ייננים עצובים בחודש תמוז
אלון גונן: בשבוע הקרוב (26 ביוני, ז' בתמוז) ימלאו 19 שנים לפטירתה של המשוררת נעמי שמר, שנולדה ונפטרה בחודש תמוז. תמוז הוא חודש מקולל לעם היהודי, שחמישה דברים אירעו בו: לוחות הברית נשברו, בטל התמיד (העלאת הקורבן לאלוהים), הובקעה העיר ירושלים, אפוסטמוס שרף את התורה והעמיד צלם בהיכל, דהיינו בית המקדש השני נפל.
בי"ז בחודש תמוז צמים לזכר הבקעת חומות ירושלים, וביום זה מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב. בלוח החקלאי העתיק שנמצא בגזר נקרא חודש תמוז בשם "ירח זמר", שבו בוצרים וזומרים את הגפנים. ואכן, אוטוטו יתחילו הבוצרות והפועלות הפלסטינאיות לעלות על מאות הדונמים של הכרמים; יתחילו עם הענבים הלבנים ובקצוות הבציר המוקדם של האדומים, ויגיעו עד לאדומים שיתחילו להיבצר בחודש אוגוסט בערך.
אז למה דווקא נעמי שמר פותחת את הכתבה? כי כאמור נעמי נולדה ונפטרה בחודש תמוז, כפי שניבאה בשירה "עצוב למות באמצע התמוז". הפסוק מספר ישעיהו שנתן השראה לכתיבת השיר הוא "עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל".
אכן עצוב למות באמצע התמוז, ובשבוע שעבר פגשתי שלושה ייננים עצובים, רגע לפני הבציר – זאב דוניה מיקב סוסון ים, איתי בן-חיים מיקב בן-חיים, ומקס הרצברג מיקב הרצברג – ושאלתי אותם על מה פניהם נפולות.
אפילו לי היה קצת קשה לעכל את תשובותיהם, וקשה היה לי להכיל את סיפוריהם על מסכת הייסורים שעוברים יקבי הבוטיק בארץ. הם נרמסים עד עפר, משולים לעבריינים, ובעיקר מותשים, עצובים וחסרי יכולת להתמודד מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שכנראה חרטה על דגלה את הרס יקבי הבוטיק בארץ.
נדמה שזו רשות שכל עיסוקה הוא לשנורר עוד ועוד כסף, ורצונה לגרום לענף היין הבוטיקי להיעלם מהשטח. כנראה שפקידי הרשות הם אנשים בלי הבנה, בלי מוסר ובלי כבוד לדבר, מלבד לאיומים, הפחדות ורמיסת כבודם של חקלאים וייננים שעובדים קשה, ולא מרוויחים מיליונים. אולי ברשות מקרקעי ישראל עדיין לא יודעים שאף אחד בענף היין לא באמת מרוויח כסף.
התסכול שחווים ייננים שיושבים עם השמאים של רשות מקרקעי ישראל הוא בלתי נתפס, וסכומי הכסף שהרשות דורשת על מנת לאפשר ליקב להתקיים הם עצומים. מדובר במאות אלפי שקלים על מנת לקבל אישור לייצר יין.
וכאילו שההתמודדות מול רשות מקרקעי ישראל אינה מספיקה, קיימת גם ההתמודדות מול הרשויות המקומיות, שעם אישור הקלה או שימוש חורג בקרקע דורשות "היטל השבחה" (היטל המותנה בעליית ערך המקרקעין בעקבות מתן אחד מהאישורים הבאים: אישור תוכנית בניין עיר, אישור הקלה או אישור שימוש חורג).
משרד החקלאות לא עושה דבר וחצי דבר בעניין זה, עם שרים שמתחלפים כמו גרביים וכמעט כולם אינם מבינים דבר בחקלאות. אף הבטחה אינה מקוימת, ואם יש חוק אז מצפצפים עליו; לא הייננים, אלא בעיקר הפקידים והפקחים שבאים במגע עם הכורמים והייננים. ייננים רבים מתארים מסכת של שבעה מדורי גהינום של בירוקרטיה וסחבת, שהם חלק מהנוף ברשות הזאת.
פרופסור מקס הרצברג, איש מדהים בן 83 שעושה יין ביקב שבנה במושב סתריה, כתב לי השבוע שזהו – "קיצצו לי את הכנפיים", "אני פורש", "סביבי ילדיי, נכדיי וניני, די לתסכול ולהשפלות שאני עובר. רציתי רק לעשות יין מאהבה, לצערי הכול חרא מסביבי".
זאב דוניה מיקב סוסון ים אותו פגשתי, לא היה אותו אדם שפגשתי לפני שנה ושנתיים. הוא עייף, מותש, חמור סבר ועל סף בכי. ואחרי כמה משפטים שלו גם אני הייתי על סף בכי: "עולות בי מחשבות לסגור, די אין לי כוח מול אנשי הרשות".
איתי בן-חיים ישב מולי והטעים את היינות מהפרויקט החדש שלו. יקב בן-חיים מוכר בעיקר בשימוש בחביות (משפחה של חבתנים), ואיתי החליט השנה לערבב עולם ישן עם עולם חדש, וליצור משהו אחר ושונה בנוף – בלנדים של יין ששכב בחביות והתיישן, עם יינות צעירים. התוצאה מבריקה, מרתקת וטעימה מאוד. אבל בין טעימה לטעימה הוא סיפר לי, שגם יקב בן-חיים שעבר לא מזמן למשכנו החדש במושב נווה ימין שבפאתי כפר סבא, נמצא בסכנה. שגם פה פקידות אטומה עושה להם את המוות, בלשון המעטה, ולא מפסיקה להציק עם דרישות שעולות עשרות ומאות אלפי שקלים. "אי אפשר לשרוד", אמר איתי, כשגם גרונו היה חנוק.
