שבוע של מסעדות באילת – יש מה לאכול

קונכיית פירות ים של המפלט האחרון. טעמי אילת של פעם. צילום פאפא רצי
בשבוע של חופשה חורפית מהנה, שרובה במזג אויר אידיאלי, עשינו שני דברים: היינו בחוף הצפוני ליד מלון לאונרדו פלזה (רעייתי במים ואני ברביצה), ואכלנו במסעדות. נהנינו משני הדברים, ואת הרשמים מהמסעדות תוכלו לקרוא כאן

 רק דגים. צילום פאפא רצי

רק דגים. צילום פאפא רצי

רק דגים

את סבב מסעדות אילת שלנו בשבוע חופשה פתחנו ב'רק דגים' ברחוב תרשיש 8 במתחם המלונות מול לאונרדו פלזה בו שהינו. תרצה הבעלים קיבלה בשמחה את רעייתי שכבר אכלה כאן, והמלצרית כאן גם דוברת רוסית – בהחלט שירותי נוכח התיירים הרבים מרוסיה באילת, וחלק מהסועדים בשעת ערב המוקדמת בה הגענו לכאן. הזמנו סלט ירקות מתובל – קצוץ ומרענן, כשמנה אחת מספיקה בקלות לשניים (36 ₪), ואיקרה לבנה מצוינת – גם כאן בכמות מכובדת (24 ₪), שמגיעה לשולחן עם לחם הבית – ג'בטה חמה (12 ₪ – דרך אגב, לא נאמר לנו שבתשלום, פשוט הביאו לשולחן, וחייבו בחשבון) שכבר מסומנים בה חריצי פריסה לנוחות הסועדים. גם אם הג'בטה לא נאפתה בצמוד לארוחה, החימום שלה בתנור ולא במיקרוגל היקנה לה טריות, והפך אותה לבת לוויה ראויה לאיקרה.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

העיקריות שלנו היו שרימפס ברוטב שום שמנת (98 ₪) ולברק על הגריל (108 ₪), שעורר אצל רעייתי אם אכן לברק או שמא דניס בתחפושת – ואף ערכתי דיון בנושא בפייסבוק, ומכל מקום שהה על הגריל דקה או שתיים יותר מדי. אני בכל מקרה לא מתלהב משני דגים אלה. כשבחנו את התפריט נטיתיו להזמין שרימפס עם פטריות, אבל תרצה אמרה שלא כדאי לי כי יש במנה פחות שרימפים. הסכמנו ברצון לכמות השרימפס הגדולה יותר במנה עם רוטב שום שמנת, ואמרנו שלא יזיק אם כמה פטריות יפלו לרוטב שלנו, מה

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

שקרה אפילו עם יותר מאשר כמה פטריות. מנה נהדרת, כשבקושי לא התפתינו לספוג את הרוטב עם הג'בטה שנותרה מהאיקרה. את הארוחה ליווה בקבוק יין לבן גוורצטרמינר ויניארדס של יקב כרמל במחיר הגון ביותר של 99 ₪. שתרצה עודדה אותנו לקחת את הבקבוק, שקורר היטב לאורך הארוחה בשמפנייר עם מי קרח, ולסיים אותו בחדר במלון, מה שעשינו ברצון. ועוד צל"ש למקום: המוזיקה השקטה שליוותה ברקע את הארוחה – דיסק כפול של סלבטורה אדמו בהופעה חיה. צעירים לא יבינו על מה אני מדבר. שילמנו 377 ₪ עבור הארוחה לשניים, ועם התשר למלצרית היעילה והחביבה 420 ₪ ₪. לא זול אבל נהנינו.

רק דגים, תרשיש 7 מול לאונרדו פלזה, 08-6337450

פאגו פאגו. צילום פאפא רצי
פאגו פאגו. צילום פאפא רצי

PAGO PAGO – בחזרה לעבר

פאגו פאגו (PAGO PAGO) שקיימת משנת 1986, היא חלק מההיסטוריה המשפחתית שלנו בביקורינו וחופשותינו באילת, מאז שהילדים שלנו היו קטנים והמסעדה שכנה על דוברה עוגנת במים בלגונה של אילת. הצדף הגדול הגדוש בפירות ים עם רוטב שום שמנת, היה עבורנו סימן ההיכר של המקום. אבל השנים חלפו והזמנים השתנו, ופאגו פאגו עברה למבנה קבע שיושב על המים. היא מוגדרת כ'רסט ביסטרו', ותת הכותרת: 'דגים סושי פירות ים בשרים' – כלומר הכל.

