עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. אתם מוזמנים לשלוח חומרים רלוונטיים ל- editor@foodis.co.il.

1: מעוזר יינן באמפורה ליינן בבנימינה
יקב אמפורה נפרד מעוזר היינן שלו לטובת יקב בנימינה. יונתן (יוני) שוטס –בשנה האחרונה עוזר יינן של ד"ר ארקדי פפיקיאן, החליף כתובת והוא ישמש כיינן ביקב בנימינה תחת הנהגתו והשכלתו של יפתח פרץ, היינן הראשי, במקום יעל סנדלר שנפרדה מהיקב לא מכבר.
מיטיה גורביץ' – מנהל תחום פיתוח עסקי ביקב אמפורה, איחל ליוני המשך התפתחות מקצועית והמון הצלחה.
קצת על יוני: הוא גדל בזיכרון יעקב, וכאשר חיפש עבודה לפני הגיוס, הגיע ליקב כרמל מזרחי ועבד שם כמדריך סיורים ביקב. לאחר הצבא החל את דרכו המקצועית ונסע ללמוד ייננות וכורמות באיטליה. שם קיבל תואר ביינות וכורמות (BSc). תוך כדי לימודים ולאחר מכן, עבד יוני כעוזר יינן בזמן תקופות הבציר ביקבים בארץ ובחו"ל (באיטליה ואוסטרליה) וכך נחשף לתרבויות היין ושיטות הייננות השונות. הוא הצטרף לצוות אמפורה בשנת 2014.
יוני הוא יינן צעיר, מלא אנרגיות ורעיונות חדשים. אומנם רק בתחילת דרכו בעולם היין, אך כבר צבר ניסיון עשיר בתחומים שונים של יינות וכורמות.
גם אנחנו במערכת אכול ושאטו נאחל ליוני המון הצלחה ביקב בנימינה. ללא ספק זהו בית ראוי.


2: מחירי יין שפויים במסעדת meat bar בתל אביב
אחרי כל כך הרבה התקפות על מחירים מופקעים במסעדות, וההמלצות שלי בשנים האחרונות להביא יין מהבית ולשלם דמי חליצה, הגעתי סוף סוף למסעדה שמחירי היין שלה שפויים. לא רק זה: המסעדה פתחה חנות יין מקסימה, עם מבחר מצוין של יינות ישראלים במחירים הוגנים, ואפשר גם לרכוש את הין בחנות ולבוא איתו למסעדה תמורת דמי חליצה.
מסעדת meat bar בשדרות חן בתל אביב היא מסעדת בשרים מהוותיקות שיש לנו בעיר. בחודשים האחרונים זורם דם חדש במסעדה. בחור צעיר בשם אור אבידן, שבצניעות ובמקצועיות יודע להכווין ולהמליץ על יינות במסעדה. הוא בנה תפריט יין טוב ומעניין מאוד, שאין בו את ה'קופי פייסט' שיש ברוב המסעדות בעיר.
טוב, ברור לכם שגם הבשר שם מדהים, ואין כמו סינטה 400 גרם עם כוס פטי קסטל ב- 40 שקלים. שד' חן 52 תל אביב, 03-6956276