הבעיה הכי גדולה היא שלקחו לייננים את התקווה, לקחו להם את האפשרות ליצור, ואי אפשר להתעלם מהאפשרות שאוטוטו יתחילו לאכוף את החוק נגד יקבים שלא הסדירו את מעמדם מול רשות מקרקעי ישראל. פקחים של משרד הבריאות יהיו רשאים להטיל על יקבים קנסות בגובה עשרות אלפי שקלים, ואף להוציא צווי סגירה ולהגיש תביעות משפטיות. זה יקרה, שלא תהיה אשליה לאף אחד, ונותר חלון הזדמנויות מאוד קטן להגיש את הבקשה, ולהיות לפחות בתוך הצינור של הגעה להסדר ולו זמני. לצערי, מי שלא יעשה זאת, דינו ייחרץ. המועצה לגפן היין לא יכולה להתערב או להשפיע על החוק, משרד החקלאות מסורס מול רשות מקרקעי ישראל, ולצערי משרד הבריאות שבוי בידי גורמים חרדים אינטרסנטים שיקבי הבוטיק (שרובם לא כשרים) לא מעניינים אותם, והם אף רוצים בסגירתם.
ברור שכול עוד אין לענף היין כוח ולובי בכנסת, לא יקרה דבר שיקל על המצוקה, וצריך לחשוב על התאגדות. ההצעה שנמצאת כרגע בדיונים, היא לפתוח במקום מסחרי יקב שירות גדול, בו יוכלו יצרני הבוטיק לייצר את היינות שלהם, תמורת מחיר הוגן ונורמלי שיוכלו לעמוד בו. את המכירה תמיד אפשר לעשות במרכז מבקרי מעוצב במקום אחר. צריך חשיבה מחוץ לקופסה, ויפה שעה אחת קודם.
אני מפרסם כאן את המכתב ששלח לי מקס הרצברג, ונתן לי כמובן את הרשות לפרסמו. ביום שישי 7.7.23 חצר היקב תהיה פתוחה לקהל הרחב. לצערי מדובר ברקוויאם של יקב מקס. כולם צריכים להיות שם, לבוא לומר תודה על כל השנים של יין טוב ואירוח מקסים של בני המשפחה. עצוב למות באמצע התמוז.
"טוב אז תראה אלון, הדבר מאוד פשוט. בשבילי יין הוא חלק מהתרבות שלי, נולדתי וגדלתי בצרפת. כמושבניק בישראל מאז 1975 היה לי חלום, שכשיהיה לי זמן קצת יותר פנוי (הייתי פרופסור באוניברסיטה, חוקר ואחר כך ממקימי התעשייה הביוטכנולוגית), אני אגדל ענבים בשטח של 10 דונם ליד הבית, אהפוך את הלול הישן ליקב משפחתי, ואעשה יין לפי טעמי.
אולי אצליח ואמכור קצת, אבל הכיף הגדול שציפיתי לו, היה לראות את פרי הגפן הופך בידיי והילדים והנכדים שלי ליין טוב. לא יין תחרות, יין לשתייה, אדומים וגם רוזה, אבל אם רוזה אז רוזה אמיתי. קיבלתי ידע ועזרה מכמה חברים מיקבים ואפילו מכמה ייננים מקצועיים, ואפילו עשיתי קורס אצל ניר שחם כמו כולם.
זה היה ב-2008. כשבקבקנו את היין הראשון, אי אפשר היה לא להתרגש כשהמלבק שלנו כיכב ב-2009 במאמר בעיתון הארץ, ולא יכולתי להאמין מה קורה. גם המכירות פרחו, אבל למכור יין זה לא ממש עניין אותי, אלא הכיף הגדול שהיה לקבל כל יום אצלנו בחצר במושב מלא אנשים, ולהדביק אותם בחיידק הזה של הקסם של טעימת יין ישראלי. ויום אחד אלון, גם אתה הגעת אלינו בהפתעה ביום של בציר עם הנכדים, התיישבת, ומאז הפכת לידיד של היקב. היית בא מפעם לפעם. כפי שאמרת: אצל הרצברג אני לא בא לטעום יין אלא לשתות יין. איזה כיף היה. ואז עשיתי את השטות של חיי בעולם היין: ביקשתי אישורים ליקב, והמינהל התנפל על היקב שלי – איימו, שלחו פקחים, קנסות, דרישות, ונלחמתי שבע שנים נגד הבירוקרטיה המטומטמת הזאת, שהחליטה שיקב זאת תעשייה כימית ולא חקלאות. עד שבריאותי והלב שלי קצת נשברו, ולא הייתה לי ברירה: סגרתי את היקב ומכרתי חלק גדול מהציוד בהפסד גדול. שילמתי את הקנסות, אבל אחרי שחזרתי מבית חולים עם לב משופר, כבר לא היה יקב, רק כרם שנטענו עם ילדי המושב שלי סתריה, הכרם האהוב שלנו.
את היין עשיתי במקומות אחרים אצל אנשים טובים כמו יעקב אוריה, אבל אפילו שקבעתי באופן כללי את העשייה, נגמרו לי הכנפיים כי לא חזרתי הביתה עם רגליים אדומות עד הברך שמנקים בחוץ עם הצינור, והידיים שלי נשארו נקיות, ולא טעמתי כמעט יום יום את הטעם של היין בעשייה. עצוב מאוד.
