יקב טוליפ בבעלותו וניהולו של רועי יצחקי יחד עם היינן דוד בר אילן, הקימו לפני שנתיים במתקני טוליפ בכפר תקווה שבקריית טבעון, יקב חדש עם יועצי יין שמגיעים מיוון: פרופ׳ יאניס פראסקבופולוס (בתמונה) – בעל יקב גאיה הגדול (3 מיליון בקבוקים) באי סנטוריני, המתפקד כיינן מוביל של יקב מאיה, ופרופ' קוסטאס בקיאסטס – אגרונום ומומחה היקב לגפנים ים תיכוניות (בתמונה למטה, עם רועי יצחקי ודוד בר אילן).
הפילוסופיה שעומדת מאחורי יקב מאיה, היא לנסות למצוא את היין, הזן או ה- DNA שיהיה הכי קרוב ליין שמתאים למזג הישראלי, ואולי גם לאוכל הישראלי.

התהליך של הבנת הצורך במשהו שונה כאן, התחיל לפני חמש שנים בערך. היינן ערן פיק מיקב צרעה זיהה זאת לראשונה, והחל לחשוב בכיוון של יינות יותר מינרלים, בעלי חמיצות נכונה, ובעיקר יינות יותר מאוזנים עם כל המורכבות ובלי עודף אלכוהול – יין עם אלכוהול מינורי ולא משתלט.

זו הייתה יריית הפתיחה של יינן מבריק וקשוב, ובעקבותיו הגיע תורם של שאר הייננים, שטענו כי אי אפשר לעשות זאת במדינה כל כך חמה, ואין מה לעשות – אנחנו צרכים להמשיך לשתות את היינות הריבתיים שלהם.

אולם קבוצת הייננים התחלקה לשניים; לכאלה שהרימו את הכפפה, והחלו לגור בכרמים וליוו את הכורם עד הבציר על מנת לבצור בזמן. והיו כאלה שהחליטו שמשרד יחסי הציבור שלהם כבר יעשה את העבודה בשבילם.

כך אפשר להביא לדוגמה את היינן דורן רב הון מיקב ספרה, שאכן מתמיד ונאבק על מנת לייצר יינות (לבנים בלבד, לפחות בשלב זה) מיוחדים, עם בלנדים שמאפשרים לו לשחק טוב עם טעמים וריחות.

אסף פז מיקב ויתקין יחד עם גיסו דורון בלוגולובסקי, היו מחלוצי היינות מהזניםהמוגדרים כים תיכוניים – אם כי כאשר תשאלו את הפרופסורים היוונים של יקב מאיה, סביר להניח כי תקבלו תשובה המחפשת זנים אחרים מאשר הוותיקים של ויתקין מ- 2002: קריניאן, קברנה פרנק ופטיט סירה; אליהם הצטרפו בהמשך גרנאש בלאן, רוסאן, פטי וורדו, מרסלן, קולומברד ואחרים

יינן אחר הוא עידו לוינסון מיקב גראז' דה פאפא ומיקב רקאנטי, שהחליט להגדיר מה זה יין ישראלי ולמה היין שלו מתאים לאוכל ישראלי, ובשנים האחרונות יצא עם ההצהרה "יינות ים תיכוניים". אז קל להצהיר, אך קשה יותר ממש לשנות משהו ביין ולא ליצור יינות ריבתיים, עם אלכוהול בשמיים.

ייננים גדולים עושים בשקט, קשובים לקהל שלהם, חיים את הטרואר, מנסים,ולא ישר רצים לספר לחבר'ה . רק כשהם בטוחים, הם מעניקים לקהל שלהם את מה שהם חושבים שהוא ראוי לו.
צרעה, ספרה, בנימינה, קלו דה גת, ויתקין, אפילו מרגלית – בשקט בשקט ובלי דרבוקות, מבצעים פה מהפכה.

כאן בדיוק נכנס יקב מאיה למשחק, כאשר היינן דוד בר אילן קשוב לצרכי הקהל השבוי של יקב טוליפ עם הסגנון המוכר שלו. ההחלטה הייתה למצוא משהו שכן מייחד את היינות הישראליים, בידיעה כי זה לא יכול להיות זן ספציפי, כי מרבית הזנים בעצם תפוסים.

הקברנה סוביניון והמרלו כבודם במקומם מונח, וימשיכו לעשות איתם את רוב היינות, אבל הם מתחילים לשעמם את הקהל הישראלי.
הסוביניון בלאן תפוס, הגוורצרטימנר תפוס, המלבק תפוס, וכך עוד זנים. כן, יש פטיט סירה (דוריף) או פטי וורדו, אבל אלו הם זנים שיהיה קשה מאוד לעשות מהם דברים גדולים.

יש שיגידו שהקריניאן הוא שלנו, אבל זה לא ממש נכון, ולא באמת יש קריניאן טוב בארץ – גם לא הפרא. היוצא מן הכלל הוא יקב סומק, בו ברק דהאן הכורם מגדל את הקריניאן, והייננית רעייתו הילה, מצליחים יחד להביא את הזן הזה לשלמות בארץ.