3: בשולי תחרות טרהוינו: יקב מירון
תחרות טרהוינו מגלה לנו כל שנה יקבים חדשים, שצצים פתאום ומפגיזים עם יינות שקוטפים מדליות.
ליקבים אלו זו קפיצת מדרגה משמעותית בכל נושא שיווק היין שלהם, והתחרות פותחת בפניהם לפעמים הזדמנות חד-פעמית לחשיפה אינטנסיבית. זה קרה עם יקב שושנה, יקב סימון, יקב שטרן ועוד.
השנה נחשפתי ליין חדש שקיבל מדליית זהב בתחרות. יקב מירון 2010, ואם נדייק: DOMAIN MERON , ואם ממש נדייק: קוראים לו בוטיק מירון, ואם כבר בדיוק עסקינן, אז הם קוראים לעצמם 'פסגת היין הישראלי' (באתר שלהם).
בעצם לא מדובר ביקב, אלה בעשיית יין ביקב קיים, כאשר על הבקבוק המוגמר שמים תווית כזו או אחרת. אין להם יינן מוצהר, ועל פי האתר שלהם, מדובר בכמה ייננים שעושים את היינות.
עד כאן הכל בסדר פחות או יותר, יותר מצחיק אבל בסדר. אבל כשטעמתי את היין וראיתי את המחיר שהם גובים עבורו, הפסקתי לחייך.
מדובר בלא יותר מאשר שערורייה, אחיזת עיניים, חוצפה שאין כדוגמתה לגבות מחיר כזה על יין.
האתר שלהם מעניק את כל משפטי המחץ שפשוט אי אפשר לסבול:
ליקבי מירון יקב בוטיק קטן הממוקם בתוך הישוב מירון (תשובתי: חדר חביות זה עדיין לא יקב).
כמות היין המצומצמת מופקת בתהליך בידע צרפתי על ידי טובי הייננים (שאלתי: מיהם טובי הייננים שככה לא מוכנים לחשוף את שמותיהם?)ץ
היין מפוקק בפקקי שעם ייחודיים הנותנים ליין אפשרות נוספת של התיישנות למשך שנים רבות (תשובתי: שלפנו את פקקי השעם מהיינות שטעמנו. מה מיוחד, מה חדש ומה ייחודי בפקק שלכם משאר הפקקים?).
ובאמת השיא הוא המשפט באתר שלהם: "ליין טוב יש מחיר". ואכן, המחיר 600 שקלים לבקבוק מגנום, ו- 280 לבקבוק רגיל.
בטעימה: היין עמוס עץ, נגריה במיטבה. פרי דחוס ריבתי מאוד, חמיצות טובה, אלכוהול שמחזיק יפה.
יין שאכן בטעימה עיוורת מרשים כל טועם וקשה להתעלם ממנו, ועל כן המדליה. אבל האם היין מתאים לאוכל? לא. האם היין מרגש ומעורר את החושים, או אפילו מעלה חיוך על הפנים? בטח שלא. היין מעיק, קשה לשתייה, בומבסטי, מופקע בריחות ובטעמים, וגם במחיר.
אז הם קיבלו מדליה, שאכן תיתלה על הקיר בכבוד רב "ביקב", אבל היין לא ולא. אני לא נותן יד למוצר כזה.
VFM (תמורה למחיר) מרגיז ביותר. ראוי היה לתמחרו בטווח יינות שמחירם עד 110 שקלים, וגם פה אני נדיב.


4: פטיט סירה של יפתחאל – זן מיוחד
מיקב יפתחאל טעמתי בטייסטינג רום שרונה, פטיט סירה 2010, היינן צביקה אופיר.
פטיט סירה הוא זן מיוחד מאוד, ואין הרבה יקבים שעושים ממנו יין זני. צביקה דווקא מאוד אוהב להתעסק איתו. מדובר בפטיט סירה שנבצר מחלקות וותיקות, ברמת הבשלה כמעט בשיא. הצבע שלו מוצה עד תום. טעמי פרי בשלים עם רמת חמיצות מדהימה, אלכוהול בקצוות. היין מאוד נקי. פטיט סירה זני מדהים. 135 שקלים בטייסטינג רום.
VFM מדהים. יופי של יין. שאפו.



5: ירדן פטי וורדו 2012 של יקב רמת הגולן – מרתק
אני מניח שהחלקה נמצאת גבוה גבוה ברמת הגולן. מדובר ביין מרתק, מי שנחשף ליינות פטי וורדו מנאפה, פשוט ירים גבה ויחשוב שהיין הגיע משם, ואני מדבר על יינות פטי וורדו הגדולים מנאפה.
היין מודרני. עולם חדש במיטבו, עם כל הגינונים. טאנינים מאוד רכים, טעמים חזקים של שוקולד ואספרסו, קאסיס שולט באפטר טייסט שמתמזג נפלא עם טעמי דובדבן שחור. העץ נמצא, אבל מעניק עקצוץ חביב. מאוזן להפליא. יין מדהים, ולא רק לחובבי הפטיט וורדו.
125 שקלים. VFM מדהים.


