אוטוטו בציר 2022
אלון גונן: בסקר קצר שערכתי אצל מספר כורמים וייננים, שאלתי בפרפרזה את השאלה ששאל אהוד מנור בשירו ימי בנימינה: "איך יהיה יבול הענבים השנה?". האמת היא שלא הופתעתי מהתשובות, כי מספיק להציץ החוצה מדי פעם ולראות שמזג האוויר הישראלי קבוע ויציב, ואין דרמות של ממש. אולי סופת חול ב-2015 הייתה דרמטית, כשכולם ניבאו קטסטרופה לנוזל שבוקבק. אבל כשטועמים את יינות אותו בציר, מגלים שמהומה רבה על לא דבר.
נכון שהיו כמה שנים בהן פתאום צצו להם כמה חמסינים בדיוק בזמן הלא נכון; והיו שנים בהן כמה סופות ברד דיללו באופן טבעי את מה שהיה צריך לדלל בכל מקרה. אבי כהנוב מיקב כהנוב אפילו חייך, כי הוא חסך כמה לירות שהיה צריך לשלם לתאילנדים אילו היו צריכים לדלל. ערן פיק מיקב צרעה מזכיר לנו מדי פעם את ההתחממות הגלובלית והנזקים שהיא גורמת בעולם, ולענף היין בצרפת ובקליפורניה, אבל כבר שנים הוא מייצר אותה כמות בקבוקים כל שנה, והחלקות שלו נראות נפלא.
הרי לא באמת צריך ייננים כדי לעשות יין, ועשו יין אלפי שנים בלי ייננים. הצורך האמיתי ביינן נולד רק כשיש בעיות, ואם הוא מצליח לפתור אותן, הרי שברכת השם עליו. כנראה שחלק מהתפקיד של מיכל אקרמן מיקב תבור הוא לתעתע בטבע, לחזות מה צפוי לקרות. ואם יש משהו חריג אז הכישורים, הניסיון והמוטיבציה שלה למצוינות יעשו את שלהם. היא תדאג לדילול, למשטר השקיה, ולבדיקת נגעים וטיפול בהם; הכול כדי שתגיע לבציר מוכנה, עם כמות ענבים שתיתן יין איכותי.
אחת הבעיות הגדולות, בעיקר בצפון ומעט בהרי יהודה, אלו הם חזירי הבר שמריחים את הסוכר בענבים, באים לאכול אותם, וגורמים לנזקים שעלולים להיות עצומים. אבל אף כורם או יינן לא התלונן בשנים האחרונות על נזקים משמעותיים, ובשנתיים האחרונות יש דילול מאוד מסיבי שמקטין את אוכלוסיית החזירים. אם נתייחס לנתוני בציר ענבי יין, אז בשנת 2018 בצרו כ- 42,069 טון ענבים, ב-2019 בצרו כ- 45,379 טון ענבים, בשנת 2020 בצרו כ-57,000 טון, ובשנת 2021 בצרו כ- 4,7000 טון ענבים. אכן ירידה של 10,000 טון שנובעת בעיקר מהחלפת כרמים נגועים בוירוס הליפרול 3 עם חומרי ריבוי חדשים. נכון שכולם סיפרו לנו כי מזג האוויר הוא האחראי, אבל כאמור הייתה החלפה מסיבית של כרמים.
עוד דבר שלא מספרים לנו, הוא שבסופו של דבר הכול מתנקז למחיר לקילו שישלמו לכורם, כי אם מערכת יחסי הציבור תזעק שאין ענבים השנה, המחיר יעלה. אין על השיטה הזו, וכמובן שאין לענף היין מונופול עליה והיא קיימת בכל ענף – אין דלק, אין קמח והמחירים מזנקים. אולי רק כשאין תורה זה לא ממש תופס. אז אם שואלים את הכורמים והייננים, בציר 2022 יהיה כנראה משובח. זה נכון, כמובן, למועד כתיבת כתבה זו, כי אמא אדמה היא זו שאחראית.
גיא אשל יינן יקב דלתון מדווח בשמחה: הכרמים השנה נראים מעולה. הרבה פרי – כפיצוי לשנה שעברה שהיתה עם יבול נמוך מן הממוצע. מזג אוויר יציב ונוח. שימשיך ככה ותהיה לנו עונה מעולה. יקב אסף הצפוני מדווח שהכרמים נראים מעולה, מזג האוויר מאוזן ומיטיב עם הכרמים, ואין חמסינים או משהו קיצוני (בינתיים). שיבי דרורי מיקב גבעות מוסר שעד עתה הכול נראה טוב מאוד. יש רמה נמוכה של נגעים, כמות פרי יפה ושרק ימשיך ככה.
