אלון גונן על דקנטר 2023 – חדרור ציוני יינות ישראל

השבוע פרסם מגזין היין דקנטר (Decanter) את ציוני יינות ישראל (צירפנו כאן את הרשימה המלאה), שנטעמו בטעימה השנתית שלו. כבר כתבתי רבות על ריבוי ציוני ה-90 פלוס פלוס שניתנים ביד נטויה ליינות מישראל, ואף ניסינו לא פעם לנתח את המשמעות. גם השנה המגמה לא ממש השתנתה.

ראוי לציין כי את היינות טועם פאנל רחב וגדול של טועמים, שאיש אינו יודע מי הם – להבדיל ממבקר יין כזה או אחר שנותן ציון וכותב את דעתו הסובייקטיבית על היין שנטעם. ברור לי כי יכול להיות הבדל בין ציון שניתן על ידי מבקר יין בודד לבין ציון שניתן על ידי מגזין יין שבו זהות הטועמים אינה ידועה. אני רוצה להעלות למחשבה כמה נקודות שיש לקחת בחשבון לגבי ההבדלים:

עקביות וסגנון: למגזינים יש לרוב שיטת ניקוד עקבית או סגנון שאחריו מגיע פאנל הטועמים שלהם, שמדרגים יינות על פי מסגרת דירוג עקבית בין יינות שונים. למבקרים בודדים, לעומת זאת, עשויה להיות מתודולוגיית ניקוד ייחודית משלהם, או העדפות אישיות שיכולות להשתנות ממבקר אחד למשנהו.

הטיה ומוניטין: למבקרים בודדים עשויים להיות הטיות, העדפות או פרמטרים משלהם, המשפיעים על הדירוג וציון היין. הם עשויים להעדיף אזורים, סגנונות או יצרני יין מסוימים, מה שיכול להשפיע על הציונים שלהם. מצד שני, מגזין יין שמעסיק פאנל של טועמים עם רקע ומומחיות מגוונים, עשוי למתן הטיות אינדבידואליות, ולספק הערכה אובייקטיבית יותר.

מומחיות וגיוון בחך: מבקרים בודדים מביאים את המומחיות, הניסיון והווריאציות של החך שלהם להערכות היין, מה שיכול להשפיע על תפיסתם וניקוד היינות שנטעמים. לעומת זאת, מגזין יין המעסיק מספר טועמים יכול להציע מגוון רחב יותר של נקודות מבט, שיכולות להוביל להערכה מאוזנת ומקיפה יותר.

אחריות ואימות: כאשר מבקרים בודדים קובעים ציונים, הם משויכים בדרך כלל לשמם או ליוקרה שלהם, מה שמאפשר אחריות ואימות של הערכותיהם. בעיקר אם יש ספקות או שאלות לגבי דירוג מסוים, ניתן לאתר את המבקר ולבקש חוות דעת נוספת עם בקבוק אחר וכדומה. במקרה של פאנל טועמים אנונימי, אין ממש אפשרות כזאת, ואי אפשר להטיל ספק באי-התאמות או להציג שאילתות לגבי ניקוד ספציפי.

מוניטין והשפעה: לדירוג של מבקר יין בודד יש מוניטין וקהל קוראים עקבי, והדירוג שלו הוא בעל השפעה משמעותית בקהילת היין ובעיקר בקרב הייננים עצמם. לציונים שניתנו על ידי מבקרים ידועים, עשויה להיות השפעה מהותית יותר על תפיסת הצרכנים ועל הביקוש בשוק ועל המחיר. למגזינים או לפרסומי יין, לעומת זאת, יש מוניטין והשפעה משלהם, שיכולים לנבוע מהמומחיות הקולקטיבית של פאנל הטועמים שלהם.

לסיכום: חובבי יין, אספנים ובעלי חנויות קטנות, מסתמכים לעתים קרובות על ביקורות ודירוגים של מבקרים בודדים או מגזינים יוקרתיים נחשבים. זאת על מנת  לקדם מותגים, והם עשויים לחפש יינות בעלי דירוג גבוה כסימן איכות או כהזדמנות להשקעה, או כחלק מאסטרטגיות השיווק והקידום שלהם. רובם נוהגים להציג באופן בולט דירוגים גבוהים על בקבוקי יין הנמכרים, בפרסומות, באתרי אינטרנט ופלטפורמות מדיה חברתית, כדי למשוך תשומת לב ליינות הללו וכך להבדיל את עצמם מהמתחרים.

ניתוח ציוני יינות מעל 90

כבר במבט ראשון על הציונים, רואים בברור שמגמת שליחת יינות בומבסטיים עתירי פרי ועץ נמשכת. כנראה שיש מי שיושב ביקבים ומייעץ להם בדיוק מה לשלוח לטעימה של דקנטר, שידוע בסגנון היינות שהוא אוהב ומקדם. רק בקצוות אני מזהה יינות ים תיכוניים באמת. עושה רושם שבתוך הבית היקבים מדברים ומקדמים על יינות ישראלים קלילים שמתאימים למזג האוויר ולאוכל הישראלי, אבל כאמור דואגים לשלוח יינות אחרים.

שימו לב ליקבים שקיבלו את הציונים הגבוהים באמת. מדובר בסוג של ייננים מאוד עקביים בבחירת חומרי גלם איכותיים; אם זה יפתח פרץ מיקב כרמל, עידו לוינסון מיקב ברקן, איתי בן-חיים מיקב בן-חיים, יקב גבעות עם שיבי דרורי והיועץ יותם שרון שהיה בשנים אלו ביקב, וכמובן צוות הייננים של טפרברג. מדובר בייננים שמובילים את התעשיה הישראלית, והציון אכן משקף נאמנה את עבודתם.

נתחיל עם הראשון והמוכר ביותר: קברנה סוביניון 2019 של יקב רמת הגולן שקיבל ציון 93  – "אף אקספרסיבי עם ניחוחות עשירים של פטל שחור, פרי שזיף כהה, ציפורן וניואנסים מעושנים. חך מורכב וארוך" (תאור דקנטר ליין זה ולבאים אחריו).

יקב כרמל – פטיט סירה סינגל ויניארד  2019 קיבל את הציון 91 – "עסיסי ורענן, עם ניחוחות מבושמים צעירים של פירות כהים ותת גוון מפולפל. חומציות פריכה, עם הרבה טאנינים".

יקב כרמל – מדיטרניאן 2020 קריניאן גראנש וטאנט קיבל את הציון 95 – "ארומות של פירות יער אדומים בשלים, עם תווים עשבוניים רעננים ורמזים לניואנסים אדמתיים. חך עדין, עם טאנינים הרמוניים וסיומת חמימה".

יקב גבעות – גופנה 2020 קברנה סוביניון קיבל את הציון 93 – "אף מאופק המציג הרמוניה טובה של פירות כהים ועץ אלון. ארוך ונדיב, חמאתי".

יקב גבעות – גופנה קברנה פרנק 2020 עם הציון 95 – "ניחוחות טובים של עץ אלון מבושם על האף, ממסגרים  פירות שחורים של קסיס ודובדבנים כהים, מנטה. הרמוני, עם טאנינים בשלים מאוד".

יקב שילה – סוד פטי ורדו 2020 עם ציון 95 – "ארומות מאופקות באף, תווים של  פירות יער אדומים עזים וגווני עץ אלון משולבים היטב עם שוקולד חלב. מלא בחך, עוצמתי". שילה הוא אחד היקבים המתמידים והמשובחים שקטף בדקנטר עוד כמה ציונים ראויים.

יקב טפרברג – קברנה פרנק 2018 קיבל את הציון 92 – "אף אקספרסיבי מאוד, עם ניחוחות של קסיס קלאסי וגווני עץ אלון. מאוד אלגנטי ועוצמתי, גימור ארוך".