הגענו עם חברים טובים טובים, שהפתיעו אותנו והגיעו לאילת ביום השני של חופשתנו כאן. גם להם יש היסטוריה עשירה עם פאגו פאגו. לפתיחה הזמנו בייבי סמאלט (Smelt) – דגיגונים דמויי ברבוניה עטופים בטמפורה שמאוד לא אהבתי (38 ₪). את מרק הדגים כן אהבתי – לא בוייאבס ולא יומרות בוייאבס. סתם מרק טעים עם פירורי דג רבים (38 ₪) – שווה להזמין. מה שהוגדר בתפריט כסלט תאילנדי (48 ₪) היה בפועל מנה גדולה של סלט לא ממש מעניין, עם חסה שראתה ימים טובים יותר, עגבניות שרי חצויות, לבבות דקל ועוד דברים – בלי תיבול או כל דבר אחר שיכול להזכיר את תאילנד.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

המנות העיקריות היו שיפור משמעותי: פילה דג בר ים – אביו הפראי של הלברק המתורבת (תשאלו את ויקיפדיה), היה טעים להפליא לחבר שהזמין אותו ולא הפסיק להתמוגג. לשולחן הגיעה גם פלטת סושי וסשימי ענקית שכינויה במקום רויאל מיקס (252 ₪) שכללה 18 מאקי – סלמון אבוקדו, ספייסי טונה וספיי של אבוקדו, 6 ניגירי – טונה, דניס, סלמון ואבוקדו, ו- 9 סשימי דניס, סלמון וטונה. הכל היה טרי וטעים, וזה שהותרנו על הפלטה מספר יחידות סושי יתומות, נבע רק מהעובדה שהיינו ממש מלאים.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

את הארוחה השקינו בבקבוק מפתיע של יין לבן ניו זילנדי – "בית בוץ" (Mud House) סוביניון בלאן, שמחירו כאן 85 ₪, והרשו לי להוסיף את המילה שאיני אוהב להצמיד למחירים: בלבד. פשוט מעולה ושדרוג הולם לארוחה. שילמנו 600 ₪ ולארבעה סועדים, ועוד 88 ₪ כטיפ למלצרית אלדר הראויה לציון. האם נחזור לכאן? לנוסטלגיה יש טעם משלה. יתכן שכן.

פאגו פאגו, משעול המים 99 אילת, 08-6376660

 המפלט האחרון. צילום פאפא רצי

המפלט האחרון. צילום פאפא רצי

המפלט האחרון – לאכול את הנוסטלגיה

אם הארוחה בפאגו פאגו הייתה רוויה בנוסטלגיה ובמחשבות על איך מסעדה מתנדנדת על דוברה הופכת למבנה קבע ומשנה סגנון מטבח, הארוחה במפלט האחרון הייתה הרבה יותר חד משמעתית – זה אותו דבר כמו פעם. לא פשוט לעשות דבר כזה, אבל בעלי המסעדה הצליחו. מראה המסעדה לא השתנה – רק הטבחים והמלצריות, האווירה לא השתנתה, ואולי גם המוזיקה ברקע, שלא מתחרה בארוחה ובשיחה ובכל זאת נוכחת.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

מה עם האוכל? חשבתי שאוכל נוסטלגי יגרום לאכזבה, אבל ממש לא. להיפך – אפשר כבר עכשיו לסכם ולומר כי הארוחה שלנו במפלט האחרון הייתה מצוינת. היינו ארבעה יחד עם חברינו שהגיעו במפתיע לאילת. הזמנו סלט ירקות מתובל (38 ₪) – גדול, טרי, ואני שאכלתי את רובו נהניתי מחידוש מלאי הוויטמינים אצלי. סביצ'ה מוסר ים שימח אותנו מאוד, עם שילוב טעמי הדג הטרי, חמיצות הלימון והטעמים המשלימים (45 ₪). מנה לא גדולה, אבל מיזלגנו אותה בהנאה.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