מיכל אקרמן מתבור הסתפקה במילה "פנטסטי", ויעקב אוריה סיפר שיש התעוררות טובה ואחידה בגלל חורף ארוך שנעצר בבת אחת, ויש יבול טוב בגלל מנות קור נאותות במהלך החורף. לגידי סיידא מיקב לוריא היו הרבה מנות קור, והוא מדווח על התעוררות אחידה לגמרי. נכון להיום לא היה צריך להשקות, עשו דילול שריגים מוקדם שאיזן את כמות היבול על הגפן. הכול חנט בצורה יפה, והוא מקווה שלא יהיו שרבים אגרסיביים בהבשלה והכול יהיה מצוין. ביקב אדיר עושים הרבה דילולים על מנת לרסן את היבול. יש הקדמה, אבל הכול נראה טוב.
דוד בר-אילן מיקב טוליפ מדווח על יבול טוב, צימוחים טובים ומאוזנים, ובלי דרמות. אוליבייה פרתי מיקב טפרברג מדווח גם הוא על יבולים מעל הממוצע, מעט מאוד מחלות, ואומר שהשנה נראית פצצה. לפי ששון בן אהרון מיקב מוני לאחר סיבוב בכרמי היקב; אלה מתפתחים ללא בעיות מיוחדות. החודש האחרון היה ללא אירועי מזג אויר חריגים, עם טמפרטורות נוחות לחודש יוני. רמות היבולים קצת גבוהות בחלק מן הזנים, בעיקר בכרמים צעירים, לכן אנשי היקב מבצעים דילול אשכולות. ששון צירף תמונות אותן שילבנו כאן.
אז לנו רק נותר לקוות שמזג האוויר ימשיך להיטיב עם תעשיית היין, ולקוות שכשחומר גלם יגיע הייננים לא יהרסו אותו. כי כמו שכתבתי כבר פעם (כפרפרזה על תומס דלוני): "אלוהים הביא את חומרי הגלם, והשטן את הייננים".
לראשונה: אפליקציה חינמית תאפשר לכורמי ענבי יין להשקות באופן אופטימלי ומדויק ולמקסם יבולים ואיכות יין
רני רוגל: פרויקט חדש של מו"פ אזורי מזרח באוניברסיטת אריאל בשיתוף עם משרד החקלאות, הגיע לקו הסיום ושוחרר לטובת חקלאי ישראל ללא תשלום. מדובר במודל "הדס" (השקיה דינמית סדירה) – פלטפורמה אינטרנטית המסייעת לכורם להשקות בצורה מדויקת, ומשפרת את המקצועיות של כורמי ישראל.
כורמים מיישמים על הכרמים רמות "צימאון" שונות, כתלות ביעד הגידול. למשל, כרמי כמות המכוונים ל"יינות מסה" (סדרות יין נמוכות), יושקו בכמויות מים גדולות על מנת לקבל יבולים גבוהים. לעומת זאת, כדי לקבל יין איכותי יותר, צריך להצמיא את הגפנים אך לבצע את "ההצמאה" באופן מאוזן על מנת לא לפגוע בצמחים וביבולים. בכל מקרה, גם אם מצמיאים וגם אם לא, יש צורך לקבל נתונים שיתאמו את ההשקיה לתנאים המשתנים. למשל, צריכת המים תעלה בימים חמים, וכן צריכת המים תעלה ככל ששטח העלים גדול יותר.
על בסיס המחקר שנעשה על ידי שראל מוניץ – דוקטורנט ממו"פ אזורי מזרח באריאל, בהנחייתם המשותפת של פרופסור אמנון שוורץ מהאוניברסיטה העברית, וד"ר ישי נצר ממו"פ אזורי מזרח באריאל ואוניברסיטת אריאל, נוסח הקשר המתמטי בין כל הגורמים המשפיעים על צריכת המים של הגפנים.
בסדרת מחקרים נוספת שנערכה (מעל 30 עונות מחקריות), נבחנו ההשפעות השונות של "עקת היובש" על היבולים ועל איכות היין. ד"ר ישי נצר חבר למרק פרל – המטארולוג הראשי של משרד החקלאות, ויחד עם ערן פרחי – מנהל הפיתוח בחברת אנוויטק, פותחה פלטפורמה חינמית שאורזת את כלל הרכיבים ומגישה לחקלאי נתוני השקיה מדויקים ודינמיים, המותאמים ספציפית לכל חלקה וחלקה.
"זה יום חג עבורנו, ואנחנו מקווים שכורמי ישראל גם יחסכו מים ותשומות חקלאיות, יחד עם הגדלת הרווחיות ושיפור איכות היין", מסכם ד"ר ישי נצר.
כתבו "מודל הדס" בגוגל ותמצאו את סרטון ההדרכה
ארגמן – על ה-96 של יקב יזרעאל ועל מי שפיתחו את הזן הישראלי האמיתי
אלון גונן: ראשית ברכות על קבלת ציון 96 במגזין דקנטר – הגבוה ביותר שניתן ליין ישראלי, ועל מדליית הזהב בקטגוריית 'יין מזן ענבים מודרני' (ארגמן). בדרך כלל אני לא נוהג לפרגן לציונים ומדליות שיקבים מקבלים בכל מיני תחרויות הזויות פחות או יותר – אני מעדיף את הציונים והמדליות שמקבלים פה בביצה המקומית שלנו. אבל כששמעתי שמדובר בזן הארגמן שמקבל הכרה בינלאומית מדקנטר, לא יכולתי להתעלם ואני שמח בשמחתו של היקב, כי זה לא עוד קברנה או שרדונה או בלנד בורדו שנשלח לתחרויות. זה זן מקומי, ייחודי, שלנו. זן הארגמן פותח בארץ בסוג של מעבדה במכון היין ובמכון וולקני, על ידי פרופסור פנחס שפיגל-רואי ושלמה כהן זכרם לברכה – הכלאה ישראלית בין קריניאן לזן הסוזואו הפורטוגלי.
