וויסקי אירי – סיפורו של מסע

לקראת קיץ של טיולים, החלטתי לצאת עם זוגתי, לבחון את עולם הוויסקי האירי, ישר מהמקור. המזקקות שביקרתי הן "טולאמור דיו" ו"ג'יימסון".

למזקקת ג'יימסון – Jameson שבמידלטון, דרום אירלנד, הגענו בלי תכנון מראש ובלי הודעה על בואנו, אולם התקבלנו בסבר פנים יפות ובמלוא תשומת הלב, של מי שרוצה קצת לספר על הוויסקי והמזקקה גם לתייר מצוי מבין האלפים הפוקדים המקום מדי יום ביומו.

התחלנו את הביקור על הבר בכניסה למרכז המבקרים, שהוא חלק מקומפלקס גדול המסביר את תהליך הכנת הוויסקי כפי שהיה פעם (והוא צמוד לאתר הייצור הראשי של וויסקי ג'יימסון באירלנד) עד שנת 1975.

הברמן סיפר לנו על הג'יימסון הרגיל, אבל מה שעניין אותי במיוחד היו סוגי הוויסקי האחרים והמיוחדים שהוצגו אצלו באר, ובסופו של דבר הגענו לוויסקי המיוחד – מידלטון – middleton; וויסקי המיוצר במהדורה מצומצמת וממוספרת של 500 תיבות הנמכרות חיש מהר. לצערנו, לישראל לא מגיע ולו קמצוץ מוויסקי זה, אבל עליו עוד יסופר.

הצטרפה אלינו מדריכה צעירה וחיננית שהתחילה את המסע של סיפור הוויסקי החל מהבניין הישן משנת 1794, בו הוקמה המבשלה לראשונה בשנת 1825; עד הגרעינים המיוחדים, המים המיוחדים והמש – אותה "בירה" אותה מזקקים ומיישנים עד לקבלת "מי החיים" – אשקה ויטה; הוויסקי האירי המקורי והמיוחד.

עברנו את אולמות ההלתתה המשוחזרים, אולמות התנורים והכבול, וכמובן מיכלי הנחושת הענקיים – הגדול מביניהם מכיל 45,000 ליטר והוא משנת 825, בהם מתבשל המש ומשם מתאדה ומזדקק באופן רציף שלושה זיקוקים עד להפיכתו למשקה אלכוהולי חזק ושקוף, אבל חסר כל ייחוד ואיכות.
זו תחילתו של מסע הנוזל הלבן המתקבל, עד להפיכתו כעבור 5 עד 50 שנה לוויסקי איכותי זהוב טעים ומעניין.

מוצג מעניין הוא אולם חביות יישון הוויסקי, בו מוצגות חביות בשלבי היישון השונים ומודגם כיצד "חלקם של המלאכים" (אידוי וויסקי מהחבית) הולך וגדל עם חלוף הזמן.
ב"ג'יימסון" מתחייבים שהחביות שלהם עוברות שלושה מחזורים של ארבע שנים כל פעם ולא יותר, או בוויסקי המתיישן ל-15 שנה, מחזור יישון אחד.

מרכז המבקרים המושקע בהחלט פורש בפני המבקר במקום את סיפור הוויסקי ואת אופן הכנת המשקה, מהלתת עד הוויסקי האוצר בתוכו עושר של טעמי החיים, כיאה למשקה החיים – אשקה ויטה.

בתום הביקור חזרנו לבר, לטעימה של וויסקי אחר מבית ג'יימסון: מידלטון – וויסקי מיוחד שממנו עושים רק 500 תיבות כל שנה ומחירו כ-130 יורו לבקבוק, אולם המיוחד בו הוא הטעם השונה בין שנה לשנה, ויש ערך כלכלי כמו גם טעם אחר בכל ייצור שנערך פעם בשנה.
ה"מידלטון" זהוב ענברי עמוק ויפה, והוא בעל ריח עדין ונעים.
עם הלגימה הראשונה לטעימה, תופש אותך ה"מידלטון" ונושך בעדינות אבל בלי להרפות, אולם לאט לאט נמוג, מתעדן ומתעגל בפה – כייף של וויסקי אירי.