אם ב'רק דגים' הופתענו עם קבלת החשבון להיווכח שחויבנו ב- 12 ₪ עבור לחם הבית, כאן קיבלנו סלסלת טוסטים ושורת מתאבנים: הרינג טעים, סלט כרוב, סלט קוביות סלק וספייסי מיונז. לירז המלצרית אמרה שזה על  חשבון הבית, והחשבון שקיבלנו בסוף הארוחה הוכיח זאת. במנות העיקריות צללנו לעומק ההיסטוריה עם שתי קונכיות שהגיעו לשולחן – כמו בשלהי המאה הקודמת. האחת קטנה עם שרימפס ברוטב שום שמנת (58 ₪), והאחרת גדולה של 'מעורב ימי מיוחד' שכלל שרימפס, קלמרי, ראשי קלמרי ומולים. כל כך טרי וטעים, והרוטב המעולה ספג בשמחה את האורז שהגיע עם המנה. שמחה אמיתית. משהו על הקונכיות: מאחר שחברתנו ממש רצתה קונכייה כזאת הביתה כדי לאכול ממנה, הלכנו בערב הבא לשוק הפיצ'יפקס בטיילת, ומשני מוכרי קונכיות חביבים שמענו שכשהגיע משלוח של קונכיות גדולות, אהרון מהמפלט האחרון קנה את כולן. ראינו.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

וחזרה לאוכל. שתי המנות העיקריות האחרות שהגיעו לשולחן, שימחו אותנו לא פחות: פילה לברק עשוי היטב (110 ₪), ושני שיפודי שרימפס מוברשי חמאה על הגריל (105 ₪) ואיתם צ'ימיצ'ורי חריף ורוטב צ'ילי. מי שהזמינה אותם, מומחית לא קטנה לשרימפס, דיווחה על מנה מצוינת – "היה טעים נורא". אשתדל לזכור זאת בביקור הבא במפלט האחרון. אני בוחר במנה זאת כמלכת הערב, ונותן לה שרימפ כבוד.

את הארוחה השקינו בבקבוק גוורצטרמינר בלו נאן (95 ₪) שזכה להצלחה רבה בשולחננו. רק לציין שגם כאן יש בתפריט Mud House הניו זילנדי המעולה ששתינו בערב הקודם בפאגו פאגו. שם מחירו 85 ₪, ובמפלט האחרון מבקשים עבורו 105 ₪. נקודה שחורה יחידה בערב זה.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

ומכיוון שמדובר בארוחת נוסטלגיה, אי אפשר בלי קינוחים של פעם: בוואריה – כן, בוואריה (32 ₪), וסופלה שוקולד חם (32 ₪), שתי מנות מתוקות אותן חלקנו בשמחה, וסיימו לנו ערב טעים מאוד ומהנה ביותר. עבור כל אלה ובקבוק סן פלגרינו שילמנו 642 ₪, והטיפ ללירז המלצרית שהצטיינה בשירות וביחס, העלה את המחיר הסופי ל- 750 ₪ שנהנינו מכל ביס מהם. טוב שיש מפלט אחרון באילת – עוד נחזור אליו.

המפלט האחרון, חוף אלמוג אילת, 08-6372437

פסטורי. צילום פאפא רצי
פסטורי. צילום פאפא רצי

פסטורי – איטליה באילת

כדי לגוון את הארוחות שלנו, בחרנו במסעדת פסטורי – Pastory האיטלקית, ממש בסמוך למלון לאונרדו פלזה בו אנו שוהים שבוע שלם ונהנים כל יום מחדש. המסעדה צמודה למכולת 24/7 בה אנו מצטיידים לארוחות בוקר על המרפסת של חדרנו, כי לשלם 85 ₪ לאדם עבור מזנון ארוחת בוקר ענקי – כי מי יכול לאכול את כל השפע הזה, ובכל מקרה אוכלים יותר מדי, נראה לנו מוגזם. הגענו לתובנה זאת אחרי היום הראשון בו אכלנו ארוחת בוקר בחדר האוכל של המלון וחשבון פשוט הבהיר לנו כי להוציא אלף שקל על שבוע של ארוחות בוקר זה ממש לא מוסרי.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

