אחד הדברים שמכינים לקראת טיסה לניו יורק, זו רשימת מסעדות שחייבים להגיע אליהן – לפי העיתונים, חברים שהיו, או פוסטים בפייסבוק. כמובן שהרשימה ארוכה ובדרך כלל הזמן קצר, והרשימה נשארת ברובה לפעם הבאה.
ההחלטה שלנו לשבוע בניו יורק הייתה לא לאכול במסעדות מכוכבות מישלן או מצטיינות זאגאט, אלא לאכול טוב. הנה שלוש מסעדות כאלה.

 

Ruth's Chris Steak House
148 West 51st Street
Manhattan, NY
212-245-9600
www.ruthschris.com
על מסעדת הסטייקים רות'ס כריס נודע לי מחבר ותיק, ששיתף בפייסבוק את רשמיו ממסעדת הסטייקים האהובה עליו בניו יורק, חלק מרשת מסעדות הנושאת את שמה של המייסדת – רות כריס.
הרשת הוקמה ב- 1960 והנה הרשת הגדולה מסוגה בעולם, עם 135 מסעדות סטייקים ברחבי ארה"ב ובמספר מדינות נוספות בעולם.
הגענו למסעדה בשעת ערב מוקדמת והיא המתה סועדים – כאלה המגיעים הישר מיום עבודה, או כאלה הרוצים לאכול לפני הצגה בברודוויי הסמוכה.
כמתלמדים המגיעים פעם ראשונה למסעדה החלטנו ללכת על חוכמת ההמון – מספר ארוחות שהתפריט שלהן נבנה מתוך המועדפים של סועדים רבים במהלך השנים, הכוללות מנה ראשונה, מנה עיקרית וקינוח – אם תרצו, פסטיבל "שף תאכל" בנוסח רות.
שניים מאיתנו בחרו בארוחת Ribeye Ruth's Classic (56.95 דולר), אחת ב- Filet Ruth's Classic (52.95 דולר), ואחת התפתתה להצעה לתת לשף לבחור עבורה דג בארוחת Fresh Fish Ruth's Classic (42.95 דולר). התפתתה, כי כדי לאכול נתח סלמון, אמנם איכותי ועשוי היטב, ממש לא צריך לטוס עד ניו יורק.
מנות הפתיחה שלנו כללו סלט ירוק עשוי מעלים טריים, עגבניות שרי, בצר ומתובל היטב – פתיחה נאה לקראת הסטייקים שבהמשך, וסועדת אחת אכלה קרפצ'ו משובח.
בהחלט פתיחה טובה לארוחה אותה ליווינו בבקבוק Alamos Malbec ממנדוזה, ארגנטינה (46 דולר) – יין מצוין ועשיר טעמים שסייע לאכילת הבשר ועיכולו.
ובשר כאן זה העניין – רות יודעת לבחור את הבשרים שלה, ואנשי המטבח יודעים לטפל בהם היטב על פי רמת העשייה המתבקשת – מדיום רייר לריב איי ומדיום לפילה. לצד המנות נהנינו מתרד מוקרם וקסרול תפוחי אדמה. שקט השתרר ליד השולחן כשטיפלנו בבשר, וגם המסעדה הייתה שקטה יותר כשרבים מאנשי הסבב הראשון סיימו את ארוחתם והלכו לדרכם. בזכות האווירה והשירות, אנחנו הרגשנו כמו בנים יחידיים במסעדה איכותית.
הקינוח בארוחות הקלאסיק של רות אחיד: עוגת שוקולד, או שמא תאמרו – פצצת שוקולד, עתירת קלוריות וטעימה.
אם תרצו: חוכמת ההמון ניצחה גם כאן. בסך הכול שילמנו 278.50 דולר כולל מס עבור ארוחה משובחת, שעל הקבלה עבורה נכתב "שלמות נמצאת בפרטים, ואנו מכסים את כולם עבורכם". אמן.

 