יקב בזלת הגולן  – חושניה 2020 קברנה סוביניון קיבל ציון 92. זה אותו יין שקיבל ציון 83 בטעימת ישראל הגדולה שערך עדי אבישר ממגזין יין וגורמה, תחת ניהולה של רוני ססלוב. כאמור מגזין דקנטר מעניק ליין הזה ציון 92 – "באף משחק טוב עם ניחוחות צעירים של פירות יער אדומים פריכים וממוקדים. פה מרוכז היטב, עם טאנינים מלוטשים בשלים".

יקב ברקן – בטא ארמן 2020 קיבל ציון 95 – "אף של פירות אדומים, שזיפים, דומדמניות שחורות, שוקולד וניואנסים בשרניים. מרוכז בחך, מעודן מאוד, עם הרבה נוכחות".

יקב פסגות – פיק 2020 מענבי פטיט סירה, פטי ורדו ושיראז קיבל ציון 91 – "אף שופע פרי כהה וניחוחות של עץ.  בפה ערמון קלוי ותבלינים מתוקים. חך עשיר ונדיב". יזה ין שבקלות צריך לקבל 93.

יקב גוש עציון – עמק קדש 2019 קברנה סוביניון, קברנה פרנק ופטי ורדו קיבל ציון 94. איתי להט במיטבו – "אף רענן מאוד, עם פירות אדומים מתוקים ועץ אלון עדין. מיצוי עדין על החך, מלוטש ומתובל".

יקב בן חיים – פנינה שחורה 2019 פטיט סירה, קברנה סוביניון ומורבדר קיבל ציון 91. "ארומות מלוחות ומעושנות שמזכירות בייקון מטוגן. יין  עז מאוד, עם טאנינים בשלים וסיומת מתובלת".

ניתוח ציוני יינות 90 ומטה

כאן גם אני הופתעתי בחלק מהציונים. יינות שמקבלים בדרך כלל הרבה יחסי ציבור או משויכים לייננים נחשבים, קיבלו ציונים שהם בטח לא ציפו להם.

יקב תבור – אקו 2021 קיבל את הציון 87, מדובר ביין לבן של היקב בלנד של שרדונה רוסאן ושנין בלאן – "עם ניואנסים מלוחים ושל תפוחים, פרחים לבנים, ליצ'י ופירות הדר. צעיר, רענן ותוסס". זה יין ישראלי עשוי היטב, שבקלות צריך לקבל את הציון 91. מתאים כמו כפפה לאוכל ישראלי, ובטח למזג האוויר הישראלי.

יקב פינטו –  בלנד רוסאן ושנין בלאן 2021 יינן יעקב אוריה, קיבל את הציון 87  – "אף פרחוני, עם ניחוחות של  תבלינים, עם הרבה חומציות". ועל זה בדיוק אני מדבר. זה לא יין שיכול לקבל ציון גבוה יותר מ-85, ובדקנטר היו מאוד נדיבים. רמת החומציות לא מובנת, הפרי לא בא לידי ביטוי.

יעקב אוריה – ויונייה בציר מאוחר 2021 מתוק כתום, קיבל ציון 90 – "צבע זהוב. אף אקספרסיבי של משמשים עם תווים של קליפת אפרסק ותפוז. חך רענן, עם פרי מוגדר היטב וחומציות ניכרת". גם כאן, תנו להמונים סוכר והם מאושרים.

יקב טוליפ – בלאק טוליפ 2018. בלנד בורדו של קברנה סוביניון מרלו וקברנה פרנק, קיבל את הציון 87 – "אף עמוס בניחוחות של פירות כהים עם הרבה ניואנסים מפולפלים. רך בחך, ומאוד רענן". דוד בר אילן היינן (עד לאחרונה) לקח את הבלאק טוליפ הכבד והעמוס שמוכר לנו משנים קודמות, ועידן את זה מבציר 2018 ליין יותר קל ויותר נגיש למזג האוויר. אכן היקב שינה גישה בשנים האחרונות; גישה מבורכת שכנראה עולה לו בציונים אצל מדרגים שכאמור מצפים לבומבסטיות. זה יין של 91 בקלות.

יקב רמת הגולן – ירדן מרלו אלוני הבשן 2018 קיבל ציון 88 – "ניחוחות של שזיפים בשלים עם תווים של שוקולד חלב ותבלינים לצד עגבניות מיובשות. טאנינים גיריים". שוב ההתעקשות לעשות מרלו צפוני ולא להכניס אותו לבלנד. מרלו צפוני הוא בעייתי בארץ, נקודה, והציון אכן משקף את היין הזה.

יקב רמת הגולן – קצרין בלאן דה בלאן 2009 קיבל ציון 89 – "אף אינטנסיבי עם ניחוחות מפותחים. אגוזי, עם רמזים לאגס פריך. חמיצות צורבת בחך". אכן ציון שאפילו נדיב עם היין הזה, שבועט קשות ביחסי הציבור האינטנסיביים של יקב רמת הגולן כשמדובר על יינות מסדרת קצרין שלו.

יקב בזלת הגולן – קברנה סוביניון  רזרב 2018 קיבל ציון 89 – "אף עם ארומות של עלים יבשים, אדמה רטובה, פירות יבשים, ערער וסיגליות". גם פה ציון שמיטיב עם יין לא מאוזן .

והמנצח שלנו בטעימת דקנטר

יקב רמת הגולן – חרמון אדום 2022 שקיבל ציון 91  – "אף שופע דומדמניות שחורות ודובדבנים בשלים, ורמזים של שוקולד. גמיש וצפוף בחך". פה אין שום הפתעה – מדובר ביין שעולה 30 וקצת שקלים, שמקבל ציון 91. חרמון של יקב רמת הגולן זה כנראה היין הישראלי הכי אטרקטיבי ושהכי מגיע לו את הציון שמעניק מגזין דקנטר. זה יין שההקפדה על חומרי גלם ועשייה מבריקה של ויקטור והצוות שלו, מראות שיין ישראלי צריך להיות בדיוק כזה, ובטח עם המחיר השפוי שלו. ביין זה מוכיח יקב רמת הגולן שהוא יכול לחזור ולהיות מוביל. בקצה השני יש את יינות 'קצרין', והאיזון חייב לחלחל כבר ליקב.

22.6.23: רוני כהן ארזי ייננית יקב טרה נובה תתארח בחדר היין של כפר הנופש עין גב

רוני כהן ארזי – ייננית יקב טרה נובה ממושב כנף שברמת הגולן, תתארח בחמישי 22.6.2023 בשעה 20:00 בחדר היין של כפר הנופש עין גב על הכינרת. זאת כחלק מסדרת אירוח יקבים במקום לערב יין בהדרכת עומרי יצחק – הסומלייה המקצועי של חדר היין ויינן היקב המתארח.

אתם מוזמנים לערב זה ואחרים בסדרה, שבמסגרתם מתארחים יקבים מהמובילים בגולן ובגליל באירוע הכולל מפגש מצומצם עם הייננים והיינניות, סיפורי היקבים, טעימות מודרכות של יין בליווי מטעמים, גבינות מחלבות, לחמי מחמצת, מטבלים ועוד.

במרכז חדר היין החדש בכפר הנופש עין גב מוצב שולחן אבירים, ובחדר ארונות עץ בהם יינות מיקבים בגולן ובגליל אותם ליקט הסומלייה עומרי יצחק. המקום פועל גם כבר יין וניתן לרכוש יין ואביזרים.

