הרוח החיה מאחורי אתר אכול ושאטו, ומי שמרסן את עודף סימני הפיסוק שלי, לא אוהב את המילה "פינוק" ואת השימוש המוגזם בה בכתיבה על מסעדות. לטענתו, מנות נדיבות, מבחר גדול ואפילו משהו על חשבון הבית, לא ממש נכללים תחת קטגוריה זו – 'זה לא שהעניקו לי מסג' כחלק מהארוחה' גרס, והותיר אותי לחשוב עמוקות על סוגיה זו.
אז מה זה בעצם פינוק, ואיך מגדירים ארוחה ושירות כמפנקים במיוחד? הרי יש גבול לכמה ניתן להשתמש בשמות תואר כמו "נדיב", "מגוון" ו"טעים" בכתבה אחת. אחרי שתי ארוחות בוקר מוצלחות – אחת בסקואלה והשניה במקס ברנר, הצלחתי למצוא הגדרה נאותה ופשוטה: יותר. ארוחה מפנקת היא בעצם ארוחה שקיבלת בה יותר – יותר חיוכים, יותר מנות, יותר ממה שציפית. ואני ידידיי, מצפה להרבה.
מקס ברנר – לא רק שוקולד
למקס ברנר הגעתי מעט סקפטית. למרות אהבתי הבלתי תלויה למסעדות בכלל ולארוחות בוקר בפרט, חששתי מכמויות אדירות של מתוק ישר על הבוקר, אבל מייד כשהגעתי נרגעתי. במילים אחרות (שנראות הולמות יותר בקונטקסט זה, אם יורשה לי) "באתי, נדלקתי". מסתבר, כי ב"מקס ברנר" יש הרבה מעבר לתפריט מתוקים – ישנן ארוחות בוקר, עסקיות צהרים ותפריט מגוון המתאים עצמו לכל חך.
ולענייננו: ישנן כמה אופציות לארוחת הבוקר ב"מקס ברנר": שקשוקה, ארוחה על טהרת המתוק, סלט, פריטטה, וקלאב סנדביץ'.
אנחנו בחרנו את הגרסה הישראלית הזוגית, הנקראת גם "אופטימית", ולא בכדי.
הארוחה כוללת שלוש ביצים לבחירה, ממרח שוקולד, שני סוגי גבינות, סלט קצוץ, לחמים מסוגים שונים, מאפינס, חמאה וריבה, יוגורט עם גרנולה ושתייה חמה וקרה. לא סתם אופטימיות, אלא אופוריה של ממש.
כבר כתבתי בעבר על כך שגם הארוחה הנדיבה ביותר יכולה ללקות בתסמין חוסר
ההשקעה. לא הפעם: בכל דבר שהוגש לשולחן ניכרה תשומת לב: בעיצוב הכוסות של השתייה החמה (אפשר ומומלץ לבחור שוקולד חם טהור); בלחמניית הפוקצ'ה הפריכה; בלחם הקל המעולה שטעמו אינו מזכיר בשום צורה טעם (או חוסר טעם) של לחם קל; ובעיקר ביוגורט עם הגרנולה בתוספת פירות, שהיה הליהוק המפתיע שכבש את הקהל מהרגע הראשון.
עוד לא סיימנו לאכול, וכבר עצרה לידינו עגלה עמוסה במוצרים שונים של מקס ברנר לטעימת הסועדים. טעמנו טראפלס משוקולד מריר, ופקאנים ממולאים בקינמון ושוקולד לבן – אלו הסבו את תשומת ליבנו לעובדה כי בצדה של המסעדה ישנה מעין חנות קטנה של מוצרי מקס ברנר, אשר לקוחות אותו היום זוכים בה להנחה. השירות אדיב ביותר, האסתטיקה של האריזה יוצאת דופן, ועל עיצוב המוצרים באמת אין צורך להכביר במילים – פשוט מקסים.
סקואלה – מגוון האפשרויות
עם כל הרקע הנחוץ, הביבליוגרפיה והרצינות התהומית, הדרושים לניתוח סוגיית ה'קלות הבלתי נסבלת של הפינוק' הגענו ל"סקואלה". ראשית, התפעלתי ממגוון האפשרויות, הנפוץ בדרך כלל במסעדות המתמחות בארוחות בוקר, ולא במסעדות המציעות גם מנות עיקריות לשאר חלקי היממה: "בוקר איטלקי", "בוקר אדום", "בוקר פונגי", "בוקר פלפלים", "בוקר נורבגי", ועוד.
כל ארוחה מאופיינת במנת ביצים בסגנון שונה – שקשוקה עם או בלי נקניקיות מרגז; פריטטה, אומלט עם פטריות ומוצרלה או ביצים רכות, בנוסף לתוספת קבועה של ממרחים, סלט, לחם ושתייה.
בחרנו בארוחת בקר זוגית. בעוד אני שקועה בעדכונים הדדיים עם חברתי 
לארוחה, התחילו לזרום לעבר השולחן באדיבותה של המלצרית החייכנית חלקים-חלקים של ארוחת הבוקר שלנו. מה אומר – "השלם גדול מסך חלקיו", ועוד איך: ממרח גואקמולי, פטה עם פלפלים, לבנה, גבינת שמנת, חמאה, ריבה וסלט טונה- ואלו רק הממרחים. לחם דגנים שנאפה זה עתה, צזיקי (מקורי), זיתים, סלט קצוץ, סלמון מעושן (בנדיבות) ושתייה קרה וחמה (הקפה טעים במיוחד).
אבל רגע, סועדות ותיקות שכמותנו לא תמהרנה לקבוע כי מדובר במשהו יוצא דופן – יש לטעום ויש להתרשם מהאווירה ומהשירות. ובעוד אנחנו טועמות ומשוחחות, אוכלות ומדסקסות, שמתי לב שנושא השיחה הוא בעצם הארוחה עצמה. בשלב מסוים הפסקנו לנסות להעמיד פנים שאנחנו מרוכזות בשיחת בנות, ופשוט התמקדנו באוכל.
לסיכום, כמה מסקנות חשובות: שתיקה היא לעיתים תוצר של ארוחת בוקר מוצלחת במיוחד; ב"מקס ברנר" מגדירים מחדש אופטימיות מהי; כיכר לחם דגנים אחת לא מספיקה לשתי בחורות; שוקולד משתלב נפלא בארוחת בוקר; ו"פינוק" הוא ככל הנראה ארוחות בקר בסקואלה ובמקס ברנר- יותר ממה שציפיתי ללא ספק.
מקס ברנר, סניפים ראשל"צ, ת"א, הרצליה ונתניה
סקואלה, קינג ג'ורג' 46, תל אביב
תגובות
0