דרך אגב, כל השנים שמרנו על יין בכשרות מלאה, כי אנחנו משפחה כזאת שזה היה איכפת לנו. השנה 2022 היא השנה האחרונה כנראה שאנחנו עושים יין. נישבר, פשוט נישבר. גם כל מה שקורה במדינה, הקלקול של הביחד שהממשלה הזאת גרמה לו, לא נותן חשק לקבל אנשים. אצלנו אין הבדל בדת ודתיות, לאום, עדיפויות מיניות, סגנון חיים, כולם היו ברוכים ומתקבלים ביקב בשמחה משותפת של אהבת היין ובני אדם. כנראה שב-7.7 השנה אנחנו שוב ניפתח את חצר היקב להגיד שלום לכל החברים. זהו אלון, זה הסיפור שלנו".
כרם חדש ליקב רקנאטי ברמת הגולן
כך כתב קובי ארביב, היינן הראשי של יקב רקנאטי, בפוסט פייסבוק שלו: "חלקה חדשה שלנו שתניב השנה לראשונה, 'כרם פזרה' סמוך לצומת אלוני הבשן במזרח רמת הגולן. אז בשביל שיהיה איפה לנוח ולשתות איתכם קפה או כוס יין קר, הרמנו פינת ישיבה חמודה שמחברת אותנו לטבע".
מדובר ב-70 דונם נטועים בגובה 850 מטר, המחולקים לגפני קברנה, מרלו ושרדונה בנטיעה צפופה על אדמה בזלתית. עדיין מוקדם לקבוע לאיזה יינות ישמשו ענבי כרם זה, מה שייקבע בהתאם לאיכויות. אך כבר עכשיו אומר קובי ארביב: "אין ספק שחלקה זו, במיקום זה עם ההתאמה הזנית, היא בעלת פוטנציאל איכות גבוה מאוד".
אשכול הזהב 2023 – משרד הבריאות בדרך לחיסול יקבי הבוטיק עם תקן למפעלי מזון
אלון גונן: הכתבה הקודמת מובילה ישר לכנס 'אשכול הזהב' של סטודיו בן עמי, שנערך השבוע בהיכל התרבות. הוכרזו בו היינות הזוכים (משום מה הרשימה באתר סומלייה של בן עמי היא רק באנגלית; הרשימה בעברית הגיעה רק בקובץ וורד), וכן הכורם המצטיין.
כמדי שנה אבי בן עמי מציף מספר שאלות שקשורות לענף היין, ועורך קבוצת דיון בנושא. הפעם הוא בחר שני נושאים: הראשון "אחד על אחד" שהיה אמור להתקיים עם פנינה אורן-שנידור, מנהלת רשות המזון הארצי במשרד הבריאות – בפועל הגברת פנינה לא הגיעה, ושלחה שתי נציגות מהמשרד: דיקלה ראובן – מתאמת פיקוח מזון בשירות המזון הארצי, ואילנה הויכמן – מנהלת שירות המזון מחוז מרכז, לפאנל שאלות ותשובות על מה שצריך לדעת לקראת תחילת פיקוח משרד הבריאות על ענף היין. הנחתה אשת היין אילנית צמח. הנושא השני: שיטת האפלסיון – האם מתאימה לישראל? פאנל על זהות אזורית, רגולציה ומה שביניהן.
מאחר והדיון הראשון קשור לכתבה הקודמת אז אגע בו השבוע, ובנושא השני נטפל בשבוע הבא.
לפני חמש שנים קיבל משרד הבריאות את האחריות על כל נושא הסדר היקבים במדינת ישראל, הכוללים את תחומי הרגולציה שנוגעים לתחומי עיסוקו, לרבות פיקוח על רישוי בתחומי ייצור, יבוא ויצוא יינות.
הארכה שניתנה ליקבים להסדיר את מעמדם מול כל הרשויות הייתה חמש שנים, וכאמור אנחנו בתוך השנה החמישית. אם מישהו חשב שהולך להיות קל מול המשרד המסורבל הזה, אז התשובה היא שממש ממש לא.
מאחר שמשרד הבריאות החליט להתייחס ליקבים כאל מפעלים לייצור מזון, אז כל התקנות שקשורות לייצור במבה או שחיטת עופות חלות גם על היקבים, לטוב ולרע – תלוי את מי שואלים.
מצד אחד, אכן מדובר בייצור מוצר המיועד לשתייה שמכיל אלכוהול ושאר תוספות שעלולות להיות מסוכנות, ומן הראוי שיהיה פיקוח. אבל מצד שני, האם דין יקב קטן כדין יקב שמייצר מיליוני בקבוקי יין? אם אנחנו מפשפשים רגע בהיסטוריה של משרד הבריאות, אז לא קשה לפספס את המחדלים והבעיות בפיקוח על מפעלי ענק. מדובר במערכת שאחראית כיום על הפיקוח על המזון בכול מדינת ישראל, עם עשרות עובדים בלבד, בדרגות שכר נמוכות. ואם מדובר בענף היין, אז לרובם אין את ההכשרה לכך.
ראש השירות החדשה, פנינה אורן־שנידור, נכנסה לתפקידה לפני שנה וקצת. אומנם יש לה רצון גדול לעזור ליקבים, אבל לא בטוח שהיא מבינה איך לאכול את הדבר הזה. הכי נוח לקרוא לזה מפעל מזון, ואז פותחים תיק ורואים מה צריך לעשות על מנת לקבל רישיון, ולא משנה כלום – גדול, קטן.
הבעיה היא שכתוצאה מהמחסור בכוח אדם נסמך מערך הפיקוח על המזון בישראל, באופן אבסורדי ממש, על היצרניות עצמן, שהאינטרסים שלהן אינם חופפים תמיד את אלו של הציבור. אז כשמדובר בענף היין משרד הבריאות לא יתעסק עם היקבים הענקים כמו ברקן-סגל, כרמל, רמת הגולן או טפרברג, ובטח שלא ייגע ביקבים החרדיים, אלא שוב יאכל את הכבד בעיקר ליקבים הקטנים.