התפישה של יקב מאיה הייתה לצאת קצת מהקיבעון המחשבתי הישראלי, ולנסות לחפש זנים שונים, כאלה שמגדלים אותם סביבנו. היועצים היוונים הגיעו לארץ לפני שנתיים, ובשלב ראשון התחילו ללמוד ולמפות את הטרואר הישראלי, על מנת להבין את הפוטנציאל הגלום שבו.
מהר מאוד הם הבינו שיש פה ברדק שלם, ולא תמיד זני הענבים נשתלו במקומות עם פוטנציאל טרואר הגבוה ביותר, שלא לציין כי געלו חלקות בהן זנים נטועים אחד לצד האחר, ללא כל התייחסות לקשר ולהתאמה של זן ענבים/טרואר.

העבודה שעומדת בפני היועצים והיינן רק התחילה, ויאמר לזכותם שהם מודים כי הדרך עדיין ארוכה, והיקב החדש, עם התמיכה של האח הבוגר, רק בתחילת הדרך, והם לא יוצאים בהצהרות ובמיתוג כאילו הם ממציאים את הגלגל.

רועי יצחקי הבעלים (בתמונה), מבין את הפוטנציאל, וכרגע הוא בשלב של הניסוי ותהייה/טעייה, והוא בהחלט לוקח בחשבון שבניסוי יהיו גם טעויות. מבחינתו היין יצא מהמעבדה ועבר לשטח הגדול. עשרות דונמים של כרמים נבדקים, מוחלפים, משנים קלונים, על מנת לנסות למתג את יינות ישראל מחדש.

במפגש אותו ערך היקב לאחרונה במסעדת קיטשן מרקט בנמל תל אביב, עם היועצים היוונים, הגישו לנו כמה יינות חדשים של היקב.
היו אלו היינות הבתוליים, שניסו לאפשר לנו לראות ולחוש את הכיוון החדש – יותר בגישה הייננית, ופחות בזנים, מאחר שהיינות עדיין עשויים מהזנים שבכרמי יקב טוליפ. מה לעשות, צריך להתפרנס בינתיים בשלב הניסיונות.
אז הדרך עוד ארוכה, וחובבי יין שמעניין אותם ללוות ניסיון למהפך ולהיות מעורבים בדרך אחרת ומרתקת, יכולים למצוא עניין רב במה שעושה יקב מאיה.

יכול להיות שבעוד עשור יהיה פה משהו שונה ומטורף, שאתם הייתם עדיםלו.מרסן ופרנץ' קולומבר 2013, רוזה 2014 שיבוקבק אוטוטו – עשוי מקריניאן ומורבדר, בלנד אדום שעשוי מקריניאן, סירה ומורבדר – שלדעתי חייב להיות מוגש בטמפרטורה של יין לבן (תנסו, מה אכפת לכם), והיין הבכיר שעשוי מקריניאן, סירה, מורבדר ופטיט סירה (דוריף) – מעין אחיו הצעיר של הקצרין. כל אלה הם היינות שמאיה משחררת למדפים. שווה לחוות.

תחי המהפכה – Ζήτω η Επανάσταση

מארה ווייט 2014 MARE WHITE
מרסן ופרנץ' קולומבר
המחיר 79 ₪

מארה פינק 2014MARE PINK  
קריניאן ומורבדר
המחיר 79 ₪

מארה רד 2014 MARE RED
קריניאן, מורבדר, סירה
המחיר 85 ₪

MARE NOSTRUM 2013 מארה נוסטרום
קריניאן, מורבדר, סירה, דוריף
המחיר 135 ₪

 

 

ישראל פרקר הגיב לכתבה:

אני רוצה להוסיף לכתבתו של אלון גונן את הנושא המעניין כפי שמעלה אותו ד"ר שיבי דרורי מיקב גבעות.
ממה ייצרו יינות בתקופה קדומה בארץ? איזה יינות שתו ישו, דוד המלך וגם החיילים הרומאים שהיו באזור ?
ד"ר שיבי דרורי משתתף במחקר מעניין שנערך בארץ במימון הקרן הקיימת.
צוות המחקר אוסף שתילי גפן הגדלים פרא ברחבי המדינה, ממיין אותם, מרבה אותם, ומשווה דגימות DNA שלהם לאלה של זנים מוכרים. נאספים גם חרצני ענבים בגיתות עתיקות שנחשפו.
כ- 40 זנים חדשים, עתיקים, של גפנים כבר נחשפו עד כה. בינהם גם אלה של ענבי יין מהם מיוצרים יינות ניסיוניים.
ד"ר שיבי דרורי מספר על המחקר המענין בסרטון הוודיאו שצילמתי ונמצא בכתובת הבאה:
http://goo.gl/FmIPGp

 

 

יעל גיא מיקב רמת הגולן הגיבה לכתבה:

האמירה של הפרופסור היווני על כך שאין הבנה בנטיעות הכרמים, ושבישראל אין הבנה בנטיעות וכו', היא קצת איך לומר…… הוא מוזמן לבקר ביקב רמת הגולן, יש לי תחושה שהוא ילמד שם דבר או שניים שאולי יתרמו לו לשנות את קביעותיו (וחלילה שלא יובן שגוי – מה שטוליפ עושים יחד עם הפרופסורים בהחלט ראוי להערכה עמוקה).

 


צילומים מהמפגש: ישראל פרקר מדף הפייסבוק שלו, יח"צ