דרך אגב, ארגמן נחשב לצבע השלטון, צבע המלוכה, ושמו קשור לכוח השררה. קיסרי רומא לבשו גלימות ארגמן, וגם המלך הנרי השמיני לבש גלימות ארגמן (וגם של קינגס קולג' שהוא מימן בקיימברידג'). באימפריה הרומית, רק בני אצולה הורשו ללבוש בגד בצבע זה, ועל פשוטי העם הוא נאסר – דינו של מי שנתפס לובש אדום מלכותי ללא רשות היה מוות.
היינן אבי פלדשטיין, אז יקב סגל-ברקן, היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל הגלום בזן העלום הזה, אבל לצערי – ואולי עקב סביבת ברקן שאפפה אותו, הוא לא הביא לרמת הנגשת היין לציבור הרחב כפי שיקב יזרעאל ראו לנכון לעשות. הם גם קיימו לעיתונאים טעימות על ציר הזמן, גם כשידעו שהענבים עדיין צעירים ולא הגיעו למימוש הפוטנציאל. הם לא פחדו לדבר על הבעיות שיש בו ועל התוכניות שלהם לגביו. יהודה נהר וארי ארל הם היחידים שפיתחו סוג של "אובססיה" לזן הזה במהלך השנים האחרונות, ועל ציר הזמן בחנו את הפוטנציאל הגלום בארגמן, שנהגנו לקרוא לו "זן הפרופסורים".
לפי נתוני בציר של מועצת גפן יין, נכון להיום בוצרים קצת יותר מ- 2,000 טון ענבי ארגמן בשנה בכל הארץ. לכאורה מדובר בכ- 20,000 בקבוקי יין אבל אין כמות כזו בשוק, כי לא כל מי שבוצר ארגמן אכן עושה ממנו יין זני והנוזל נכנס לבלנדים. יקב יזרעאל מייצר באזור ה- 6,000 בקבוקי יין מזן הארגמן בשנה, ושאר חומר הגלם הולך לבלנדים אחרים.
הציון של דקנטר מעורר השראה על ההערכה להתמדה בייננות מצוינת, עם התמדה של משטר השקיה נכון וטיפול נכון בגפן. ובמקום שכולם מחפשים את הזן הישראלי, אולי הגיע הזמן להבין שהוא נמצא כאן מתחת לאף, ובעבודה קשה וסיזיפית הצליחו ביזרעאל למקסם את הארגמן לרמת פוטנציאל של יין ים תיכוני מתובל מאוד, שופע תבלינים ופרי (חם), עץ מינורי, עם חומציות מצוינת, ובעיקר המינרליות שקושרת את הכול ביחד.
בהזדמנות זו, אם פרס הארגמן היה מוענק, שני ענקים אלה היו ראויים לזכות בו:
שלמה כהן ז"ל
שומר הסף של תעשיית היין הישראלית. בתקופת כהונתו כמנכ"ל מכון היין הישראלי, התרחשו הדברים האמיתיים בתעשיית היין הצעירה, שנשלטה על ידי היקבים הגדולים. במכון שהוא הקים ברחובות התרחשו הדברים האמיתיים במרתפי המשרד שלו. אלפי בקבוקי יין שהתיישנו להם בשקט על מנת לבדוק את הפוטנציאל, עשרות חביות יין לצרכי מחקר, חיפוש אחר הגפן הישראלית החזקה. המקום היה בסיס עלייה לרגל של עשרות ייננים וכורמים שחייבים לשלמה הרבה – על זה שהיה גלוי וישר וישיר איתם, על שפתח בפניהם את המעבדה שלו, על שלקח מהיקבים הגדולים את המונופול באומץ רב, על זה שתמיד, אבל תמיד, שאל "מדוע". חוקר, מדען, ובעיקר איש יין.
פרופסור פנחס שפיגל-רואי ז"ל
פעילותו המדעית ותרומתו הכלכלית לחקלאות ישראל, הייתה משמעותית ביותר. הוא הקים במינהל המחקר החקלאי את תשתית המחקר להשבחת עצי פרי – טיפח זני הדרים (כמו מנדרינת אורי), זני גפנים ייחודיים ושקד. עסק ביצירת זני הדרים קליפים חסרי זרעים באמצעות מוטציות. בגפן ביצירת זנים חדשים חסרי חרצנים לענבי המאכל, ובענבי היין פיתח זנים חדשים על ידי הכלאות, כשבעיקר ידוע זן הארגמן שפיתח, בנוסף למחקר הוא היה סגן ראש מינהל המחקר, מנהל המכון למטעים, מנהל המחלקה להשבחת מטעים, לימד בטכניון ובפקולטה לחקלאות, כיהן כנשיא הארגון הבינלאומי למחקר הוֹרְטִיקוֹלְטוּרָה (האמנות, המדע, הטכנולוגיה והכלכלה של גידול צמחי תועלת ונוי), ונבחר כחבר כבוד של הארגון.