יקב טרה נובה הוקם ב-2006 על ידי מקימי המושב אילן אפרים, אילן מטלון ואדריאן ויינסיחר, ומייצר כ-10,000 בקבוקים בשנה. 20 דונם כרמי היקב נטועים למרגלות תל פארס בגובה 750 מטר מעל פני הים. רוני כהן ארזי מוגדרת כייננית צעירה ומבטיחה בעולם היין הישראלי, ומשלבת בין עבודה בכרמים לייננות שמבטאת את טרואר הגולן.

מחיר ערב יין 175 ₪ למשתתפ.ת כולל יין וטאפסים למרכז השולחן לאורך הערב. מספר המקומות מוגבל. להזמנות 04-6659800,  [email protected]

יונתן לבני בטעימת יינות חדשים של יקב 'אחת' – כמעט אחת ויחידה

לאחרונה הוזמנתי ל'יקב שורק' שבקיבוץ נחשון, לטעימת יינות חדשים של יקב 'אחת' של הייננית ניצן סברסקי. לא מעט ייננים מייצרים את יינותיהם ביקב שורק, שאינו רק בית ספר לייננות ממנו יצאו למעלה מ-150 ייננים שהקימו יקבים בפורמט זה או אחר. אחד מהם הוא זה בו ייננים מייצרים במקום את יינותיהם באופן עצמאי, ללא צורך להשקיע ולהקים יקב משל עצמם.

ניצן סברסקי החלה את היכרותה עם עולם היין במסעדת טאפסים בתל אביב, שם למדה מחיים גן מאיש הענבים את רזי היין. לאחר מכן היא קיימה סיור יקבים באיטליה ובאזור סטלנבוש, אזור היין המפורסם בדרום אפריקה, עם שובה ארצה היא הייתה במשך תקופה ייננית ביקב ברקן . יש לה ארבעה ילדים, שאת חלקם פגשתי באירוע היין וכבר עוזרים לה בעבודתה. לניצן אין כרמים משלה. היא מייצרת יינות לבנים ורוזה – כ-6,000 בקבוקים בשנה, מענבי כרמים שונים בכפר שמאי, הרי יהודה, וכרמים במדבר יהודה. טעמתי את היינות הבאים:

רוסאן ויונייה 2021 – 58% רוסאן ו-42% ויונייה שנבצרו בשעות הבוקר המוקדמות. הרוסאן מגיע מכפר שמאי, והויונייה מהרי יהודה. הענבים הופרדו ביקב ונמחצו בעדינות כדי לשחרר מהם את הארומות. היין יושן במשך כ-9 חודשים על השמרים – 30% בחביות עץ אלון צרפתיות משומשות, והיתר במיכלי נירוסטה. יין מקסים בטעמיו. ארומה של אגסים ושל אשכוליות, המורגשים גם בטעם. יין רגוע בו הרוסאן מורגש ביותר, והוויונייה נותן טעם של תיבול עשבי ובוקה בולט. יין טעים ועגול כבר עכשיו, ואני סבור כי הזמן יגרום לו עוד להשתבח. תענוג לשתייה כשהוא מצונן היטב. המחיר 120 ₪ – VFM (תמורה למחיר)

רוזה 2022 – עשוי מ-100% ענבי גרנאש אדום. הענבים נבצרו באוגוסט 2022 בתל ערד – ענבים מהדרום, בו מקבלים הזנים הגדלים באזור טעמים מיוחדים. הענבים הושרו משך כ-15 שעות על הקליפות, וכך קיבל היין צבע של דג סלמון מעושן מעט. תסיסה קרה וארוכה במשך 7 חודשים במיכלי נירוסטה עזרה לשמור על רעננות היין ואופיו המיוחד של ענב הגרנאש. בטעימה זה רוזה מאד נעים וטעים, עם טעמי פטל עדינים ורגועים ונעימים בפה, וסיומת עדינה. אחד מיינות רוזה הטובים ביותר שהתחברתי אליהם האחרונה. כיף של יין. המחיר 125 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.

שנין בלאן 2021 – יין שנעשה מענבי שנין שנבצרו בכפר שמאי בגליל העליון, ויושנו כ-9 חודשים – כ-40% מהם בחביות עץ אלון צרפתיות והיתר בנירוסטה. ב-2019 עשתה ניצן סברסקי את השנין בלאן שלה מענבים שהגיעו מהמדבר ליד מצפה רמון. אני חובב נלהב של זן זה, שהוא הלבן הידוע של אזור ווברי בעמק הלואר שבצרפת ושל דרום אפריקה. בארץ מספר יקבים יוצרים ממנו יינות יבשים או חצי יבשים מצוינים, כמו יקב סוסון ים ויקב ננה. אני מתחבר יותר ליינות שנין בלאן המיוצרים מענבים לא מדבריים, ולדעתי היין של ניצן השנה טוב יותר מזה שיצרה בשנים קודמות. יש לו אלגנטיות וקלילות נעימה ביותר, הנותנות ליין טעמים יותר מורכבים מהשנין המדברי. גם אותו יש לצנן היטב, ואם ניתן אני מציע לשמור אותו כי הזמן יגרום לו לאיכות ואיזון טובים יותר. המחיר 120 ₪ -VFM .

רוסאן ויונייה 2020 ו- 2018 – טעמתי גם את הבלנד של זנים אלה משנים קודמות. ללא ספק הזמן מיטיב עם הרוסאן ויונייה שניצן מייצרת. היינות משנים קודמות מתובלים יותר, והבוקה חזק ואופייני יותר לזנים ממנו היין עשוי. את הטון ביין נותן הרוסאן, והויונייה תורם לו את התיבול העדין ואת הבוקה הנעים. היין משנת 2018 נמכר תמורת 150 ₪, וזה מ-2020 תמורת 130 ₪ – שניהם בהחלט VFM בהתחשב באיכות.

עדיאל מזרחי בזווית ישראלית על משה וייזמן וחברי ה- Court of Master Sommeliers

עדיאל מזרחי הוא בעל קבוצת הפייסבוק 'צימוקים – על יין ואנשים טובים (Raisins)'

משה וייזמן הוא איש יין אמיתי; מאלה שהיין זורם בעורקיהם ומשתלט על חושיהם. כזה שצימאונו לדעת יין לעולם לא רווה, והוא רוצה לדעת עוד ועוד.

משה בן 45, נשוי, אב לשניים. הוא בן יחיד. הוריו היו בשנות ה- 70-80 בעלי מסעדת 'גונדולה', מוסד קולינרי בתל אביב של פעם, ברחוב פינסקר, ממש ליד קולנוע תל אביב של אז.

משה הוא בכלל הייטקיסט כבר 20 שנה, בתחום פיתוח עסקי של בתי תוכנה ישראליים בחו"ל, אבל הוא גדל בסביבה קולינרית. בביתו יין היה מוצר בסיסי, כזה ששותים בכוסות מים רגילות.

בשנת 2007 הוא החליט לעשות צעד נוסף באהבתו ליין. הוא נרשם לאקדמיה ליין של מכללת רמת גן, אז בחיתוליה, סך הכול קורס היין השני. הלימודים הוסיפו רבדים חדשים לתרבות היין האישית המתפתחת שלו, עם חברים חדשים, ערבי יין, מסעות יין לחו"ל ומה לא, הכול סביב יין. משה אוהב לשתות יין, הוא נהנה מיין. עבורו יום ללא יין הינו יום אחר, שונה.

משה סיים גם את הקורס למתקדמים ברמת גן. בצימאונו כי רב פנה ללימודי יין ב- WSET  – סיים את Level 2 ו- Level 3 והתחיל להעביר סדנאות יין. משה חבר למוסד היין המקסים 'דלי וינו' בנתניה, שם עשה "דברים יפים" כדבריו, עם דגש על הנגשת יין, הפחתת פחד מיין, המון טעימות עיוורות, פיתוח העדפות ועוד.

