ביום החמישי והאחרון של תערוכת וינאקספו בבורדו, פגשתי סמוך לקומפלקס הביתנים הצ'יליאני חבר שנוסע מדי שנה לכל תערוכות היין החשובות. שאלתי אותו כיצד הוא מסכם את תערוכת 2005. "בורדו", השיב ידידי, "היזהרי. לונדון מאחורייך".
מעטים יודעים זאת, ציין, אך התערוכה בלונדון דווקא ותיקה יותר. היא חגגה השנה יובל 25, ואילו את וינאקספו השיקה לשכת המסחר של בורדו ב-1981. ברבע המאה האחרונה, הצליחה וינאקספו מעל ומעבר, אך ייתכן, שהכף נוטה כעת אל העבר השני של תעלת לה מאנש.
אגלי זיעה רבים
הצ'יליאנים, הארגנטינאים, האוסטרים, הגרמנים, השוויצרים, הפורטוגזים, הספרדים – מדינות יצרניות יין המנסות לבנות עצמן כעת, או בונות עצמן מחדש כעת כיצואניות, מגיעות לכאן עדיין בנוכחות יפה, מאורגנת ומאוחדת לבורדו. זה הדין גם ביצרנים צרפתים רבים, המתאגדים לעתים כקומפלקס ביתנים אזורי, או מציגים בפני עצמם.
ישנם גם כמובן יקבי העל הבינלאומיים, המציגים כמעט בכל תערוכה, אפילו בווינאיטלי האיטלקית. ואולם, היעדרם הכמעט מוחלט של אוסטרלים, דרום אפריקנים וניו זילנדים, ודלותם היחסית של מציגים אמריקנים בווינאקספו 2005, הייתה גורמת לי לדאגה לו נמניתי עם מארגני האירוע. דומה שגם מספר המציגים האיטלקים התמעט. בעיקר, אווירה קשה של חוסר שביעות רצון שררה באולם המרכזי הענק, ובשני האולמות המקורים הנוספים. בביתנים הלא ממוזגים ב"שדירת המותגים" המפורסמת, הוסיפו יצרניהם של יינות יוקרה לחייך חיוך זוהר, שאגלי זיעה רבים נטפו ממנו מימין ומשמאל.
סוף עונה
עונת תערוכות היין באירופה הפכה עמוסה. בגרמניה תפסה בשנים האחרונות תאוצה תערוכת "פרוויין". במארס, מעט לאחריה, נערכת "אלימנטריה" הספרדית, הנחשבת כיום לתערוכה החשובה ביותר בתחום היין האיברי. כל איטליה מציגה את מרכולתה ב"וינאיטלי" באפריל, בוורונה; כל שנה, בחודש מאי, ניתן לגלות עולם חדש ואמיץ בתערוכת לונדון. אחת לשנתיים אמור להתרחש השיא בסוף יוני, בבורדו, אלא שרבים – מציגים ומבקרים גם יחד –מגיעים שמה כבר ללא אוויר. העובדה שבשתי התערוכות האחרונות שרר בבורדו גם חום אימים (קרוב ל-40 מעלות ולחות רבה) לא הועילה במיוחד גם כן, אבל מועדה של וינאקספו, בסוף עונה שהפכה עמוסה, הוא בעייתי. ואם הוא בעייתי בכל מקרה, בוודאי שהוא בעייתי שבעתיים כאשר המסחר ביין מתבצע בשוק של מוכרים, וזהו, כרגע, מצב השוק.
כי זאת יש להבין ולדעת: בשנות ה-90', אז גדלה ופרחה התערוכה הזו עד מאוד, נדמה היה שהביקוש ליין לעולם לא יקטן. העולם היה צמא יותר מאי פעם ליינות בכלל וליינות חדשים בפרט, ואלה נזקקו לתערוכות. כיום, עודף היצע היין ידוע לכל (יצרני יינות שנאלצו בשנתיים האחרונות לגבות את תמורתם ביורו חשו מצב זה ביתר שאת על בשרם). שכירת שטח והצבת דוכן בתערוכה הפכו עבור יצרנים רבים אתגר כלכלי קשה יותר מאשר לפני שנתיים או ארבע שנים. גם קניינים רבים, באופן טבעי, מקצצים כיום בהוצאותיהם. מיתון בענף אינו בשורה טובה למי שמארגן בענף זה תערוכה מקצועית.
ובכל זאת…
ובכל זאת, זו הייתה, ונותרה, התערוכה החשובה והגדולה ביותר בעולם היין, וחרף כל הקשיים, היא משכה גם הפעם, בפעם ה-13, 49אלף מבקרים מכל קצוות תבל. מארגני התערוכה דיברו על גידול של 3 עד 5 אחוזים במספר המבקרים ביחס ל-2003. המבקרים, אמרו עוד, היו איכותיים יותר מאי פעם. הם חזו בהפגנת כוח של תעשיית היין הצרפתית, שעדיין איישה בתערוכה למעלה מ-60% מהדוכנים (כ-2,500 מספרם, והם משתרעים על שטח של למעלה מ-41 אלף מ"ר).
