ביום שלישי האחרון, הרבה אחרי שתכננתי לעזוב את המשרד, שהרי הנני רק בגדר חובבת יין מקצועית והעיסוק ביין טרם מהווה את הכנסתי, יצאתי לבקר בתערוכת גלית שמשוניISRAWINEXPO 2012, או כפי שהוגדרה בפרסומים "תערוכת היין הבינלאומית ה-4 בישראל".

האמת שהרבה בינלאומיות לא מצאתי שם, וכחובבת יין אולי אני לא ממש יודעת שמדובר בתצוגה של יינות שחלקם מיוצאים מישראל וזה מה שהופך את התערוכה לבינלאומית…..
למעשה, המציגים הבינלאומיים היחידים שמצאתי בתערוכה היו איטלקים, שהציגו יינות מאזור לומברדיה ומכרמים הגדלים סביב אגם גרדה, והם הצליחו לזכות בתשומת לבי דווקא ביין שאינו בדרך כלל מהחביבים עלי.

הרישום מראש לתערוכה הוכח כיעיל, ותוך דקות ספורות הייתי בלב ליבו של עולם יין, עם השקת כוסות וחיוכים של אנשים מעט מבושמים.
מצוידת בכוס יין ריקה, שתפקידה היה להתמלא בזמן קצר כמה שיותר, שהרי בני הצעיר מחכה לי לארוחת ערב בבית, ואני חייבת, אבל ממש חייבת, לטעום כמה יינות שאיני מכירה ולהרגיע את היום המטורף שהיה לי בעבודה.

בחרתי להתחיל בביתן יקב טורא, שלא היה עמוס במיוחד ויכולתי לספק במיידי את הצורך שלי ושל גופי בגמיעת אלכוהול. יקב טורא
טעמתי שלושה יינות של טורא. פתחתי בשרדונה 2010, שצבעו בהיר שקוף, וריח של תפוח ירוק ורענן מילא את אפי. מה שנראה כמו שרדונה מבטיח, היה מעט מאכזב בטעמו הקצר והסיומת המרירה. המשכתי בטעימה של קברנה סוביניון 2008, שצבעו הבהיר לא נראה כל כך מתאים לקברנה ראוי. בריחו ניתן היה להבחין בריח פירות יער שחורים, ועץ של יישון בחבית. הטעם לא היה מלא כמו שאני אוהבת וגם לא היה מספיק ארוך.
המציג של יקב טורא התעקש שאטעם את המרלו 2008 שלהם – יין שאני פחות מחבבת באופן אישי, אבל הבטיח שהכרמים של הר ברכה מניבים ענבי מרלו איכותיים. ואכן, זה היין אותו אני רוצה להגדיר כבחירה הראשונה שלי, מתוך "ארבעה זוכים" שהספקתי להכתיר בשעה וחצי של סיור זריז בתערוכה.
צבעו אדום עמוק, עם רגליים יפות על הכוס, ניחוח מוכר של מרלו וטעם נפלא, עם עפיצות נעימה בפה. מפתיע וטעים לי הרבה יותר מהקברנה. עוד עניין הוא התווית של בקבוקי היין, עליה מופיע מספר 5000 ומשהו. כששאלתי מה פשר המספר, נעניתי שזהו תאריך ייצור היין המחושב משנת בריאת העולם.