על מנת לסבר את האוזן, משרד הבריאות החליט להטמיע אצל היקבים בכל גודל מעל ייצור מ-5 טון ענבים את מערכת HACCP – תקן לניהול מערכת בטיחות במזון, וקבלת הרישיון תותנה בזה, כפי שאמרה אילנה הויכמן בפאנל עם אילנית צמח: "הקווים המנחים נשענים על התקנות של מפעלי מזון כי בסופו של דבר כל יקב הוא מפעל מזון".
גישת HACCP החלה במניעת סכנות בקטריולוגיות, והתרחבה לשאר הסכנות. הגישה מציעה מערכת שיטתית לזיהוי, בחינה ושליטה על סכנות העלולות להשפיע על בריאות הצרכן, מזהה סכנות ספציפיות ומציגה צעדי מנע על מנת להבטיח בקרה עליהן. מדובר בכול שלבי התהליך: משלב הגידול דרך הייצור, השיווק האחסון ועד לצריכה. מה זה בעצם מצריך מאותו יקב שיחויב לעבוד תחת אותה מערכת? היא דורשת בסיס תברואי נאות על מנת ליישמה ולכן יש להקפיד על עמידה בתנאי תברואה נאותים כתנאי מוקדם לפיתוח המערכת. המצב התברואי צריך לעמוד בדו"ח המבוסס על דרישות התקנה בדבר "תנאי תברואה נאותים" בציון של 85 לפחות וללא הערות מהותיות (מישהו יודע שם במשרד הבריאות שביקבים יש טחב על הקירות, ויש בקטריות ושמרים מכל עבר, ושחביות היין גם כן לא עומדות בתנאים תברואתיים נאותים).
בכול יקב יצטרכו מעתה לכלול בצוות מהנדס או טכנולוג מזון, או מיקרוביולוג ומהנדס מכונות, ולצרף אנשים נוספים לפי הצורך צוות HACCP שיוקם ביקב יהיה חייב לקבל מבעלי היקב מידע שיכלול שינויים בחומרי גלם, מוצרים או שירותים; שינויים במערכות וציוד ייצור; שינויים בתוכניות ניקוי וחיטוי; שינויים במערכות אריזה, אחסון ושיווק; מחקרים רלוונטים מגורמים חיצוניים "בעלי עניין" ו-או תלונות המראות סיכון בריאותי המתייחס למוצר, לדרישות לקוח ותנאים/שינויים אחרים שעלולים להשפיע על בטיחות המזון.
בקיצור, הרבה מאוד כאב ראש וכספים. שוב, על מנת לסבר את האוזן: על פי המערכת החדשה גם כל סימוני תוויות היין עלולים להשתנות, כי המערכת מחייבת לרשום על התוויות באופן ברור עוד מספר פרטים: אמצעים לעקיבות המוצר כגון זיהוי תאריך ייצור, קוד מנה, מידע רלוונטי על המוצר או מרכיביו, הוראות ברורות לגבי אחסון ואזהרות נוספות כגון: לא לחמם במיקרוגל, עלול להכיל חרצנים, ובמידה והמוצר מכיל מרכיב שידוע כאלרגן, יש לרשום זאת בתווית. אלרגנים ידועים הינם חלבוני סויה, חלבוני חלב, מיני בוטנים, מיני אגוזים, מאכלי ים, גלוטן, ועוד. יש עוד הרבה פרמטרים והרבה סעיפים ותתי סעיפים בהפעלת מערכת זו.
נשאלת השאלה, האם יתכן שהיקבים צריכים בכלל להיכנס תחת קטגוריה של מפעל מזון? האם יקב גדול דינו כיקב קטן? האם משרד הבריאות ערוך להדריך כ-300 יקבים בהפעלת מערכת כזו? האם בכלל יש תקציב ליקבים לבקשה של משרד הבריאות?
יש כאן שאלות רבות שלא ניתנה עליהם עדיין תשובה מהגורמים המוסמכים. אם יש ליקבים הרבה בעיות ומלחמות עם רשות מקרקעי ישראל, בא משרד הבריאות ועושה לעצמו את החיים קלים. לא בודק, לא לומד את הנושא של ייצור יין, ופשוט עובד לפי הפרוטוקול שהוא מכיר שמסיר ממנו פיקוח ואחריות.
תגובת משרד הבריאות
"משרד הבריאות עוסק כל העת בשמירה על בריאות הציבור. כחלק מרפורמת המזון שנועדה להקל על הצרכנים, היבואנים ועל יצרני המזון כאחד, ובהתאם לחוק ההסדרים מסוף שנת 2021, בוצעו תיקונים רבים לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון). בין תיקונים אלו, החל מאוגוסט 2026, עוד כשלוש שנים, יחויבו כל יצרני המזון השונים וביניהם יקבים בקיום מערכת בקרה עצמית, וזאת בדומה לאיחוד האירופי.
שירות המזון כבר החל בהיערכות לקראת כניסת חובה זו לתוקף. חשוב לציין שמתוך הבנת המשמעות שיש לעסקים קטנים, בהם יקבים, בעלויות הרבות הנלוות לשימוש במערכת חיצונית לבקרת מערכת בטיחות המזון, ניתן יהיה לקיים גם את עקרון הגמישות (מתן הקלות בדרישות עבור יצרנים קטנים תוך התחשבות בפרמטרים שונים). עקרון זה משמש כבר היום במסגרת רישיונות יצרן, וצפוי להיות מיושם עבור עסקים קטנים, ביניהם יקבים".
תגובת צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין
"אנחנו עומדים בקשר קבוע עם משרד הבריאות ורשות מקרקעי ישראל, ויחד מנסים למצוא פתרונות".
