גם השנה עשינו "וי" על מסיבת סילבסטר ב"לימה לימה", בתל אביב (כבר היינו במסיבות מלהיבות יותר), אביב עוד הספיק לצאת ב- 4 לפנות בוקר לטיול קצר בשמורה הסגורה של עין פשחה עם שני חברים קשוחים ותמהוניים, ואני, עם הנגאובר של בת 20, תקתקתי את בנותי לגן, הספקתי ללכת ליום הורים (הראשון בחיים שלי) עם הגננת יפית היסודית אך המדהימה, שמתייחסת לכל זאטוט בן 4 כאל מועמד פוטנציאלי לבגרות במתמטיקה 5 יחידות, כבר בכיתה י'. אביב שב מהטיול החפוז והבוצי שלו ב- 11 וב- 12 כבר אספנו את הגימביות (ככה אנחנו קוראים לילדות החייכניות שלנו: טיאן בת 4 וחצי ואריאל אוטוטו 3), בדרך לסופשבוע אחר.

עברנו בחיפה לאסוף את מיקה המכונה איקה, בת דודה של הגימביות, המשולבת כרונולוגית איפשהו בין גימבית א' לגימבית ב'. מצויידים בשלוש גימביות, אפס שעות שינה, ושאר רוח של משפחה מקורית שלא הולכת לסתם עוד סופשבוע בנאלי במלון בים המלח, שמנו פעמינו לנצרת, ביום הראשון של השנה האזרחית החדשה, 1.1.10 .

בנצרת, אשר לשמחתנו היתה עדיין מקושטת בקישוטי חג המולד, במיוחד על משקופי הבתים והחלונות, התפתלנו במעלה הדרך התלולה לעבר הרכס המערבי של הרי נצרת, עד שנתקלנו במלון סנט גבריאל. מבנה אבן גדול ויפהפה הממוקם בנקודה הגבוהה ביותר בנצרת, וממנו מזדקר מגדל. אולם תפילה, כך אומרים, עם תקרה גבוהה וחלון ויטראז'. המלון בנוי על שרידים של מנזר עתיק. מתחת ללובי המלון ישנה באר עתיקה, ומעל, כאמור, הכנסייה. למנזר-מלון הזה מבנה סימטרי, 30 חדרים מצדה האחד של הכנסייה ו- 30 בצדה השני. הכנסייה שנבנתה לפני 80 שנה משמשת את הצליינים הרבים השוהים במלון לאורך השנה, ולעתים אף מארחת קונצרטים.

פקידי הקבלה האירו לנו פנים, אם כי ביקשו להלין אותנו בשני חדרים נפרדים, חדר הורים וחדר ילדים. למרות שהזמנתי חדר כפול למשפחה ועוד התקשרתי מראש להתריע כי נגיע עם ילדה שלישית, נראה כי השתבש משהו במערכות המידע שלהם. "דלת מול דלת" הרגיעו אותי הפקידים המתחשבים, שאולי החליטו על דעת עצמם לארגן לנו שנת לילה ארוכה, נטולת טרוניות טורדניות של שלוש ילדות שהגיל המצטבר של כולן, מסתכם לכל היותר באחת עשרה שנים. לקח לי כמה דקות לשכנע אותם שהרעיון נחמד אך לא ישים, עד אשר נמצא עבורנו חדר 207, מעין חדר וחצי עם שתי מיטות רחבות ידיים, שסיפק אותנו מעל ומעבר.

החדר פשוט ובסיסי למדי, עם חלון חביב ורחב המחבר בין שני החדרים, ואפשר לגימביות לקפץ ממיטה למיטה, בעליצות רבה. האמבטיה הקטנה כללה מקלחון פשוט וצר, עם מים חמים לפרקים. כל הגישה המינימליסטית הזאת חיברה אותנו בצורה חזקה לאווירה המתנזרת של המקום.

שני גרמי מדרגות צרים מצופים בשטיח בצבע בורדו ירדו מהקומה השניה, בה השתכנו, לקומת הכניסה. לובי קטן, חדר אוכל בינוני ומרפסת מוארכת שגם בה שולחנות אוכל, ודלת רחבת ידיים שהובילה לחצר הגדולה והיפה של המנזר-מלון שלנו.

אחר הצהרים יצאנו לשוטטות קצרה בעיר, שוטטות לא טריוויאלית עם שלוש גימביות קופצניות, שהצלחנו באופן מפתיע לעניין בכנסיית הבשורה. כנסייה יפהפיה שהמבנה המודרני שלה נבנה מסביב למבנה העתיק. טיאן גילתה עניין רב והולך בציורים ובפסלים הרבים עם התימה שחוזרת על עצמה: "נו, האישה הזאת שמחבקת את התינוק שלה".

800 השקלים ששילמנו חמשתנו עבור לילה אחד במלון, כללו ארוחת ערב וארוחת בוקר. המזנון בערב היה קטן יחסית, אך מתובל ומעניין. היו שם עלי גפן ממולאים, דקים מאוד וחמצמצים בדיוק במידה הראויה, קבב כבש ברוטב טחינה טעים טעים, הרבה סלטים, ביניהם חומוס, סלט חצילים קלויים וסלט טבולה מצויינים, אורז צהבהב. לקינוח חילקו בלובי כנפה במתיקות מעודנת.

