הפשיעה החקלאית בכרמים – מכת מדינה
אלון גונן: עונת הבציר אומנם מתקדמת על פי הקצב וללא תקלות מיוחדות, ובחלק מהיקבים והכרמים כבר הסתיימה, אבל לאחרונה קיבלתי מספר הודעות לגבי גניבות של ציוד חקלאי, טרקטורים, בוצרת אחת, שעוני מים, צינורות השקיה, עגלות משא, ובעצם כל מה שעומד או זז בכרמים בחודש האחרון. מדובר בגנבות בלילה וביום ואפילו דווח על חבורת גנבים שהעיפו מטרקטור פועל תאילנדי ,ופשוט לקחו את הטרקטור עם המרסס שהיה עליו.
ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת נגב, התראיין לאחרונה לחדשות 12 ואמר לא פחות מאשר: "מתחילת 2023 יש עלייה של בין 300-600 אחוז בפשיעה החקלאית". מרכז המידע והמחקר של הכנסת פרסם ב-24.5.23 מסמך עדכון ובו נתונים על פשיעה חקלאית בישראל, כך שהנתונים בו טריים יחסית.
פשיעה חקלאית מוגדרת על פי משטרת ישראל כ"גנבה או היזק לבעלי חיים המפיקים תוצרת כלכלית, או לתוצרת כלכלית המופקת מהאדמה, ובכלל זה לכלי עבודה או אמצעים להפקת תוצרת זו". משנת 2017 האחריות המלאה לטיפול בפשיעה החקלאית נתונה בידי משמר הגבול. כאשר שאלתי את הכורמים האם דיווחו על הגנבה למשטרת ישראל, התשובה הייתה " שלילי, הם לא מסוגלים לעשות דבר וחצי דבר, כבר מזמן שאין משילות על שום דבר באזור החקלאי". כאשר ביקשתי נתונים ממשטרת ישראל ומשרד החקלאות, התברר לי כי בכ-60% מהתיקים שנפתחו בגין עבירות של פשיעה חקלאית אין חשוד ידוע, ולכן התיק נגנז. ב-78% מהתיקים שנפתחו נגד חשודים, עילת סגירת התיק הייתה חוסר ראיות.
על פי סקר שפרסם ארגון השומר החדש בשנת 2022, כ-41% מהחקלאים שנפגעו לא מדווחים למשטרה על אירועי פשיעה חקלאית, לרוב בגלל חוסר אמון במערכת האכיפה ותחושה של בזבוז זמן. ממצאים דומים הוצגו גם על ידי גופים נוספים, כמו המדען הראשי של המשרד לביטחון לאומי, שערך סקר בנושא בקרב חקלאים. בדוח של מבקר המדינה ממאי 2023 נטען שיש תופעה נרחבת של תת-דיווח על עבירות של פשיעה חקלאית, ובשל כך נתוני המשטרה בעניין אינם משקפים את היקף הפשיעה בפועל.
ככול שהמשכתי לשאול שאלות, התברר לי שהתופעה פשוט קיבלה ממדים של מגפה. 80% מהחקלאים נפגעו מפשיעה חקלאית בשנה האחרונה. משק חקלאי סבל בממוצע מ-15 אירועי פשיעה מכול הסוגים במהלך השנה האחרונה. הנזק השנתי הממוצע למשק חקלאי נאמד -82,000 שקלים, סוג הפשיעה הנפוץ ביותר: גניבות קטנות ומזדמנות, העומדות על 67% מכלל הפשיעה החקלאית (שעוני מים, עגלות משא, מחשבי מים, ציוד ריסוס, זרעים ועוד). הנזק המשני שעומד על 46% הוא ונדליזם, אולם עיקר הנזק הכספי נגרמות בגלל הצתות ודמי חסות, ופה כבר מדובר על מאות אלפי שקלים ויותר. מדובר במצב עגום של הידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה – המשתקפת בעלייה דרמטית במקרי הפשיעה, או אם תרצו הטרור החקלאי והפרוטקשן. רק לסבר את האוזן , 73% מהחקלאים חוו ניסיון לגביית דמי חסות מהם, מתוכם 40% הודו שנאלצו לשלם בפועל.
אין אחד בתחום אכיפת החוק (משטרת ישראל, משמר הגבול, הפקחים של משרד החקלאות, ארגון השומר החדש ועוד) שלא קורא לילד בשמו. מדובר בפושעים שרובם מגיעים מהמגזר הבדואי והפלסטיני בדרום ובצפון, אין דין ואן דיין, אין משילות ואין כוחות שיכולים כנראה לצמצם או לעצור את התופעה הזו. יש הרבה דיבורים והרבה דוחות והמלצות, אבל שום דבר לא באמת עוזר. ממשלות הליכוד ושות' שולטות כבר מעל 15 שנים, מלבד שנת חופש קטנה. אם עוקבים אחרי כל ההבטחות למשילות ולתגבור תחושת הבטחון שניתנו לחקלאים בנושא הטרור החקלאי, הכל מסתכם במילים בעלמא. גם משטרת ישראל על כל זרועותיה ועם השר החדש, לא מסוגלת לעשות שום דבר. לא מדובר בתקציבים – דווקא יש. לא מדובר בחוסר בכוח אדם, לא מדובר במידע מודיעני על מי עושה זאת ומתי עושים זאת. ככול שמחטטים יותר ויותר, מתברר שקשה מאוד לגעת באותם פושעים שעושים את זה, כי רובם הגדול חסינים נגד תביעות או חקירות כי הם "משת"פים – משתפי פעולה", "עובדים בשביל". ולא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שגם אם יש חיפוש של משטרה בכפרים, לא מוצאים דבר וחצי דבר, ולכן אין אף פעם ראיות כדי להעמיד לדין. המודיעין עובד לשני הכיוונים, כולם יודעים וכולם משחקים את המשחק, ומי שסובלים אלה החקלאים והאזרחים שמפחדים פחד מוות מאותם גובי דמי חסות וגנבים.
