בימים ראשון ושני 19-20 בינואר יתקיים בתל אביב אירוע הזדהות עם העובדים מבקשי המקלט מאפריקה, אותו יזמו למעלה מ-40 בעלי מסעדות, בתי קפה וברים המעסיקים מבקשי מקלט, ומטרתו לעורר מודעות למצוקתם של מבקשי המקלט וגיוס תרומות לארגונים העוסקים ברווחתם ובהגנה על זכויותיהם. אל היוזמה הצטרפו בעלי עסקים, שפים, מוסיקאים, שחקנים ואמנים שייקחו חלק בתכנית האמנותית שתיערך בכל רחבי העיר.
למשך ערב אחד, ייצאו העובדים מהמטבח, מהמחסן, מהשירותים, ויעמדו במרכז, בקדמת הבמה. "נהפוך אותם לגיטימיים, ונקיים חגיגה של הזדהות ותמיכה במאבקם הצודק לזכויות בסיסיות", אומרים המארגנים.

הקהל שיגיע למקומות הבילוי המוכרים, יזכה לקחת חלק באירוע פסטיבלי שכולל מנות מסורתיות שיכינו עובדי המקום ובני משפחותיהם, הופעות של הרכבים מוסיקליים של פליטים, תקלוטים, שיתופי פעולה בין מוסיקאים מאפריקה למוסיקאים ישראלים, וגם מפגשי עדות ודוכני גיוס תרומות.

בין אלה שייקחו חלק באירוע: שאפה, הבסטה, ננוצ'קה, המזנון, אברקסס צפון, פורט סעיד, המנזר, הפסאז', ג'וז ולוז, לבונטין 7, לאבאיט, יהלומה, צימר, האוזן השלישית, החלוצים, קפה אירופה, התחתית, קזינו סן רמו, מרגוזה, תולעת ספרים, השסק, שפגאט, הפיקוק, הנסיך הקטן, גרינברג, ג'ריקו, ביתא קפה, רדיו EPGB, ג'אגו וינו, איסמי סלמה, זכאים, סיפו, ראס אל חנות, בר קיימא, ג'אגו, הקסבה, לחמנינה, קורדרוי,אנה לולו, פסטל, סטפן בראון, סוזאנה ואחרים.

בעלי העסקים אומרים: "כמעסיקים וכידידים, כאזרחים מעורבים וכבני אדם, אנו מבקשים מהממשלה ומוסדותיה להפסיק את ההתעמרות היומיומית במבקשי המקלט, להעניק להם זכויות אנושיות אלמנטריות על ידי מתן תושבות חברתית, וספציפית לתת היתרי עבודה לאנשים האלה שהם כוח מועיל וחיובי בענף ובבתי העסק שלנו."

שף אייל שני אומר: "חברי לבניית הארץ, מה סיבת הקיום שלנו כישראלים, שהורינו הגיעו לארץ הזאת כפליטים נרדפים, אם לא לתת למבקשי המקלט בית חם וסיכוי הוגן, עבודה ויכולת להשתלב בחברה הישראלית? זו החובה המוסרית שלנו לתת להם בית".

לדברי שירה פטל, מבעלי ה"שאפה בר" ביפו: "היוזמה הזאת יצאה לדרך לפני שמבקשי המקלט הכריזו על שביתה, ובזמן שאנחנו עובדים על תכנים מעניינים ורותמים עסקים נוספים לעגלה, אנחנו גם שוברים את הראש איך לעבור שלושה ימים בלי עובדים כל כך חיוניים לנו. עבור חלקנו השביתה הזאת, אם אכן תתממש במלואה, משמעה מטבח ריק מעובדים, תפריט מאולתר, עסק מוזנח והפסד של עשרות אלפי שקלים. לצערנו אנחנו הדוגמה הטובה ביותר לכמה העובדים האלה חיוניים לעסקים. על אף הנזק, אנחנו מבינים לגמרי שזהו צעד שמגיע מתוך חוסר אונים, תסכול ופחד של העובדים באשר לעתידם הקרוב מאוד. אנחנו תומכים במאבקם ושותפים לו, לא רק משום שהוא נובע ממצוקה אמיתית ומונע מטענות צודקות, אלא משום שאנחנו זקוקים לעובדים האלה. עבורנו השביתה היא רק תזכורת לכך והזדמנות לפנות בזמן אמת לרשויות ולהבהיר שכל עוד הם כאן, יש להתייחס למבקשי המקלט בכבוד – להעניק להם אשרות עבודה ולהעניק להם זכויות בסיסיות."