ומה אומר יהודה נהר מנכ"ל יקב יזרעאל על הארגמן
"ארגמן בשבילי זו אהבה ממבט ראשון. משהו בזן ענבי היין הזה דיבר איתי, וביקש לצאת לדרך משותפת כדי שיותר אנשים יכירו אותו. שיותר אנשים ילמדו דרכו לאהוב את מה שיש. את המקומי. הישראלי .הכרתי אותו לפני 11 שנים כזן שנחשב "נחות", ובעיניי הוא היה אצילי ממש. אצילי כמו מרווה וזעתר, עץ אורן ואבטיח. ישראלי אצילי. איכשהוא האהבה הזו הפכה למסע משותף עם שותפים נדירים לדרך. כל אחד וחוזקותיו. כל אחד והכישרון שלו – ולכולנו אהבה משותפת אחת. והיום הוא מקבל הכרה וזוכה למקום ראשון ולציון הגבוה ביותר מבין יינות ישראל בתחרות היין הכי חשובה בעולם. אמן על זה, ותודה על מה שיש".
ספיד-טייסטינג בפסטיבל לבן על הים במרינה הרצליה
אלון גונן: ברביעי בבוקר כתב לי העורך: "מה דעתך לשלוח בווטסאפ בזמן אמת ביקורות יין על היינות הלבנים ורוזה אותם תפגוש הערב בפסטיבל לבן על הים (22-23.6.22) של חיים גן-איש הענבים במרינה בהרצליה? פשוט טעם, כתוב, שלח, ואני אקבץ אותם". עניתי לו: "רעיון מצוין", ומ- 20:00 עד 23:00 שלחתי לו סדרת מסרונים מטעימת בזק (ספיד-טייסטינג) זאת מתוך עשרות רבות של יקבים ומאות יינות שהוטעמו במרינה.
יקב פלדשטיין – רוסאן 2019: אפילו היה 13 חודש בחבית והתוצאה נַגָּרִיָּה. מאכזב. מחירו 126 ₪.
יקב פלדשטיין – רוזה גרנאש 2021: חצי כוח, המתיקות משתלטת. מחירו 99 ₪ (יין בעיר).
יקב פלדשטיין – דבוקי 2021: דבוקי דלוח, האלכוהול שולט. יחי האלכוהול. מחירו 99 ₪ (קידוש).
יקב סגל-ברקן – שרדונה 2019: עשוי ממיץ Free Run, קצת חבית. שיחוק מעניין של עידו לוינסון. יופי. מחירו 79 ₪.
יקב ברקן – רוזה טמפרניו Beta 2021: קצת חבית. הסיומת מפתיעה, קצת פאנקית אבל מעלה חיוך. מחירו 90 ₪.
יקב ברקן – כתום Beta 2021: עשוי מענבי רוסאן, ג'נדאלי ומראווי. די נו, ענבי מאכל ועוד של פלשתינאים. חצי כוח לצערי. מחירו 95 ₪ (בלנד).
יקב שילה – סוביניון בלאן 2021: הדפוק הזה עושה לי טוב. יופי של יין. מאוזן, פירותי, מדויק. מחירו 90 ₪.
יקב פסגות – סיני 2020: מבוסס שרדונה, קצת סוביניון בלאן, ויונייה וגוורצטרמינר. הויונייה קצת השתלט על הסיומת ומעניק עקצוץ לא נעים. מחירו 80 ₪ (דרך היין).
יקב כרמל – בלנד ארומטי 2021: עשוי משישה זנים, העיקרי ויונייה. יפתח פרץ נתן עבודה יפה. מאוד מאוזן, ייחודי. שיחקת אותה יפתח. מחירו 65 ₪.
יקב האגם הצפוני – ויונייה 2021: מחזיר עטרה ליושנה. יופי של טיפול בזן המדהים הזה. הייננים שרון ביטון ומורדי נחמיאס.
מחירו 120 ₪.
היבואן אורן צילינסקי – Fantini: יינות מיוחדים: Calenta Pecorino 2020 יין מושלם. ההוכחה ש- Pecorino זו לא רק גבינה אלא זן ענבים איטלקי. רוזה Calenta קלאסי של פנטיני – איזה יופי של יין. צרו קשר למחירים.
יקב כרם ברק: רוב היינות פט-נט – יינות מבעבעים טבעיים שתוססים בעזרת שמרי פרא וללא תוספת של ביסולפיט או כל חומר אחר. נתחיל מפרנץ' קולומבר 2021 – טעים, שרדונה 2021 – טעים, דבוקי 2021 – לא טעים. צרו קשר למחירי יינות יקב כרם ברק.