כחלק מאותה בדיחה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר בראשות ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, החליט להפעיל מוקד טלפוני המספק מענה ומידע לחקלאים, ואף הזמין חקלאים להשתתף בהליך שיתוף ציבור בנושא ההתמודדות עם פשיעה חקלאית, שנועד לחזק את הקשר בין החקלאים לבין המשרד ולגבש מתווה עבודה למוקד כדי להתאימו לטיפול בפניות בנושא פשיעה חקלאית.
במהלך ספטמבר 2022 נערכו מספר מפגשים עם חקלאים, על פי דיווח של נציגי משרד החקלאות. נכון לסוף מאי 2023 טרם נקבעה קבוצת עבודה במשרד להמשך הטיפול. במסמך המסכם שהוציא משרד החקלאות לגבי המוקד הטלפוני שהוצע על ידו, נכתב כי כחלק מגיבוש המלחמה בפשיעה החקלאית, יסייע משרד החקלאות בכל נושא ביורוקרטי ומשפטי מול גורמי האכיפה ומערכת המשפט, עד למיצוי הדין עם מחוללי הפשיעה. המשרד יסייע ברכישת מערכות צילום מתקדמות המאפשרות הרתעה והתראה בזמן אמת, אשר כיום ממומנות מכספם האישי של החקלאים. עוד דובר על הסרת חסמים מול חברות הביטוח והשתתפות ממשלתית ברכישת ביטוח חקלאי, שיתוף פעולה עם ארגוני שמירה, כלומר עמותות וגופים פרטיים המספקים שירותי שמירה ואבטחה לחקלאים כמענה יעיל להתמודדות עם הפשיעה. במצגת של אנשי משרד החקלאות, הוצג גם שהמשרד הוא גורם מלווה, שתפקידו לסייע לחקלאים אשר חוו פשיעה חקלאית לאחר שמתבצעת פנייה לרשויות האכיפה. מתוך כך מקים המשרד מערך טיפול ייעודי לפניות על פשיעה חקלאית. לפי ההצעה, מערך זה ילווה את החקלאי במעקב אחרי תלונה שהוגשה למשטרה, ויכוון אותו לקבלת הסיוע הרלוונטי מהגורם המקצועי המוסמך לכך בתוך המשרד, למשל בנושא ביטוח או ייעוץ משפטי. אבל פה מדובר שוב בבדיחה על חשבון החקלאי: "מתווה זה טרם יושם". לגבי שאלתי מדוע המתווה שהוצע על ידי משרד החקלאות לא מבוצע בשטח, קיבלתי תשובה.
תגובת משרד החקלאות
"מנכ"ל משרד החקלאות, אורן לביא, הקים זה מכבר צוות מקצועי אשר פועל בימים אלו במטרה לגבש פתרונות עבור שלל האתגרים העולים מהשטח, לרבות אבטחה, ביטוח התוצרת החקלאית, שמירה על ביטחון המזון וכדומה. במקביל, הצוות המקצועי נמצא בקשר גם עם שאר משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ליצירת מענה ממשלתי כולל לנושא "פשיעה חקלאית". לכשתגובש העמדה הסופית, בעוד מספר שבועות, תוצגנה המסקנות הסופיות בפני מנכ"ל המשרד ותתקבל ההחלטה אודות אופן הפעולה. בין המסקנות הראשוניות שנבחנות כעת הן בחינת חלופות לתמיכות ולסיוע עם ארגוני שמירה ואבטחה חקלאית, והמשך קיום הליכי שיתוף עם ציבור החקלאים ושאר הגורמים הרלוונטיים".
יקב רמת נגב – כמה מילים על בציר 2023
יוגב צדוק יינן יקב רמת נגב כתב לנו: "סיום עונת הבציר ביקב רמת נגב הוא לא רק סיום של שלב במערך הייצור, אלא גם התחלת שלבים נוספים בתהליך, התחלה לשנה חדשה שמבטיחה אפשרויות איכותיות וטעמים מרעננים.
תחילה סיימנו את בציר הענבים הלבנים אשר פתחו את העונה, מהזנים שרדונה, סוביניון בלאן, פינו גרי, גוורצטרמינר, שנין בלאן וסמיון. בהמשך בצרנו את הזנים האדומים: קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, מלבק, פטי ורדו, קברנה פרנק, פטיט סירה, ארגמן ומרסלן. כל הענבים נבצרו מאדמת הנגב אשר נותנת תמורה נהדרת להשקעה שלנו בה.
נברך על הזמן החדש הבא עלינו לטובה המציין את תחילת התהליך הארוך שממתין ליין עד שיכנס לבקבוקים. נקנח בהרמת כוסית יין לשנה החדשה, לתחילה חדשה, איכותית וטובה יותר. לחיים מתוקים וטעימים, ולחגיגת טעמים וריחות חדשים בחך ובאף. שנה טובה ומבורכת לכול. לחיים".
פרופסור עמוס הדס: שנה למותו ורשמי טעימה אחרונים
אלון גונן: בשנת 2015 קיבל פרופסור עמוס הדס ז"ל שנולד ב-23.11.1935, פרס מפעל חיים מתעשיית היין הישראלית באירוע הסיום של תחרות טרה וינו של איש הענבים. לפני שנה ב-10.8.2022 הלך הדס לעולמו, וכמי שהיה חוקר במכון וולקני השאיר אחריו הרבה מאמרים מרתקים וחוות דעת על תעשיית היין הישראלית, בכול הקשור לזני ענבים, השקיה ושיטות עשייה.