ואולם, המבקרים חוו מקרוב גם הדגמה של כוחות השוק הגלובלי שעימם מתקשה להתמודד במלאת 150 שנה לסיווג המפורסם של יינות בורדו הגדולים. קניינים רבים מדי, לדעת מארחיה של וינאקספו, מעוניינים ביינות העולם החדש עתירי-הידע, הנמכרים בדולרים (ולא תמורת דולרים רבים), ושאיכותם מצוינת. דומה היה, שאפילו בקרב היצרנים הצרפתים, מי שהצליח ליישר קו (סגנונית, לפחות) עם היינות הברורים יותר של העולם החדש, זוכה להצלחה גדולה יותר.
מחט בערימת שחת
רבים, שעשו הכל כהלכה, לא רוו נחת מהופעתם בתערוכה. בתוך בליל עצום זה של יצרנים זעירים ותאגידי ענק, דוכני יין, שמפניה וכהלים, שהשנה הוצג על שטח גדול יותר מאי פעם (עם הרחבתו של אולם מס' 3), קל מאוד להפוך למחט בערימת שחת. למציג, כל מטר רבוע עולה הון, וקשה כבר למצוא גימיקים חדשים, שימשכו תשומת לב. פתרון המקובל איפוא על יצרנים קטנים יחסית (או עניים יחסית) הוא התאגדות לצורך הקמת ביתן גדול, שיבלוט יותר מביתני השכנים. פעמים רבות, שיטה זו ננקטת על-ידי מדינה, אזור יין, או קונסורציום של יצרנים.
אין פלא, איפוא, שכבר אשתקד רבו הדיבורים על ביתן ישראלי בווינאקספו, והרקורד יספר, שביתן כזה הוצב שם – כשלישי משטחו אוייש על-ידי יקבי רמת הגולן (ויקב הרי גליל) ואת שאר השטח חלקו מציגים אחרים – יקבי תשבי, Handcrafted wines of Israel (קבוצת היקבים והיינות המיוצאת על-ידי יקבי כרמל), ויקבים קטנים, כיקב אלכסנדר למשל, שהציגו בחסות מכון הייצוא הישראלי. רוב היקבים הקטנים יותר לא שלחו נציג, והפקידו את משימת ייצוגם בידי איש מכון הייצוא הישראלי.
מיצג זה היה טוב יותר מבעבר, אך עדיין ניתן היה רק להתקנא בקומפלקסי הדוכנים רחבי הידיים שהקימו יצרניות גדולות כספרד, פורטוגל, צ'ילה וארגטינה. הדוכן לא ייצג את תעשיית היין הישראלית, כי אם את היקב החשוב ביותר שלה (מבחינה בינלאומית), ומבחר אקלקטי של יקבים נוספים, רובם קטנים למדי. לא כך, דומני, ייפרצו גבולות המדף הכשר בארצות הניכר.
בין ישן וחדש
קשה להמציא את הגלגל בתחום היין, אך מי שיש לו חידושים והמצאות לחשוף עושה זאת בווינאקספו. החידושים עשויים להיות טכניים לחלוטין – פולימר חדש ועמיד יותר לייצור השקית ב-bag in box, למשל – או חידוש מסורתי יותר, כיין חדש, או יקב חדש, שבעליו החדש ינפנף בו. עסקאות גדולות נחתמות כאן. גורלות נחרצים. פגישות מקריות יוצרות הזדמנויות עסקיות. תקוות מתנפצות. גם של יצרנים. גם של קניינים.
יותר מכל, סיר לחץ זה (הפלנטה מתחממת ללא תקנה, ודומה כי אין בה מקום חם יותר מבורדו, בקיץ) של טעמים וריחות וגיהנום לוגיסטי הוא תשקיף של רוח הזמן, וככזה משלב תמיד בין ישן וחדש. בשבוע שבו אירחה העיר את וינאקספו אירח אחד היצרנים האגדתיים ביותר בעולם, שאטו ד'איקם, ארוחת גאלה מפוארת לרגל יובל ה-150 לסיווג יינות בורדו הגדולים. למחרת, התקיים בבורדו כנס חשוב של הרשויות המבקרות את תקינת היין הצרפתי, במטרה לקבוע תקנים חדשים ליינות פשוטים וברורים יותר, כאלה שיהוו, רחמנא ליצלן, תמהיל של נוזלים מ-AOC שונים! וינאקספו חושפת את צרפת ויינותיה לעולם, אך גם ההפך הוא הנכון. מתברר שיש בצרפת כבר מי שמסיק מסקנות.
פורסם במגזין יין וגורמה גיליון 87