הביתן הצמוד היה של יקב רמות נפתלי, שם פגשתי באיציק כהן מייסד היקב, איש איציק כהן, רמות נפתליחביב וחייכן, שלמרות שאני רק חובבת יין, השקיע בי טעימה שלמה שכללה שישה יינות שכולם היו זוכים לבחירתי, אבל מאחר שהחלטתי לבחור רק ארבעה יינות מצטיינים, אציין פה את החביבים עלי ביותר ואת הזוכה המאושר.
טעמתי פטי וורדו 2009, שבזכות צבעו הסגלגל, ריחו הפירותי וטעמו העגול והמלא עם העפיצות הנעימה, היה יכול להיות אחת הבחירות שלי.
אבל איציק המשיך איתי הלאה לשיראז 2009 – זן בין החביבים עלי בכלל. צבעו האדום העמוק, ריח פירות היער וטעמו המופלא, גרמו לי לרשום + על כרטיס הביקור של איציק, כדי שאזכור שאהבתי יין זה.
בדיוק אז שמעתי מישהו לידי מבקש מלבק. האמת שמלבק הוא ענב שגיליתי באחת מטעימות היין העיוורות בהן השתתפתי, ונשביתי בקסמיו בזכות איכותו וידידותיותו לסביבה, כלומר יין שניתן לרכוש במחיר שווה לכל נפש ולפתוח בקבוק גם לבד באמצע שבוע וליהנות, כי סתם בא לי. צבע המלבק 2009 של איציק היה אדום בהיר ושקוף, שנראה לי לגמרי, וטעמו קליל ופירותי. אכן יין לבילוי של ערב סתמי ולא מיוחד.
משם עברנו לקברנה סוביניון, ופה מוכתר הזוכה שלי. למרות שטעמתי שני יינות קברנה, הבחירה השנייה שלי היא קברנה 2008 של יקב רמות נפתלי, שצבעו אדום עמוק, עם אוזניים שנראות כמו שמן על הכוס, ריחו העשיר מילא את אפי וריאותי והיה של פירות יער שחורים וריח יישון בחבית עץ. יין בעל טעם עגול וארוך, יין ראוי ביותר.
טעמתי יינות נוספים אבל הבמה מגיעה לעוד שני נבחרים.

הנה הגעתי לאיטלקים, The Wines of Lombardy, שם מאד רצו לתת למבקרים הביתן האיטלקילטעום מכל היינות. טעמתי Talento Brut Millesimato עשוי 100% ענבי שרדונה. יין מוגז, קצת מדי, יבש, ריחני, יופי של יין.
טעמתי עוד שני לבנים, טעמתי גם רוזה נפלא – Garda Classico DOC Chiaretto, טעמתי אדומים שלא הרשימו אותי כלל, ואז בחרתי להיפרד מהחברים האיטלקים, אבל לא שוחררתי כל כך מהר: מזגו לי יין קינוח.
אני לא טובה ביינות קינוח, לא מכירה יותר מדי, לא יודעת להתרשם מפורט, אולי לא יאה לומר כמי שמתיימרת להבין ביין.
Moscato Di Scanzo DOCG, הבחירה השלישית שלי בתערוכה, הנו יין מוסקטו אדום מופלא, הטעים ביותר שטעמתי עד כה (מיינות הקינוח), בעל מרקם צמיגי, עם ריחות עשירים של קינמון וצימוקים. פשוט טעם מושלם, ולא מתוק מדי שצורב את הגרון.

אני קופצת מיד לבחירתי הרביעית, כי מדובר ביקב שאני מחבבת במיוחד, והחלטתי שלא אלך הביתה בלי לטעום את היין של מוטי גולדמן מיקב וילה וילהלמה.מוטי גולדמן, וילה וילהלמה
ניגשתי ישר ל- 1243, היין הזוכה הרביעי והאחרון שלי, המורכב מ- 72% קברנה סוביניון ו- 28% מרלו. צבע ארגמן, ריח פירות שחורים וגם קצת אדומים, ואיך לא – ריח של עץ, עשן. למי שלא מכיר, שמו של היין הוא מספר הימים שיושן בחביות עץ אלון. פשוט יין נפלא.

האמת שלא סיימתי פה. בדרכי החוצה משכו את עיני תוויות הבלנדים החדשים של יקבי רקנאטי, טעמתי, נהניתי, אפילו מאוד, אבל השירות הלקוי של מוזגת היין, הקמצנות במזיגה והעומס של הטועמים, עשו לי, חובבת היין, הרבה פחות נעים. לכן לא עלו יינות אלו לשלב הגמר שלי.

היו עוד הרבה יקבים, היו גבינות ממספר מחלבות בוטיק נהדרות, היה שוקולד ועוד מיני הפתעות, אבל לי חיכה ילד מקסים בבית לארוחת ערב של אימא ובן.