עמוס הדס מעולם לא פרסם ביקורות יין, ואת חוות דעתו כל עשרות ומאות הבקבוקים שקיבל לטעימה מיקבים שרצו לשמוע את דעתו, אמר רק להם. זו הייתה דרכו, פניתי לאביבה רעייתו של עמוס הדס, ושאלתי אותה איזה יינות חיכו לבעלה לטעימה שאותם הוא לא הספיק לטעום, ומה הייתה חוות דעתו האחרונה, שמן הסתם היקבים לא קיבלו.
אני רואה כבוד גדול בכך שאביבה אפשרה לי לפרסם את רשמי הטעימה של הדס, שתעשיית היין הישראלית כל כך ריתקה אותו, והוא העריץ את הייננות הישראלית המתפתחת.
יקב קדמא – רזרב אדום 2017: " ליקב קדמא היה לעמוס קשר מיוחד מראשיתו, ואף ביקרנו בו מספר פעמים", כתבה לי אביבה אלמנתו.
וכך כתב פרופסור הדס: "בלנד של 60% קברנה סוביניון, 25% פטי ורדו, 10% קברנה פרנק, 5% מלבק. כרמים: נחל הראל, צובה. יין אדום יבש, בעל ארומה מורכבת רב שכבתית והרמונית של פירות ווניליות של עץ אלון. טעמו של היין דומיננטי, פירותי רענן, מינרלי, עם עפיצות בשלה ומרוכזת וסיומת ארוכה מתפתחת בחך".
יקב תבור – סדרת הר שיראז 2018 ו-2020: אביבה: "עמוס העריך את יינות תבור בגלל איכותם הטובה והמחיר הסביר. הוא כתב פעם במאמר שאין תמיד קורלציה בין איכות היין למחיר. "תבור הר גוורצטרמינר היה היין האהוב על בנות המשפחה, ובמיוחד על שתי הנכדות שבקשו את היין הזה לחתונתן וגם להולדת התינוקת של כל אחת מהן". עוד כותבת אביבה: "לפחות הוא זכה לשמוח בהולדת שתי הנינות שלו, אך רק פחות משנה".
עמוס הדס כתב והותיר אחריו: "שיראז 2018: ענבי שיראז שגדלו על אדמת טרה רוסה בקיבוץ מלכיה בגליל העליון. ליין צבע ארגמני עמוק וטעמים האופייניים לזן השיראז אשר משלבים פטל, תותי עץ טריים וסיגליות. החביות העניקו ליין רמזים לעץ ארז ואלון, המאוזנים בגוף מלא וקטיפתי המוביל לסיומת ארוכה ונעימה. לממסך הסופי הוספו 10% של קברנה סוביניון מכרם שכן על מנת להעשיר את היין.
שיראז 2020: טעמים של פירות יער ותבלינים, עם גוף קל ועגול המתקבל מנגיעה של עץ אלון. יין צעיר שמצליח לבטא את אופי השיראז בצורה מקסימה".
יקב רמת הגולן – ירדן כרם אלוני הבשן 2016: עמוס הדס: "ניחוחות של פירות יער אדומים ושחוריםף יחד עם מאפיינים של ריחות טבק, אדמה, שוקולד, קליפת תפוז וקפה קלוי ועטוף בניואנסים של פרחים, חרוב ומנטה. זהו יין ממסך (בלנד) מכרם יחידני עשיר בטעמים, בעל גוף מלא ואלגנטי באופיו".
יקב ירושלים- קברנה סוביניון 2020: אביבה הדס: "עמוס מאוד העריך את היינן סם סורוקה, שהיה היינן באותה תקופה". עמוס הדס: "ארומות של פירות יער אדומים ושחורים ומעט וניל, היין בעל גוף בינוני עד מלא, וסיומת ארוכה ומאוזנת".
יקב כרמל – סלקטד מרלו 2020: "כנראה קנה מתוך סקרנות , כותבת אביבה הדב. עמוס הדס: " צעיר ומרענן, בעל ניחוחות פירותיים, דובדבנים ושוקולד".
כאמור, פרופסור הדס השאיר אחריו מאות מאמרים מרתקים בנושא גפן, יין, השקיה, צורות גידול וגם רשמי טעימה, איש גדול, צנוע ומרתק, תעשיית היין מתגעגעת ללא ספק.
אלון גונן – ביקורות קברנה פרנק
לאט לאט זן הקברנה פרנק מוצא לו מקום של כבוד בתעשיית היין הישראלית, ולא רק בבלנדים. אין כמעט יקב היום שלא מייצר קברנה פרנק זני. יש לו מאפיינים מובהקים שהופכים אותו לייחודי ומוערך על ידי ייננים וחובבי יין כאחד. יינות קברנה פרנק מציגים בדרך כלל מגוון של ניחוחות וטעמים של פטל, דובדבן אדום ושזיף, כמו גם תווים צמחיים כגון פלפל ירוק, טבק, ולפעמים אפילו אלמנטים פרחוניים כמו סיגליות.
לקברנה פרנק יש לרוב חומציות טובה, המעניקה ליינות הזן רעננות ואופי תוסס ומלא חיים. חומציות זו יכולה לסייע באיזון הפירותיות של היין, ולתרום לפוטנציאל ההתיישנות שלו.