תגובת אילנית צמח – יועצת ומלווה עסקית ליקבים ועסקי תיירות במרחב הכפרי
"משרד הבריאות מחד מעוניין לסייע ולקדם את ענף היין הישראלי בתוך המגבלות הקיימות. מאידך הוא מקדם מהלך שמתאים למפעלי מזון גדולים, שעלול לטרוף את כל הקלפים עבור יקבי הבוטיק. מי שטרם נכנס לתהליך אסדרה עלול למצוא את עצמו מחוץ למשחק בשנים הקרובות".
אשכול הזהב 2023 – ניתוח תוצאות התחרות
אלון גונן: כמו בכול שנה מדליקה תחרות אשכול הזהב זרקור על מה שנעשה ביקבים מבחינה ייננית. פאנל הטועמים בוחן יינות בטעימה עיוורת, והפיקוח כרגיל נעשה על ידי שניים (עו"ד נחמן כהן צדק וחיים שפיגל) שמלווים את התחרות כבר שנים רבות. על מנת להבין האם יש שינוי מגמה או שינוי יינני צריך לבחון מקרוב את הציונים והיקבים שזכו במקום הראשון בקטגוריות השונות (שוב לצערנו באנגלית בלבד באתר).
זו תחרות שברובה נשלטת על ידי היקבים הגדולים, אלה שמחזיקים את תעשיית היין הישראלית. הפעם יקב כרמל, יקב ברקן ויקב תבור תפסו את המושכות, והובילו כל פעם בקטגוריה אחרת.
יקב תל שיפון (אורטל לשעבר) שלח יינות מבציר 2020 ו-2021, ונראה שהיינן החדש מבין את הקהל החדש שהפך את מרכז המבקרים של היקב ליעד מבוקש, ומייצר יינות הרבה יותר נוחים לשתייה ובלי הרבה סיפורים ומועקות שאפיינו את יקב אורטל.
יקב פסגות הפתיע אותי בכך שזכה רק במקום השלישי עם הרוזה שלו, ונשאלת השאלה האם שינוי היינן ביקב שנעשה לפני שנה ועשרה חודשים (סם סורוקה הוא היינן החדש), מראה על מדיניות של שינוי מבחינת טעמים. היקב ידוע כמקורב לשוק האמריקאי-קנדי ורוב התוצרת נשלחת לשם. אז השאלה היא האם החך של הטועמים בפאנל אשכול הזהב זיהה את העשייה השונה.
יקב ברקן מככב עם סדרת בטא המזוהה עם עידו לוינסון יותר מאשר עם ברקן. כנראה שזה מצביע על ניסיון למתג את ברקן קצת שונה עד שאוליביה פרתי (היינן הראשי החדש במקום לוינסון) יוציא את היינות הראשונים שלו לשוק – אני מניח שבשנה הבאה עם היינות הלבנים, ובינתיים הזכיות מוענקות ללוינסון.
יקב ירושלים ממשיך לתקוף עם לבנים איכותיים פרי יצירתו של ליאור לקסר – יינן ראשי ומנכ"ל, עם שמונה זכיות בסך הכול, כשגם באדומים שלח היקב יינות יחסית צעירים ופחות מורכבים. אלה מצטרפים נפלא ליינות הלבנים, והפרמיום רוזה של היקב שקיבל את המקום הראשון בקטגוריית המחיר עד 80 ₪ (מחירו בשוק בסביבות 55 ₪). מדובר כנראה ברוזה הטוב ביותר בארץ.
יקב תבור בלט עם יינות 2022. צריך לשים לב לכך שנעשתה ביקב עבודה ייננית משובחת בשנה זו, והיינות הלבנים מעידים על כך.
שלושת היקבים שקיבלו את המקומות בקטגוריית הסוביניון בלאן, אכן טיפלו נאמנה בזן זה: סוביניון בלאן SBL ירושלים 2022 קטף את המקום הראשון, יקב תבור במקום השני עם אדמה תבור 2022, ובמקום השלישי סוביניון בלאן תל שיפון 2021.
בקטגוריית השרדונה קטף יקב תבור את המקום הראשון עם בציר 2022, אבל רק בגלל שהיין שזכה במקום שני עדיין צעיר ותפוס, או שמא התמודד בקטגוריה הלא נכונה והיה צריך להתמודד בקטגוריה הגבוהה יותר. מדובר בשרדונה 2022 של יקב גוש עציון, שהולך להיות יין מדהים עוד חצי שנה.
צריך לשים לב שהשרדונה של יקב שירן קיבל את המקום הראשון בקטגוריה של מעל 90 ₪. גם פה שרדונה שכנראה שיגע את הטועמים, כי יש בו ריחות וטעמים של סוביניון בלאן – מה שהופך אותו לשונה בנוף, אכן יין מקסים. היינן אלי שירן כתב בפייסבוק: "חסדי ה'. חזרתי הביתה מכנס אשכול הזהב 2023 עם סל לא רע ליקב זעיר כשלי: מדליית זהב לשרדונה 2021, ועוד שתי מדליות: ריזלינג 2020, טמפרניו 2020 – בשני המקרים מדובר בהתנסות ראשונה עם הזן".
השרדונה שקטף את המקום השלישי בקטגוריה זו הוא של יקב כרמל – סינגל ויניארדס תל מחפי 2021, שיכול היה לקבל מקום ראשון בקטגוריה נמוכה יותר.
מבחינת יינות ריזלינג: ריזלינג קאיומי 2017 של יקב כרמל (מקום שני) פיספס משום מה, כי לדעתי הוא היה צריך להוביל. ריזלינג TDN בטא 2019 של יקב ברקן עדיין לא משקף את הפוטנציאל של הזן. ריזלינג 2020 של יקב שירן במקום שלישי הוא יין מקסים, אבל צריך לטעום אותו בטמפרטורה גבוה יחסית ליין לבן, ואז הארומות שלו מעיפות את הראש..