Union Square Café
21 East 16st
(בין יוניון סקוור לשדרה החמישית)
212-243-4020
www.unionsquarecafe.com
לשוחרי קופי בר והבראסרי – יוניון סקוור קפה היא המקבילה הניו יורקית, ושמא המודל; מסעדה המציגה מ- 1985 מטבח אמריקאי חדש, עם השף מיכאל רומנו והשפים שלצדו החתומים על התפריט.
למסעדה שתי קומות, ואנחנו הועלינו לקומה השנייה. את הארוחה פתחנו בפטריות ממולאות עם חומץ מתיישן (16 דולר), קלמרי מטוגנים עם מיונז אנשובי מתובל (14 דולר), וקרפצ'יו מסינטה עם ארטישוק, פטריות ופרמג'ן (16דולר) – מנות מהנות ביותר אותן ליוו היטב סלסלת הלחמים שעם סיומה הוחלפה בנוספת (ממאפיית BREADS של אורי שפט בעל "לחמים" בתל אביב, השוכנת ממש מול יוניון סקוור קפה), עם שמן זית, זיתים מעולים, ומטבל מנצח של שמן זית פסטו ואגוזים כתושים.
לא לשכוח את יין הזינפנדל האמריקאי (55 דולר) בו בחרנו מספר היינות גם בזכות מחירו הנוח, ובעיקר הודות לעובדה שזינפנדל הוא זן הנחשב היום לאמריקאי, אז הצבענו עבורו ולא התאכזבנו.
המנות העיקריות שלנו כללו צלעות טלה מעולות – שלוש שמנמנות לכל סועד, עם עצם חשופה – לאחיזה כדי לנקות את הבשר עד תום (33 דולר), ולצדן גרטן תפוחי אדמה ועלי מנגולד; דג פורל (30 דולר) עם תפוחי אדמה, תרד וחמאה חומה, ולצדו פולנטה מתירס אמיתי עתירת גבינה; ותרנגולת מטוגנת במחבת עם פודינג לחם בפרמג'נו וחומץ בלסמי, וגם תרד בצד (29 דולר).
רק מילים טובות על המנות שקיבלנו, ונציין את החיבה היתרה שעל פי התפריט יש לשף המסעדה לחלקי חזיר כמו לחי, אוזן, נחיריים, עליהם ויתרנו.
כדי להגיע למלון בשלום ויתרנו על קינוחים, אפילו על אחד משותף. ארוחה טובה מאוד, שירות מעולה, אווירה וחברה נעימה – מה צריך יותר מזה?

 

Redeye Grill
890 7th Avenue, 56 West St.
212-541-9000
www.redeye.com
ב"רד איי גריל" אכלנו פעמיים בשבוע שהותנו בניו יורק – בערב הראשון ובערב האחרון.

למה? בפעם הראשונה כי המסעדה ממוקמת מול המלון בו שהינו, ובפעם השנייה כי נהנינו מאוד בפעם הראשונה. המסעדה עדיין שכנה מול המלון, וב'ממול' השני אולם הקארנגי הול בו חיכתה לנו התזמורת הסימפונית של סאן פרנסיסקו לקונצרט.
רד איי גריל היא מסעדה תוססת עם קצב ניו יורקי, גדולה, מלאה רוב הזמן באנשי עסקים, תיירים, וסתם אנשים שרוצים לאכול טוב במיקום מרכזי במנהטן. גם הביקורות עליה באינטרנט נעות בין טובות מאוד למצוינות, ובצדק. יש כאן תמהיל נכון של אווירה, אוכל מגוון ומוקפד, מוזיקת רקע מנוגנת חי במקום, מלצרים מקצוענים. בקיצור – מומלצת.
הסטייקים כאן גדולים ואיכותיים, פירות הים טריים – כאלה שבארץ אי אפשר למצוא, מה לעשות. את הסושי כאן מכינים שני מקצוענים מהמזרח הרחוק, והמארחת עוברת מעת לעת עם מגש צ'ופרים מהמטבח – כאן מאפה מלוח, שם עוגייה. בקיצור: מכלול של יחס, טעם ואיכות.
לארוחת טרום-קונצרט שלנו בחרנו בתפריט קל שחלקו נדגם כאן בביקורנו הראשון. פתחנו בסלט סיזר טרי וטעים עם שני אנשובי מונחים עליו (14 דולר), צ'אודר (מרק סמיך) של צדפות – אל תחמיצו, אכלנו מנה זאת בשני ביקורינו (13 דולר), סלט עגבניות עם גבינת מוצרלה עשויה במקום (12 דולר) – מצוין, וגראטן אספרגוס (12 דולר).
למנות עיקריות הזמינו שניים מאתנו מנה מנצחת נוספת ממנה נהנינו כבר בביקור הראשון: "עוגת" לובסטר על תרד ורוטב חמאה לבנה, וסביבה שלושה ג'מבו שרימפס – העושים כבוד לשתי המילים המרכיבות את המוצר: שרימפס טריים ענקיים, שהונחו לכמה שניות על פלנצ'ה לוהטת לצריבה ותוספת טעם לפני הגעתם לשולחן.
דג דוראד היה עשוי היטב אך מעט קטן (34 דולר), ולעומתו שניצל העוף היה ענקי (27 דולר), עד כדי כך שמי שהזמין אותו פשוט לא היה יכול לסיים.
שני אספרסו (9.50 דולר יחד) סיימו את הארוחה, כשאחת מאתנו לא התאפקה והזמינה עוגת שוקולד ולרונה תלת-קומתית, כדי לנסוך אנרגיה לקראת הקונצרט ממול.
אם יש לכם קונצרט בקארנגי הול וגם אם לא – רד איי גריל בניו יורק מומלצת.