אחרי מספר שנים בהן קורה משהו בשוק הבירה הישראלי, נפגשו לראשונה כל 
החידושים ואנשי הבירה במקום אחד בתל אביב.
כבר מספר שנים מתקיים פסטיבל הבירה במעברות, בו יכלו רק חובבי בירה שהטריחו עצמם למעברות בשרון להרגיש את הבשלות המתהווה של צרכן הבירה הישראלי. הפעם כנראה הגיע הזמן להתבגר ולהביא למרכז הסצנה – לתל-אביב, את 200 סוגי הבירות שנאספו בהיכל נוקיה. ולמי שלא יודע, יש עוד מותגי בירה ומתכונים טובים שלא הגיעו השנה להיכל, ונקווה לראותם בשנה הבאה.
בין פגישה ולחיצת יד אחת לשנייה, כי הרי לא כל יום פוגשים את המבשלים ובעלי החלום בחגיגת בירה הולמת, לגמתי ממיטב האיילים שהוצעו לי וגירו את חושי על מנת שאטעם. הפעם פסחתי על בירות פילזנר/לאגר שהיו גם מהן למכביר.
מבשלת ברוקלין הניו-יורקית, פיתתה אותי עם MONSTER ALE בעלת 10.3% אלכוהול. זו בירה עוצמתית ומאוד כשותית – כלומר מרגישים היטב את הכשות הפירותי שנעשה בו שימוש לבירה זו.
ה- BLACK CHOCOLATE TOUR של ברוקלין הוא שילוב מעניין של בירה חזקה (10%) מרה מאוד, ומעל הכול בולטים ריח וטעמי שוקולד שרוף.
מבשלת אלכסנדר מציעה בירות רק למסעדות ובארים, כי הבירה לא מפוסטרת ומשווקת טרייה מיד בתום התסיסה. כיום ניתן להשיגה רק ב- 85 נקודות מכירה, אבל עתידה לפניה. הבלונד שטעמתי היא בסגנון בלגי עשיר בארומה וטעם. אכן חידוש מעניין ומבטיח.
דני נלסון מיסד את בישול הבירה ב- ISRA ALE. הבירה שטעמתי, מעושנת, אכן 
טעימה לי ומתאימה לדג סלמון מעושן. כייף לחך.
בירה גולדה פיתתה אותי עם IPA מרירה כהלכה. שמעתי שגולדה עוברת לאבן-יהודה. תתחדשו.
שמולץ נעם לי מאוד עם ה- FAT COMPANION הבלגי בעל 8.8% אלכוהול שמורגשים מאוד בטעם הבירה, וזאת בדרך נעימה. החמיצות של בירת החיטה מבית היוצר של שמולץ, לא נעמה לי בלשון המעטה, אבל על טעם וריח לא נתווכח.
מבשלת הגולן העמידה דוכן מקצועי והגיעה עם מיטב הצוות, כולל הברומסטר הגרמני שסיפר לי מבלי שאף אחד מסביב הבין (כי רק שנינו דוברי גרמנית) שהם ימשיכו עם 
ארבעה סוגי הבירות של היום, ואולי יוסיפו בירה קבועה אחת. מדי פעם יביאו לפתחנו בירה עונתית או חד פעמית, ללא מחויבות ארוכת טווח. לדבריו כבר מרגישים את היד המקצועית של השותפים החדשים, והשכנים, יקבי רמת הגולן.
מבשלת נגב הציעו לי בירה פסיפלורה פירותית וריחנית כמו פסיפלורה, שמשתלבת בסיום הבישול, ובבקבוק נשמרת לטווח הארוך. לדברי חיים ממבשלת הנגב, כיום הם מגיעים לבישולים של 1000 ליטר בשבוע, והיד עוד נטויה.
מלכה הציעה לי IPA אדמונית ריחנית ומאוד מאוד כשותית. איזה כייף.
PAVO היא מבשלה חדשה שהוקמה בזיכרון-יעקב. מבשלה עם כושר ייצור של 14,000 ליטר בחודש, שמייצרת על פי מתכונים ייחודיים שבהם גם המים מותאמים ושונים בין מתכון אחד למשנהו. בירת החיטה WHEAT בסגנון בוואריה כל כך אהובה עלי. מתקתקה וכייפית.
מבשלת ISIS נמצאת על פרשת דרכים לקראת קבלת כל האישורים כמפעל ייצור מאושר – מעבר מהגראג' למפעל בוטיק. ה-IPA שטעמתי מאוד פירותית הודות לסוג הכשות, העושה אותה לפחות מרירה, עם הרבה מאוד פירותיות וריח.
מבשלת רונן עם בירת חיטה מחוצפת, שמשלבת מעט חמיצות המתערבת עם מתיקות קלה. הסטאוט העוצמתי של רונן נקראת כהה ומרושעת.
אביר האלה הכין שואו שבהחלט משך תשומת לב, הראויה למבשלה זו. גם מבשלה ציורית וגם מבשלה איכותית. ה- CRISPY חזקה ואלכוהולית, וה- CRISPY PRIMIUM עדינה יותר – עם ארומה מעודנת ופירותיות דומיננטית.
לאפינג בודהה – מנצח ותיק בתחרויות בירה במחוזותינו, הציע לי IBA, ולשאלתי מה זה, התשובה הייתה: Indian Black Ale.
גלי'ס הציע בירה מאוד מתובלת עם ציפורן מודגשת, בשם THE LOST SPICY MONSTER.
בירבר הוא מיזם, או אולי תחביב, של שלושה חברים מהר אדר. הבירות שהתפתיתי להן היו פסיפלורה ומנגו, בשתיהן מורגש הפרי מעל לכל. אכן מעניין.
הדובים הציגו בסגנון ושובבות, דוכן ומגוון צבעוני. גם הבירה שטעמתי, VIRGIN IPA, 
היא שילוב מעניין של פירותיות וארומה חזקה בתחילת המגע עם הכוס, ואז מגיעה המרירות של הכשות, כמו שהסגנון בדרך כלל מבטיח ומקיים. לסיכום: ריח פירותי וטעם כשותי מר.
הבירה האחרונה שטעמתי מגיעה מאנגליה: SPITFIRE. זו בירה בסגנון אייל אך צלולה עד כדי התחזות לבירה לאגר פשוטה. אבל הטעם והארומה העשירים לא מטעים, ומאשרים שזו בירה אייל.
וכך, אחרי יותר מ- 20 סוגי בירות שטעמתי, ומפגש עם יותר מ- 20 חברים לאהבה לבירה איכותית, יצאתי לדרכי (לא נהגתי) עם הרגשה שתערוכה זו, אותה ארגן אבי בן עמי – סטודיו בן עמי, בסיוע מקצועי של שחר הרץ, היא אבן דרך בעולם הבירה בישראל. תערוכה גדולה ראשונה – ולא אחרונה.