זנים לבנים נוספים: קולומבר בטא 2022 של יקב ברקן קטף את המקום הראשון, ואכן זה יין טעים. קולומבר גפנים בוגרות 2022 של יקב ירושלים במקום שני בקטגוריה, עדיין צעיר מדי והפוטנציאל יגיע ללא ספק.
בלנדים לבנים עד 90 ₪: אז יקב כרמל מככב בשני המקומות הראשונים, עם מדיטרניאן 2VAT 2021, ועם וולקניק ויניארדס 2021. צריך לשים לב שלמי שמחפש יינות טיפה מתיישנים מהזנים הלבנים, אז בציר 2021 כנראה יעשה את זה.
רוזה עד 80 ₪: במקום ראשון פרימיום רוזה 2022 של יקב ירושלים – כפי שכתבתי מדובר ברוזה הטוב ביותר בארץ. במקום השני יקב מוני עם קלדוק רוזה נחל 2022 – זן מקסים שצפוי לו עתיד בישראל, מטופל נפלא על ידי ששון בן אהרון.
נעבור לבלנדים אדומים, ונתחיל עם בלנד עד 90 ₪: במקום הראשון אדום אחר בטא 2022 של יקב ברקן 2022 – שיחקו אותה בברקן (או שמא עידו לוינסון עשה זאת) -בלנד אדום צעיר מדויק וכל כך ישראלי.
את המקום השני תפס הבלנד האדום R.BLD 2021 של יקב ירושלים – גם פה יין מהליגה של הגדולים, צעיר עדיין. יקב תבור במקום השלישי עם Eco 2017 – הוכחה שפאנל הטועמים מבין שהגיע הזמן לשינוי: פחות עץ, פחות מורכבות.
בלנד 90 עד 140 ₪: מקום ראשון לחוני 2021 של יקב שילה. על זה נאמר: שאפו לעמיחי לוריא היינן, פשוט שאפו.
בלנד מעל 140 ₪: שני יינות של יקב מוני זכו בקטגוריית המחיר הגבוהה, וצריך לשים לב לשנת 2019 שמצטיירת כשנה של יינות מתיישנים. במקום הראשון שמשון 2019, ובמקום שני זוגתו הסוררת: דלילה 2019, כאמור שניהם של ששון בן אהרון ויקב מוני.
ונציין גם יקבים קטנים שזכו במקומות ראשונים: יקב גלאי עם קאזה- נגב 2015 בקטגוריית מתיישנים (2011-2015), בה הקדים שני יקבים גדולים: רקנאטי וברקן. אסף גלאי היינן כתב בפייסבוק: "אשכול הזהב" 2023 – האוסקר של עולם היין בישראל. ארבעה פרסים יוקרתיים, אבל החשוב מכל: קאזה-נגב – יין הדגל שלנו, זוכה שנה שלישית ברציפות במקום הראשון בקטגוריית יינות מתיישנים. לפני שנתיים היה זה בציר 2013. לפני שנה בציר 2014, והשנה בציר 2015. מצוינות על ציר הזמן – לא מובן מאליו".
בדירוגי יקבי בוטיק קטנים עד 12,000 בקבוקים בשנה, זכה במקום ראשון בקטגוריית קברנה סוביניון היין משנת 2021 של יקב חיטים, בקטגוריית בלנד חופשי זכה במקום ראשון ליה 2020 של יקב גסקון, ובקטגוריית בלנד בורדו ליקבי בוטיק קטנים זכה במקום ראשון יקב תום עם ארומה כרם מירב 2020.
לסיכום: אבי בן עמי לא מפרסם את רשימת היינות שזכו במקומות הרביעי והחמישי, או כאלה שנפסלו. הוא גם לא מפרסם את רשימת היינות שהיקבים שלחו לתחרות, וכמובן לא את שמות היקבים ששלחו אבל לא זכו. אז אין לי מושג מה עלה בגורל יקב רמת הגולן, יקב דלתון, יקב הרי גליל ויקבים אחרים שאולי שלחו ולא זכו, ואולי לא השתתפו ומסקרן למה. חבל, אבל זה הפרוטוקול של התחרות.
הזוכה בפרס אשכול הזהב לכורם מצטיין – עמית ניר
זו שנה רביעית בה מעניקים פרס זה. השנה ניגשו או הוגשו לתחרות ארבעה כורמים – כולם מאזור יהודה (בשנה הבאה יתמודדו כורמים מאזור ההר המרכזי, או בעברית: יהודה ושומרון, הגדה המערבית, איך שרוצים). השופטים היו: נועה מעוז, אבירם כץ – מסעדת בסטה, ואבי בן עמי מארגן אשכול הזהב, שביקרו בכרמים של המתמודדים, שארבעתם הרשימו את השופטים.
הכורם שזכה לשנת 2023 הוא עמית ניר, כורם משנת 1991 מהישוב מטע. הנטיעות הראשונות שם היו של ענבי מאכל, ורק בשנת 1996 לבקשת יקב ברקן הוא נטע במקומם גפני יין. את הטראסות הקיימות שהיו בוואדי שמעבר לכביש הוא, יישר ונטע חלקות קטנות שמשתלבות בנוף ההררי בגובה שנע בין 680-730 מטר.
הכרם מבודד ונטוע בצמוד לשמורת טבע – 430 דונם של במגוון זנים – שני שליש אדומים (קברנה פרנק, מרלו, קברנה סוביניון, סירה, פטיט סירה, פטי ורדו, מלבק ומורבדר), ושליש לבנים (סוביניון בלאן, שרדונה, ויונייה וגוורצטרמינר) בצפיפות של 400 גפנים לדונם. יבול מטרה: טון לדונם. חצי מהבציר ידני וחצי עם בוצרת. הוא מגדל בעיקר עבור יקבי בוטיק: טוליפ, פסגות, פלם, עגור ויפו, שמלווים אותו כבר שנים.