במקביל משה עמל בימים אלה על פיתוחה של זירת מסחר דיגיטלית למסחר ביין; שילוב בין רכישה קבוצתית לגיוס המונים, אשר תסייע הן לסוחרי יין והן לקונים לסחור חכם.

Court of Master Sommeliers

הצמא של משה וייזמן לידע לא נרגע אפילו לרגע. הרצון להתמקצע הוביל אותו ל- Court of Master Sommeliers, מוסד בריטי אשר נוסד בשנת 1977 וחרט על דגלו התמקצעות של נותני שירותים בתחום האלכוהול. תלמידיו הם בדרך כלל מנהלי תחום משקאות בתי מלון, ברים, סומליירים, בוני תפריט וממליצי יין במסעדות, ומשה.

לפי משה, בניגוד ל WSET העיוני מאוד, כאן הדגש הוא על העשייה היום יומית מול קהל. כאן נדרשת גם רמת ידע וגם רמת שירות סביב עולם היין.

ללימודים במוסד הבריטי ארבע רמות, כשלרביעית מהן הגבוהה ביותר –  Master Sommelier הוסמכו עד היום 223 מומחי יין בלבד בכל העולם.

משה מתכוון להגיע לרמה השנייה – Certified Sommelier. זה הצריך ממנו לימודים מסיביים במשך כחצי שנה, בעקבותיה ניגש לרמה הראשונה – Introductory הבסיסית, שבסופה מבחן תיאורטי בלבד.

ציון 70 ומעלה מבחן התיאורטי, מאפשר לגשת (אפילו באותו יום) למבחן הרמה השנייה. כאן כבר יש שילוב של מבחן ידע תיאורטי, קשה בהרבה, עם מבחן זיהוי יין בטעימה עיוורת (מראה, ניחוח וטעם) בו נדרש הנבחן לזהות זן-אזור-טווח בצירים, יחד עם סימולציית שירות המדמה מצבים שונים של התמודדות עם לקוח – החל מחליצת יין ומזיגתו, מזיגה שווה לכל הלקוחות, למי מוזגים קודם (מארח-ת, אישה, אורח כבוד וכדומה), המלצות על יין, ידע בשנות בציר.

הוא מספר שהבחינה  שלו כללה יין מבעבע – מהפתיחה המסורתית עד המזיגה המיוחדת, הליכה עם מגש הכוסות. בנוסף כללה הבחינה גם התאמות יין לאוכל, קוקטיילים, ליקרים ועוד – עולם ומלואו.

משה עבר את רמת הכניסה שאפשרה לו לגשת למבחן ה- Introductory, כלומר ענה נכונה על יותר מ-70% מכלל 65 השאלות האמריקאיות שהיו. השאלות היו ברמת קושי סבירה, ומשה זכה לסיכת ה–  Introductory Sommelier מברוק.

כבר באותו יום התקיים מבחן ה Certified. משה עבר בהצלחה את החלק הראשון התיאורטי של 40 שאלות, ברמת קושי כבר גבוהה בהרבה מקודמתה. משה עבר גם את מבחן השירות אך נעצר במבחן הטעימות. אין בכוונתו לוותר. הוא כבר נרשם למועד הבא בנובמבר הקרוב, ממנו הוא מקווה לחזור עם סיכת ה-Certified Sommelie.

החברים מישראל

עם הרישום לקורס יצר משה קשר עם ישראלי אחר, עומר דיין הנושא בתואר Advanced Sommelier , שממתין לבחינת ה- Master  , והוא גם סומלייה ב Roodi-. עומר הפגיש אותו עם עוד שלושה ישראלים – אודי אלפרט, סומלייה במסעדות 'טוטו' של ירון שליו ו L’Epoque של ז'ואל רובושון, שבא שוב להיבחן לרמת ה- Certified, רסיטל בר מ'מאנו וינו' ומנהלת תחום היין ב'האדסון', ואיתי הורוביץ, סומלייה במסעדת אנימאר – שלושתם אנשי יין אשר עובדים בתחום. משה הצטרף אליהם כחריג – הוא לא עסק בשירות, אך נוצרה לה קבוצת למידה מעניינת, אשר נפגשה מעת לעת ונתנה לחבריה המון תמיכה מנטלית.

מבין 33 הנבחנים באותו מועד, רק הישראלים הגיעו כקבוצה מגובשת עם מנטור מושלם בראשה. היו אנשים שבאו רק לרמה 1, אחרים רק ל- 2, אבל לישראלים היה ברור שהם באים לשתי הרמות באותו יום.

אודי אלפרט עבר את הבחינה השנייה אליה הגיע, השניים האחרים עברו את שתיהן, משה ישלים את המשימה בנובמבר, כך אנו מקווים. אז אנו צפויים להיות עם חמישה ישראלים מעוטרים בסיכות של Court Of Master Sommeliers – ארבעה Certified ואחד Advanced .

מברוק לאלה שכבר סיימו, ובהצלחה בהשלמה בנובמבר.

רני רוגל בביקור בית אצל דורון ועינת יצחקי מ-Touch by Fusion – יין עם טאץ' ישראלי שמיוצר בעולם

כשמגיעים לחצר ביתם של עינת ודורון יצחקי בישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל, מבינים איזו איכות חיים זו לגור בצמוד לחורש אלונים ועם כל גווני הירוק שבטבע. אנחנו הגענו שלושה חברים, ונהנינו מכל רגע. מסתבר שגם אתן ואתם יכולות.ים להגיע לחצר זאת המתפקדת בסופי שבוע כ-Wine garden (גינת יין – קראו עליה בהמשך).

אנחנו הגענו כדי לשמוע סיפור מיוחד ולטעום יינות מיוחדים – סיפורו של יינן ישראלי שמייצר יין ביקבים מובחרים בעולם, אין לו ולרעייתו יקב פיזי שלהם, אבל יש מותג  שלהם – Touch by Fusion, שלמי שלא מכיר כדאי להכיר אותו, ולמי שלא טעם את יינותיהם כדאי לטעום (יש בגינת היין גם מקצה טעימות לשם כך). יש להם גם שותף, עופר הופמן – חבר ילדות של דורון יצחקי מחיפה, יזם הייטק, ובעל חוש טעם מפותח – כפי שעינת ודורון אומרים עליו.

דורון הוא מהנדס בניין בהכשרתו ועיסוקו היומיומי כבר שנים רבות, בן למשפחת יצחקי המוכרת לרבים כמשפחת יקב טוליפ – האב יצחק והאח רועי. "יין תמיד היה אצלנו על השולחן, בעיקר גרנאש רוזה עד הקמת יקב רמת הגולן, ואז עברנו ליינות ירדן", מספר דורון. "שנים רבות הלכנו לתערוכות וטעימות יין כחובבי יין. באחת התערוכות אבא אמר "בוא נעשה שתי חביות יין בשבילנו", ואני אמרתי לו להמשיך לקנות יין ולא לעשות".

ההתחלה ביקב טוליפ

באותו זמן החליטו מנהלי כפר תקווה בקריית טבעון (כפר חינוכי בו מתגוררים בוגרים עם צרכים מיוחדים במגוון התחומים ההתפתחותיים והנפשיים) למכור את היקב שהיה להם במקום. ארקדי פפיקיאן היה היועץ, ומנכ"ל כפר תקווה היה היינן. יצרנו איתם קשר ורכשנו את יקב כפר תקווה – רק לא שתי חביות כפי שאבי אמר, אלא כשלושים חביות. קנינו הכול – יקב עם ציוד, חדר קירור, הכול. בציר ראשון שלנו היה ב- 2003 – 10 טון ענבים, כשאני הייתי היינן וארקדי פפיקיאן היועץ, עם הרבה מריבות. אחרי בציר אחד הבנו שהיקב לא משרת את המחשבה שלנו, כי היה מוגבל בגודלו ובציוד. נסענו לחו"ל עם ארקדי, קנינו ציוד איכותי והקמנו את יקב טוליפ המוכר היום".

