נאספנו לנו כמה חברים טובים, הגרעין המאוחד של בוגרי האקדמיה ללימודי יין של מכללת רמת גן (שנה ב'); אלו הצמאים ליין טוב ובעיקר למפגשים המרתקים והמעשירים עם אנשי היין של ישראל ועוד כמה חובבים.

תחנה ראשונה – אסמביה, בנימינה
"אסמביה" בבנימינה נקבעה כנקודת הציון הראשונה לבוקר שישי של סוכות. ארזתי תיק לילה, למקרה שאהיה מבושמת ולא אוכל לנהוג הביתה, ויחד עם אישי היקר יצאנו לדרכנו.
אסמביה – ראשי תיבות של 'אירוח עם סיפור משפחתי על בנימינה, יין והיסטוריה', הפגיש אותנו עם הכורם-יינן (ויניירון – Vigneron בצרפתית, מקצוע בפני עצמו) הדר דור-און, לבוקר של סיפורים מרתקים, טעימת יינות וביקור בכרם בחלקה 7 המפורסמת.

 

האזור כולו מלא בסיפורים המתחילים לפני יותר מ- 100 שנים. סיפור על אנשים שרצו וחלמו ליישב את הארץ, להפריח את השממה, לייבש ביצות, לייצר חקלאות וגם מסחר.
גם סבו של הדר מצד אימו היה בן למשפחה כזו של מתיישבים עם חזון – משפחת פייקוביץ. אחיו יגאל אלון ידוע ומוכר, נמנה על מייסדי קיבוץ גינוסר, האח השני צבי, ממייסדי נתניה, והוא, מרדכי, התיישב בבנימינה. אביו של הדר ממשפחת דרויאן, ואת השם דור-און נתן להדר חברו אהוד מנור ז"ל, בן בנימינה ובן מחזור שלו.

 

הסיפורים על הברון רוטשילד שרכש את אדמות האזור, והאגרונום הצרפתי שלו שידע לזהות את טיב האדמה לאחר ייבוש הביצה הענקית שהיתה במקום, וזה שלימד את החקלאים הראשונים שכדאי לנטוע באזור גפנים, קולחים ושוטפים מפיו של הדר. אנחנו בזמן הזה מנשנשים לנו ארוחת בוקר משובחת, וכמובן טועמים יין.

 

הדר דור-און עושה יין עם חברים: אורנה מיקב צ'ילאג, עם מוטי מיקב וילהלמה, ועם אלירן וג'קי מיקב דדה.
היין הראשון שנמזג לכוסות הוא גוורצטרמינר 2013 של יקב צ'ילאג. יין תוסס בצבע צהוב קש, ממלא את האף בריח מתוק של פרי בשל ודבש. בפה נצרבת הלשון במרירות פחות נעימה ולא הרמונית עם האף.

 

שיראז 2013 הוא יין שאותו מכנה הדר 'בוז'ולה', כשכוונתו ליין צעיר וללא חבית, אשר יוצר ביקב דדה ונועד לשתייה מידית. צבעו אדום כהה. האף מלא בפרי צעיר ורענן יחד עם ריח ברזל ומעט טחב, בפה חומציות קלה וסיומת מעט מרירה. יין חביב לקיץ ישראלי, לא יומרני.

 

הטעימה באסמביה מסתיימת עם מלבק 2008 מענביו של הדר. צבע היין בכוס נותן שוליים בגוון ורוד-כתום, מה שמסגיר את גילו, באף יש ריח שזיף שחור. בפה פירותיות מודגשת אך ללא חמיצות, גוף בינוני וסיומת קצרה. היין חביב, וככל הנראה עבר את שיאו.

 

אנו שמים פעמנו לכרם של הדר דור-און, לחלקה 7 המורכבת משמונה שורות, כשכל שתי שורות הן מזן ענבים שונה; מוויונייה דרך מלבק, שיראז, עד קברנה סוביניון.
זוהי החלקה הניסיונית של הדר, ועליה הוא מספר בגאווה מהולה בעצב. מסתבר שמאה שנות עשייה והיסטוריה לא בהכרח קובעות את דרכו של הדור הצעיר, שכבר אינו מעוניין בחקלאות. ואני שואלת: האם זו תהיה סיומה של תקופה היסטורית מרתקת, או אולי התחלה של הפרק הבא?

 

בסוכה בין הכרמים מחכה לנו הפתעה צוננת ומתוקה, יין קינוח לבן של יקב וילה וילהלמה, בייצור משותף עם מוטי גולדמן בעל היקב. היין מורכב מסמיון וריזלינג, טעמו ענוג לחך, קליל ולא מתוק או כבד מדי. סיום מתקתק ומופלא לביקור מרתק, הממלא אותנו אנרגיות להמשך הנסיעה.

