.

כך עשה גם אחרי ארוחת הערב של יום שישי בסדנה על יינות קינוח בשילוב שוקולד בוטיק, תחת הכותרת "סיום משכר ומתוק של היום". אז שוקולד בוטיק לא היה, אבל עידן יהודה הטעים מספר יינות קינוח מיקבים וסגנונות שונים: גוורצטרמינר בציר מאוחר כרם שעל של כרמל, מוסקט מחוזק של עמק האלה, שני יינות בסגנון פורט – נבל של טפרברג (כשברקע שקופית בקבוק יין של טפרברג מ- 1950, שלדברי עידן יתחילו למכור אותו בכוסות בבר היין של המלון), וה"פורט" של יקב צובה – חזק מאוד, שעידן הציע לדלל אותו עם קוביות קרח והתקבל משקה מעולה.

 

לצד אלה ובהדרגה נאכלו טרטלטים עם פירות, עוגיות מילפיי – קרם שניט, ועוגות שוקולד מיניאטוריות עם הרבה שוקולד; כולן פרי יצירת הקונדיטורים של כרמים.
יום עתיר אלכוהול זה הסתיים עם בוסט אלכוהולי סופי בדמות הגראפה של יובל הרגיל-ג'וב, שעוצמתה אמרה לכולנו: עלו לחדרים ולכו לישון. ככה זה כשלא צריך לנהול הביתה ולהסתכן בינשוף, כשהטעות היחידה שיכולה לקרות היא כניסה למעלית השבת ועצירה בכל קומה בדרך למיטה המזמינה.

סערה בכוס יין – סדנה חוויתית לחידוד חושים בטעימות יין
כדי לחתום את פעילות היין האינטנסיבית במלון כרמים שהחלה בחמישי בערב, בשבת לפני הצהרים נפגשנו עם טל גל כהן – עיתונאי, מומחה יין ושגריר היין הישראלי בחו"ל מטעם משרד החוץ (אין דרכון דיפלומטי, ביררתי), לטעימת יינות תוך דגש על החוויה החושית – כולל עיניים מכוסות במסיכה.

יין ראשון: טפרברג סוביניון בלאן טרה 2013
טל מסביר על אופן החזקת הכוס והפעלת חוש המגע עם הכוס.
חוש שני: ראייה – צלילות היין וצבע היין – גם בלבנים וגם באדומים.
טל גל כהן אומר כי ריח הוא החוש החשוב בטעימת יין: הרגשת ארומות ראשוניות המגיעות מחומרי הגלם, ארומות שניות – פירותיות, ארומה שלישונית – בוקה, השפעת התיישנות היין בחבית ובבקבוק.
בארומות של יין זה עולים באף תפוח ודשא קצוץ – סממני הסוביניון בלאן. להגברת תחושת הארומות, עם סחרור היין בכוס עולים ריחות משמש ואננס טרי.
ואז, בעת הטעימה מוצגת מגבלת הטעמים שאנו מרגישים בלשון: מתיקות, חמיצות, מליחות ומרירות. אם רוצים, יש גם הטעם החמישי החמקמק – אומאמי.

 

טל מסביר על חשיבות הכוס ממנה שותים על תחושת טעמי היין, ואומר כי ב- 90% מהמקרים, כשאומרים על משהו טעים – הכוונה היא לריח. להוכחה מתקיים תרגיל עם אכילת לחם כשהאף סגור. מה התחושה? קמח, כי "הטעם" בא מהאף. לכן כשמצוננים, האוכל תפל ואין לו טעם – כי לא מריחים.
עוברים לתרגיל עם מסכות על העיניים. מניחים לנו משהו ביד, אותו יש למולל ולהריח פלפל, אבל חריף. תרגיל שני עם המסכות: ממוללים משהו אחר. מה זה? הרוב מנחשים נכון – נענע. אני דווקא בזיליקום. מה לא בסדר אצלי?

 

היין השני: שרדונה צובה 2012
במבט העין עם כוס מוטה כלפי מטה, אנחנו יותר מיומנים, והיין הרבה יותר זהוב-צהוב מהקודם לו של טפרברג.
למה יותר צהוב? "כל צבעי היין בעולם הם אספקט אסתטי בלבד. ליינן יש שליטה מלאה על צבע היין", טל גל כהן מדהים את המשתתפים. "לצבע היין אין קשר לאיכותו בכלל".
במבחן הריח של שרדונה צובה: ריח ראשון חמאה, שמרים. בסחרור: העצמה של וניליות, עץ אלון, טעמי שרדונה ופירות כמו משמש.
בטעימה, לגימת היין והוספת אוויר – מעצימה את הטעמים בפה.
התרגיל הבא הוא טבילת אצבע לחה כשהעין מכוסה, בצלחת ובה משהו. מריחים: קינמון. טועמים: חול, סוכר, אבק. ואכן זה קינמון.

 

עוברים ליינות אדומים: מרלו ברבדו 2011
תרגול בחינת הצבע מוכיח כי היין צעיר. בהרחה ובסחרור היין: הפירות האדומים, החבית. "עולם הדימויים הוא שפה אסוציאטיבית שנועדה להעביר ע"י העיתונאי או מבקר היין את תחושות הארומות והטעמים של היין "למי ששומע או קורא", אומר טל. בטעימה מרגישים את הפרי ושוקולד.
והערת אגב מהדברים: טל גל כהן שונא שאומרים על יין "טעים", שלא לומר "מעניין".אני דווקא חושב שזו הדרך הטובה ביותר להגדרת יין – מעבר להגדרות של 'קרטון רטוב' ו'קופסת סיגרים' – לכו תדעו מה זה אומר.

 

היין הבא: קברנה סוביניון יקב יפו
מבחן הצבע: אדום סמיך. סגול-שחור מרוכז. בריח: פירותיות עשבי תיבול, נענע. בהחלט יין בעל גוף.

ממשיכים עם שני תרגילים: מוצצים טבליות תמצית פרי אקזוטי בשם
Miracle Fruit, צריך להריח משהו מכוס ולנחש מהו – ובכן, פלפל שחור; תבלין וריח שמורגש ביינות רבים.
ותרגיל אחרון עם טבלית ה- Miracle Fruit, כדי להוכיח שהלשון מושפעת מכל מיני מצבים, ואפשר לשחק עם הטעמים. כולנו יודעים מה טעם עגבניות שרי – מכניסים עגבניות שרי לפה אחר שמצצנו את הטבלית, וקיבלנו סוכריה. עוברים ללימון עם הקליפה – הפך ללימונדה מתוקה. טחינה – כמעט הפכה בטעם לחלבה, אם כי גולמיות הטחינה נשארה בפה, וגם הפלפל האדום מתוק. הסוכריה ניטרלה מרירות וחמיצות בלשון, ונשארה רק המתיקות.

הסתיים סופ"ש מיוחד במלון כרמים, שהוא מלון מיוחד. קצת בריכה, סאונה וג'קוזי, וחוזרים הביתה, כשכמה משתתפים כבר ביקשו להצטרף לסופ"ש המשכר הבא שיתקיים במלון כרמים, רק שהביקור יתקיים ביקבים אחרים.

מלון כרמים – להזמנות: 1-800-800-808 www.isrotel.co.il