הדחיפה של עינת

"כאוטודידקט בתחום היין הבנתי שייננות היא מקצוע, ושלא לומדים אותו מספרים – צריך להיות יינן מוסמך". דורון שהחליט ללמוד ייננות עזב את ההנדסה, וביוזמה ודחיפה של עינת טסו עם שני ילדיהם לאדלייד באוסטרליה, שם למד שנתיים לתואר שני בייננות והפך ליינן מוסמך. "טסנו לאוסטרליה אחרי בציר 2005 של טוליפ, ולקחתי איתי סירה רזרב של היקב שזכה לשבחים אצל רוברט פרקר. לקחתי כי חשבתי שעשיתי יין טוב, אבל בלימודים שם נחשפתי ליינות הכי טובים. כל הזמן שתיתי שיראזים אוסטרליים מעולים, ואמרתי לעצמי שהיין שלי טוב, אבל יש למה לשאוף – טוב יחסית אבל לא טוב אבסולוטית".

והיבט מעניין לייננות באוסטרליה: "מי שמוכר יין באוסטרליה חייב תואר יינן. בסוף צריך שמישהו ייקח אחריות, ויינן לוקח אחריות פלילית על כל טעות שיש בתווית לעומת היין שבבקבוק. מאה אחוז כתוב מה שקורה בבקבוק. זו רגולציה".

החזרה מאוסטרליה

משפחת יצחקי חזרה ארצה  מאוסטרליה ב-2007, אך לא לטוליפ. דורון החליט לעשות יינות בהתמחות – "כפי שעושים ריזלינג או סמיון או קברנה סוביניון באזור מסוים לפי מאפייניו, בלימודים נחשפתי ליינות עולם – ריזלינג  מגרמניה, קברנה מבורדו וכו', והבנתי שבעולם מקובל כי באזורים שונים עושים יינות שונים. לפי רעיון ההתמחות הקמנו את Touch by Fusion – עשיית יינות רק מענבים איכותיים, רק במקום בו מגדלים אותם הטוב ביותר, ורק בשנים טובות". חשוב להדגיש – דורון אינו היינן ביקבים אלה, ותרומתו ליינות היא בטאץ' שלו – בבחירת חביות ומיכלים, יצירת בלנדים; ערך מוסף.

ביינות שדורון עושה אין רציפות של שנים, ויש מקרים שאחרי הבציר ליין מסוים ותסיסה ראשונה הוא מחליט לדלג על היין באותה שנה. כדוגמה הוא מספר על הריזלינג אותו הוא עושה מ-2005 בריינהאסן, חצי שעה דרומית לפרנקפורט, באותו יקב עם אותה ייננית. "במהלך הבציר אנחנו בקשר שוטף, וקורה שהיא מדווחת שהשנה היין לא יהיה בסגנון שלי, כי יש שנים טובות ואחרות לא טובות, כמו גשם לפני הבציר או דברים אחרים שפוגעים. אני בא אליה, שותים, ומדלג על אותה שנה".

להתפרנס מיין?

דורון עושה את היינות שלו בצרפת וגרמניה, וכשהוא מדלג על הריזלינג הוא מגביר עשיית רוזה או פינו גרי (מעולה, דרך אגב) – לא יותר מ- 10,000 בקבוקים בשנה.

אפשר להתפרנס מכמות בקבוקים כזאת? "להתפרנס מיין זו מחשבה כיפית, אבל יש משפחה וצריך לחשוב על פרנסת המשפחה", הוא אומר. "עזבתי לאוסטרליה בגיל 40 כמנהל בכיר בחברת בנייה גדולה. אמרתי שאם אקבל הצעת עבודה עם שכר עד 30% פחות – אלך להיות יינן, והטובה ביותר שקיבלתי הייתה 50% פחות. אני פועל מתחת לרדאר, לא שייך לבראנז'ה. עוסק ביין במינון שקבעתי לעצמי, וביומיום אני מנכ"ל חברת קידוחים לתחום הבניין".

כל היין מיוצר בחו"ל – מ-א עד ת

"אני עובד עם חומרי גלם הטובים ביותר שיש. כל שנה מחדש נפעם מאיכות החומרים שאני זוכה לעבוד איתם. ההבדל במחיר בין חומר גלם איכותי לבינוני  הוא שולי – יורו עד שניים לליטר. אני עושה את היין, כולל הביקבוק והתווית בחו"ל, מ-א עד ת, אני מעורב בשלב עשיית היין אך לא עושה הכול. שולחים לי דוגמאות יין, תוך 24 שעות הן אצלי בבית, מאשר או מתקן. המשלוח של בקבוקי היין המוגמר לארץ לא מסובך – במכולת קירור. היין נכנס לחדר קירור שלנו בארץ, ושם מאוחסן כל היין עד המכירה".

די מהתחלה הם בחרו כיוון – לא למכור למסעדות וחנויות יין, כי ראו שאצל רובן מתייחסים ליין בחוסר כבוד – טמפרטורות לא מתאימות ופגמים אחרים. "כשלקוח מזמין אצלנו, עינת אורזת את היין מחדר הקירור ב-12 מעלות, שולחת אותו, והיין מגיע עדיין קר אל הלקוח באותו יום".

אבל אלה השלבים המתקדמים במחזור עשיית היין. כרגיל הכול מתחיל בכרם, למשל בכרמי הריזלינג בגרמניה: "הענבים שם הם ענבי איכות שמקבלים טיפול טוב, עם זמירת כל האשכולות הפגומים לפני הבציר. כל אשכול פגוע או כזה שלא הבשיל טוב נגזם – צריך אשכולות שלמים ומושלמים".

לכל יינן איתו דורון עובד יש מערכת תמיכה משוכללת, והאנשים שם ברמה מקצועית גבוהה ביותר. "אני לא שותף לתהליך הגידול אבל כן מכיר את הכרמים" הוא אומר. "אני לא שותף ביום הבציר, אבל מרגע התסיסה הראשונה אני שותף. ליקב הריזלינג אני מגיע אחרי התסיסה, עובר את כל המיכלים, מוציאים דגימות ואני יודע לזהות את הטעמים. התסיסה איטית מאוד, ככה הם אוהבים, והיינות עם מעט ביסולפיט. אני טועם את כל היינות ומדבר על הריזלינג היבש בסגנון שאני רוצה, בוחר שלושה-ארבעה מיכלים הכי מתאימים, בהם עושה יום שלם את הבלנד, מערבב את היין במיכל שלי,  ונותן הנחיות טיפול ביין הזה שהוא שלי. בגרמניה וועדות יצוא בוחנות כל יין, וכמעט תמיד היינות שלי מקבלים מדליות זהב".

איך זה קורה? "ביקב וילהלם לאובנשטיין בו אני מכין את יין הריזלינג שלי עושים יותר מ-200,000 בקבוקים בשנה, מכול מה שבוצרים, ומוכרים את כל היין שמייצרים. אני, לעומת זאת, במצב מאוד פריבילגי – יכול לוותר על בציר. שותי היין הגרמנים מודעים לכך שיש שנים פחות טובות ומוותרים ליצרנים. כפריבילג אני מדלג, עושה רק בשנים טובות ובוחר את היין שלי בפינצטה, זה ההסכם שלי עם היקבים".

למה בעלת היקב מסכימה לכך? "הרבה יקבים לא הסכימו, והיו אחרים שהפסיקו. עם יקב וילהלם לאובנשטיין היחסים שונים – יש הסכמה על יין מחומרי הגלם הכי טובים שיש בכרמי היקב".

