"אחרי החגים יתחדש הכל, יתחדשו וישובו ימי החול. האוויר, העפר, המטר והאש, גם אתה, גם אתה תתחדש" (התחדשות, מילים ולחן נעמי שמר)
בתקופת ראש השנה והחגים, כולנו מותקפים חזיתית על ידי יצרני היין הגדולים. עבורם פסח, ראש השנה וסוכות הם החגים העיקריים לקניית יין, שכן אנחנו עדיין לא דומים לאיטלקים, הספרדים והצרפתים ששותים יין עם כל ארוחה. אני דווקא מנצל את החגים ואת חול המועד לביקורים ביקבים הביתיים הקטנים, הנאבקים כל השנה על מקומם בעולם היין הישראלי ולא רק בימי חג – יש לנו בישראל יותר מ- 350 יקבים בגדלים שונים, שגם הם רוצים למכור את תוצרתם.
יקב הרצברג
יקב הרצברג במושב סתריה ליד רחובות, מייצר כ- 5,000 בקבוקים בשנה. בעליו, מקס הרצברג בן 81, עלה עם משפחתו מצרפת ב- 1968. למרות גילו לא נס ליחו, והוא מוכיח את הטענה שיין מצעיר את שותיו. הרצברג מושך אליו חובבי יין רבים, הנהנים כבר שנים רבות מיצירותיו. היקב ויינותיו כשרים.
היקב עצמו כבר לא קיים במקום, כי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מנהלת מלחמת חורמה בלתי מוצדקת ביקבים שממוקמים בישובים חקלאיים, בטענה המגוחכת כי יקב הוא מפעל תעשייתי שאין מקומו במושבים. הרצברג שבע הקרבות נכנע בסופו של דבר, ובמושב הוא מגדל את הענבים בכרמים שלו, ומנהל את מכירת התוצרת. היינות עצמם מיוצרים השנה ביקב עמק האלה, ובשנה הבאה כנראה ביקב פינטו, גם מפני שהיינן יעקב אוריה משמש לו מדריך ומורה דרך, והרצברג עושה את יינותיו ביקבים בהם אוריה מייצר.
ליד ביתו יש לו שטח בו הוא מגדל בעיקר ענבי מלבק, צרפתיים במקור אך מזוהים עם ארגנטינה, ומידיד אחר במושב הוא מקבל ענבי קברנה סובינין ושיראז. יחד עם 'פורום היין של רן ואופירה בירון' שתיתי את היינות של הרצברג, ואלה רשמיי:
Coteaux de Sitrya 2020 – יין שונה, עשוי מענבי שיראז בעלי טעם בולט ועז, בתוספת 15% קברנה סוביניון. חלקת השיראז לא הושקתה במשך שלוש שנים, למעט מי גשמים, ובציר 2020 היה הראשון לאחר שיקום הכרם. הרצברג בוצר את הענבים מוקדם על מנת לקבל את הטעמים הפירותיים עם פחות אלכוהול האופיינים לטרואר באזור, כך הוא אומר. היין קליל, מתאים במיוחד כאפריטיף למי שרוצה לחלוק עם חברים יין קליל ונעים. היין יושן במיכלי נירוסטה, עם שהות קצרה בחביות. יין לא מחוזר, צעיר בטעמיו, ובהחלט ימלא את מטרתו. יין כייפי.
Coteaux de Sitrya Reserve 2017 – אותו רעיון בביצוע שונה. בעיקר קברנה סובניון שנבצר בשיאו, עם כמות קטנה של מרלו ומלבק זני. יין בעל גוף מלא ונעים לשתייה, לאחר 12 חודשי שהייה בחביות עץ צרפתיות והונגריות לא חדשות. כל זן עבר תסיסה נפרדת, והיין עורבב לבלנד לאחר השהייה בחביות. טעם מעט מריר בסיום. יין שלמרות גילו היה לדעתי עוד משתפר עם הזמן.
Coteaux De Sitrya Reserve 2016 – שוב אותו הרכב, וההוכחה שיינות ישראלים יודעים להתיישן – בניגוד לדעה האומרת כי בארץ לא ניתן ליישן יינות. יין מאוזן וטעים, המרגיש מבוגר אבל עדיין מלא חיות. למרות שכל זן תורם שליש לבלנד ולמרקם, הקברנה שולט בטעם הסופי. יין שמצביע על יכולת הכרמים והיינן ליצור שלמות נעימה.
דומיין הרצברג וילאז' 2017 – יין קליל ופירותי מאוד, עשוי מקברנה סוביניון, מרלו ומלבק. הקברנה והמרלו נבצרו מעט לפני שיא הבשלות על מנת לקבל פירותיות רעננה. תסיסה משותפת ולא בנפרד, והתיישנות במשך שנה בחביות ועוד שנה בבקבוק. למרות שלכאורה הזנים כבדים, היין קליל; אולי אפילו קליל מדי. אך בארץ כל כך חמה כמו שלנו, זה אולי יתרון ולא חיסרון של היין.