מבחינת טאנינים, בהתאם לסגנון ייצור היין ולתנאי הגידול יש ליינות קברנה פרנק טאנינים בינוניים עד מוצקים, שמעניקים תחושה נעימה בפה. מבחינת התיישנות, חלק מיינות הקברנה פרנק נועדו לצריכה כשהם צעירים יחסית, אבל כדי ליהנות ממאפייני הפירות שלהם, עליהם להתיישן במשך מספר שנים, ולפתח טעמים מורכבים יותר וריחות שלישוניים לאורך זמן. הרבגוניות של קברנה פרנק מבחינת פרופיל הטעמים והחומציות, הופכת אותו לבחירה מצוינת עבור סוגי מאכלים שונים, והוא משתלב היטב עם מגוון מנות, כולל בשר צלוי, ירקות בגריל, שרקוטרי, ואפילו מטבח חריף יותר.
בסך הכול, קברנה פרנק מציע פרופיל ארומטי וטעמים ייחודי, מה שהופך אותו לזן ענבים מבוקש לייצור יינות בעלי מורכבות, אופי ופוטנציאל להתיישנות.
טעימות קברנה פרנק ישראלים
יקב אלכסנדר – קברנה פרנק 2019 מסדרת אלכסנדר רזרב: – צבע סגול אטום. הארומה מאוד עשירה, פרי אדום בשל, פירות יער ודובדבנים, בקצוות טבק עוקצני, והפלפל הירוק כמובן עוטף את הכול. פה שופע מאוזן וחמאתי, אפטר טייסט ונילי מאוד מפתה. שאפו. מחירו 165 ₪. ציון 92. תמורה למחיר (VFM) – 140 ₪.
יקב ויתקין – קברנה פרנק 2018: צבע שחור, אף מורכב מאוד, שופע, טבק שולט. פה מאוד מהודק, עפיץ, עשבי תיבול וירקרקות. יופי של יין. מחירו 135 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – טובה מאוד.
יקב תל שיפון (אורטל) – קברנה פרנק 2021: ארומות של גרגרי רימון, פטל ואדמתיות. הפרי בפה ריבתי, חריף, אלכוהול מעט משתלט. מחירו 220 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – שערורייתי. גג 90 ₪ ואני נדיב.
יקב 1848 – דור 5 קברנה פרנק 2021: צבעו סגול ארגמני. ניחוחות תותים ופטל, עם נגיעות קלילות של פלפל ירוק ותבלינים יבשים. פה עשיר, לצערי החבית מכה ללא רחם. מחירו 90 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 60 ₪.
יקב רמת נגב – קברנה פרנק רמון 2021: צבע סגול בורדו, ארומות ירקרקות והרבה שוקולד מריר. פה בשל, ריבתי טוב, גם כאן שימוש יתר בעץ מפיל אותו מציון 91 ל-89. מחירו 128 ₪. תמורה למחיר 90 ₪.
יקב תום – קברנה פרנק כרם מירב 2021: ארומות נקיות, שופעות פרי אדום צעיר ופלפל לבן, מעט ג'ינג'ר בקצוות (מקסים). פה שמעניק הרבה פרי אדום, כמו פטל בשל ותות שדה ריבתי. גם פה העץ משתלט יתר על המידה ולא מאפשר ליין לחיות. מחירו 150 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 70 ₪.
יקב אבוהב – קברנה פרנק סדרת מרקא 2020: ריחות אלכוהולים שממאנים לעזוב, פה ירוק , הפרי תקוע בגלל האלכוהל, לא מאזן גם אחרי כמה דקות טובות בכוס. מחיר 139 שקלים ציון 88 תמורה למחיר 60 שקלים.
יקב בן נון – קברנה פרנק 2021DEEP PURPLE : צבע סגול בוהק. ריחות של קפה, תות שדה, מעט סיגליות. פה בשל, עוצמתי, וגם כאן כנראה שימוש בחבית חדשה לא מאפשר לפרי לצאת כפי שציפתי על פי הארומות (אולי עוד שנתיים שלוש.) מחירו 155 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – דו ספרתי.
יקב שטרן – קברנה פרנק 2021: צבע רובי סגלגל. אף שופע ניחוח פלפל ירוק, פטל ושזיף בשל. פה עשיר, לא מתחכם. יין שמעלה חיוך על הפנים. יופי. מחירו 125 ₪. ציון 90. תמורה למחיר 110 ₪.
יקב הר אודם – קברנה פרנק 2019: צבע אדום שחור ואטום. אף שופע עץ ארז, ליקריץ ומעט וניל. בפה פלפל לבן ופלפל ירוק, פטל ואוכמניות. עפיצות עדינה וסיומת חמאתית. מחירו 185 ₪. ציון 90. תמורה למחיר 110 ₪.
יקב מיקה – קברנה פרנק 2021: צבע אדום סגול. אף ונילי, פטל צעיר ופיטנגו, בפה העץ שולט, עשבי תיבול רטובים, פטל, שזיף בשל, אבל כאמור מתקפת עץ שלא מרחמת. גם אם יש פרי שרוצה לצאת, אין לו סיכוי. מחירו 160 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – דו ספרתי, וגם למי שאוהב טעמי נגריה.
יקב תניא – קברנה פרנק 2019: צבע אדום בוהק. ארומות בעיקר של אלכוהול וחבית, טעמי הגופרית ניכרים. הפה אלכוהולי, מעיק, תחושה לא נקייה בפה. מחירו 160 ₪. ציון 86. תמורה למחיר -ממש לא.
יקב פלטר – קברנה פרנק 2020: צבע סגול אטום. אף אגוזי, חמאה מומסת. פה אדמתי, פרי בשל לצד ניואנסים של רוזמרין ואגוזים, תחושה קלילה של ריחות וטעמי חווה לא נעימה באפטר טייסט, וחבל. מחירו 190 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 90 ₪.
