או שאטו – טור דה פראנס של היין

בנסיעה האחרונה לפריז החלטתי לשלב טעימה חווייתית מודרכת של יינות כבילוי של שעתיים לפנות ערב, ובהחלט נהניתי ואני ממליץ על בילוי כזה, בלי יומרות של סדנה מקצועית ועם FUN וטעימה של יינות שחלקם מעניינים. הטעימה נקראת "טור דה פרנס של היין".

בית O-CHATEAU בו התקיימה הטעימה, שוכן בשיפולי אזור ה-האל (Les Halles)' – פעם השוק הסיטונאי של פריז והיום מרכז מסעדות ובילוי, קניון, וצומת של קווי מטרו ומטרו פרברי (RER).
המקום מתפקד בערב כבר המציע 40 יינות בכוס ובבקבוק (גם לקנייה הביתה למי שנהנה מיין אותו שתה במקום), מסעדה, ומרתף המשמש להטעמות של עד 25 אישה ואיש בסבב אחד.

הטעימה, שמחיר ההשתתפות בה 50 יורו לאדם (המשתתפים מקבלים 10% הנחה על יינות בכוס וארוחה אחרי הטעימה), החלה בחמש אחה"צ ונמשכה קצת יותר משעתיים, 
ירדנו למרתף וקיבלנו את רשימת היינות לטעימה המודרכת: שמפניה אחת, שני לבנים, ושלושה אדומים – אף אחד מהם לא מבורדו.

המנחה: רמי (כמו רמי מרטן) – יינן מקצועי מכפר קטן ליד קאור, בן להורים יצרני יין. למד בבורדו ועבד שם, בהמשך בבורגון ובאוסטרליה וחזר לצרפת.
הקהל מציג את עצמו: כולם מארה"ב – מכירי ויודעי יין, וגם כאלה שלא, כולל אחת שבאה בפעם שנייה לטעימה כאן. הכיבוד פשוט ולעניין: פרוסות בגט טרי. מי שרוצה יכול להזמין בנוסף מגש גבינות קטן. לא צריך יותר.

הטעימה כאן אזורית באופייה: השמפניה משמפיין, כמובן, הסנסר העשוי מענבי סוביניון בלאן מהלואר, שרדונה מבורגון, והאדומים: דרום מערב – פרונטון (ענבי אליקסיר), רון – קוט דו רון (סירה, גרנאש, סינסו), לנגדוק – סנט שיניאן (גרנאש, קריניאן, סירה).

פותחים עם השמפניה: premier cru של Monmarthe שמחיר בקבוק שלה כאן לקנייה הביתה הוא 21 יורו. שמפניה ברוט יבשה, עם פירותיות טובה.
רמי מסביר יפה את תהליך ייצור השמפניה, באופן שכל אחד יכול להבין. הוא שופע הומור ומשעשע: "יש שמועה שאת השמפניה המציא אדם אנגלי, אבל הצרפתים לא יכולים לקבל את זה מבחינה ביולוגית, אז אנחנו דבקים בנזיר פריניון כאבי השמפניה"; או: "השמות לשמפניה: ברוט, סק ודמי סק בצרפתית בדיוק הפוכים למידת המתיקות של השמפניה. כאלה אנחנו הצרפתים, אוהבים לבלבל. סק (יבש בצרפתית) הוא מתקתק, ודמי סק – מתוק".

ממשיכים עם סנסר מחבל הלואר: Domaine de la Garenne 2010 – יין מעולה, שהביא אותי לשתות כמעט רק סנסר בארוחות השונות בפריז. מחיר בקבוק באו שאטו: 18 יורו.
תובנה חשובה של רמי: "אל תתרשמו מכל מומחי היין שמריחים כל מיני דברים ביינות. סמכו על חוש הריח שלכם ועל הזיכרונות שלכם". ליין ריחות מדהימים, לימון ואשכולית, ובסחרור הכוס עולים אננס ותפוח, הטעם נותן ביטוי לפירות אלה עם מינראליות, אבל אנחנו לא נכנסים כאן לפרטים על יין ספציפי זה או אחר בטעימה, בין השאר כי כפי שאומר רמי: הסיכוי לפגוש יין מיקב ספציפי ששותים במסעדה, במסעדה אחרת או בחנות, הוא נמוך ביותר בגלל ריבוי היקבים בצרפת.

