נסענו צפונה, לאזור היין של זכרון יעקב, על מנת לפגוש את הטווס של זכרון – מבשלת הבירה PAVO, בראש גבעת זמארין שבזכרון יעקב; ממש אותה גבעה בה ממוקמים ופועלים יקבי כרמל.
קיבלו את פנינו היזם והמשקיע בפרויקט נחי ברגידה ושותפו האמון על השיווק – עידן גולקו.עימם היה הברומייסטר של המבשלה – ליאור בלמס, שלמד את התורה בגרמניה (וטרם סיים).
מספר נחי: "האב-סבא רבא שלי היה בין מתיישבי גבעת זמארין וממקימי היקב של זכרון", כך שאחרי יותר ממאה שנים התחברו המעגלים של המשפחה והיקב עם מבשלת בירה חדשנית זו. המיזם הוקם על חורבות מפעל בלוקים שפעל במקום, ועקב כך גם סובל ממגבלות של תכנון ובניה שהיו אילוצים מטעם הרשות המקומית.מגבלות אלה עושות את מלאכת הייצור למסובכת, ולא לתהליך עקבי הגיוני של קו ייצור.
ליאור ערך לנו סיור במתקני הבישול, ביקבוק ואחסון של המבשלה, שתהיה 
מסוגלת לייצר עד 14,000 ליטר בירה בחודש – עוד חזון למועד.
נחי מספר על השקעה של מעל ל-4 מילין ש"ח, הכוללים גם מתקן להתפלת המים המגיעים מבארות זכרון יעקב והתאמתם לסוגי הבירה השונים.
"נאלצנו להגיע לפתרון לא שגרתי של התפלה עקב כך שכל דגימת מים הייתה עם תוצאות אחרות של מינרלים. ייצור בירה בטעם אחיד דורש אחידות במאפייני המים, המהווים 95% מנוזל הבירה", מסביר הברומייסטר הצעיר מזכרון יעקב.
מבשלת PAVO (טווס בלטינית) מייצרת כיום חמישה סוגי בירה, ובאמתחת הברומסטר עוד כמה מתכונים לעתיד.
כחלק מהמבשלה הכשרה ועל כן גם סגורה בשבת, יש במקום אולם ומסעדה לקבלת קבוצות ולקוחות מזדמנים, הרוצים ליהנות מבירה טרייה ואיכותית על רקע הנוף המדהים הנשקף ממרפסת המסעדה. זו צופה לחיפה וחוף דור לצד אחד, ועד המוחרקה ועמק בנימינה לצד שני.
נחי מספר שהבירה תימזג רק בכוסות של שליש, כאשר ההצעה ללקוח תהיה כוס שנייה בחצי מחיר, כך שהלקוח לא יצא נפסד כלכלית אבל יהיה מורווח מבחינת הטעם.
לדברי נחי ברגידה: "בירה צריכה להיות טרייה וקרה במידה לכל אורך השתייה, ולא שסוף הכוס תהיה חמה מדי וכבר לא מספיק מגוזזת, תופעה המוכרת ללוגם הישראלי בחום יולי אוגוסט". אכן טיעון משכנע.
התחלנו בטעימות חמישה סוגי הבירה. הראשונה הייתה בירה פילס. אני חייב להודות שבירה לאגר אינה חביבה עלי במיוחד, כי כולן דומות. אבל הפעם הופתעתי – בירה לאגר עם מעט מרירות, הרבה ארומות פרחוניות .וטעם נעים ועשיר לאורך הרבה זמן לאחר הלגימה. זו בירה שלדברי הברומייסטר ליאור, הכשות שהוא משתמש בה היא המייחדת את הפילזנר של פאבו.
הסוג השני, גם הוא לאגר- Redish Lager. בירה אדמונית אבל לא גולדסטאר או טובורג רד. זו בירה לאגר אבל מתחזה לאייל תודות לטעמים העשירים בפרחוניות ומתיקות קלה וארוכה. המרירות של הכשות כמעט ולא מורגשת. לדברי ליאור, הצבע האדמוני הוא תוצר של השימוש בלתת מיוחד, וכן תודות לבישול נוסף של הלתת לפני הסינון.
הבירה השלישית היא Pale Ale, או כדברי אנשי פאבו: Israeli Pale Ale או IPA ישראלי. להבדיל מה-IPA המוכר כבירה עשירה בכשות ומרה, בירה זו היא בעלת מרירות קלה ואף סיומת מתוקה קמעא.
הבירה הבאה הייתה בירת חיטה עכורה וזהובה כמיטב הסגנון הבווארי. זה ניסיון לייצר בירת חיטה ישראלית, כלומר גם מעט פחות מתוקה מבירות החיטה הבוואריות ועם מעט חמיצות המגיע מהכשות.
לסיום הביקור טעמנו סטאוט שחור הנמזג עם חנקן ומקבל קצף סמיך ובצבע מוקה קרמי. זהו סטאוט רך ונעים בעל טעמי קפה ומרירות עדינה וארוכה.
אכן מיזם מעניין, ועוד מדרגה בחשיפת הישראלים לעולם העשיר של בירות איכות וטעמים מיוחדים שאפשר להתענג עליהם מבלי "לדפוק את הראש".
המבשלה נערכת לשיווק בבקבוקים בחנויות היין ובנקודות נבחרות, הן בשוק הקר והן החם.
בהצלחה.