הרצברג מלבק 2009 – דניאל רוגוב ז"ל, גדול מבקרי היין שלנו, שתה את היין בשנת 2009, וביקש מהרצברג לשמור ארגז מהמלבק 2009 למשך 10 שנים ואז לשתות אותו. רוגוב ניבא שהיין יחזיק מעמד ויהיה טוב עוד יותר ב- 2019. הוא לא הספיק לטעום אותו בתאריך לו יועד שכן הוא נפטר ב- 2011. אנחנו שתינו בקבוק 2009, ואכן רוגוב צדק – המלבק של הרצברג לא מת. טעמנו גם את זה של 2010, בו יש 85% מלבק ו-15% קברנה סוביניון. ללא ספק הרצברג יודע להפיק מהמלבק הזני שהוא מגדל יין נהדר שלא נס ליחו גם אחרי הרבה שנים, והוא יין מעניין לאוהבי הזן שלא מייצרים הרבה ממנו בארץ.
מחיר כל היינות של הרצברג 75 עד 80 ₪ – בהחלט VFM (תמורה לכסף). ניתן להשיג אותם ביקב או באתרי אינטרנט שונים.
יקב גינתון
יקב קטן במושב גינתון בו מייצרים מספר שותפים כ- 5,000 בקבוקים בשנה (היינות כשרים). דורון כהן, הדמות הראשית ביקב, מייצר יין מאז 1999, עת סיים קורס יין אצל ניר שחם שבית הספר שלו היה אז במושב טל שחר, והיום בקיבוץ נחשון. חבורת היין של אורית גלעד התארחה במושב, בחצר בית בו מכינות שתי נשים פיצות איטלקיות נהדרות בטאבון עצים, יחד עם ג'לטו איטלקי אמיתי, וזאת במיזם הקרוי "לה קלברזה".
את האירוע ליוו יינותיו והסבריו של דורון כהן, שקונה ענבים מכרמים שונים בגליל, שכן היקב אינו הבעלים של כרמים כלשהם. "המוטו שלי", הוא אומר, "ענבים טובים אפשר רק לקלקל, וענב לא טוב אי אפשר לתקן בייננות". לכן הוא משתדל לרכוש מכרמים טובים בגליל.
גוורצטרמינר יבש 2020 – 12% אלכוהול ביין שכולו ענבי זו זה מספסופה שבגליל העליון. בוקה טוב ואופייני לזן. הגוורץ הוא בדרך כלל יין מתוק או לפחות בעל סיומת מתוקה. היין של כהן הוא בעל סיומת מעט מתוקה של יין יבש לחלוטין. גוורצטרמינר סביר בהחלט.
רוזה יבש 2020 – רוזה הפך לאחד היינות המבוקשים ביותר בשוק היינות המקומי כיאה לאקלים חם. הרוזה של כהן עשוי מענבי גרנאש מכרמי יוסף. התסיסה במכלי נירוסטה ללא חבית. לא כוס התה שלי, גם לא כוס היין.
סנג'ובזה 2016 – כוכב הערב היה ללא ספק הסנג'ובזה, שלא מרבה לככב בשמי ארצנו. ענבים מכרמים באלון הגליל ששהו 14 חודש בחביות ישנות. אני אוהב ענב זה, שמאפיין את יינות טוסקנה, מיינות קיאנטי הפשוטים בצפון ועד לברונלו דה מונטלצ'ינו, בעיר על שמה הוא נקרא. גם יינות הסופר טוסקן למיניהם מורכבים מזנים בורדולזיים בתוספת סנג'ובזה, והפכו לכוכבי יין מרשימים ויקרים מאוד. לסנג'ובזה של גינתון, יש הטעם האופייני לזן. יש בו מעט יותר אלכוהול מכפי שאני אוהב בזן, אבל היין עמוק , פירותי מאוד ונגיש לכול. למרות שאינו יין חדש, אני מציע לפתוח אותו כמה שעות לפני השתייה, שכן הוא עדיין סגור משום מה. יכול להיות שבעוד תקופה לא ארוכה הוא ייפתח מעצמו בבקבוק. בסוף הטעימה שתיתי ממנו שנית, והיין השתפר לאין ערוך במהלך הערב. שאפו. רק בשבילו היה הערב שווה.
קברנה סוביניון 2016 – קברנה זני מענבים מספסופה, המשמשים עוד יקבים לעשיית יינות מצוינים. הקברנה סוביניון של גינתון שהה 18 חודשים בחביות עץ לא חדשות. יין מאוזן מאוד, ממש לא קברנה כבד כמו שעושים כאן בדרך כלל, אלא קליל עם טעם מצוין, וטאנינים מוצקים וברורים. יין חוויתי וטעים.
פטיט מרלו 2014 – שם חסר היגיון ליין מצוין, שכן בשום מקום אין זן שנקרא פטיט מרלו. עשוי מענבי מרלו, פטיט סירה, קברנה סוביניון וברברה. שילוב לא נפוץ של זנים, אבל התוצאה נעימה ומאוד טעימה כאחד. נחשב ליין הדגל של היקב, ולמרות שנהניתי לשתותו הוא לא היה הטוב שבערב הטעימות.
מחיר כל יינות יקב גינתון 80 ₪, למעט הפטיט מרלו שמחירו 90 ₪. ללא ספק VFM.