היין הלבן הנוסף בטעימה הוא שרדונה Domaine Venot 2009 (מחיר בקבוק 17 יורו) מקוט שאלונז בבורגון. זהו יין שונה לגמרי מהסנסר, עם ריחות אדמה, עשן ופטריות שהולכים ונעשים עשירים עם שהיית היין בכוס, ונוכחים גם בטעם.
ההבדל מהסנסר נובע, בין השאר, מההתיישנות בחבית במשך 12 חודש.

ומה עם שרדונה אמריקאי שכל האמריקאים ציינו בפליאה שיש לו טעם שונה לגמרי? ובכן, רמי ציטט את מנהל המקום שאומר כי "לשתות שרדונה אמריקאי זה כמו למצוץ לפינוקיו", וסליחה על הגסות. כאן בא שיעור על חביות צרפתיות ואמריקאיות ועל יישון בחבית.

ההסבר הבא הוא על מושג האפלסיון, האזור, הטרואר – שלא אומר כלום לאמריקאים, וגם על הזניות – סנסר מיוצר רק מסוביניון בלאן למשל, ודרך אגב, הסנסר ניצח בגדול בטעימה את השרדונה מבורגון. רמי מציין גם שצרפתי קונה יין לפי האפלסיון ולא לפי הזן, ולכן לעולם לא מופיע הזן על התוית.
עוד מתובנות רמי: "הצרפתים אוהבים בלבול ואוהבים אפלסיון, לכן יש לנו לפחות 500 אפלסיונים בצרפת, גם לגבינות, שמנת, שמן זית וכבשים. בבורדו יש 47 אפלסיונים. בסנט אמיליון יש 900 יקבים תחת אפלסיון אחד. זה בלגן גדול – ברוכים הבאים לצרפת".

אנחנו מתקדמים לטעימת יינות אדומים, ווהנה השאלה מאחת המשתתפות: למה לא בורדו או בוז'ולה?
התשובה של רמי: "אנחנו אוהבים יינות שלא מתחת לרדאר, ומכל מקום הקוט דו רון מאוד פופולארי, ואזור לנגדוק עולה ומתפתח".

אדום ראשון מגיע מדרום מערב צרפת: האפלסיון הוא פרונטון, והיין Elyxir 2006 של Chateau Coutinel, עשוי מענבי נגרט, קברנה וסירה (19 יורו).
בריח היין יותר טוב מאשר בטעם המאכזב בלגימה ראשונה. הפירותיות העשירה בריח עם קצת וניל מהחבית, מתמסמסת בטעם, אבל בהמשך שהיית היין בכוס הטעם משתפר.

הקוט דו רון שלנו הוא Domaine Grand Veneur 2009 (בקבוק: 19  יורו), שהסירה והגרנאש שולטים בו בצבע, בריח ובטעם, ועם זאת זה לא יין גדול אלא יין אוכל צרפתי טיפוסי, כדרכו של קוט דו רון.

מאחר שאנחנו בטור דה פרנס של היינות, רמי מעביר את המשתתפים עכשיו מרוץ זריז בין אזורי היין בצרפת, ומפציץ עם האפלסיונים והשאטואים הגדולים, למשל של בורדו שמשפיעים על מחירי היין, עם מחירים המתחילים ב- 20 יורו. מחיר יין אדום בורגון (פינו נואר בלבד כמובן) לפחות 30-35 יורו לבקבוק – זאת בעוד מחיר יין ממוצע בצרפת הוא 3.60 יורו. טוב לדעת נתון זה מול מחירי היינות בארצנו – גם של היקבים הגדולים ובוודאי של יקבי הבוטיק.

ומכיוון שרמי הזכיר את הפינו נואר של בורגון, למדנו ממנו עוד דבר מתשובה לשאלה של אחת המשתתפות " יש אנשים שרגישים ואלרגיים לפינו נואר ומקבלים ממנו גירויים בעור". אולי אנחנו לא מכירים את התופעה כי הפינו נואר לא ממש נפוץ בישראל.