וזו הנקודה לברר מה עושה את היין של דורון יצחקי, שמיוצר בגרמניה או בצרפת, לישראלי. תשובתו: "היינן. היינות שלה ושלי לא דומים – סגנון שונה, הטעם הגרמני שונה מהישראלי. הם מורגלים יותר לחומצה בפה, ויותר סלחנים. אצלי האלכוהול יותר גבוה כי הענבים שלי נבצרים מאוחר, והגרמנים מעדיפים פחות אלכוהול. החוט המקשר בין היינות שלי הוא הסגנון. יש לי סגנון של עשיית יין שיהיה אותנטי לזן ולמקום – מאוד חשוב, ושיהיה יין נקי".

כרמי לבנשטיין ז"ל ו- Touch by Fusion

לפעמים יש בפגישות רגע בו נלחצת בלוטת הרגש אצל המרואיינים והמראיין כאחד. כזה היה הרגע בו שאלתי על תרומתה של כרמי לבנשטיין ז"ל ל-Touch by Fusion.

אלון גונן כתב עליה: כרמי לבנשטיין שהלכה לעולמה ב-2020 עסקה בשיווק וייעוץ בענף היין – אשת אשכולות (תרתי משמע) אמיתית. שנים רבות מילאה תפקידי ניהול ושיווק ביקב כרמל מזרחי (כרמל), ביקב טפרברג טיפלה ביצוא, ייעצה ליקב טוליפ, אומרים עליה שהמליצה לקוקה קולה לקנות את יקב תבור  – מה שאכן קרה. במשך חמש שנים הייתה סמנכ"לית השיווק של ברקן, מרצה לשיווק יין במכללת תל חי, ויועצת שיווקית למיזם היין העולמי של היינן הישראלי דורון יצחקי ורעייתו עינת.

"מעבר לייצור יש ביין מיתוג והשקעה בשיווק. כרמי הייתה אישה קטנה, פצצת אנרגיה מטורפת. הראש שלה עובד רק שיווק. אני לא יודע לשווק ולמכור, וזה פחות מעניין אותי", אומר דורון. "הכרנו אותה בתחילת טוליפ, והקשר היה עד יום מותה. כחברה התערבה בכל דבר שעשינו. הראש של כרמי עבד שיווק. התחלנו כ-Fusion Global Winery שעושה יין ברחבי העולם, היא הוסיפה את השם Touch, כשהכוונה הייתה בהמשך להעלים את ה-Fusion ולהשאיר רק Touch".

גינת היין – ה-Wine garden של עינת

רשות הדיבור לעינת יצחקי, מובילת ה-Wine garden: "הקהל הצעיר היום, שפחות כיוונו אליו בעבר, מחפש קודם כל חוויה ומתחילה להתפתח תרבות היין. תמיד קיימנו  הרצאות וערבי יין, אך בקיץ שעבר החלטנו להפריד את הבית הפרטי מהעסק מבחינת השילוב. החלטנו להקים גינת יין ליד הבית (הדס 3 תמרת), אליה אנו מזמינים בימי שישי (בוקר וצהרים) ומקיץ 2023 גם בערב – חמישי ומוצ"ש, ליהנות מהיין ונשנושים לידו.

לא קל להביא לצפון קהל תל אביבי. רוב הקהל שלנו היום הם בני שלושים פלוס, שלומדים עלינו מהאינסטגרם ומפה לפה. מגיעים לגינה עד שישים אורחות ואורחים בהרשמה מראש. אנחנו לא בית קפה – אצלנו הכיבוד מלווה יין. דורון רוצה שאנשים ידברו איתו רק על יין. כשהתחלנו הייתה לדורון פנטזיה של הרבה יותר הרצאות יין והטעמת יין צעיר מול ישן. לשם כך שמר מכול יין שעשה כעשרה ארגזים של 12 בקבוקים לארכיון שתפח וגדל, והפריע בחדר הקירור".

מה בתפריט? מגוון היינות שלהם ומטעמי מעדנייה, פוקאצ'ות, פירות, פלטת גבינות או נקניקים (טעים מאוד, לא כשר), וממרחים מיוחדים מייצור עצמי. אפשר להזמין מטעמי מעדנייה לצד כוס או בקבוק יין, או חמש טעימות יין מהמגוון – הזדמנות להכיר את ההיצע ואת העשייה של דורון, ולשבת ליהנות מהשקט, מהירוק, מהאוויר והאווירה. צריך להירשם מראש אצל עינת – 054-4730430.

היינות שטעמנו – לבנים לקיץ חם

פינו גרי 2020

להתחיל עם הפתעה זו אסטרטגיה מוצלחת. מדובר בבלנד המורכב משלושה יינות פינו גרי שונים מאותו אזור – קליבורג באלזס שבצרפת, מכרמים בני יותר משלושים שנה. כל אחד תרם את חלקו בפירותיות, בגוף ובאיזון, והבטיח יין מרוכז עם פוטנציאל התיישנות טוב. יש בו 14% אלכוהול ו- 11.9 גרם לליטר של סוכר שאריתי, שבשילוב עם החמיצות הטובה הופך אותו ליין קיץ אידיאלי – מחירו 87 ₪. אהבנו מאוד.

על התוצאה אומר דורון: "זה יין לבן חצי יבש, מתאפיין בבשומת פרחונית נעימה עם חגיגת טעמים מאוזנת היטב – חמיצות נמרצת לצד מתיקות קלה ומרעננת. יין רך ועדין, עם סיומת של תפוח עץ בשל וחבושים".

בלאן דה בלאן NV

בכול מקום בו דורון עושה יין, הוא מאמץ עבור התוויות את הסגנון העיצובי של יינות האזור. כך, על תווית בלאן דה בלאן שלו – יין לבן מבעבע יבש עם 12% אלכוהול, מתנוסס הכרם בצרפת. היין עשוי מענבי אוקסרואה (Auxerois), "בן דוד" של שרדונה, מכרמים בוגרים בני כשלושים שנה בצפון אלזס.

היין עובר תסיסה ראשונית, משם מועבר לבקבוק הסופי בתוספת סוכר ושמרים לתסיסה שניה שמפתחת את הבועות המיוחדות. בסיומה היין נשאר על שמריו במשך כשנה, ובסיום ההליך מוציאים את השמרים מהבקבוק  על ידי הקפאת הראש והוספת הליקר, שמאזן את היין ונותן את הטאץ' האחרון של היינן לפני הפיקוק הסופי.

"שנים חלמתי על מבעבע", אומר דורון. "באלזס אימצו את חוקי שמפיין. הגעתי ליקב ואמרתי שאני רוצה לעשות מבעבע. לשם כך לוקחים כרם אוקסואר, קובעים שיעשו ממנו בלאן דה בלאן, ומודיעים לרגולציה שרוצים שיהיה מפוקח (קוֹנְטְרוֹלֵה). לשם כך  בודקים שהכרם מתאים ליין מבעבע ושכמות השתילים מתאימה ליחידת השטח. לפני הבציר בודקים תנובה מאוד נמוכה בכרם. הבציר חייב להיות ידני, הענבים חייבים להיות שלמים והאשכולות שלמים, והבציר בארגזי עץ קטנים".

דורון מייצר ממנו 2,500 בקבוקים, כמו כל יין אחר שלו, והתוצאה  – יין שהוא חוויה, ובמילותיו של היינן: "יין לבן מבעבע, צלול, נקי וחד. אף פרחוני עם ניחוחות פרחים לבנים. הפה רענן עם בועות קלות ונמרצות שתורמות להרמוניה. יין איכותי ששם את הפרי, הרעננות והסגנון המוקפד במרכז". מחירו (נכון ליוני 23) – 140 ₪, ואולי מותר לציין: בלבד.

