ל. היא אשת אופנה בכל רמ"ח אבריה. היא חיה אופנה, נושמת אופנה, מוכרת אופנה בבוטיק היוקרתי שלה ברעננה שכל הבגדים בו מאיטליה (לא נגלה את שמו, מתחיל ב- ל. כשמה וממוקם בפינת הרחובות אחוזה-רמב"ם ברעננה. זה הכל), נוסעת לכל תצוגות האופנה הנכונות באיטליה, צופה באדיקות בערוץ האופנה בעת ההליכה המהירה או הריצה על המסלול בחדר הכושר.

כאשת אופנה, ל. אוכלת גם בכל המקומות הנכונים והחדשים, הנפתחים והקיימים. אמרו לה "הוטל מונטיפיורי" ותראו חיוך זורח על פניה. כן, היא אכלה שם כבר מספר פעמים, ואותה לא יגבילו לשעתיים ליד השולחן כפי שהם עושים לאחרים; כי היא לא באה רק לאכול אלא לבלות.

כך הגעתי גם אני להתקשר להזמין מקום להוטל מונטיפיורי, ארבעה אנשים, שישי בערב, 20.00. "אי אפשר 20.00, תבואו ב- 19.30 והשולחן שלכם לשעתיים, עד 21.30", אמר הקול החביב והמנומס מעברו השני של הקו.
רגע, שאלנו, אנחנו יכולים להביא יין שלנו? "כן, בתנאי שלא מופיע בתפריט היין של המסעדה. דמי חליצה 40 ₪", הוסיף הקול החביב.
קצת בעיה, כי איפה מוצאים באינטרנט את תפריט היין של הוטל מונטיפיורי?

החלטנו להתחכם. הפתרון: להביא יין שבשום פנים ואופן לא יכול להופיע בתפריט. אמנם מיקב סוסון ים (בדיעבד, אין בכלל יינות מיקב זה במסעדה), אך מחבית מיוחדת הזוכה לכינוי "החבית של בן ודורון" (שברבות השנים הפכה כבר לשתי חביות), הנרכשת ע"י קבוצה הולכת וגדלה של חסידי יינות היקב, שבראשה עומדים אכן בן ודורון. הם מכינים בלנד ייחודי מדי שנה עם זאב דוניה, אנחנו מהווים "קבוצת רכישה" במחיר הוגן ביותר לבקבוק, מזמינים 6 או 12 בקבוקים, ובשבת האחרונה של חודש אוגוסט, לקראת השקיעה, מתכנסים בביתם של ענת ודורון בכרמי יוסף לערב של אוכל ויין – ולקבלת היינות שלנו.
יין החבית של בן ודורון 2005 שהבאנו איתנו הוא בלנד של 85% קברנה סוביניון 10% פטי ורדו, ו- 5% פטיט סירה והיין יושן 15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות ואיטלקיות, והוא לא מסונן.
מאיה המלצרית: נאה, מקצועית, חביבה ומסבירת פנים; הסתכלה בהתפעלות על התווית הייחודית, חלצה את הפקק, מזגה היין לכוסות, וכבר מכת הריחות שבקעו מהבקבוק הבטיחה רבות.

למנות ראשונות הזמנו מהמיוחדים של הערב – קלמרי עם ראגו ירקות שורש (52 ₪). מנה מדהימה ועשירת טעמים, אל תחמיצו אותה; ומהתפריט שרימפס טמפורה (48 ₪) – מלווה בירקות מצופים ןמטוגנים אף הם, כולל פטרוזיליה, טעים מאוד. היה גם סלט CHEVRE CHAUD של חסות עם קרוסטיני ועליו גבינת עזים (48 ₪) – מנה מרעננת, שהגבינה החמה מוסיפה לה עושר טעמים; וקרפצ'יו פילה עם שמן אגוזים (48 ₪), שהביא את ד. להיאנח בהנאה ולומר "גם לי יש בבית שמן אגוזים".

עוד לפני שהמנות הגיעו לשולחן קיבלנו לחם וחמאה, כאשר הלחם הוא באגטונים קטנים, לוהטים מהתנור, אשר חודשו ותוגברו ברגע שהכלי בו שכנו עמד להתרוקן. עם המנות הראשונות קרתה לנו תופעה שלא מוכרת לי כל כך: היין פשוט נגמר בבקבוק. סוסון ים 2005 מהחבית של בן ודורון היה כל כך טעים, עד שהמזיגה חוזרת של יתרת היין בבקבוק בוצעה תוך כדי אכילת המנות הראשונות, שתוגברו עם סלט שרימפס ואטריות צלופן (48 ₪) מדהים שקיבלנו על חשבון הברון (מונטיפיורי) כאות הוקרה והיכרות מיוחדת (תמיד חשוב להכיר מלצר במסעדה, גם אם אינו במשמרת באותו ערב).