חוזרים ליין האחרון מאזור לנגדוק. היקב הוא Mas Champart והיין Causse du Bousquet 2009 (בקבוק: 23 יורו) – בלנד של גרנאש, קריניאן וסירה – לתשומת לב היקבים הישראליים שוחרי זנים אלה, כמו ויתקין, סוסון ים ורקנאטי.
יופי של יין – מצטיין האדומים בטעימה חינוכית זאת, שבמשך שעתיים הצליחה לשלב גם מושגי יסוד, גם סודות הטעימה, וגם טעימת יינות מייצגי זנים ואזורים בצרפת.

בפעם הבאה שאתם בפאריז מומלץ לבלות שעתיים אלה גם כזוגות וגם כאשר האישה או הגבר רוצים לעשות קניות ברחוב ריבולי ובהאל.

כל הפרטים באתר O-CHATEAU


Lavinia – מקדש של יין
Lavinia היא רשת חנויות יין שנולדה בספרד, ולה שני סניפים בפריז – זה בו ביקרנו בבולבר דה לה מדלן, מול אולם אולימפיה, והשני במרכז המסחרי של מנהטן הפריזאית – לה דפנס.
החנות היא לא רק הגדולה בפריז ובצרפת כי אם באירופה כולה. יש בה יותר מ- 5000 יינות שונים – לא רק מצרפת כי אם גם מאיטליה, ארגנטינה, צ'ילה, יוון, הונגריה וארה"ב – במחירים מ- 3 יורו עד 36,000 יורו.
אחת האטרקציות כאן היא אוטומט מכירת היינות בכוס, ה- Enomatic, ב- 10 יורו לכוס. כמובן שיש כאן גם בר- מסעדה ואולם לאירועים מיוחדים. ואם ציינתי את היינות, הרי הכהילים השונים חוגגים כאן גם כן, עם מגוון סוגי וויסקי, וודקה, ג'ין ועד ליקרים.
שווה ביקור, טעימה, וגם רכישת בקבוק או שניים.

Lavinia

הבורדוטק בגאלרי לאפייט – הספריה הלאומית
יינות בבית כלבו? – כשמדובר בפריז התשובה היא כן וכן.
אחת האטרקציות שלנו בביקורינו בפריז, היא קומת המזון בגאלרי לאפייט (Galeries Lafayette Gourmet), עם דוכני מזון מאזורים שונים בצרפת ובעולם, וסגנונות בישול שונים. סביב כל אחד מהם אפשר לשבת בישיבת "בר", להסתכל, לטעום ולנשנש, וכמובן לקחת הביתה או למקום בו רוצים לפקנק – פארק בשלכת למשל.
כחלק מקומת המזון קיים כאן גם אגף יין מרשים ומעורר קנאה, שבתוכו הוקמה "ספריה" מיוחדת – הבורדוטק; חנות ייעודית ליינות בורדו שנפתחה לפני קצת יותר משנה.
הבורדוטק מציגה ומציעה יותר מ- 12,000 בקבוקים מיינות אזור בורדו, בטווח מחירים המתחיל ב- 5 יורו ומגיע עד לא פחות מ- 25,000 יורו, עם כל האפלסיונים של סיווגי בורדו מ- 1858 התקפים עד היום, כולל יינות בני 50-60 שנה של שאטו אטור, שאטו מוטון רוטשילד, כמובן פטרוס, ודומיהם.
לחובבי היין, הביקור בבורדוטק הוא חובה. אז נכון שלא תוכלו לשתות שם מהיינות שהעין תראה – אבל בחנות היין העיקרית של הגאלרי לפייט תוכלו גם לשתות יין בכוסות וגם לאכול.

bordeautheque


ומאחר ש- Lavinia והבורדוטק נמצאות בטווח הליכה של 10 דקות אחת מהשנייה, הרי הנה לכם רעיון ליום יין בפריז, אותו כדאי לקנח בסדנת הטעימות – הטור דה פרנס של היין.