יונתן לבני מבקר ביקב צפרירים
לורי לנדר, הייננית של יקב צפרירים, מייצרת את יינותיה ביקב ששוכן במושב צפרירים, בין עמק האלה להרי יהודה. בעלה שייקה הוא העזר כנגדה, אך היא הרוח החיה של היקב המשפחתי, או יקב בוטיק בו מיוצרים כ-10,000 בקבוקי יין בשנה, מענבים שאת חלקם הם קונים זה שנים ללא הסכם בכתב מכורמים בסביבה. הם גם נטעו לאחרונה גפנים משלהם: קברנה פרנק, פטיט סירה או דוריף בשמו האחר, ושנין בלאן לייצור יינות לבנים.
היקב הנעים לביקור שניתן לקבוע מראש, נפתח בשנת 2004 בחצר המשק של ביתם. מבנה הלול הישן של המשפחה עבר מתיחת פנים והפך לחדר קירור, חדר ייצור יין, חדר חביות ומקום לאירוח. לורי ושייקה הם מסבירי פנים ומשתתפים עם אורחיהם בפתיחת הבקבוקים של המבקרים ביקב. גם מספר ברים בתל אביב החלו לאחרונה לספק את יינותיהם.
לורי היא הייננית היחידה באזור, שהודתה בפני כי 2023 היא שנה קשה לאספקת ענבים, הסובלים מהחום הגבוה של הקיץ שעצר את התפתחות הענבים. לורי אומרת לי: "כמו שקרה ב-2015, הענבים נכנסו לבונקר כתוצאה מהחום הכבד, ונתקעו בפנים עם הבריקס של החום והתעוררו רק בימים האחרונים. השנה יש הרבה פחות ענבים". טעמנו יינות חדשים, ואלו הם רשמי:י
Wild Syrah 2022 – יין מסדרת עדולם, 100% ענבי סירה, שתססו לראשונה אצלה על שמרים טבעיים, ללא תוספת כלשהי. "לא התערבתי בייצור", היא מודה. "נתתי לענבים להישאר במיכלי נירוסטה ולאחר מכן משך 4 חודשים בחביות. ראיתי שהיין תוסס יפה ובצורה בריאה, והוא אינו זקוק לי". ליין מרירות נעימה ובו זמנית מתיקות, והוא שונה מסירה שהיא יצרה בשנים קודמות. "הצעירים בתל אביב אהבים את היין", היא אומרת. יין קליל ונעים לשתייה גם ביום קיץ חם, שאני מציע לצננו לפני השתייה. המחיר 96 ₪.
קברנה פרנק רוזה 2022 – לאוהבי יינות רוזה, זהו יין שונה. מעטים עושים רוזה מענבי קברנה פרנק, ולכן אין למה להשוות. לורי הצליחה ליצור יין רוזה קליל ונעים מענבים שמשמשים תמיד ליינות עמוקים. אף פרחוני, איזון טעמים בשתייה. טעם מעט חמאתי, שונה מרוזה-ים רבים אחרים. טעמי דובדבנים ופרחים. מתאים ביותר ליום חם. המחיר 96 ₪.
Red Blend 2020 – הענבים מכרם עדולם. יין שלורי מתארת ובצדק לאחר שטעמתי אותו, כ"יין ים תיכוני". מורכב מ-50% מרלו, 33% קברנה סוביניון ו-17% קברנה פרנק. היין שהה 13 חודש בחביות עץ, חלקן חדשות וחלקן ישנות. מלא טאנינים, בלי שיהיה לו גוף גדול. יין נעים לשתייה אפילו בקיץ, מורכב בטעמים ויחד עם זאת קליל. אני ממליץ לצננו כאילו היה יין לבן, ואז יהיה טעים עוד יותר. אגב, היקב רכש חביות חדשות מאזור לנגדוק בצרפת, חביות מתכת עם ברזים שנותנים למעט אויר להיכנס בזמן התסיסה. המחיר 96 ₪.
דוריף 2020 – יין חדש ביקב צפרירים, עשוי כולו מענבי דוריף, או פטיט סירה כפי שהם גם נקראים. יין מסוג זה נפוץ בעיקר בארצות הברית, אוסטרליה וצרפת. יין עם בוקה מדהים, ששהה לתקופת התיישנות בחביות. מרירות נעימה בסיומת עם טעמים של דובדבנים שחורים, עפיצות וטאנינים חזקים. רק בשבילו בלבד היה כדאי להגיע ליקב. יקב צפרירים הוא מהיחידים בארץ שמייצרים ממנו יין זני משובח. המחיר 114 ₪.
White 2022 – יין לבן עשוי מענבי פרנץ' קולומבר, זן שבעבר יצא לו שם רע בארץ, כי עשו ממנו בדרך כלל יין מתוק לא טוב בלשון המעטה. היין של צפרירים הוא יין לא מורכב, פשוט בטעמו ליום קיץ , יין "פרשי" עם חומציות נעימה בפה. מאוד מומלץ. המחיר 96 ₪
לבנין 2018 – יין חביב מאוד על הקהל שמגיע ליקב. שילוב של 80% ענבי דוריף ו-20% סירה מכרמים באזור עמק האלה ונחל חכליל, ליד גבעת ישעיהו. התיישן במשך שנה וחצי בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות ישנות וחדשות. טעמים מאוד ארומטיים. יין נעים לשתייה, עם טעמים מורכבים. לדעתי ישתפר עוד יותר כשיתישן משך תקופה ארוכה. המחיר 114 ₪.
יוסי נאור מציע יינות ומנות לארוחת ראש השנה
לארוחת חג חשוב להתאים את הדגים והמנות העיקריות ליינות. כאן אני נחלץ לעזרתכם, וממליץ על יינות שמחים וחגיגיים שיהיו טובים. יין ישראלי אחד לכל מנה בארוחה. יצאתי מנקודת ההנחה שלרגל החג מגיע לכם להתפנק עם יין משובח לצד מנות טעימות, ושני קטעי ג'אז לקינוח.