ריזלינג יבש 2016-18-20

לשלוש כוסות נמזגו שלושה ריזלינגים משנים אלה, והתחיל שיח על ריזלינגים בכלל ועל יינות אלה מכרמי וילהלם לאובנשטיין בריינהאסן גרמניה.

"יינות ריזלינג מחזיקים מעמד בקלות. בני חמש שנים ומעלה נחשבים למתיישנים, אך שומרים על איכותם גם שלושים שנה", אומר דורון. "כשאני מוכר לך יין אני רוצה שאם זה ריזלינג אז יהיה ריזלינג – למרות שבגרמניה מותר לערבב עד 15% שרדונה. אני מערבב שלושה ריזלינגים משלוש חלקות שונות – רק ריזלינג, כשהשונות ברמות סוכר וכמות חומצה, יוצרת את האפשרות לעשות את משחק הבלנד של יינות בדרגות יובש שונות.

ביין מ-2020 מרגישים פרי מלא וחומצה טובה – יין מתאים ביותר לליווי אוכל. ב- 2018 מתחילה פטרוליות. הריזלינג מ-2016 בוגר, ודומה במאפייניו לזה מ-2020.

עינת ודורון מוכרים רק את ריזלינג 2020 (95 ₪) – שני האחרים נשלפו במיוחד בשבילנו. לפי דורון: "בעל מאפייני מתיקות של אפרסקים ומשמשים בשלים. מינרליות, פרי הדר ולימוניות נעימה ומאוזנת. החומציות מעניקה רעננות בפה והסיומת ארוכה. 13.5% אלכוהול".

לרשימת יינות Touch by Fusion מחיריהם והזמנות לחצו כאן

אלון גונן על פסטיבל White – יין לבן על הים

זו השנה ה-15 ברציפות שפסטיבל White שהתקיים ברביעי וחמישי השבוע (14-15.6.23) בארגון 'איש הענבים' וחיים גן בראשו במרינה של הרצליה, בישר על בוא הקיץ עם שמפניירות עמוסות קרח ויינות לבנים, סמוקים ומבעבעים, שנמזגו בכבוד רב מול היאכטות העוגנות במרינה.

בשנים האחרונות בולט השינוי בהעדפות הצרכנים הישראלים לכיוון יינות קלים יותר, פריכים ומרעננים יותר, שתרם לעליית הפופולריות של היין הלבן והפך אותו לבחירה אטרקטיבית עבור צרכנים המחפשים משקה מרענן ומהנה, במיוחד במהלך חודשי הקיץ.

על פי נתוני הארגון הבינלאומי לגפן ויין (OIV) עלה ייצור היין הלבן על ייצור היין האדום בקנה מידה עולמי. היין הלבן מהווה כ-55.8% מכלל ייצור היין העולמי, בעוד שהיין האדום היווה כ-42.3%. האחוזים הנותרים יוחסו לרוזה וסוגי יין אחרים.

האם להתחממות הגלובלית יש השפעה על נתון זה, היא שאלה מאוד מורכבת ותלוי את מי מהמדענים שואלים. ההנחה היא שהשפעת ההתחממות הגלובלית על ייצור יין, היא מורכבת ומשתנה בין אזורי יין שונים, ויש לה השלכות חיוביות ושליליות על תעשיית היין.

היא בהחלט שיחקה תפקיד בבולטות ובביקוש הגובר ליין לבן. גם בישראל הביקוש ליין לבן הולך ועולה בכל שנה, בעוד שעדיין יש התלבטות רבה בין הייננים הישראלים כשבאים לנטוע חלקות חדשות. זאת בעוד היבואנים כבר הבינו מזמן  את שינוי המגמה ומה צופן העתיד, והיבוא של יינות לבנים כבר מזמן עבר את ה- 70%. מה שבטוח זה שהאיכות של היינות הלבנים הישראלים הולכת ומשתפרת – פחות תיקוני חומצה, השרדונה כבר לא במקום הראשון, והסוביניון בלאן תפס את הפיקוד נכון לשנת 2022 על פי נתוני בציר של המועצה לגפן יין.

בפסטיבל היין הלבן אפשר היה לטעום את מרבית היינות של היקבים הגדולים. מטבע הדברים יקבי בוטיק פחות משתתפים, כי אין להם הרבה יין לפסטיבל גדול. היקבים שמוכרים ברשתות השיווק הם אלה שמטעימים את היינות שרובם כבר נמצאים בשוק משנת בציר 22, ובעוד כמה חודשים יבצרו את 23. ראוי לציין כי שנת 22 הייתה שנת שמיטה, וגם כמות היין הלבן פחתה בגלל זה.

שורת ביקורת על יינות שהשתתפו בפסטיבל White 23

(היינות נטעמו בטעימות מקדימות)

יקב ברקן

יקב ברקן – בטא שרדונה 2022:  עידו לוינסון ביקבק שרדונה מאוד אלגנטי ומאוד מעניין. ציון 89.

יקב ברקן – בטא ריזלינג 2019: ריזלינג בסגנון של מדינה חמה, שמעלה חיוך ומאוד מאוד טעים. ציון 89.

יקב גוש עציון

יקב גוש עציון – אלון בודד גוורצטרמינר 2022: מתיקות מעט מעיקה. ציון 86.

יקב גוש עציון – אלון בודד רוזה 2022: חד כתער, חומציות ופריכות נפלאים. ציון 90.

יקב גוש עציון – אלון בודד סוביניון בלאן 2022: אחד מהמשובחים שיש בשוק. ציון 90.

יקב גוש עציון – אלון בודד גוורצטרמינר יבש 2021: זה גוורץ מושלם. ציון 91.

יקב טוליפ

יקב טוליפ – וויט 2022: גוורצטרמינר פרחוני ומתקתק וסוביניון בלאן עשבוני רענן וחמצמץ. מבלבל קצת. ציון 88.

יקב טוליפ – נט סוביניון 2022: פריכות מקסימה וארומות נפלאות. ציון 90.

יקב מאיה

יקב מאיה – מארה וויט 2022: בלנד ים תיכוני בלי הרבה בלבולי מוח. טעים. ציון 89 .

יקב מאיה – מארה פינק 2022: קריניאן שנסחט בעדינות לצבע מקסים, וטעמים שפותחים את התאבון. ציון 90.

יקב טפרברג

יקב טפרברג – אימפרשן גוורצטרמינר 2022: ריחות מתקתקים מדי, פה חומצי. ציון 86.

יקב טפרברג – אימפרשן רוזה 2022: חביב ונעים לשתייה. ציון 88.

יקב טפרברג – אינספייר דבוקי 2021: שמישהו יקבור את הזן הזה כבר. ציון 85.

יקב ירושלים

יקב ירושלים – פרמיום סוביניון בלאן 2022: סוביניון נפלא, עשיר מאוד ומדויק מאוד. ציון 90.

יקב ירושלים – וינדמיל פרוג'קט רזרב שרדונה 2022: ליאור לקסר במיטבו עם שרדונה אדיר. ציון 91.

יקב כרמל

יקב כרמל – שרדונה ויניארדס 2021: שרדונה מקסים וטעים מאוד. ציון 89.

יקב כרמל – ריזלינג קאיומי 2017: שווה טעימה בעיקר בגלל הארומות הנפלאות שבו, הפה עדיין תפוס. ציון 90.

יקב פלדשטיין

יקב פלדשטיין – דבוקי 2022: שמישהו יקבור את הזן הזה כבר כתבתי.

יקב פלדשטיין – רוזה 2022: טיפול משובח בזן הגרנאש. מחביא בתוכו שפע של ארומות וטעמים מתפרצים. ציון 90.

