לאחרונה מתברר שהרבה יקבים, בעיקר קטנים ובינוניים, הפסיקו לשווק יינות לחו"ל, וגם ממעטים להשקיע משאבים כספיים בשיווק יין למסעדות ולחנויות בארץ. תופעה זו התפתחה בשנה וחצי האחרונות בעקבות הקורונה, ומפני שאלפי ישראלים (אם לא יותר) מציפים את היקבים, שותים וקונים ישירות מהיצרן (האם מחירי היין ירדו בגלל שנחסך פער השיווק? התשובה היא לא). היקבים ראו שהם יכולים להרוויח הרבה יותר, ולהכניס לכיסם את פער השיווק וההפצה שעומד על 40%, כי למה לגלגל את הפער ללקוח?
אבל לא בזה עסקינן הפעם, כי אני רוצה לעסוק בכך שמספר יקבים ממש קיבלו החלטה להפסיק לשווק לחו"ל או לחברת ההפצה שלהם. פה בעצם טמונה הבעיה, שנובעת מחוסר ההבנה המוחלט של בעלי יקבים שרואים רק לטווח קצר, ואין להם תוכניות ארוכות טווח.
הקורונה תיעלם מתי שהוא, וסביר להניח שמה שיקרה קודם, זה שהקהל שמבקר כרגע ביקבים (הדור שמוגדר כדור ה- Z, וכבר מזהים גם את דור האלפא), הוא קהל שלא שומר אמונים למקום או למותג. מדובר בקהל שזקוק לריגושים כל הזמן, קהל שמזהה הזדמנויות ומנצל אותן באותו הרגע (הנפקות, מניות, טרנדים). זהו קהל שהיה כלוא בבתים תקופה ארוכה, וכאשר זיהה את הפוטנציאל של כוס יין שמצטלמת טוב לאינסטגרם, הוא ניצל זאת.
אני צופה שתוך מספר חודשים יותר ויותר יקבים בעלי מרכזי מבקרים, יתחילו לחוש את זליגת הקהל הזה, כך שיגיעו פחות ופחות אורחים, עד שבעצם ישארו רק אלה שבאמת מחוברים לעולם היין, והם לא רבים. או אז, הסטירה שיקבלו אלה שלא משקיעים כרגע בתוכניות לעתיד; הסטירה הזאת תהיה מאוד מצלצלת וכואבת. יהיה קשה ליקבים לחזור למסעדות ולחנויות היין, ובוודאי שיהיה קשה לשווק את היינות לחו"ל. חנויות שיקב לא שומר להן אמונים, לא יכניסו שוב את יינותיו לחנות, כי נעלמה מערכת היחסים ההדדית, לפיה בימים טובים ובימים רעים נושאים יחד בנטל המשותף, ויהיה קשה לתקן את נזק שנגרם כשצד אחד בעצם בגד.
אם אפנה לחוכמת התלמוד, אז כתוב שם שאמר רבי יצחק: "לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא (מסחר) ושליש תחת ידו (מזומן)". במילים אחרות, מחברי התלמוד ממליצים לפזר השקעות במספר אפיקים שונים. אסור לוותר על שאר השווקים, אסור לוותר על תערוכות מקצועיות, אסור לוותר על מי ששמר לכם אמונים כל השנים, ובעיקר על לקוחות ותיקים וחנויות יין מקצועיות. כל אלה מספקים את הלחם היום יומי, כי כל השאר זה החמאה.
רגע לפני שבועה זו של המבקרים הצעירים שמציפים אתכם כרגע מתפוצצת ונעלמת, צריך לחשוב מה הלאה. נכון, מה לעשות היא שאלת מיליון הדולר, אבל צריך תכנון, צריך אופק ותוכניות מגירה.
אפשר להיצמד לעיקרון פארטו המוכר גם כ'חוק 80/20', ולפיו 20% מהפעולות שעושה אדם אחראים ל-80% מהערך שהוא יוצר, בעוד שעבור 20% הנותרים של הערך, האדם נאלץ להשקיע 80% מהאנרגיה שלו. צעדי ייעול ותכנון עסקי רבים נגזרים מהחוק הזה, פרי הגותו של הכלכלן והסוציולוג וילפרדו פארטו (שווה קריאה והבנה).
כהרגלי אתן את ההמלצה הנגדית, והיא של הסופר מרק טוויין שכתב "אל תשים את כל הביצים בסל אחד. זו שטות. שים את כל הביצים בסל אחד, ושים עין על הסל."