לפתיחה: מולי ודטה 52 – ורמוט יבש 2021
יין מחוזק בתבלינים בתוספת קרח, מבוסס על יין מענבי דבוקי. ליין היבש הוסיפו עשבים לימוניים: שיבא (לענה שיחנית), לואיזה לימונית, גרניום, זוטה לבנה, קליפות מלימונים וליימים. יבש ומרענן. אלכוהול נמוך וחמיצות טובה עוזרים לפתיחת ארוחה. המחיר 119 ₪ לחצי ליטר. תענוג לפתיחה.
עם חריימה: יקב טפרברג – אינספייר פמיטאג' 2021
בלנד מסקרן של שלושה זנים שמשלימים אחד את האחר: 55% דבוקי, 25% גוורצטרמינר ו-20% קולומבר. ניחוחות פרי קיצי, רך, נעים, חמיצות עדינה ומענגת. הרמוני, מדויק, וטעים. מיוחד ומקורי. המחיר 70 ₪. שילוב מאתגר.
עם סלמון בתנור: יקב מאיה – מארה וייט 2021
שילוב ייחודי בין ענבי מרסן מבקעת הנדיב וענבי פרנץ' קולומבר מכרם שוני בבנימינה, המשלימים אחד את השני ומניבים יין ארומטי, רענן ופריך. החומציות והחדות גורמות ליין להתאמה נהדרת לסלמון. סיומת ארוכה ועדינה של מלח וים סוגרת את הקצוות. המחיר 79 ₪. התאמה מושלמת.
עם עוף בתנור: יקב פייב סטונס – DvsG (דוד נגד גוליית) אדום 2021
בלנד של זנים ים תיכוניים: שיראז, מרסלן, קריניאן ופטיט סירה. 10 חודשים התיישנות בחביות עץ. פירותי, טאנינים עגולים. מורכב, אלגנטי, ועסיסי. סיומת מתובלת. המחיר 105 ₪. איך אפשר שלא להתאהב. אני זז מצד לצד לצלילי המוזיקה, כמו מנגן בפסנתר, ומחייך מצד לצד.
עם שוק טלה: יקב 1848 – דור 2 סירה 2021
10 חודשים בחבית. גוף מלא, פירותי ומתובל. מורכב ועוצמתי. עשוי היטב. הפלפל השחור והתבלינים מתחברים לטלה, המצריך יין דומיננטי, ארומטי ועסיסי. חוויה בלתי נשכחת.
עם רוסטביף: יקב ויתקין – קברנה פרנק 2018
קברנה פרנק וקצת פטי ורדו, 16 חודשים התיישנות בחביות עץ. מרוכז, פרחוני מפולפל, גוף מלא. רענן, עשיר, מורכב, אלגנטי וסיומת ארוכה. מדויק ומרשים. התבלינים בתיבול המנה וביין משתלבים באופן מושלם. המחיר 135 ₪. קלאסיקה ישראלית. ישמח לבב אנוש.
שתהיה לכם שנה של שינוי, גדילה וצמיחה. חג שמח ושנה טובה. אהבה ותקווה.
"אצל החרדים יין הופך לשם נרדף להצלחה"
רני רוגל: מכל כיוון שומעים כבר לא מעט זמן על עוצמת המגזר החרדי בצריכת יינות ישראלים. חיים גן – איש הענבים, אומר: "לתעשיית היין הישראלית יש תעודת ביטוח והיא הכשרות. יהודים מצווים לשתיית יין תכופות ורבות. היין הוא מוצר קדוש ליהודים. אם עליית תרבות העושר והקמה של מאות יקבים כשרים. הקהילה החרדית והצעירים בפרט גילו רצון לפני עשרים שנה. ללמוד ללמד וכדומה. ברבות השנים למדו אצלנו מאות דתיים מהזרמים השונים. עשרות ממלצרי היין שלנו דתיים. יש אספנים רבים בקהילה החרדית והדתית. מדובר במאות אספנים כפייתיים ושמחים באהבתם ליין. אתרים רבים ופורומים רבים מוקדשים לכך, ומשפיעים על יקבים להפוך לכשרים. צריכת רוב היינות האולטרה פרמיום הישראליים מתבצעת על ידי הקהילה החרדית, מה שמשפיע על השקעה ביקבים ושותפויות, פסטיבלי יין כשר, וחנויות יין רבות שמתמחות ביינות כשרים".
חיים גן מסכם: "הקהילה החרדית תורמת רבות בעשור האחרון. לענף היין הישראל. לומדים בקורסים ליין. אנו רואים רבים מהם שלומדים ומשקיעים, משתתפים בסדנאות, מבקרים ביקבים ועוד. רבים מהם אספנים כפייתיים של עידית היינות הכשרים מישראל ומהעולם. סחר ער מתקיים בקבוצות ווטסאפ, הם מנהלים עשרות פורומים, ועשרות ואף מאות קבוצות נפגשות כדי לטעום ולחלוק ידע".
אלי קרשטיין הוא יועץ בתחום היין שצבר ניסיון בסיוע ליקב ברקן, והיה הפרויקטור להקמת היקב הכשר של פלדשטיין. אלי צמח מתוך ציבור זה וחי בתוכו. על סמך הניסיון הרב שצבר, היום הוא עובד הרבה בתחום היין עם הציבור החרדי, וחלק גדול מפעילותו מתועלת לשוק זה, אותו הוא מזהה כמתפתח ביותר בתחום היין בישראל.
יקב רמת הגולן נחשב מתמיד כמותג חזק בקרב הציבור החרדי, בין השאר גם כי בהיבט הכשרות נחשב הרב סמואלס מרמת הגולן על ידי רבים מהחרדים כמחמיר בכשרות, שגם מהדרים ביותר יכולים לסמוך עליו. לא מעט חוגים במגזר החרדי אוהבים את המותג, התרגלו אליו, וגם לא מכירים משהו אחר.