יקב קסטל

יקב קסטל – רוזה דו קסטל 2022: מרלו, מלבק וקברנה פרנק שנסחטו בעדינות מרבית. שופע מכול טוב. ציון 91.

יקב תבור

יקב תבור – אדמה ברברה 2022: רוזה בועט, חד, מינרלי. מהליגה של הגדולים. ציון 91.

צור עולם של יין

Herzog – White Zinfandel 2021: מאוד מאוד מעניין ושונה בנוף. לא לפספס – חפשו אותו לטעימה. ציון 90.

Herzog – Late Harvest Chenin Blanc 2021: יין מעניין שמעלה חיוך, לסיים איתו ערב בכל מסגרת. ציון 90.

Herzog – Pinot Grigio 2022 : פינו גרי משובח ושונה בנוף. מהיינות שלא לוותר עליהם. ציון 90.

יקב פסגות

יקב פסגות – רוזה 2021: פינו נואר, מורבדר, קברנה סוביניון, קברנה פרנק. סלט פירות חביב במיוחד. ציון 90.

יקב שילה

יקב שילה – רוזה 2022: מענבי קברנה פרנק וברברה. פירותי וקטיפתי, עם הברקות נהדרות של טרופיות. ציון 91.

יקב עמק האלה

יקב עמק האלה – אסטייט סוביניון בלאן 2022: הריח נפלא אבל הפרי נעלם בפה. ציון 88.

צילינסקי

FANTINI – Gran Cuvee Rosato NV: מבעבע מקסים עם נוכחות פרי משובחת. ציון 90.

FANTINI – Gran Cuvee Bianco NV: מבעבע קליל עם המון ריחות וטעמי הדר, מינרלי ופריך. ציון 91 (אסור לפספס אותו בטעימות).

כדאי לקרוא גם את זה

טעימת יינות בורגון לצנועים – הכול יחסי

היינות שהוטעמו היו משלושה אזורים – קוט דה נוי, קוט דה בון ומאקון, והיה מאוד מעניין לפגוש אותם ולהתרשם מהם. בסך הכול מקבץ מרתק של חמישה יינות לבנים ולסיומו של הערב בקבוק אדום. יגאל ברנע כתב וצילם. קראו כאן

ואלה המועמדים לפרס הכורם המצטיין בתחרות אשכול הזהב 2023

השנה מועמדים כורמים מאזור יהודה. הזוכה יוכרז בכנס אשכול הזהב שיתקיים ביום שני 19.6.23 בהיכל התרבות תל אביב

שמעון בטר – מבוא חורון

שמעון בטר (65), גר בישוב מבוא חורון בעמק איילון (שפלת יהודה). הוא מנהל את הכרם של המושב השיתופי מ-1995. מדובר ב-1350 דונם כרמי יין שמבציר 2009 מיועדים ליקב טפרברג (לפני כן היו מיועדים ליקב כרמל), מדובר אם כך באחד הכורמים הגדולים בישראל, ונראה שהוא מצליח להתמודד עם האתגר עם חיוך תמידי.

אבי יהודה – שורש, בית זית ומבוא ביתר

אבי יהודה (64), כורם משנת 1995, בעלים של יקב יהודה בישוב שורש. מראשוני הכורמים בהרי יהודה, שהחל את דרכו בכרמים שניהל לצד רוני ג'יימס ז"ל עבור יקב צרעה. בשנת 2007 העביר את הטיפול בכרמים של צרעה לבנו של רוני  – הכורם דור ג'יימס.

כיום אבי מנהל 450 דונם עבור יקב כרמל – שותפות של הישובים שורש, מבוא ביתר ובית זית, ובנוסף 12 דונם בשורש עבור היקב הפרטי שלו – יקב יהודה בישוב שורש. כל הענבים מגודלים עבור יקב כרמל, ומשולבים בסדרות הגבוהות של היקב. אבי נהנה מליווי צמוד של המחלקה המקצועית של כרמל, ואת פרוטוקול הגידול וההחלטות הוא מקבל בשיתוף עימם.

עמית ניר – מטע

עמית ניר (58) כורם משנת 1991, גר בישוב מטע. בשנת 1996 הוא נטע גפני יין לבקשת יקב ברקן, 430 דונם במגוון זנים – שני שליש אדומים (קברנה פרנק, מרלו, קברנה סוביניון, סירה, פטיט סירה, פטי ורדו, מלבק ומורבדר), ושליש לבנים (סוביניון בלאן, שרדונה, ויונייה וגוורצטרמינר) בצפיפות של 400 גפנים לדונם. יבול מטרה: טון לדונם. חצי מהבציר ידני וחצי עם בוצרת.

הוא מגדל בעיקר עבור יקבי בוטיק – טוליפ, פסגות, פלם, עגור ויפו, שמלווים אותו כבר שנים.

יאיר תמיר – גבעת ישעיהו

יאיר תמיר (36), בן ממשיך לכורם הוותיק שמואל תמיר ז"ל, גר בישוב גבעת ישעיהו. את המועמדות לפרס יאיר הוא מהקדיש לאביו שנפטר השנה כשהוא בן 75. שמואל תמיר נטע כרמי יין בגבעת ישעיהו כבר בתחילת שנות התשעים. כיום בנו יאיר מטפל ב-95 דונם בעמקים שסביב גבעת ישעיהו, ומתכנן נטיעה של 12 דונם נוספים. בכרמים נטועים 17 זנים שונים (חלקם בשורות בודדות), והם מיועדים לשלושה יקבי בוטיק: ספרה – שנין בלאן, סמיון, שרדונה, ויונייה, ריזלינג, רוסאן; ויתקין – ריזלינג ופינו נואר; חמש אבנים – קריניאן, מרסלאן, פטי ורדו ועוד.

קראו עוד על המועמדים לפרס הכורם המצטיין כאן

בר יין חדש באילת – קיקו של שף אוהד לוי

שנה לאחר פתיחת מסעדת 'מאמו' הזוכה לשבחים, פתח שף אוהד לוי את 'קיקו' – בר יין ומעדניה שנפתח בסמוך למסעדת האם. במקום יש מספר חללים שמציעים ללקוחות חוויה שונה עם מוזיקה ואווירה שמשתנה לאורך שעות היום: במהלך הבוקר והצהרים – חנות יין ומעדנייה תוצרת בית וגבינות ממחלבות בדרום לצד מבחר יינות. אפשר לבלות בחצר שפתוחה לאורך כל היום, עם מוצרים מהמעדנייה או צלחת גבינות ויין, לכל מי שרוצה לשתות יין תחת כיפת השמיים. משעות הערב הופך קיקו לבר יין באווירה משוחררת עם תפריט ובו מנות קטנות שאוהד יצר, שמשתלבות היטב עם אלכוהול.

מבחר היין בקיקו משתנה בהתאם לזמינות, ומורכב מיינות של יצרנים קטנים מהארץ והעולם – בעיקר יינות שמתאימים למזג האוויר האילתי. גם טווח המחירים נראה נגיש "מתוך הרצון להקליל את חווית היין ולהנגיש אותה בגובה העיניים", כפי שאומר אוהד לוי. בין היינות ניתן למצוא בישראלים את יקב ננה ממצפה רמון, יקב מיה לוצ׳ה מאור עקיבא, יקב צרעה מהרי יהודה, איתי להט מהגליל המערבי, יקב ספרה מהרי יהודה. יש במקום גם יינות מחו"ל. מחיר לכוס בין 28-45 ₪ ומחירי בקבוקים בין 98-510 ₪. טווח מחירים למנות האוכל בבר: 14-48 ₪.

בר יין קיקו – אגמונים 10 אילת. ווטסאפ לבירורים 053-5511013. הבר פתוח בשעות הערב בלבד בימים רביעי עד ראשון החל מ-19:00 עד אחרון המבלים