בשלב הזה היינו ארבעתנו כבר באופוריה של הנאה. השילוב של האוכל המעולה, השירות, היין של זאב דוניה ובן ודורון, מראה המסעדה המלאה עד אפס מקום – ועם זאת מתנהלת ביעילות ובמקצועיות; כל אלה הפכו את הערב כבר עתה לחוויה.
ו
עכשיו הגיע תורן של המנות העיקריות: צלעות טלה בגריל עם ירקות קלויים (138 ₪) מתפריט המיוחדים; אמנם מנה יקרה אבל ראויה ביותר. במקרים רבים תקבלו צלעות טלה דקות ומיובשות. כאן היו דשנות ורכות. אל תתביישו לאחוז בקצה העצם החשופה וליהנות מכל ביס, עד העצם. 

צ'יקן טיקה עם זוקיני וצ'ילי (66 ₪) וקערית אורז לצדה, זכתה למחמאות רבות מהסועד שבחר בה, ששיבח את רכות העוף וטעמו – והוא בהחלט צדק. אוסובוקו חזיר עם ירקות שורש (72 ₪), גם כן מהמיוחדים של הערב, הגיע לשולחן כחתיכה שלמה של השוק על העצם. מנה מטעה: נוקשה מבחוץ, ואיזו רכות של הבשר בפנים. השילוב של ירקות השורש גם במנה זאת היה מוצלח ביותר.
הצעירה בחבורה הלכה על מנה ראשונה נוספת כמנה עיקרית: פרוסות סינטה עם פלפל סצ'ואן (48 ₪) ונהנתה מאוד.

בכלל, כאן המקום להרחיב קצת על סגנון הוטל מונטיפיורי ומבנה התפריט. המנות אמנם מחולקות לקבוצות, אך תוכלו לאכול בשקט ובשלווה בשיטת Mix & Match – ערבבו לכם בכיף בין מנות וסגנונות: הרבה מנות וטעמים אסיאתיים, וגם סגנון צרפתי/איטלקי, ואפילו מהמטבח האמריקני: המבורגר, קלאב סנדביץ'. בקבוצה אחת תמצאו גם קדרת פירות ים "טום יאם" בסגנון תאילנדי, וגם לינגוויני שרימפס בשמפניה.

לאחר התלבטות קצרה בנושא קינוחים כן/לא, החלטנו: הולכים על זה – ולא הצטערנו (פרט לספירת הקלוריות והסוכר).
שני כדורי סורבה קמפרי וסורבה מלון (28 ₪); טארט טאטן בראסרי – עוגת תפוחים אישית חמה עם קערית שמנת לצדה (36 ₪) – בהחלט תעיף אתכם לצרפת; עוגת גבינה קופיבר (32 ₪) – טיסה קצרה לניו-יורק; ושוב על חשבון הברון: פריזייר – כוס ובה מכל טוב: שברי עוגיות התופסים לחות וטעמים מקרם פטיסייר ומהתותים השוכנים בכוס.

ההתכתבות עם קופי בר והבראסרי בשמות הקינוחים (טארט טאטן ועוגת גבינה), אינה מקרית. למי שאינו יודע, מדובר באותם בעלים של שלושת המוסדות וגם של הבר ברוטשילד 12– רותי ומתי ברודו.

עבור הארוחה המעולה, אחת הטובות שאכלנו אי-פעם בישראל, שילמנו 634 ₪, ובתוספת שירות למאיה – שהייתה שווה את הטיפ – הגיע התשלום ל- 730 ₪, וזכרו את שני הבונוסים שקיבלנו במנה הראשונה ובקינוח. שמנו לב שגם השכנים שלנו זכו לצ'ופרים מהמסעדה, בלי להכיר מלצרים בה, כך שנדיבות ויחס הם מאפיינים של הוטל מונטיפיורי גם בלי פרוטקציה.

בישראל לא מחלקים מזלגות וכוכבים למסעדות, אבל אם אתם רוצים לאכול במסעדה ממוזלגת ומכוכבת בלי לטוס לחו"ל, אלא לעשות זאת ברחוב ובאזור מקסימים של בניינים משופצים ומשתפצים, התקשרו להזמין שולחן בהוטל מונטיפיורי.

האמת שממש רצינו לעושת כמו במסעדות RELAIS CHATEAU בחו"ל, בהן המסעדה צמודה למלון בוטיק קטן, לעלות לחדר במלון מונטיפיורי שמעל המסעדה ולצנוח לשינה עמוקה, אבל זה כבר לפעם אחרת.

HOTEL MONTEFIORE
רח' מונטיפיורי 36 תל-אביב
טל. 03-6363777

תמונות: www.drunkintelaviv.co.il