יש כמובן יקבים בעלי כשרויות מהודרות כמו כרמל – בד"צ הרב רובין – אחת משתי כשרויות -העל, שמארזים גדולים של יינות היקב נמכרים לחרדים. "יקב טפרברג בנוי מאוד לקהל זה עם הכשר בד"צ עדה חרדית, ומאוד התחזק כשהיה ניסיון של יקב ברקן לעבור להכשר עדה חרדית ואז עלה נושא העסקת יוצאי אתיופיה ומאז דבר לא התחדש, כך שברקן לא מאיימים על שליטת טפרברג בקרב מחפשי הכשר עדה חרדית", אומר קרשטיין. "יקב טפרברג שמבוסס במידה רבה על ציבור חרדי, זיהה שגם בציבור זה יש רבים עם כסף, כולל רבים שעלו מארה"ב, ועשה בשנים האחרונות מהלכים גדולים לשיפור איכויות, ולא מציע לחרדים רק יינות פשוטים".
ז'ק בר, הבעלים של טמפו (בעלי יקב ברקן-סגל), מקורב מאוד לאנשי העדה החרדית שנותנים הכשרים, למד בישיבה ותורם למוסדות חרדים. "אלמלא תקרית האתיופים, הקשר עם ברקן נראה הכי אורגני, אבל עד היום יקב ברקן לא חזר לקהל החרדי. בקהלים אחרים ברקן מצליחים, ובקהל החילוני יש רבים שמחרימים אותם למרות שיקב ברקן מעסיק הכי הרבה אתיופים", כך אלי קרשטיין. לנו נודע שבטמפו שוקדים על פתרון לקבלת הכשר עדה חרדית ליקב ברקן, וסביר שבקרוב נשמע על כך.
נראה שכוכב עולה בתחום יין למגזר החרדי הוא יקב כמיסה (לשעבר דלתא) – "בעל הכשר עדה חרדית ויינות ברמה גבוהה מאוד שמוערכים ככאלה". ואם מדברים על יקב כמיסה, אחד הזוכים במדליית כסף בתחרות טרה וינו האחרונה, היה יקב וייס בבעלות משפחה המשתייכת לחסידות תולדות אהרן. למשפחה היה יקב בהונגריה במשך 150 שנים, והיא עובדת עם יקב כמיסה כיקב שירות ב-private label. "הם לקחו מרלו 28 חודשי חבית שייצר יהודה כמיסה, זכו בתחרות במדליית כסף ומתגאים בכך כלפי הקהל שלהם", מספר אלי קרשטיין.
איך אתה מסביר את מה שקורה עם השוק החרדי בתחום היין? "הציבור הזה עבר שינוי. יש הרבה צעירים חרדים שרואים אותם בפסטיבלי יין ובתערוכת סומלייה. הם מתערים בקהל, יש כאלה שלמדו ייננות אצל ניר שחם ביקב שורק ומקימים יקב גראז', כך שרמת היינות בציבור זה עולה ומחפשים יינות איכותיים ממותגים".
קרשטיין מציין שהמגמה התחזקה גם כי יש לא מעט בעלי הון חרדיים, שיש אירועים שהם ספונסרים (נותני חסות) שלהם, ומראים שהם "גבירים" שמביאים יינות איכות – מגנום או דאבל מגנום. "כך רואים שהגביר הגיע, ויין הופך לשם נרדף להצלחה. הרבה חרדים צעירים שעשו כסף מנדל"ן נכנסים לחנויות לפני שבת ומוציאים סכומים גדולים עבור מיתוג עצמי, כך ששוק היין החרדי הופך למאוד חזק".
לפי קרשטיין, משמעות שוק היין החרדי חודרת גם ליקבים: "יקבי לא כשרים או בעלי כשרות רבנות ראשית בלבד, מבינים שהם לא יכולים לבנות על השוק שמוצף ביבוא זול. לכן הם מבינים שהשוק הכשר והמהודר הוא השוק העיקרי שאליו יש לשאוף". מן הסתם יש רבים שיחלקו עליו, אבל קשה להתעלם מהדברים.
מה יקרה בחגי תשרי הקרובים? אלי קרשטיין: "אני מרגיש מיתון מסוים לקראת החגים. בגדול גם בציבור זה ירידה מיינות בטווח 80-100 שקל לטווח 60-70 שקל. מה שהיה ב"פיצוץ" בתקופת הקורונה עם חטיפה של כל הבא ליד, לא הולך לקרות בחגים הקרובים".
חזקי הרשברג – אתר 'לגימה': אצלו בסוכות בית משוגעים כמו לפני פסח
חזקי הרשברג, הבעלים של אתר 'לגימה' הוא חסיד חרדי שעלה מאוסטרליה לפני שלוש שנים, שם עסק בייבוא ממתקים מהארץ. אין לו חנות יין אך יש לו באשדוד מחסן, ממנו הוא מספק יינות לרחבי הארץ.
חזקי מזהה שינוי בדפוסי צריכת יין בשוק החרדי חסידי – "פעם קנו ושתו יינות מתוקים, ובשנים האחרונות נחשפים יותר ויותר ליינות יבשים, ובגדול".
בנושא כשרויות: "כשרות עדה חרדית כובשת את השוק. רוב החרדים שקונים יין יקנו יינות עם כשרות זאת שמקובלת על כולם, או כשרות הרב רובין".
היקבים המובילים בקהל שלו: "בגדולים טפרברג וציון. יינות היקבים פסגות, שילה, נטופה נמכרים חזק מאוד– נחשבים לאיכותיים. יקבי בוטיק שמצליחים הם גם קסטל, פלם, צרעה והרי ירושלים. אין להם כשרויות הכי מהדרין, אבל האיכות עולה על הכול.