אני התענגתי, אביב הסתדר (הוא לא נמנה על אניני הטעם), אבל הגימביות, במיוחד בת הדודה שהתפריט השגרתי שלה חסר גיוון וסינתטי ברובו, חוו הלם תרבותי. כך שברגע שאיקה קלטה פיתה, חטפה אותה מן המזנון ונשאה אותה אחר כבוד למרכז הצלחת שלה, מכריזה בשמחה כי זו תהיה הארוחה שלה. למזלנו הטוב, אביב חד החושים קלט פתאום מסתתרת מתחת לבר איזו צלחת עמוסה בשניצלים, לצערי (אך לשמחתה הרבה של איקה), נדמה לי כי תעשייתיים כדבעי,  מרגע שקלטנו את מלצר השניצלים, לא נותרה הברירה בידיו אלא לתרום לנו שלושה שניצלים והרבה שקיות של קטשופ בלתי איכותי. הגימביות יצאו מרוצות. גם אנחנו.

אחרי הארוחה עשינו חניה קצרה ליד עץ חג המולד המפואר שניצב בגאוה בפינת הלובי, ונתנו הסבר מקוצר על סנטה קלאוס ועל המתנות שעטיפותיהן הצבעוניות בצבצו מתחת לעץ. הבנות המהורהרות, השאירו אותנו מאחור ופרצו אל הבמה הקטנה, כשהן מרקדות בחוסר חן לצלילי מוסיקה מערבית, לא מגובשת.
למרות שהצלחנו לשכנע זוג חברים, נטול גימביות, להצטרף אלינו, וממש ברגעים אלה של ערב הגיעו למלון, אחרי יום ולילה ועוד יום בלי שינה התנצלנו ופרשנו אל החדר הדו-מיטתי שלנו. ארזנו את שלושת הגמדות בקינג סייז ואת עצמנו בחדר הקטן יותר, מעברו השני של החלון הרחב, לשינת לילה מתוקה, שעברה יחסית בשלום.

ב- 8 בבקר לערך ירדנו לארוחת הבוקר שהיתה מרעננת וטעימה וכללה כל מה שארוחת בוקר טובה צריכה לכלול: מגוון גבינות, ירקות טריים, ביצים קשות, חביתת ירק, לחמים וקרואסונים, קפה ומיץ תפוזים. כמובן שהיתרון במלון המיועד לשוק הצליינים הוא העדר השמירה על כשרות, כך שלצד הגבינות הרבות ניתן היה למצוא גם נקניקים ופסטרמה. לא שצרכנו, אבל נחמד היה לראות שהאופציה קיימת. הילדות, איך לא, התלבשו על מספר קערות של קורנפלקס עם חלב או יוגורט. לקינוח הגישו פירות.

החצר שמקיפה את סנט גבריאל מרווחת וירוקה, והנוף שנשקף ממנה מרהיב. הגימביות בילו שם שעה ארוכה, מתרוצצות, גוררות את כסאות הפלסטיק מקצה אחד של החצר לקצה השני, וחוזר חלילה, חופשיות ומאושרות.

אחרי שעה קלה שמנו פעמינו לגן לאומי ציפורי הנמצא בסמיכות רבה למקום. ציפורי, עיר עם עבר מפואר בתולדות עם ישראל, הצליחה להעמיד שרידים ארכיאולוגים משומרים ומרשימים למדי. תיאטרון רומי שנבנה במדרון ומשקיף על בקעת בית נטופה והרי הגליל העליון, והכיל בעבר כ- 4,500 מושבים. עוד ראינו מצודה צלבנית, ולא מעט רצפות פסיפס מפוארות המתעדות ארועים מכוננים כמו חגיגות עליית מפלס מי הנילוס לשיאם. האטרקציה לילדים: מאגר המים, שאורכו כ- 250 מטרים ונפחו כ- 5000 מ"ק, וניתן להלך לאורכו.

בדרך חזרה למלון עצרנו במכולת לקנות לחמניות וגבינות של תנובה לארוחה קלה ומקובלת על הטף. בעלת המקום, אישה חייכנית, הציעה לי מהתבשיל שהתבשל בדוד הגדול שעל הכירה, כנהוג בחנויות המכולת המקומיות. הסברתי לה כי בשמחה הייתי קונה פול מהביל, אך לצערי קהל היעד שלי לא צורך פול. אך הגברת הנחמדה לא ויתרה, וציידה אותי בקערה מלאה בפול מתובל, "תאכלי באוטו" אמרה, ושלחה אותי לשלום.

עוד הספקנו לרבוץ על הדשא של המלון ולספוג את קרני השמש האחרונות, קינחנו במקלחת צליינית זריזה, ויצאנו לדרך הפקוקה. היה נחמד מאד, נצרת הרגישה לנו קצת כמו חו"ל, קרוב כל כך לבית.

מלון סנט גבריאל
רח' סלזיאן 2, נצרת, שכונת סליזיאן
טל. 04-6572133, 04-6466613