יקב כרם ברק – ג'נדלי 2021: מעניין, חומצי, פירותי. אבל כשהייתי סטרייט ורצו להכיר לי בחורה והגדירו אותה כמעניינת, ידעתי שהיא מכוערת.
יקב כרם ברק – פרנץ' קולומבר 2020: התפתחות יפה בבקבוק. טעים, אולי טעים מדי.
יקב כרם ברק – רוזה 2021: עשוי מענבי קריניאן ומורבדר. נקי משום מה באף, פה עשיר. צריך אוכל איתו. מפתיע בבשלותו, האמת הופתעתי .
יקב כרם ברק – רוזה ביתוני 2021: טעות, טועים, טעיתי. אוהב את היין הזה.
יקב כרם ברק – כתום 2021: עשוי מענבי גוורצטרמינר. יין לא מאוזן, לא פירותי, לא ארומטי, אבל יחד עם זאת אי אפשר להפסיק לשתות אותו.
יקב כרם ברק – כתום בלנד 2021: עשוי מכול ענבי המאכל – ג'נדלי דבוקי ומראווי. זה לא יין זה משהו אחר. אפשר לזרום אחרי שימוש בחומר אסור.
יקב כרם ברק – גוורצטרמינר יבש 2021: אחרי כל הפט-נטים שלף יוסי רוזנברג היינן בקבוק יין רגיל מתחת לדוכן, ואמר שהוא רוצה להראות לי שהוא יודע גם לעשות יין אמיתי. ואכן זהו היין האמיתי של יקב ברק: נקי, מאוזן, נפלא, מעורר את כל בלטות הטעם לאוכל. שאפו.
דבר המבקר: התעכבתי על יינות פט-נט של יקב כרם ברק (יינות מבעבעים טבעיים שתוססים בעזרת שמרי פרא וללא תוספת של ביסולפיט או כל חומר אחר), דווקא מפני שאני לא חובב גדול של עשייה זו. מבחינתי קשה מאוד לכתוב עליהם ביקורת יין על פי פרמטרים מקובלים, והמושג 'טעים' או 'לא טעים' לא מקובל ברמה של כתיבה מקצועית. פט-נט זה ז׳אנר, ייננות אמיתית לא באה בו לידי ביטוי. יחד עם זאת הוא נמצא על המדפים ובוודאי ביקבים שמייצרים אותו. הציבור חשוף אליו, ולכן הביקורת הכרחית. הסכמתי לטעום את הפט-נט של כרם ברק ולכתוב עליו לא על פי פרמטרים של מבקר, אלא יותר כמשקה קיצי. מי יודע, אולי זה עוד יתפוס.
על הקשר בין אפלסיון לתיירות יין
אילנית צמח: החודש התבשרנו על אירוע מכונן בענף היין הישראלי, כאשר לראשונה הוכרז באופן רשמי אזור יהודה כאפלסיון (אזור יין), ולראשונה בישראל מקבל אזור יין מקומי הכרה רשמית עצמאית מכוח חוק, בדומה לזו שהוענקה למאות אזורי יין מוכרים ברחבי העולם. יש כאן הזדמנות ליקבי יהודה שיוכלו למנף את האזור ברמה הבינלאומית, וגם לאזורי יין נוספים בארץ שיוכלו לראות, ללמוד וללכת בעקבות מטה יהודה ולהביא את בשורת היין הישראלי לעולם.
תיירות יין משלבת את שני הענפים – תיירות ויין. במשך שנים הייתה הפרדה מאוד ברורה בין השניים. עם השנים הבינו בעלי היקבים את הפוטנציאל העסקי הטמון בתיירות יין, וכי ניתן ליהנות מלקוחות איכותיים שספק אם היו מגיעים או קונים את יינות היקב מבלי לבקר בו.
תיירות יין היא ביקור חווייתי ביקבים, באזורי יין ובנופי יין, על מנת לחוות את האיכויות המיוחדות הנובעות מסגנון חיים הקשור להנאה, תרבות ואותנטיות, ומקשרת את כלל הפעילויות ליצירת חוויה מלאה במרחב. כשאנו מדברים תיירות יין אנחנו מדברים על יין ואוכל שמקורם באזור בו מיוצר היין. דוגמה טובה לכך: באזור מטה יהודה, לצד יינות איכות של יקבי בוטיק ניתן ליהנות מסוגי הסעדה שונים, החל מהמטבח הערבי, עבור במטבח הדרום אמריקאי ועד למטבח הצפון אפריקאי.
אפשר לטייל בנופים מרשימים של כרמים, גידולי שדה ונופי טבע, להשתתף בפעילויות תרבותיות הקשורות בגידול ענבי יין, בייצור יין ובטעימות יין, סדנאות מודרכות או סיורים בכרמים. בעונת הבציר ניתן להתגייס לעבודה באחד היקבים וליהנות מחוויה ייחודית, ולצד כל אלה אפשר ליהנות גם משילוב של היסטוריה ומורשת מקומית. מכאן אנו מבינים כי הלקוח מונע על ידי העניין שלו ביין ובמתרחש סביב עולם זה, ובהתאם לכך בוחר את יעדי הביקור והחופשה שלו.