 

תחנה שנייה – יקב אסף, רמת הגולן
יקב אסף חוגג עשור באירוע פרטי מלא במשפחה, חברים וחברי מועדון, ואנחנו בדרכנו לכפר היין קדם שברמת הגולן. מי שמכיר את הכפר, את אסף, אורן, קארן, עדי ושאר בני המשפחה היקרים, מכיר ויודע שזו תמיד חוויה נעימה לבוא לבקר פה.

 

מעבר לנוף המהמם, הפעם הכפר לבש חג, באירוע זורם שעוצב בצורה ייחודית, עם חבית ענקית משולטת במרכז ועליה כוסות יין לטעימה. במרחב מוקמו עמדות טעימת יין, כל עמדה מציעה יין שונה עם נישנוש תואם לידו, פרי ידיה הכשרוניות של עדי (הבת של אסף). פויקה ענקי רוחש פופקורן, עמדת אספרסו בר, ולא פחות חשוב: מיכל נירוסטה מלא מים צוננים. ברקע מוסיקה נעימה, על הבמה להקה מיוחדת (סליחה שלא לקחתי כרטיס, זה השלב שהיין כבר מטפס לו…), ומסביב מחויכים בני המשפחה המארחים, רצים מעמדת המכירה ליקב לסדנת המתיישנים ובין עמדות היין, כדי לוודא שהכל עובד וכולם מרוצים.

 

סוביניון בלאן 2013 – יין רענן מינרלי, באף ניחוחות של פרי
הדר, בפה בהרמוניה חומציות מורגשת וסיומת קלילה. יין קייצי מאוד.
שנין בלאן 2013 – יין מורכב יותר, יושן בחביות עץ. אף ופה הרמוניים. לי אישית, יין זה הוא חגיגה.

 

באדומים פגשנו 4 Seasons פינוטאג' 2011, קברנה סוביניון סילבר 2011, קברנה סוביניון ריזרב 2011 וקיסריה 2010. יש לי רק דברים טובים לומר על כל אחד ואחד מיינות אלה. יש ימים שאני אוהבת יותר פינוטג', כי החומציות שבו והקלילות מכייפת לי סתם יום של חול באמצע שבוע, כשבא לי לפנק את עצמי.
בביקוריי האחרונים ביקב אני מתחברת לקברנה סוביניון סילבר, שמלא באף פירותי יחד עם ניחוחות עץ נעימים. בפה מעט טאני עם סיומת בינונית. אני ממליצה בחום.

 

הפעם התיישב לי נפלא במקום, באווירה ואולי במצב הרוח, דווקא הקברנה סוביניון רזרב, שמשלב בצורה מושלמת והרמונית טעמי פרי, מורכבות של ארומות עץ יחד עם סיומת ארוכה, ואפילו מתוקה.

 

 

תחנה שלישית – יקב אורטל, רמת הגולן
מפה המשכנו לחגיגות יקב אורטל. השמיים התכסו עננים וגשם קל החל לרדת. אני כולי חיוכים, כי שמיים אפורים עושים לי מצב רוח נפלא, וזה לא בהכרח היין שכבר טעמתי היום.

 

אילן היינן, שהיה כבר מבושם מעט בסוף יום החגיגות, קיבל אותנו בשמחה אמיתית, ולקח אותנו לעמדת הטעימה הראשונה: ויונייה 2012 – אחד היינות החביבים עלי של יקב זה. האף מלא בריח בננות יחד עם עץ, בפה מרירות קלילה וסיומת ארוכה. יין מופלא.

 

באדומים טעמנו תל שיפון 2011 – בלנד של סירה, מרלו קברנה סוביניון. 12 חודשי חבית, ולמרות זאת יין קליל לא מורכב, בדומה ליין שולחני צרפתי המתאים לארוחת צהרים, בנופי אורטל הרגועים.

סירה 2012 – 20 חודשי חבית, צבעו אדום סגול כהה, כיאה לזן. באף פירות יער שחורים, בפה חומציות בינונית, טאנינים מורגשים, גוף מלא וסיומת ארוכה. יין נעים מאד לשתייה.

מרלו 2012 – זה היין שהפתיע אותי ביום חגיגי זה. בטעימה עיוורת הייתי טועה בוודאות. יין זה שהה 20 חודשים בחבית. האף שלו מלא פירות יער שחורים, משולבים בניחוחות פרחים. בפה טאנינים מורגשים וסיומת מאוד ארוכה. זו ההמלצה השנייה שלי היום מיקב אורטל.

 

שמחים וטעונים בהמון אהבה שקיבלנו ביקב, שמנו פעמנו דרומה, וטרם יצאנו מהקיבוץ הבליחה לה בשמיים קשת מדהימה. עוצמת הטבע בהתגלמותו מסכמת לי סגירה מופתית ונפלאה ליום של היסטוריה, עבודת אדמה, עשיית יין באהבה, והמון המון טבע.

 

 

צילומים רן שוהם, גלית ושי