האתגרים איתם הוא מתמודד חוזרים על עצמם גם אצל כורמים אחרים: כוח אדם, וירוסים וחזירי בר, אבל נראה שההתמודדות מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) היא האתגר הקשה ביותר גם שלו.
כרמי יקב עמק האלה מתקדמים לבציר
אריאל ביר, יינן ומנהל מחלקת היין ביקב עמק האלה, צילם ומדווח: "השנה נראית נפלא. הצימוח נעצר רק השבוע, ונראה שהאיזון בין כמות ואיכות הפרי השנה הגיע למקום האידאלי – אנחנו רואים כמות פרי יפה, ועם זאת האשכולות לא מנופחים ולא צפופים.
בגלל מיקום הכרמים שלנו, משטר הרוח שלהם והחורף המאוחר, לא נראו פגיעות של הגנת הצומח. עכשיו נשאר לנו "רק" לשמור על מצב הענבים עד הבציר.
לפי ההערכה שלנו, הבציר יתחיל אצלנו בשבוע השני של אוגוסט. נפתח בחלקת סוביניון בלאן מנס הרים, ואחריה נמשיך עם שרדונה ופינו נואר – שניהם למבעבעים".
יונתן לבני טועם את יינות משק עפאים
הדיי עפאים הוא שף, חקלאי ומחבר ספרי בישול. הוא כתב בעיתונות על אוכל, הוא כותב ספרים, ובכלל הוא איש צבעוני ומיוחד. לפני כשתיים עשרה שנים הוא הקים יחד עם אחיו ינון, את 'משק עפאים' כמשק מודל לחקלאות בת-קיימא בערבה, ואחריו גם את המשק הנוסף בעמק האלה, בו הוא מתגורר עם משפחתו. במשך השנים הקים עם אחרים גם את חנויות המשק, בתי-קפה, בר, מאפייה וקייטרינג – כולם עושים שימוש בתוצרת שהם מגדלים ומייצרים. בשדות המשק בערבה חי עדר עזים אורגניות לחלב, ממנו הוא מגבן את הגבינות המוכרות של המשק, תרנגולות אורגניות לביצים, פירות וירקות. המקום המפורסם ביותר הוא הבר, חנות ובית קפה בירושלים הנקרא 'בית הנסן', בו היה פעם בית חולים למצורעים.
ליד השדה במשק שבעמק האלה, מקום בו מספר יקבים מגדלים גפנים ליין, הוא נטע כ-20 דונם גפנים, וכן בוסתן נוסף ובו 128 עצים שונים. הוא קורא למקום my place, שלדבריו הוקם "כי זה "מקום בו יש לי תנועת נפש עם עצמי", הוא מסביר לי, "כי התרחקתי מעט מהאוכל וחזרתי לאדמה". הוא מצטט את א.ד. גורדון – "הצדיק החילוני" של התנועה הציונית, שאמר בין היתר: "האדמה היא מקור החיים, היצירה, התרבות והעצמאות האמיתיים". איש רוחני הוא הדיי עפאים, ששתל כרמי עורלה ועושה יין בשלב זה מאותם ענבים מהם יעשה יינות לכשיגיע מועד הפיכתן לגפנים כשרות. לאחרונה הוא שתל 'יער של גפנים' כהגדרתו – עוד כ-20 דונם גפנים שיהיו כמו יער. כל גפן תגדל כגביע בגובה של עץ, כשהיא מחוברת לאחרות – 6,000 שתילים נשתלו בצפיפות רבה.
הוא אוטודידקט, כך הדיי מעיד על עצמו. "למדתי ייננות מקריאה בספרים ומניסיון עצמי". היינן יעקב אוריה, שעושה יינות מיוחדים גם עם שמות שונים משמות מקובלים ליינות, הוא חבר וגם יועץ. היינות הנוכחיים מכרמים כשרים, והיינות שהיקב יוציא לשוק בעוד מספר שנים יהיו עם השגחה של 'צהר' ולא של הרבנות הראשית.
היום הוא מייצר כ-15,000 בקבוקי יין בשנה, ומתכוון להגיע לכ- 40,000 בקבוקים בעתיד. את היין ניתן לרכוש רק בחנויות של משק עפאים ומעט דרך אתר היין צ'ירס.
עפאים שדה 2022 – 'שדה' הוא יין רוזה עשוי מענבי גרנאש נואר, המגיעים מאודמת לס בנגב. במדבר קשה לגדל ולעשות יינות מענבים אדומים טובים. ההברקה, שכנראה הושפעה מיעקב אוריה היינן של יקב פינטו בירוחם והיקב העצמי שלו, הביאה להכנת יין נעים, קליל מאוד ויחד עם זאת אלגנטי בהחלט.
גרנאש או גרנאצ'ה בספרד, הינו ענב ממנו עושים יינות מצוינים עקב איכותו הגבוהה וקליפתו הדקה. היין הותסס ונסחט בעדינות, והתוצאה אף היא נעימה וטעימה. אחד מהרוזה-ים הטעימים והעדינים ששתיתי השנה. ממליץ עליו בחום, סליחה בקור. כאמור יש לצננו היטב לפני שתייתו. המחיר 95 ₪ – ממש VFM (תמורה למחיר).
עפאים מקומי קיץ 2022 – יין מסדרת 'מקומי'. מדוע מקומי? "כי הוא מסמל את המקום", אומר עפאים, שהציב אדם נושא סולם על תווית היין. 'קיץ' היא מילה נרדפת לפרי התאנה – תאנה היא קיץ וקיץ הוא תאנה – העץ הראשון שמופיע בספר בראשית. היין עשוי מענבי שנין בלאן האהובים עלי כל כך, והמאפיינים יינות מווברי בעמק הלואר שבצרפת וסטלנבוש בדרום אפריקה.