המזקקה השנייה בה בחרנו לבקר היא זו השוכנת בעיר טולאמור, ועל שמה נקראת – טולאמור דיו – Tullamore Dew.
את פנינו קיבל ג'ון קואין – שגריר המותג ומייצג ערכי המותג בפני העולם.
כמובן ששמענו על המותג ובעיקר על תהליך הבירה, אבל מה שמעניין יותר היה הסיפור הייחודי של המותג ומדוע בכלל נקרא טולאמור דיו – טולאמור ברור, אבל למה ומדוע DEW? ובכן, מייסד המזקקה היה Daniel Edward Williams , ומכאן, מראשי התיבות של שמו, בא ה- D.E.W

עיקר הביקור היה טעימת הוויסקי של טולאמור על סוגיו השונים, במרכז המבקרים ההיסטורי בו הוקמה המזקקה לראשונה בשנת 1829, והעומד לעבור בקרוב שיפוץ.
מרכז המבקרים מספר במצגות ובסרטים את סיפור המזקקה בטולאמור, שגם היא מתגאה בזיקוק הרציף שנעשה בשלושה שלבים, וכן מתגאה בשימוש בשעורה רגילה בתערובת עם שעורה מולתתת.
בטולאמור דיו עושים וויסקי בן 4-7 שנים, כמו כן וויסקי רזרב בן 10 שנות יישון בחבית, וגם ספיישל רזרב המיושן 12 שנים בחבית.

ג'ון קואין שגריר המותג, הסביר לנו במזקקה מייצרים גם את המאלט וויסקי המיוחד של טולאמור, וסדרה שנתית מיוחדת של הריטג' וויסקי.
משום מה לא מצאתי את וויסקי טולאמור דיו באירלנד, אבל לדברי השגריר קואין, ההסבר הוא כי המותג המקומי של המזקקה הוא "פאוורס" (POWERS), ואילו ליצוא משתמשים במותג "טולאמור דיו". לדברי ג'ון קואין וויסקי טולאמור-דיו הוא הנמכר השני בפופולאריות שלו בעולם לאחר "ג'יימסון" ונהנים מגידול שנתי רב יותר מגידול קטגוריית הוויסקי האירי (הגידול של וויסקי אירי הוא 7% לשנה).

הוויסקי הראשון אותו טעמנו היה טולאמור דיו רגיל:
צבע ענברי חלק ונאה המועשר ע"י ארומה וריח של הדרים שמקורו בתהליך ההלתתה של המאלט. הטעם נעים עדין וארוך.

השני היה וויסקי עם 12 שנות יישון בחבית שרי:
צבע הדבש הזהוב המיוחד של וויסקי זה בא מחבית השרי. הטעם חלק, עדין, ויורד ארוך בגרון. ככל שמערסלים את הוויסקי בכוס, כך מתגלים טעמים וארומות חדשים.

הוויסקי השלישי אותו טעמנו היה מאלט 10 שנים:
תרכיב של ארבעה סוגי וויסקי המיושנים בחביות שונות- חבית ברבן אמריקאי, שרי, פורט ומדרה. לאחר 10 שנים "מחתנים" את ארבעה הסוגים לבלנד אחיד ומיוחד – וויסקי מאלט בן 10 שנים לפחות.
הטעם מעט עוקצני, אבל במידה, מעט חומצי בחך אבל משרה כייף, והעיקר – ארוך.

סיכם השגריר ג'ון קואין ואמר, כי הוויסקי האירי הוא סוג של משקה קסם, ומי שמתחיל להכיר אותו נשבע בקסמו ולא חוזר לוויסקי סקוטי או סקוטש אמריקאי. לעומת זה יש מעבר הפוך – ובגדול, של אוהבי הוויסקי הסקוטי הנשבים בקסמי האירי. אני בהחלט נשביתי.