השלם גדול מסך חלקיו
תיירות היין יכולה להוות דרך למיתוג ישראל כמוצר איכותי, תרבותי וחוויתי, ובתוך כך למשוך עשרות אלפי חובבי יין לארץ, ולהגביר את התיירות הנכנסת ואת תנועת תיירות הפנים. ביכולתה לייצר הילה חדשה, שיפור התדמית האזורית בעיני התיירים ובעיני תושבי המקום, וזיהוי המדינה עם עולם היין הנחשק ושיפור מעמד היקבים.
תיירות יין תאפשר להגדיל את צריכת היין בישראל באמצעות חשיפה לקהלים רחבים יותר, במיוחד בקרב הצעירים, שבשנתיים החולפות גילו בעקבות הקורונה את היקבים בארץ, והזרימו אנרגיות וחשיפה מרשימה לענף.
נוכחותם של יקבים באזור כזה או אחר מעוררת צרכים נוספים ומוצרים משלימים כמו לינה, הסעדה, אטרקציות וכדומה. כאשר אזור יין צומח, מתפתחים סביבו עשרות עסקים נוספים התומכים במוצר, ויוצרים אזור עשיר בתוצרת, חדוות יצירה וגאווה מקומית, סטנדרט אירוח, וכמובן חיזוק הכלכלה המקומית שנהנית מגידול משמעותי בהכנסות, הן מתיירות והן ממכר.
תיירות היין נותנת מענה לבעיות תעסוקה שמאפיינות את המרחב הכפרי בארץ ובעולם, ויוצרת פריחה של יזמויות עסקיות והתפתחות מערך שירותים משלימים (מוצר תיירותי) ומינוף הזדמנויות. היא מהווה מרכיב חשוב בהליך השיווק והמכירות של יקבים ויין; בעזרתה ניתן למנף מכירות ולייצר יחסי ציבור ופרסום אפקטיביים. אנו עדים למגמה גוברת שיקבי הבוטיק מוכרים את עיקר היין שלהם בחנות היקב או במכירה ישירה. מגמה זו מחזקת את יכולות היקב, ומייצרת תזרים מזומנים המאפשר ליקב להתקיים.
תיירות יין מתקיימת לא רק ביקבים ובכרמים, אלא גם במרחב הציבורי ובתודעה של הציבור הרחב, יש בה יכולת למנף כלכלה, נראות ותדמית, ויחד איתם ליצור שיתופי פעולה עסקיים שייצרו גאווה מקומית וחוסן חברתי. על מנת שאלו יוכלו להתקיים נדרשים מחויבות, תקציבים, מעורבות וסיוע מצד המדינה והעסקים להסדרה תכנונית, רגולטורית ולשיווק, אשר ישפיעו רבות על המרחב בו מתפתחת תיירות יין .
בשנה החולפת הבין משרד התיירות כי לא די במכירת מוצר של Sightseeing, וכי התייר מעוניין בתכנים נוספים ופעילויות משלימות. לשם כך הוקם צוות עבודה וחשיבה מקצועי בתחום היין והקולינריה, האמון על בניית מותג תיירות היין. העבודה נעשית יחד עם גורמים מובילים בענף בארץ ובחו"ל, במגמה לפתח מותג תיירות יין איכותי ומזמין.
הכותבת אילנית צמח היא מלווה לפיתוח עסקי, הסדרה ותיירות ליקבים ועסקים במרחב הכפרי; יועצת אסטרטגית לפיתוח מותג תיירות היין במשרד התיירות
מה הם אמרו בכנס היין השישי של יקבי יהודה
רני רוגל: כנס היין השישי של יקבי יהודה, שאורגן על ידי אגף חברה וקהילה של המועצה האזורית מטה יהודה, התקיים האירוע ב- 12.6.22 באולם הכנסים במלון קיבוץ צובה. זאת בסימן טקס הכרזת אזור היין (אפלסיון) יהודה שהתקיים מספר ימים קודם במסגרת אירוע הפתיחה של פסטיבל היין. הכנס עסק בהיבטים עכשוויים, מרכזיים ומהותיים ליקבי ישראל בכלל וליקבי אזור יהודה בפרט; כולל הגדרה, רגולציה ופיתוח תיירות נכנסת. את הדברים ריכז וסיכם עו"ד עידן בר אולפן, ואנו מביאים מהדברים ציטוטים שמשכו את תשומת ליבנו.
ניב ויזל – ראש המועצה האזורית מטה יהודה: הדגיש את ההשפעה הרבה שיש לאישור כינוי המקור (אפלסיון) והפעולות שנעשו בעקבות הכרזתו על פעילות המועצה, ובכלל זה תכנון והסדרה, תיירות, שימור שטחים חקלאיים ועוד.
צחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל: אמר שמשרדי הממשלה, המועצות האזורית והמועצה לגפן היין, רואים ביקבים הקטנים את הסיפור המרכזי מבחינת תיירות היין הישראלית. בחזונו יש להכיר ביקבי בוטיק עד גודל מסוים כפעילות חקלאית לשמה, והוא ציין כי המועצה לגפן היין פועלת לקדם הכרה במציאות זו אצל גורמי הממשלה הרלבנטיים. הוא הדגיש שבנקודת זמן זו עובר הכדור לידי היקבים, שאינם יכולים עוד להימנע מהליכי ההסדרה שאמנם דורשת עבודה וכספים, אך בעבור מי שירצה להמשיך ולפעול – זהו הכרח.
עו"ד עידן בר אולפן – מי שייצג את המועצה בהליך ההכרה בכינויי המקור ומלווה אותה בייעוץ משפטי ומקצועי ביחס לפעילות אזור היין: השווה את שיטת האפלסיונים הנהוגה "בעולם הישן" של היין ובפרט – באירופה, לבין זו הנהוגה "בעולם החדש", תוך הצבעה על יתרונותיה של שיטת העולם החדש בכלל ושל השיטה הנהוגה בישראל בפרט, לעומת השיטה האירופית. יתרונות אלו גלומים בעיקר בגמישות שמאפשרת שיטת העולם החדש והפתיחות ליוזמות חדשות, כאשר מדובר בעולם יין משתנה, מבחינת אפיונו ודרישותיו של צרכן היין המודרני, טרנדים וגם ההתחממות הגלובלית. עו"ד בר אולפן סבור שבדומה למה שארע למשל בעמק נאפה בקליפורניה, הרי שעם הזמן יתפתחו גם אצלנו נורמות גידול אחידות והבנה לגבי זני הענבים המתאימים לכל אזור ואזור.
פאנל הפחתת רגולציה לעסקים הקטנים – אזור היין כהזדמנות לקידום רגולציה חכמה.
הנחתה האדריכלית מיכל נאור ורניק – מהנדסת המועצה
רענן אמויאל – מנהל אגף בכיר תכנון במשרד החקלאות: יקבי בוטיק, כמו גם מכוורות, בתי בד וכדומה, הם סוגים של עסקים אשר במשרד החקלאות רוצים לראותם במרחב הכפרי הישראלי, והמציגים את הפנים היפות של הכפר. הוא ציין כי תכנית המתאר שאישרה המועצה האזורית מטה יהודה, מאפשרת כיום הוצאת רישיונות בניה ליקבי בוטיק ברוב אזורי המועצה. הוא הפציר בבעלי היקבים לנקוט משנה זהירות בכל הקשור בעריכת אירועים. "אנחנו לא פוסלים קיום אירועים ביקבים באופן מוחלט, אבל הדבר יוכל להיות בר ביצוע רק ביקבים מוסדרים", אחד הקשיים בהקשר זה הוא בכך שיקב אינו מוכר עדיין מבחינה תכנונית כ"אטרקציה תיירותית".
גיל בלולו – סגן השמאי הממשלתי הראשי – אגף שומת מקרקעין במשרד המשפטים: מבחינה שמאית יקב הוא נכס מיוחד בשל העדר עסקאות השוואה, בשונה מאוד מדירות מגורים למשל. הזמן אינו פועל לטובת היקבים בכל הקשור בהסדרה, שכן המתודולוגיה של ערכי השווי שנקבעו מבוססת על ערכי שווי לתעשייה (תוך התאמות והפחתות מתאימות עבור יקב הבוטיק) ובתקופה האחרונה חלה עליה דרמטית בשווים של נכסים תעשייתיים, אף יותר ממגורים ובשלב כלשהו לא יהיה לדבריו לפיכך מנוס מעריכת התאמות.
שי חן – מתאם פיקוח ארצי בשירות המזון שליד משרד הבריאות: חזונו של משרד הבריאות הוא לא להפריע ליקבים לעשות יין טוב ואיכותי, אך בלא להתפשר בנושא הבריאות, כאשר עיקר הדגש מושם על בטיחות מזון. בניסיון לסייע ליקבים בהתמודדות עם הפן הקנייני תכנוני, הגיע משרד הבריאות להכרה שמבחינות אלו – הם מסתפקים בהחלטות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ושל משרד החקלאות, המאשרות באופן עקרוני התכנות ליקב, וכבר בשלב זה ניתן מבחינתם להפיק ליקב רישיון יצרן זמני, אם הוא עומד בקריטריונים של משרד הבריאות. בנוסף, מתוך הבנה שיקב בוטיק אינו מפעל מזון במובנה הרגיל של המילה, הפיקו במשרד הבריאות את מסמך ההקלות ליקבים קטנים, הכולל התאמות נדרשות רבות. המועצה האזורית מטה יהודה מהווה סוג של פיילוט במשרד הבריאות.