בשנה הבאה ייעשה השנין בלאן מענבים של עפאים; השנה הם מכרמים כשרים של שכנים. זה יין שנעשה בהשראתו של יעקב אוריה. "זו ראשית דרכי", מסביר עפאים. זה אכן שנין בלאן יבש, אבל לצערי ממש לא משהו מיוחד. כמי שמאוד אוהב שנין בלאן. לא נהניתי בשתייתו. אין לו עומק ואין לו טעמים אופיניים לשנין בלאן. המחיר 115 ₪ – לא VFM.
עפאים מקומי עמוק בטל 2022 – בלנד לבן מורכב מ-65% שנין בלאן, 30% סוביניון בלאן ו-5% שרדונה. עפאים מסביר כי בשנה הראשונה הוא נטע כרם יין לצד בוסתן עצי המורשת המוריק בעמק האלה, ובשנה השלישית נוספה בסמוך לו גם חלקת זיתים לשמן. "זהו מקומי שבחרתי בו, ובתוכו ניצב הסולם". יין ממש מקסים, מאוזן, עם מכלול טעמים נעימים ועומק. יש לשתותו קר היטב. המחיר 120 ₪ – VFM.
עפאים נירים 2022 – 'נירים' שפירושו שדות, הוא יין אדום עשוי מ-74% ענבי גרנאש ו- 26% מורבדר. הדיי מספר כי את היין הזה הוא עשה כדי שירווה את הצמא שנוצר בעקבות אכילת הלחם והגבינה שהוא מייצר, ויהפוך את הארוחה לשלמה. הענבים נסחטו והותססו על שמריהם והמשקעים סוננו. ענבי הגרנאש מהמדבר, והמורבדר מכרם ליבנה שבמושב שדה משה. הנגב נותן לענבים תחושת פרי קליל. גם זה יין שטוב לצנן ולהגיש קר, כמו יין לבן. עפאים מצטט על הבקבוק את המשוררת רחל: "בגני נטעתיך, בגני המוצנע – בליבי. השתרגו פואורותיך ועמקו שרשיך בי".
אכן יינות של משורר ואיש של פעם, אבל העיקר הוא הטעם. זה אחד היינות הטובים ששתיתי בארץ לאחרונה. ממש הפתעה נעימה ומיוחדת. צבע בהיר מאוד, וטעמים שמזכירים לי את יינות בורגון הטובים ביותר, למרות שאינו פינו נואר. לטעמי זה הטוב ביותר מכל יינותיו של עפאים, ומהיינות המיוחדים הטובים ביותר שטעמתי השנה. רוצו לקנותו. המחיר 105 ₪ – מאוד VFM.
2-7.7.23: חגיגת היין של יקבי הגולן
מדובר בחגיגת יין ומוזיקה, כאשר השנה יתקיימו אירועי היין בגולן במחווה לעיר שדרות, ממנה צמחו כמה מהרכבי המוזיקה המצליחים בישראל, עם הופעות של כנסיית השכל, חיים אוליאל ולהקת שפתיים, לבנת בן חמו, מיכה ביטון ועוד. כמובן יהיו טעימות יין, סיורים בכרמים בליווי ייננים, וסיורים מודרכים ביקבים.
נתמקד בתחום היין: ב-6.7 יתקיים סיור מודרך עם טעימות יין ביקבים הקטנים והמיוחדים בדרכים הצדדיות של הגולן. הסיור יכלול ביקור בשלושה יקבים או חוות, ביניהם יקב סקוריה, יקב גבריאל, יקב עין נשוט, יקב תל, יקב תל שיפון. כרם חוות קנאטיר. תתקיים טעימת יינות רעננים, מתיישנים, מיוחדים וגם ברנדי מקומי, בהדרכה מקצועית של מאור בקל. משך הסיור 4-5 שעות. הזמנת כרטיסים כאן.
מידע נוסף על כל אירועי ופעילויות הפסטיבל בגולן – כאן
7.7.23: פסטיבל קיץ ביקב בנימינה בשיתוף MyYain
הפסטיבל יתקיים ביום שישי 7.7.23 בין השעות 10:00-16:00 ביקב בנימינה (רח' היקב 2 בנימינה-גבעת עדה), שמפיק מעת לעת פסטיבלים. אחד מהם הוא פסטיבל הקיץ שהפך למסורת, ונועד לחבר את הקהילה המקומית ליקב וכמובן לחובבי יין עם משפחות וחברים. מבטיחים כאן הפנינג עם תוכן חגיגי ושמח, וצופים שיגיעו כ-800 מבקרים ביום זה – בתקווה שגם אתם תהיו ביניהם.
השנה מתקיים פסטיבל הקיץ של יקב בנימינה בשיתוף קהילת MyYain אותה מוביל נתי נעים. היקב יציג את מגוון יינותיו באופנים שונים, כמו טעימות יין, סדנאות, טעימות למותג המערה, וסיורים ביקב. יהיו גם מגוון דוכני אוכל בתשלום נוסף.
הסיורים יצאו באופן שוטף כל 90 דקות מרחבת מרכז המבקרים, משך הסיור כ-30 דקות.
לצד פעילות התוכן למבוגרים יהיה מתחם ילדים הכולל מתקנים מתנפחים, עמדת בועות סבון, הצללה ושתיה קלה.
מחיר כרטיס כניסה לפסטיבל 99 ₪ – כולל כוס יין, טעימת יינות חופשית וסיור מתנה.
במסגרת הפסטיבל יתקיימו שתי סדנאות פרמיום סדנת אבני החושן (150 ₪ למשתתף) וסדנת יין המערה (230 ₪ למשתתף). מחיר סדנאות הפרמיום כולל את כרטיס הכניסה לפסטיבל.
הרשמה לפסטיבל כאן