נכון, חלק מהיינות יקרים אבל מעבר לאיכות יש אנשים שאוהבים פוזה. יש גם יינות פצצה ב-80-100 שקל. יקב רמת הגולן יוצא דופן. הם הקפיצו מחירים ומאבדים את השוק. מחיר ירדן קברנה סוביניון עלה מ-99-110 שקל ל-140-160 שקל. הציבור לא פראייר, מפסיקים לקנות אותם. לעומתם כוכב עולה בציבור החרדי הוא יקב דלתון. אנשים לא קונים בכול מחיר, ודלתון מוכרים יינות מצוינים במחירים טובים".
כמו אלי קרשטיין, גם חזקי הרשברג מתייחס לחרדים שעלו מארה"ב: "הרבה חרדים עם כסף יוצאי ארה"ב מכירים כשרויות חו"ל. הרצוג מובילים אצלם עם יינות קליפורניה שלהם. אמריקאים קונים יינות אמריקאים כי מכירים בכשרויות שלהם. אין ספק הכשרות והאיכות מוכרות את היין".
לדבריו, ראש השנה אינו חג צריכת יין גדול בציבור החרדי. "בראש השנה יותר יושבים בבית הכנסת ופחות מארחים. חג היין הגדול הוא סוכות, אז מארחים ואז קונים ושותים; הפוך לגמרי מהשוק הכללי. אצלי בסוכות בית משוגעים כמו לפני פסח".
שרגא גבהרד – "סיום תקופת היובש"
שרגא גבהרד – "מומחה לכשרות וייצור יין", כפי שהוא מגדיר את עצמו וכפי שאני מכיר אותו מאירועי היין הרבים בהם אנחנו נפגשים, הוא הבעלים של חנות יינות בעיר אלעד ושל 'אתר היין הכשר', שכולל חדשות ומאמרי יין, ומכירות Kosher Wine Shop .
בעוד רבים מדברים כל הזמן על שוק משגשג ופורח, שרגא מעודד מכך שיש התעוררות לאחר תקופת יובש קשה של יותר מחודשיים, לא רק במזג האוויר אלא גם בחנויות היין. "ירידה של לפחות 60% בקניות יין. עכשיו לקראת החגים השוק מתעורר, על זה נאמר 'חבל שלא כל יום פורים'". איך הוא מסביר את ההתעוררות המאוחרת בשוק היין החרדי? "החרדי נזכר בכל הדברים מאוחר. הם למדו לשתות יינות יבשים בסוף שנות ה-80, כי גילו בחו"ל יינות כשרים טובים, וחזרו עם תובנות".
הוא מייחס לכך את פריחת יקבי הבוטיק ויינות איכות כשרים בסוף המאה ה-20."בשבע-שמונה השנים האחרונות החרדים בארץ גילו יינות טובי, מתחילים לקנות, להתעניין, ללמוד, וכול היקבים (או רובם) רוצים כשרות. כשגוף גדול מקיים אירוע ואחד המשתתפים רוצה יין כשר, אז כולם רוצים כשרות. מ-2009-2019 עברו רוב יקבי הבוטיק לכשרות; אפילו אורי חץ מיקב שאטו גולן נשבר והפך לכשר".
אז נכון שפריחת היינות הכשרים והביקוש להם מגיעים לחנויות יין 70-80% שותים תירוש, מיץ ענבים ו"יין פטישים". 20% מהציבור החרדי כבר שותים יינות טובים. האחוז גדל מיום ליום ואיתו עולה הצריכה".
מה בדבר סוגיית הכשרויות? "כשרות בד"ץ היא דרגת הכשרות הגבוהה ביותר שכולם שותים. זאת לעומת כשרויות אחרות שיש הפוסלים חלק מהן. השאלה הראשונה שלי ללקוח שמגיע לחנות, היא "איזה כשרות?". אני לא שואל איזה סוג, צבע, מחיר, אלא כשרות. בהתאם לכשרות המבוקשת אני בודק מה המחיר שהלקוח מעוניין לשלם, ואז סגנון היין המבוקש אני לא אוהב להחזיק יינות עם כשרות רבנות ראשית בלבד, כי אז צריך לשכנע את הלקוחות שזה בסדר. אני מעוניין בכמה שפחות מוקשים, וכשרות רבנות בלבד היא מוקש".
בשנים אחרונות גדלה פעילות הרצאות היין של שרגא גבהרד. "אם לפני חמש שנים זלזלו רבים בהרצאות וידע על יין. היום מתעניינים, רוצים לשמוע ולטעום, ולאט לאט מגיעים ומתקרבים ליינות ואפילו אוהבים, ומדים שקודם לא אהבו יין".
לגבי היינות הפופולריים בחנות שלו ובאתר המכירות, שרגא מציין את צור עולם של יין – יבואן יינות כשרים, יקב כרמל, היכל היין – חברת ההפצה של היקבים רמת הגולן ורקנאטי, ומעט מאחור יקב טפרברג. טווח המחירים הפופולרי אצלו הוא סביב 100 שקל. "לקוחות יכולים לרצות לשלם 80 או 120 שקל, אבל יינות ב-100 שקל זה מה שהם קונים לכל שבת. לכן אני אוהב את היינות של ממוצע 100 שקל. לאירועים עבורם קונים 10 בקבוקים ומעלה, מחפשים יינות ב-60-70 שקל".
שרגא גבהרד שם לב לתופעה מעניינת: "יש הרבה יינות סביב 100 שקל, הרבה סביב 200 שקל, ושם קופץ המחיר ל-400. אין הרבה יינות סביב 300 שקל".