לבניין בו שוכנת פסטורי אין תואר או הדר – בניין מכוער, אך הסביבה מרובת מסעדות, ותודה ל'תרשיש 9' הממוקמת בניצב לפסטורי, על השלט בו בולט שמה שהוא גם כתובתה. ממול יש בניין חדש ובו חנות של צומת ספרים, וכנראה רק האילתים מבינים למה דווקא שם. בכניסה לפסטורי יש מרפסת קטנה, שכבר בשעת ערב מוקדמת היו בה סועדים, וכך גם באולם המסעדה. מהרגע הראשון הרגשנו אווירה חמימה. משהו בעיצוב, בנינוחות, במוזיקה האיטלקית ברקע, וגם בשקט של המלצרים החביבים והיעילים. התפריט איטלקי, חומרי הגלם איכותיים והעשייה מוקפדת. נראה שמישהו שם יודע מה הוא עושה. כל הסיבות ליהנות מערב טעים ונעים.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

מרק מינסטרונה איטלקי כפרי (28 ₪) שמהינתי הכוכבות שלו היו השעועיות הלבנות הגדולות – בבלאך – שבושלו היטב והתרככו; וסלט קרצ'ופו – עלי חסה טריים, ארטישוק טעים מצנצנת, צנוניות, רוטב ויניגרט לימונים, ולמעלה נעוץ לו טוויל פרמז'ן (42 ₪ – מספיק לשניים), פתחו היטב את הארוחה. המשכנו עם פפרדלה די מארה – מנה גדולה וטעימה, כשעם הפסטה מגיעים שרימפס, קלמרי ומולים בשמן זית, פטריות ועשבי תיבול, והכל עם שמנת וציר בקר (96 ₪).

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

צלעות טלה – 350 גרם של צלעות הגיעו לשולחן בליווי מה שמוגדר כאן כירקות השף. זיהיתי אספרגוס, אפונת שלג וברוקולי, מוקפצים בשמן זית (158 ₪). בשלב די מאוחר לפני ההגשה, נזכרתי שהמלצר לא שאל אותי על מידת העשייה המבוקשת של הצלעות. שאלתי, והוא אמר לי 'מדיום – ככה רוב האנשים אוהבים'. אז הצלעות היו אכן טריות וטעימות, אך עבורי מדיום זה קצת עשוי מדי. אזכור לוודא בפעם הבאה, וסביר ביותר שתהיה פעם באה בפסטורי – לא בשבוע זה אבל בחופשות הבאות באילת.

בגזרת היין הזמנו כוס גוורץ בלו נאן (כפי ששתינו במפלט האחרון) – 28 ₪, ואדום פרימיטיבו (זינפנדל) לוקאלה אפוסטימנטו – איטלקי כמובן (30 ₪), וגם בקבוק סן פלגרינו (24 ₪). בסך הכל שילמנו 404 ₪ – לא זול אבל טעים ומהנה, ויחד עם הטיפ למלצר 450 ₪.

פסטורי אילת – תרשיש 7 אילת, 08-6345111

 מיקה. צילום פאפא רצי

מיקה. צילום פאפא רצי

מיקה הפי סושי – כי צריך לאכול גם בצהרים

על יד מיקה (קיימת מ- 2010) עברנו מספר פעמים לפני שנכנסנו למסעדה בשעת צהרים מוקדמת. המיקום האסטרטגי על טיילת מלון דן, השילוט והעיצוב הבולטים, משכו אותנו פנימה, לצד רעב הצהרים. השלט מכריז משהו כמו 'לאכול על המים', ויש כאן אמת בפרסום, כי הגינה האחורית ובה שולחנות ומקומות ישיבה במספר תצורות, מגיעה עד היכן שניתן בחוף הצפוני.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

המטרה הייתה ארוחת צהרים קלה, והמטבח ואלכסיי המלצר עמדו בה בהצלחה. מהתפריט הזמנו קונוס להרכבה עצמית – טוב, הרכיבו עבורנו, עם סלמון טרי, אבוקדו ובצל ירוק (כל רכיב מתומחר בנפרד – יחד 34 ₪), רול אינסייד אאוט שרימפס טמפורה (39 ₪), ופאד טאי טופו – אטריות אורז, פלפל צהוב וכרישה, מוקפצות ברוטב הבית עם בצל ירוק ובוטנים (51 ₪).נכון שבכל מקום מכינים מנות כאלה עם ההזמנה, אבל הטריות כאן הורגשה גם בחומרי הגלם.