הקורא אליק איימוס הגיב:

טרהוינו, אשכול הזהב, עוד מדליה ועוד פסלון, אבל תעודת תקינות ממעבדה מוסמכת יש? יש מפרט מהם החומרים שדחפו ביינות בארץ הקודש או שרק תווית הכשרות מספקת? מפמפמים סמלים ומדליות מתחרויות שלא אומרות כלום, אבל עובדות על מה יש ביין, נאדה! 

אפרופו פטיט סירה – של כרמל (האזורית וויניארדס) נהדרים, אבל 135 ש"ח? כמדומני, אצל כרמל (עם המבצעים שיש כיום) ניתן בסכום הנ"ל לקנות 3 בקבוקי פטיט סירה מהסדרה האזורית ולקבל עודף של 15 ש"ח, או 2 בקבוקים מסדרת ויניארדס ולקבל עודף של 25, אז כדאי להתחיל לחשב מחדש מהי ההגדרה הנכונה של VFM.

ודרך אגב, 135 ש"ח שווים מעל ל-30 אירו, וב-30 אירו ניתן לקנות באיטליה ברולו שלא מהעולם הזה, ובספרד ניתן לשים יד על פריוראט או ריוחה מתחילת שנות ה-2000, והיין נהדר וחלק כמו מי גן עדן. 

גם בחנויות היין בארץ ניתן ב-135 שקלים לשים יד על יינות איטלקיים, צרפתיים, אמריקאים וספרדיים, שאיכותם ורמתם אינה מוטלת בספק. בחשבון כלכלי פשוט אוכל לומר, שאם כדי שיקב ישראלי יצליח להתקיים עליו למכור יינות במחירים המתחילים ב-90 ש"ח ומעלה, אולי הגיע הזמן שבעלי אותו היקב יעשו חשבון כלכלי מחודש, מכיוון שכבר ברור כשמש שגובה תמחור היין הישראלי הוא לא עניין של תו איכות, אלא עניין של החזר השקעה.


והקורא איתי חשאי הוסיף:

כמי שחי שנה בקליפורניה. היינות הטובים יותר מתומחרים בסביבות ה- 30 $. את החשבון בשקלים אפשר לעשות לבד.



6: האמנם אתר היין של טל גל כהן יצא לפגרה?
אתר היין www.israelwines.co.il שהתחיל כשותפות בין ישראל פרקר וטל גל כהן ב- 1999,  סגר שעריו – לפחות באופן זמני, כמוצהר, במטרה להתחדש בפלטפורמה עדכנית יותר, מה שייקח זמן, לדברי גל כהן.
השותפות בין פרקר וגל כהן התפרקה לאחר כמה שנים, וישראל פרקר יצא לכתיבה עצמאית באתר שלו  Wines-Israel – השער לעולם יינות ישראל, בו חקק על דגלו כתיבה עיתונאית מפרגנת על מנת לקדם את היין הישראלי.
טל גל כהן העיד על עצמו כמי שמקדם את היין הישראלי בחו"ל, ואף כמי שיזם והוביל עסקאות יצוא של יקבים.

בשנה האחרונה כתבנו רבות על עיתונאי יין שמקדמים יקבים ומשמשים כסוכנים של יקבים דרך האתר שלהם, מה שלדעתי גובל בבעיות אתיקה רבות.
יתכן כי הניתוק בין ישראל פרקר וטל גל כהן נבע מכך, וכנראה כי בסופו של דבר מי שנאמן לדרכו ולאמונתו ולמקצועיות, ממשיך ומצליח.