שף אלון גונן, חבר מערכת אכול ושאטו, משמיע קול אחר בנושא:אלון גונן עם שף מאיר אדוני
מצעד של שפים, שמספרים שרק הם מוכנים לרחוץ כלים ולנקות שירותים במסעדות ובמלונות שלנו. וואלה. אז זה אומר שלפני 2006, כשהתופעה הזו התחילה, לא היו כאן מסעדות ובתי מלון? זה, חברים, זה אומר שמסתנני העבודה מאפריקה גזלו את מקומות העבודה של ישראלים, רובם ערבים-ישראלים, שחותמים עכשיו בלשכת האבטלה.
מצטער, אבל יש מספיק עובדים שיכולים להחליף אותם. השביתה שהם עשו זה סוג של טרור כלפינו. אותם עובדים אצלי שלא הגיעו לעבודה ולא הודיעו אפילו והפתיעו את המערכת ופגעו בלקוחות של,י אותם אלה אין להם לאן לחזור. אני לא אעסיק אותם יותר. הפגנות, מחאות, איומים . מה אף אחד לא מבין מה קורה כאן?
איל ידידי, אני מעריך את פועלך, אבל גם אתה וגם אחרים עשינו מספיק כלים וקילפנו קישואים כי עובדים ברחו, חלו, נעלמו. לא קרה כלום. מטבח חזק מחזיק מעמד בכל לחץ. מדינה חזקה לא נכנעת לחבורה של מסתננים שהפנים האמיתיות שלהם מתגלות לנו.

 

 

ולשף אבי ביטו ממסעדת אדורה בתל אביב, יש דעה שונה לגמרי:

אני שומע וקורא כל מיני אמירות גזעניות והשמצות לגבי הפגנת העובדים הזרים וכו'. חוץ מרחמים אין לי אל  אותם המשמיצים שום תחושה והרגשה. אותם שף אבי ביטון, אדורההמשמיצים אולי קצת שכחו שכל חיינו היינו עם נרדף שביקש מקלט במקומות שונים בעולם. הם קצת שכחו שאין שום ישראלי שרוצה לעבוד בשטיפת כלים או בקילוף תפוחי אדמה. מזה ארבעה ימים המסעדות, הבארים, ובתי הקפה מנסים לאייש את התפקידים האלה ללא הצלחה.

אז כל מי שזועק ואומר שהעובדים הזרים לוקחים את העבודה לישראלים, שיגיע כרגע לעבוד בשטיפת כלים, בחיתוך ובקיצוץ בצל. אני אומר לכם שאין אף אחד שמוכן לעשות את זה. אף ישראלי לא מוכן לשטוף כלים גם בסכום של 35 ש"ח לשעה, ומי שמוכן אז שיגיע היום אליי למסעדה ומובטחת לו עבודה קבועה.

הבעיה שלנו כמדינה שחיה בתרבות ה'יהיה בסדר' ומשקיעה מיליונים בבניית בתי כלא לאותם מסתננים, היא שהממשלה לא מבינה שהיא לא פותרת את הבעיה אלא רק שמה פלסטר על הפצע המדמם. שנים שהממשלה שותקת בעניין המסתננים, ועכשיו פתאום זה מפריע לה.

אז הנה הפתרון: קחו את המשבר כהזדמנות. תנו לעובדים הזרים ויזות עבודה, קחו מהם מיסים, תנו להם לחיות בכבוד כאן, ותסגרו לעזאזל את שער הכניסה לארץ, אבל מי שכבר כאן, אז חייבים לטפל בו כמו שצריך, ואולי אנחנו כמדינה נרוויח מזה משהו.

צילום מסעדנים ופליטים: אלון סגל