יחד עם שתי פחיות קוקה קולה זירו (8 ₪ כל אחת) שילמנו 140 ₪, הוספנו לאלכסיי ברצון 20 ₪ טיפ. והמשכנו במשימות היום: ים, בריכה, קניות, מנוחה, 7 דקות בכורסת מסז' רצינית בלובי של לאונרדו פלזה תמורת 10 ₪, והכנות לארוחת הערב.

מיקה הפי סושי – טיילת מלון דן, 08-6337244

 צילום פאפא רצי

צילום פאפא רצי

הפינה התאילנדית – מסעדת אוכל רחוב שלא אכלתי בה

"שמעון מהפינה התאילנדית עושה מספיק כסף בראשון עד חמישי, אז סגור אצלו בשישי". כך אמרו לי בעלי דוכנים בשוק יום שישי בשדרות התמרים, כששאלתי איפה הפינה התאילנדית. את ההמלצה קיבלתי מחברה אילתית, שידעה לספר כי שמעון היה הבעלים של מיי תאי המיתולוגית שפעלה במרכז התיירות בעיר, והחליט להעביר פעילותו  למסעדת אוכל רחוב תאילנדי במיקום נסתר ונחבא בסיטי סנטר המוסווה על ידי צמחיה, ליד שקם אלקטריק ו- H&O. ביום שישי מצאתי כאן רק עובדת שניקתה את מתקני הבישול.

צילום מדף הפייסבוק של הפינה התאילנדית
צילום מדף הפייסבוק של הפינה התאילנדית

באתר התיירות הרשמי של אילת ובאתר רסט כתוב שהפינה התאילנדית היא מסעדה אסיאתית שמתמחה במטבח התאילנדי המסורתי, ומציעה מגוון מנות כמו סושי (סושי זה תאילנדי? באילת כנראה כן), מוקפצים בבאגט, מרק טום יאם, מרק תירס, אגרול, מנות עוף ובשר עם אורז מאודה, פאד תאי, פרייד רייס, וקינוחים טיפוסיים. המסעדה והמטבח מנוהלים על ידי תאילנדים, והמקום כשר בהשגחת הרבנות של אילת.

כדי שלא תגיעו גם אתם כמוני לדלת סגורה, שימו לב לימים וושעות הפתיחה כאן. מקווה שתיהנו. ואם מדובר במסעדה שלא אכלתי בה, אז המליצו לי גם על קולוניה, המבשלה, וסניף ג'פניקה במלון דן. לא הספקנו לאלה ולאחרות. מה שכן, ברור שיש איפה לאכול באילת.

הפינה התאילנדית – התמרים 12 אילת. 08-6374447. ראשון – חמישי: 09:00-21:00

 ירוק בלוויתן. צילום פאפא רצי

ירוק בלוויתן. צילום פאפא רצי

לוויתן – מסעדת שף אמיתית באילת

כדאי לזכור את שמו של  השף ליאור רפאל, וכדאי להגיע לארוחה במסעדת לוויתן (Whale) שהוא הבעלים והשף השלה – במבנה הכי מזרחי (לכיוון עקבה) בחוף הצפוני של אילת, ליד מלון הרודס. עד כאן הסבר על מיקום, כי הוא חשוב, ומכאן לארוחה שלנו בלוויתן, בניצוח השף רפאל ובגיבוי מנהל המסעדה אנטון והמלצר יובל. הגענו בחמישי בערב בשעה די מוקדמת, ושמחנו לראות שאנחנו לא לבד. התפריט מחולק לראשונות, מרק פסטה ריזוטו, עיקריות, ובנפרד תפריט קינוחים.