אסף יצחקי – מנהל האגף לפיתוח המרחב הכפרי במשרד החקלאות: מאוכזב מהכמות הקטנה של יקבים שהוסדרו עד כה, על אף נכונותם של גורמים רגולטורים רבים לסייע. הוא רואה בכך אי הצלחה, בין היתר של משרד החקלאות עצמו. קיים כיום מבחינת יקבי הבוטיק חלון הזדמנויות, שכדאי למהר ולנצל אותו בטרם ייסגר.
פאנל אזורי יין ותיירות נכנסת – מיתוג, קידום וביצוע של תיירות יין בישראל
הנחה ברק כץ – יועץ התיירות של מטה יהודה
ענת אביה נבעה – מנהלת מותג תיירות יין וקולינריה במשרד התיירות: לגבי פעילות מותג היין והקולינריה במשרד התיירות, המותג נולד בעקבות שינוי תפיסה במשרד התיירות, אשר עבר לחשיבה מותגית, במקום לשווק את ישראל כמכלול. מדוע יין? מאחר ותיירות יין הינה מותג תיירותי מנצח בעולם כולו וגם בישראל ומשמעותי מבחינה כלכלית ארצית ואזורית. גם הסיפור ההיסטורי מהווה מנוף מצוין.
לשאלת ההסדרה של היקבים, שהיא הנושא הבוער – תחילה נאמר לה שלא ניתן לשווק תיירות יין בשל מיעוט היקבים המוסדרים, אולם המשרד שכר את שירותיה של אילנית צמח כיועצת חיצונית ויחד איתה גיבשו תכנית פעולה שתנסה להתגבר על מכשולי הרגולציה. אזור יהודה מהווה פיילוט של המשרד במסגרת תוכנית "שתי ערים הפסקה אחת", כשההפסקה בין תל אביב לירושלים תהיה ביקבים באזור יהודה. בקרוב ייצאו הדברים אל הפועל, בין היתר בעזרת סקר תיירותי שיופץ בין היקבים.
ארנון בירן – מנהל תחום התיירות במרכז השלטון האזורי: הדגיש שקידום התיירות הכפרית מתבצע בשיתוף פעולה של המועצות האזוריות עם האגף הכפרי של משרד החקלאות ועם משרד התיירות. יש צורך בהעמדת נושא התיירות הכפרית בכלל ותיירות היין בפרט כמוצר על המדף, בין היתר באמצעות פורטל להזמנה ישירה, גסטרונומיה, לינה, עבודה מול סוכני נסיעות ומול הקהל הרחב בישראל ובעולם. תפקידה של המועצה האזורית מטה יהודה בהקשר זה הוא לשמור על הראשוניות. מותג "דרך היין" הישראלי של משרד התיירות (הערת המערכת: לא מצאנו כל סימן לקיומו של מותג כזה – ר.ר.) מצריך עבודה נוספת – יצירת שפה אחידה, שילוט אחיד, אתר אינטרנט ועוד. מרכז השלטון האזורי מנסה לסייע בהסרת חסמים. בהקשר זה ציין שהמועצה האזורית מטה יהודה היא הראשונה שהתקשרה עם נציגי WSET (בית הספר הבינלאומי ללימודי יין) בישראל, בהסכם להכשרת נציגי יקבים וגורמים אחרים, כאשר אחת המטרות היא יצירת אותה שפה אחידה החשובה לקידום התיירות.
גיא הרן – מנכ"ל חברת תיירות היין Vinspiration: ציין כי במדינות כמו הונגריה וסלובניה גיא יש אתרי תיירות יין ממשלתיים. חשוב שהעוסקים בחלק התיירותי ביקב יהיו אנשים שתיירות ואירוח היא מקצועם, ולכן חשוב שהיקבים ישלחו את אנשיהם להתמקצע בנושא. חוויות המבקר היא הגורם החשוב ביותר הן להצלחת הביקור התיירותי, והן לכך שהתייר ירכוש בעתיד את יינות היקב והאזור או יספר עליהם לאחרים. בסופו של דבר הופך ייצור היין למשני ביחס לביזנס האמיתי של היקבים בישראל ובעולם – שהוא תיירות ואירוח. מבחינה זו יש לנו עוד דרך רבה לעבור עד שנגיע לדרגה בה מטופלים הדברים בעולם הרחב.
אביחי צברי – בעלי חברת התיירות Via Sabra: סיפר שיותר מ- 70% מהתיירים שהוא מביא לישראל מבקרים ביקבים. כל התיירים שותים יין ישראלי במהלך ביקוריהם, תוך הקפדה לקשור לביקורים יינות מהטרואר האזורי. הנושא הגאוגרפי חשוב מאוד: האם היקב נמצא על הדרך לאתר תיירותי כלשהו או האם יש בקרבתו נקודת עניין. ציין שאכן יש חשיבות גדולה להתמקצעות היקבים בתחום התיירות והאירוח, אך מי שמתקשה בהעמדת אנשי אירוח מנוסים יכול להחליף זאת בחדוות האירוח שהינה חשובה לא פחות בעיני התייר.