חסה בלוויתן. צילום מדף הפייסבוק
חסה בלוויתן. צילום מדף הפייסבוק

באחת מהראשונות לא התלבטנו, כי רעייתי הייתה כאן בביקורה הקודם באילת, והתלהבה במיוחד מסלט החסה. לכאורה, מה כבר יש בסלט חסה? בלוויתן יש בו הרבה: החסה הידרופונית ממשק הוכמן, עם פרמזן, איולי, פנקו מטוגן עם בייקון בחמאה מזוקקת (45 ₪), או כפי שכותב השף בתפריט: סלט חסה פשוט, בלי טוויסטים, בלי עניינים. אהבנו מאוד.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

ההתלבטות הייתה לגבי מנת הפתיחה השנייה: האם ירוק או אדום? אדום הוא טרטר טונה – בלוויתן שום דבר לא מגיע סתם, אז יש בו קולרבי, מלפפון, מיונז ווסאבי, סויה יוזו ולמון גראס, וזה לא נגמר כאן: גם אצות וואקמה, טוביקו כתום, עלי אמרנט, שמן צ'ילי חריף, קרקר טפיוקה ושרימפס (74 ₪). אני הימרתי על הירוק, אז אולי האדום מדהים – לא יודע, אבל נהניתי מאוד מהירוק: דג מוסר ים נא, לימון סלרי בצל ושום, פירה פטרוזיליה, יוגורט עיזים קר עם שמיר, טוביקו ירוק, שמן פטרוזיליה ארומטי, וכוסברה (60 ₪). מנה לא גדולה – אבל גדולה.

צילום פאפא רצי
צילום פאפא רצי

בעיקריות הזמינה שרימפבורגר – מנה שכל מי שסיפרנו לו שהיינו כאן, שאל: את השרימפבורגר אכלתם? אז כן. יחד עם קציצת השרימפס הטעימה יש כאן גם צ'יפס, חסה ואיולי, חמוצים, עגבניות ורוטב טרטר. מעדן אמיתי (95 ₪). אני התחזרתי על גולדי מסאלה – אוסובוקו חזיר (12 שעות בתנור, נמס, אפשר לשתות אותו – לא צריך סכין ולא צריך ללעוס. טוב, קצת), עם רוטב קארי, אורז קוקוס דביק שיצקתי לתוך הרוטב ששתה אותו בשמחה, עלי כוסברה ונענע עם רוויון שום ונענע (110 ₪). מנה גדולה ששניים יכולים לחלוק, וטעימה ביותר.

 

את הארוחה השקינו בכוס ירדן גוורצטרמינר לבן של יקב רמת הגולן (38 ₪). וכוס ש

"בית הבוץ" הניו זילנדי מככב באילת
"בית הבוץ" הניו זילנדי מככב באילת

בלי דורו צרפתי (38 ₪) – נפלא. ואם יין, אז בואו נעשה את מדד מחירי היין באילת לפי ה- Mud House הניו זילנדי שמככב בחלק מהמסעדות בהן אכלנו בחופשה זאת – עבודה מצוינת של חברת היבוא המגש שקד (שותפות עם יקב רמת הגולן) ומשפחת שקד מדרך היין, ששולטת גם בתפריט היינות של לוויתן. מחיר כוס מאד האוס כאן 35 ₪ (138 ₪ לבקבוק) – היקר ביותר בין שלוש מסעדות בהן השווינו את המחיר. מתחתיו ברשימה המפלט האחרון 105 ₪ לבקבוק, והזולה ביותר היא פאגו פאגו: 85 ₪ לבקבוק – מבחינתו מצטיינת אילת ביין זה.

אנטון מנהל המסעדה ויובל המלצר ממש התאכזבו כשדחינו בנימוס יחסי את הצעתם לקינוח: פבלובה (42 ₪) פאי פירות יער וגלידת וניל (42 ₪), קרם ברולה יוזו (35 ₪), פונדנט שוקולד לבן וגלידת הל (50), ויש גם 8 יחידות פטיפורים מופלאים. איך אני יודע? כי כשקיבלנו את החשבון: 386 ₪ לפני הטיפ, קיבלנו גם קופסית פטיפורים לדרך הלא ארוכה למלון.

כדאי לזכור את נקודת הציון של לוויתן – במבנה המזרחי ביותר של החוף הצפוני (הסתכלו אל עקבה, זה הכיוון), עם השף ליאור רפאל והצוות שלו. אנחנו נחזור, בעיקר כי התפריט מתחלף כאן כל שבוע-שבועיים, ונעשה בו שימוש במוצרים מהדרום. אנחנו בעד.

לוויתן (Whale) – חוף צפוני אילת, 08-9209393

  

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר